להיות צדיקים תמימים וגם ישרים !

[כדאי לכל אחד ללמוד את הפתיחה של  הרב נפתלי צבי יהודה ברלין שכונה הנצי"ב מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין לספר בראשית בספרו על התורה "העמק דבר" .ניסיתי לתמצת דבריו ולאלו שרוצים לעיין בדבריו  במקור גם הבאתי הציטוט מספר העמק דבר במלאו.]

הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית  בספרו העמק דבר מסביר למה ספר בראשית  נקרא בפי הנביאים גם "ספר הישר".(בנוסף ל"ספר הבריאה") . במסכת עבודת כוכבים, מובאים שני מקורות שבהם מוזכר: "ספר הישר": בספר יהושע: "הלא היא כתובה על "ספר הישר"", ובספר שמואל: "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, והנה כתובה על "ספר הישר"". ר' יוחנן מפרש ש"ספר הישר" הוא ספר אברהם יצחק ויעקב כפי שאמר בלעם: "תמות נפשי מות ישרים".(ע"ז כ"ה ע"א)

הנצי"ב ביקש להבין את הטעם שבגינו קרא בלעם לאבות 'ישרים' ולא 'צדיקים' או 'חסידים' וכו' ומדוע בלעם מייחל למות כמו האבות? במה  היתה שונה מיתתם ממיתת אדם אחר?

הנצי"ב הסביר המיוחדות שבאבות: הקב"ה אמר על אברהם: "אהבת צדק ותשנע רשע" ,כלומר, "אהבת להצדיק את בריותי ושנאת להרשיען" והוא ממש תפקד כ"אב המון גויים", גם שהילד הולך בדרכים רעות ופוגע בעצמו ועושה דברים פסולים ואסורים ככל שיהיו, הוא עדיין הילד, והאבא דואג לו ורוצה בטובתו.  . האבות התיחסו  גם לאלו שדרכם היתה שונה מדרכם כאבות שמתיחסים לילדיהם שסרו מהדרך. דוגמאות לכך אנו רואים אצל כל האבות.מההתיחסות של אברהם אבינו ללוט מהשתטחות שלו. להתפלל על סדום אף על גב שהוא שנא אותם ואת מלכם תכלית השנאה עבור רשעתם .. מכל מקום הוא חפץ בקיומם וניסה להציל אותם.. אנו רואים אותו תכונה ממאמציו של יצחק אבינו להתפייס עם אבימלך ומרעיו ומדרך דיבורו של יעקב אבינו, שעל אף יחסו של לבן אליו, ויעקב כעס מאוד על לבן ובכל זאת לא דבר אליו דברים קשים אלא רכים.

בשירת האזינו מובאת כל ההיסטוריה של עם ישראל. בפס': "הצור תמים פעלו… צדיק וישר הוא" למדים ש"ישר הוא" נאמר כדי להצדיק את חורבן בית שני שהיה "דור עיקש ופתלתול". איך ניתן לומר שאנשי דור חורבן בית שני היו עיקשים ופתלתולים? הרי תקופה זו הייתה תקופה של עמלים בתורה!!

הנצי"ב הסביר שיכול להיות מצב שיהיו אנשים צדיקים וחסידים אך לא יהיו ישרים. הוא מביא דוגמה לכך מאותו תקופה של בית שני שהיו צדיקים וחסידים ועמלים בתורה .הם באמת היו צדיקים בכל הקשור לבין אדם למקום, אך מפני שנאת חינם שבלבם משום שלא היו ישרים הם חשדו בכל אדם שלא נוהג בדיוק כפי שהם נהגו שהוא צדוקי או אפיקורס. דבר זה גרם לשפיכות דמים רבה ולדברים רעים ובגלל זה חרב בית שני.

בדיוק על נקודה זו בא צידוק הדין "צדיק וישר הוא", שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים שהולכים כעקמומיות הוא סובל אלו צדיקים " שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות אף על גב שהוא לשם שמים שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ כאשר לא הולכים בדרך הישר". הקב"ה הוא "צדיק וישר" והוא אוהב צדיקים שהם 'ישרים' ולא עקומים  גם מבחינה רוחני וגם מבחינה חברתית.

זה היה שבח האבות. מלבד שהיו צדיקים ואוהבי ד' הם היו גם 'ישרים', כלומר, שהתנהגו עם אומות העולם ,ואפילו עם עובדי אלילים, באהבה ורצו בטובתם הוא הבדיל בין האנשים לבין מעשיהם והתפלל עליהם וחפץ בקיומם כיון שהבין כי גם להם יש קיום בעולם ובבריאה. אבותינו, , נקראו ישרים מתוך הנהגתם הישרה כלפי הכלל.

דרכו של בלעם הרשע היה לנסות לקלל ולהחריב עם הוא היפוך של דרכם של האבות הם היו ישרים כלפי כולם ולא הוא לכן הוא בקש "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג,י) !

מי שיש בו ישרות יש בו הכל, מזה בלעם תפעל ורצה להיות כמו האבות, הוא נתפס בקלקלתו שרצה לקלל, בניגוד גמור לאבות האומה, שרצו רק לברך.

מסופר שבזמן מלחמת ששת הימים בקשו אנשים מהצדיק מירושלים הרב אריה לוין זצ"ל לקלל את נאצר (נשיא מצרים בזמן המלחמה), אמר להם ר' אריה: איני מורגל כלל לקלל ולעולם לא קללתי אדם, אך מברך אני את נאצר שיזכה לראות בישועתם של ישראל!

אנו בני  אברהם יצחק ויעקב צריכים תמיד לאייש הישרות של האבות! השם ישראל הינו שילוב של שני מילים ישר וא-ל! עלינו להיות ישרים לזכור שדרך ארץ קדמה לתורה, שבשביל לזכות בעול תורה ומצוות צריכים לאמץ לנו את דרך הישר, דרך ארץ עם הבריות מתוך גמילות חסד והטבה לאחרים ומתוך כך אנו זוכים גם לתורה.

העמק דבר/פתיחה לספר בראשית

פתיחה לספר בראשית

(לנצי"ב מוולוז´ין בתחילת פירושו "העמק דבר" על התורה)

זה הספר הנקרא "ספר בראשית" – נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר", כדאיתא במסכת עבודת כוכבים (כה ע"א) על שני מקראות: *בספר יהושע (י יג): "הלא היא כתובה על ספר הישר", ובספר שמואל (ב א,יח): "ויאמר ללמד לבני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר". ומפרש רבי יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו "ישרים", שנאמר: "תמות נפשי מות ישרים" (במדבר כג י )

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד, ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכינוי "ישרים", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי.

והענין דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פעלו… צדיק וישר הוא", דשבח "ישר הוא" נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחֻרבן בית שני, שהיה "דור עקש ופתלתל"; ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה´ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית.

ועל זה היה צדוק הדין. שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חֻרבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמִלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה´ באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים". היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שונא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם, כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם!

ובבראשית רבה פרשת וירא (פרשה מט) איתא על זה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו (תהלים מה ח): "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" – "אהבת להצדיק את בריותי, ותשנא להרשיען…" והיינו ממש כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד-ה), שאף־על־גב שאין הבן הולך בדרך מישרים – מכל מקום שׂוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן ודרך ארץ נפלא, על דבר אברהם את לוט, כמו שנתבאר בפרשת "לך".

וכן ראינו כמה נֹח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו, ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו – נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו, כמבואר במקומו.

ויעקב אבינו, אחר שהיטב חרה לו על לבן, שידע שבקש לעקרו לולי ה´, מכל מקום דבר עמו דברים רכים. עד שאמרו על זה בבראשית רבה (פרשה עד): "קַפְדָנוּתָן של אבות ולא עַנְוְתָנוּתָן של בנים" (עיין שם).

וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט

ובלעם בשעת רוח הקודש – לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו, שאינו צדיק כאברהם יצחק ויעקב, אחרי שהוא נביא אומות העולם וראשו במקור הטומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בדרך ארץ, שאם שראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה, באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדוּשה, אבל מכל מקום לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. ועל זה צעק "תמות נפשי מות ישרים", היינו: מקיימי הבריאה.

ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר, שהוא ספר הבריאה.