בסוף פרשת בלק כתוב " וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ ".

המדרש רבה על המילים הללו שואל: "וכולם לא ראו?". ותשובת המדרש היא, שאכן אחרים ראו מה שעשה זמרי, אבל מה שייחד את הראיה של פנחס היה שפנחס ראה ונזכר בהלכה האומרת, ש"בועל ארמית (כלומר גויה)- קנאים פוגעים בו".

 לפי המדרש, הייתה התנגדות מתוך העם לפעולה נגד זמרי בן סלוא, שכן לא רצו שאחד מחשובי הקהל- נשיא לבית שמעון ייהרג. אף שמרו עליו ולא נתנו לכל אחד להגיע אליו . פנחס התמודד עם השומרים בדרך שלו. כאשר הוא התקרב לאוהלו של זמרי, הנשיא מישראל, וכזבי בת צור, הנסיכה ממדין, שומרי האוהל  שאלו אותו: "מה אתה עושה פה?" למה באת? הוא ענה: "אף אני בא לעשות צרכי" (כלומר לחטוא עמה).  כששמעו זאת, הם הניחו לו ונתנו לו להיכנס. אם לא הצהרתו של פנחס: "אף אני בא לעשות צרכי", לא היו נותנים לו להיכנס. ואז הוא לקח את הרומח בידו, והרג את זמרי וכוזבי באופן שכל עם ישראל יראה את חומרת החטא שנעשה ע"י לא פחות אישיות מנשיא לבית שמעון ונסיכה מדינית.

 לפי המדרש, בזכות קנאת פנחס לה' ולעזור לו במשימה נעשו לו 12 ניסים, לדוגמא: הוארך הברזל של הרומח כדי לפגוע בשניהם, ניתן כוח בזרועו כדי להגביה אותם לעיני כולם וכו'. נשאלת השאלה: למה חשוב להדגיש שנעשו 12 ניסים לפנחס כאשר הוא קיים את המצווה של הקנאי שפוגע בבועל ארמית?

 והתשובה לשאלה נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו. קורה לנו בחיים, שאנחנו נתקלים במצב שדורש שינוי, ואנחנו אומרים לעצמנו: "אני איש אחד, מה אני יכול לעשות? מה אני יכול להשיג? אני לא יכול לעמוד נגד הזרם ולהפוך אותה  ורק בכוחות עצמי…". במצב כזה אנו מוותרים על השינוי, ומחליטים: "אין אפשרות אנושית לשנות דבר". והמסר מפנחס הוא, שאדם צריך לעשות מה שהוא יכול, והרבה פעמים הוא יזכה לסייעתא דשמיא לעזור לו במה שצריך לעשות.

 כשהיגע הזמן להקים את המשכן, משה היה מצר על כך שלא היה לו חלק בבניית המשכן. לפתע מתברר, שעושי המלאכה לא הצליחו להקם את המשכן. והקב"ה אמר: "איני כותב לו הקמה אלא על ידך"-עשה בידיך שלך מה שאתה יכול, ואני אעשה מה שנשאר.

 אותו רעיון מצינו אצל בת פרעה. כתוב, שבת פרעה ראתה את התיבה בה היה התינוק משה ביאור, ואז :"ותשלח את אמתה ותקחה". כלומר התיבה הייתה אמנם רחוקה ממנה, אבל היא ניסתה להגיע אל התיבה ושלחה את היד שלה בניסיון לתפוס התיבה, וקרה נס והיד שלה התארכה! אם היא לא הייתה שולחת את ידה- היא לא הייתה מקבלת את העזרה משמים, ולא יכלה לאסוף אליה את משה רבינו.

 המסר מכל זה הוא, שאדם צריך לעשות מה שבידיו לעשות, אף על פי שבאופן רציונאלי אין תקווה להצלחה. וברגע שהוא יעשה השתדלות – הוא אולי יזכה לעזרה משמים.

 אם פנחס היה מהסס ואומר לעצמו "מה אני יכול לעשות?" ההיסטוריה הייתה שונה. פנחס החליט לצאת נגד זמרי למרות שלא הייתה תקווה ביוזמה- ובסוף הוא הצליח.

 זה המסר של המדרש בסיפור של 12 הניסים שנעשו לו, שזה מה שקורה בעצם בחיים. האדם עושה מה שעליו לעשות- והקב"ה עוזר לו. כן, איש אחד יכול לעשות את השינוי! איש אחד יכול לזכות בעזרה משמים. הסיפור של פנחס אינו סיפור שקרה לפני אלפי שנה ולא יחזור, אלא דבר המתרחש יום יום . זה סיפור של איש אחד עם אמונה וביטחון, הפועל לשם שמים ומה שאדם כזה יכול להשיג.