העמק דבר על בראשית פרק ב' פסוק י"ח

אעשה לו עזר כנגדו. משום שהאדם אין טבע מינו באופן אחד. כי כל המידות וכל הברואים כלולים בו. וזה האדם טבעו נוטה לזה האופן. וזה האדם להיפך. על-כן יש לעשות העזר שהיא האישה ראויה לכל אופן שיהא בהאיש. והיינו כנגדו איך שהוא נצרך לעזר תמידי לפי תכונתו. (וכיוצא בזה להלן ל"ג י"ב ואלכה לנגדך יע"ש) (זהו לפי פשוטו. והמדרש ידוע בפירש"י זכה עזר לא זכה כנגדו. אמנם גם לפי הדרש אינו כמשמעות שתהא נבראת כדי לצערו. ואיך משמעו בלשון ה' עזר כנגדו. שיהא או עזר או כנגדו. אלא הכוונה שהניגוד יהא לעזר שהרי מי שהוא כעסני ורגזני אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך. אע"ג שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה והיא לו לעזר. אבל אח"כ שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים והרי היא כנגדו. משא"כ אם תהא מנגדתו מתחלה ותשכך חמתו ותפייס אותו האדם שהוא מרגיז עליו אע"ג שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו. מ"מ היא העזר האמיתי שאין למעלה הימנו. וכן מי שטבעו ששמח ביותר וכדומה בכל המדות. וא"כ הפי' עזר כנגדו במה שתהיה מנגדתו תהי לעזר. וחז"ל הוסיפו שאם זכה נשאר העיקרי עזר היינו במה שהיא מנגדתו מתחלה. ואם לא זכה נשאר העיקרי כנגדו במה שהיא עזר מתחלה והיא מסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו. ואין לך כנגדו גדול מזה.

על הפסוק (בבראשית ב', יח') "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" אמרו חז"ל, והובאו דבריהם ברש"י, "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו". אלא שקשה להלום דרשה זו לפי פשט הפסוק שהאישה היא "עזר כנגדו".

הנצי"ב שם פירש שיש לפעמים שהאישה היא לעזר בזה שהיא מתנגדת לבעלה,  ובזה שהיא מתנגדת לו היא עושה לו השרות הטוב ביותר שהיא יכולה לעשות עבורו בזה שה"כנגדו" שלו היא לו עזר.

וכדוגמא נקט הנצי"ב על אדם שהוא כעסני או רגזני. אם אשתו תהא מסייעת לו, אמנם הוא נהנה מזה בשעת כעסו, ואשתו לו עזר, מ"מ כשסר הרוגז יש בליבו טרוניה על אשתו שהוסיפה על חמתו, ובזה היא נגדו אף משסייעת ואפילו מעודדת אותו. ופעמים שהאישה מתנגדת לו בתחילה, ומנסה לשכך זעמו, ומליצה טוב בעד המכעיס אותו, והרי היא מתנגד לרצון בעלה, ומ"מ היא לו לעזר רב, שסופו מודה לה שהיא צדקה בדרכה ושעשתה שלום בינו ליריבו

ודוגמא לזה מצאנו בפרשת קרח. "עזרתה" של אשת קורח גרמה לו לעונשו החמור. וכך אמרו חז"ל: בשעה שאמר הקב"ה למשה, "קח את הלווים מתוך בני ישראל, וטהרת אותם וגו', והעבירו תער על כל בשרם" (במדבר ח', ו'-ז') מיד עשה כך לקרח. אמרה לו אשתו לקרח: ראה מה עשה משה, הוא נעשה מלך, את אחיו עשה כהן גדול, את בני אחיו עשה סגני כהנים. כשמביאים תרומה, אמר תהא לכהן. כשמביאים מעשר, אומר תנו אחד מעשר לכהן. ועוד, וכשהוא מגלח את שערותיכם ומשחק בכם ומזלזל בכם, את עינו נתן בשערותיכם וכו'.

הרי אשתו של קרח עזרה לו ועודדה אותו במרד  נגד משה . כביכול היא נתנה לו כל התמיכה, אך באמת הייתה נגדו, וגרמה לו לילך לאובדן.

ולעומת זאת ספרו חז"ל על אשתו של און בן פלת, שהיצלתו. וכך סיפרו: אמרה לו, מה מועיל לך, אם זה משה הרב, אתה התלמיד. ואם זה קרח הרב, אתה התלמיד. כלומר בין אם ינצח משה ובין קרח, אתה לעולם תהיה התלמיד. אמר לה מה אעשה, עמם הייתי בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם. אמרה לו שב בביתך ואני אצילך. השקתו יין והשכבתו, כדי שלא יעכב על שבועתו. ישבה על הפתח וסתרה שערותיה, כדי שלא ילכו לתוך אוהלו לעורר אותו. ואמרה: יודעת אני שכל העדה כולם קדושים וצנועים ולא יכנסו אלו אם אני פרועה. כל מי שבא לקרא לו, רואה אישה וראשה פרוע, וחוזר.

הרי  דוגמא לאישה המתנגדת, כביכול, לבעלה אך בעצם נעשית לו לעזר.

"זכה – עזר, לא זכה – כנגדו". לפי הנצי"ב הבעל זוכה כאשר הוא משיג אישה שעומדת על שלה ואינה הולכת כעיוורת אחרי רצונותיו ומאוויותיו של בעלה.

הבעל לא זוכה, כאשר אשתו היא תמיד כָּנוּעַה, צַיְיתָנִית ומְקַבֵּלת מָרוּת בכל מקרה, אלא כאשר היא יודעת לעמוד על דעתה, ובלבד שתעשה זאת עם המון כבוד והערכה אל הבעל, אז הוא זכה באמת.