למה דברים רעים קורים לאנשים טובים, ואנשים רעים נהנים בטוב בחייהם? לא נדע –זאת חוקת התורה.

חז"ל אומרים שהמצווה הנעשית באפרה של הפרה האדומה, המשמשת לטהר טמאים, היא חוק והיא בלתי ניתנת להבנה. זאת משום שיש בה פרדוקס, מחד היא מטמאת את הטהורים ומנגד מטהרת את הטמאים. זאת אומרת שהטמא המקבל את האפר של הפרה האדומה נטהר אבל מי שמזה את האפר על הטמא נטמא בעצמו!

מצוות פרה אדומה היא פרדוקס קלאסי, שאפילו שלמה המלך שביקש לעמוד על טיבה וטעמה לא הצליח להבין! (קה' ז:כג).

גם אנו צריכים להבין מדוע דווקא מצוות פרה אדומה נחשבת כחוק, בה' הידיעה, הלא יש עוד חוקים ומצוות אחרים, אשר נראה כי  הם לא הגיוניים,  כגון שעטנז או איסור אכילת בעלי חיים שאינם כשרים. עם זאת, זוהי המצווה אשר התורה מכנה "חוקת התורה".

הגמרא קובעת עוד דבר מפליא, כי מצוות פרת אדומה ניתנה במרה, זאת אומרת לפני מתן התורה. מצוותה של פרה אדומה לא הייתה המצווה היחידה שניתנה במרה, לפני מתן תורה בני ישראל קיבלו את מצוות השבת ואת המצווה של כבוד אב (רש"י בשמות פרק כד' פסוק ג' שבמרה ניתנו לישראל שבע מצוות בני נח, שבת, כיבוד אב ואם ודינים, וניתנה גם פרה אדומה). במרה ניתנו מצוות שהיו רלבנטיות לפני מתן תורה. אם כן מדוע ניתנה מצוות פרה אדומה לפני מתן תורה? המצווה דורשת כוהנים בעבודתם ומשכן, ובמרה טרם היו אלה.  אז למה חוק זה צריך להילמד לפני מתן תורה?

התשובה היא, שחוק פרה אדומה הוא המפתח להבנת כל התורה, ולכן עם ישראל קבלו חוק זה לפני מתן תורה. תנאי מוקדם להבנת התורה הוא, שישנן מצוות בתורה שאינן אמורות להיות מובנות, אבל עדיין צריכים לשמור ולקיים אותן גם כאשר לא מבינים אותן! זה המפתח לכל התורה  וחוק פרה אדומה מלמד זאת!

למה דברים רעים קוראים לאנשים טובים? ולמה אנשים רעים נהנים בטוב בחייהם? למה אנשים נפטרים בגיל מוקדם ולאחר שסובלים ייסורים? פרה אדומה היא המצווה שמלמדת שישנם דברים בחיים שקורים ואנחנו לא מבינים. יש נפטרים ויש לוויות שישה ימים בשבוע ואנשים צריכים להתייחס לחיים ולמוות באופן קבוע. כאשר בית המקדש היה קיים היו אנשים הולכים לשם על בסיס יומי להיטהר מן הטומאה שנטמאו בעיסוק במצווה של טיפול בנפטר. פרה אדומה הייתה תזכורת מתמדת למוות וחיים והשאלות והתהיות שיש לנו בעניין זה.

לכן, לפני שקבלו את התורה, בני ישראל היו צריכים לדעת שבתורה יש חוקים שאינם אמורים להיות מובנים, אבל עדיין צריכים לקיימם.

בפירוש ה"מגן אברהם", על הלכות תענית בשולחן ערוך (אורח חיים סוף סימן תק"פ), מובאים דברי הספר תניא ליחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא כאן, ולפיהם:

ביום השישי פרשת חוקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום (שריפת התלמוד הגדולה הראשונה אירעה בפריז בט' בתמוז שנת ה'ד')נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה. זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזירת אוריתא.

פירוש הדברים הוא שמשום שהתלמוד נשרף ביום שישי ערב שבת פרשת חקת, יש הנוהגים להתענות ביום זה.

פרשת חוקת היא הפרשה שמלמדת אותנו כי דברים קורים מבלי שאנו נבין. ולכן הצום נקשר ליום שישי של השבוע, ביום שישי של פרשת חקת ולא קבעו אותו ביום ט' בתמוז התאריך בו קרתה השריפה, אלא קשרו התענית ליום ששי לפני פרשת חוקת להדגיש ש"דא גזירת אוריתא" אנו לא מבינים למה השריפה קרתה, והדבר קרה בערב שבת שקוראים פרשת חוקת, הפרשה שמלמדת אותנו כי דברים קורים אשר לא תמיד ניתנים להבנה.

למה דברים רעים קורים  לאנשים טובים, ואנשים רעים נהנים בטוב בחייהם? לא נדע –זאת חוקת התורה.

על פי המדרש, גם שלמה המלך ביקש לעמוד על טיבה וטעמה של מצוות פרה אדומה, ובסופו של דבר הכריז: "כָּל־זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קה' ז:כג).[1]

[1]   ראו למשל: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (במדבר רבה [וילנא] פרשה יט).