"כל עוד הנר דולק אדם יכול לתקן את עצמו"

"כל עוד הנשמה בקירבי

מודה אני לפניך"

 (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:

(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:

(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:

(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:

(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: (ספר בראשית פרק כט)

כאשר יעקב מגיע לחרן הוא יושב על יד הבאר והמראה הראשון הנגלה לעיניו הינו עדרים של צאן המקובצות סביב הבאר ורועים שבאו להשקות אותם בטלים ממלאכתם.

מדוע התורה מספרת לנו באריכות על שיחה לכאורה בנאלית של יעקב עם הרועים?

יעקב פנה אליהם ואמר להם שהיום עדיין גדול, זה לא הזמן לאסוף את העדרים, למה אנחנו צריכים לדעת שהוא דחק בהם לא להתבטל ולהיות עסוקים בעבודתם.

יש אמרה מפורסמת שמספרים מר' ישראל סלנטר שמתאר החשיבות של שימוש נכון בזמן הינה תרגום מהשיר ביידיש לעברית:

כל עוד שהנשמה אצלי

      מודה אני לפניך

      אלוקים יקר, מודה אני לפניך

      הקשיבו לסיפור מעניין שקרה לפני מספר שנים

      המגיד הגדול ר' ישראל סלנטר

      טייל פעם בשעות המאוחרות של הלילה ומרחוק ראה נר דולק

      חשב לעצמו  "כנראה שבמקום זה מתגורר צדיק נסתר"

      איך שהתקרב לבית הוא ראה שזה ר' יענקל הסנדלר הפשוט

      הוא פנה אליו אליו ואמר לו " אוי יענקל, יענקל..כל כך מאוחר בלילה,

      הנר כבר עומד לדעוך,

      השמש תיכף תזרח ואתה לעבודתך תצטרך ללכת…לתקן נעליים"

      ר' יענקל משיב:

      כל זמן שהנר דולק

      לתקן את הנעליים יש  את הזמן

      טענת הרבי (ר' ישראל סלטנר) אינו צודק

      שכן, מי יודע מה מזמן לו יום המחרת?!

      ר' ישראל סלטנר מרים את ידיו השמיימה

      "נר השם נשמת אדם"

      כל זמן שהנר דולק המילים הינם רק פחדים

      אדם אדם , הוא מסביר, אם המחר אכן יגיע

      למה אתה מחכה?, את מי תרמה?

      רק אותך…אותך בלב,

      היצר הרע אומר לאדם

      " את החזרה  בתשובה אני משאיר לך, יום המחרת אכן יגיע"

      אך האדם חייב לדעת שהעולם הזה הינו רק פרוזדור.

      יום המחרת כבר יכול להיות מאוחר מדי.

      כל עוד שהאדם חי בעולם, אפשר לעשות "תיקון"  עד הדקה האחרונה

      אבל כאשר האדם יעמוד בפני בית הדין של מעלה

      מה שהוא יקח עמו – זה מה שהכין בחייו

      ואז הוא ממשיך:

      כל עוד הנר דולק

      יש עוד זמן לתיקון

      יענקל הסנדלר אכן צודק

      הרי מי יוכל לדעת מה ילד יום?!

      כל עוד שהנשמה בקרב, י ניתנת האפשרות לעשות "תיקון"

      כל עוד שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך

בשיר מסופר על ר' ישראל סלנטר שהוא הבחין בקשיש שהרכין ראשו מאוחר בלילה לאור נר מהבהב עם להבה קטנה ור' ישראל ניגש אליו ושאל אותו למה הוא עבד כל כך מאוחר עם נר כל כך דקיק?

והיהודי ענה לו שהוא סנדלר וכל זמן שהנר דולק עדיין יש זמן לתקן.

ר' ישראל שמע את המילים האלו והם נכנסו לליבו כמו חץ, הוא הסתובב בחדרו וחזר על המילים "כל עוד הנר דולק אדם יכול לתקן את עצמו".

כששאלו את המגיד מדובנא למה הוא עונה לכל שאלה עם "משל'.

דווח שהוא ענה – אני אספר לך ב "משל" למה.

בעיירה היה גר אדם בשם 'אמת' ואיפה שהוא הלך הוא יצר מהומה משום שהוא תמיד הלך בעירום, תמיד הייתה תגובה חזקה לנוכחותו וראו בו כמטרד, היה לו חבר ותיק בשם "משל' ויום אחד החבר שלו "משל" ניגש והסביר, כל כך הרבה אנשים מוטרדים מהמראה שלך יש לי עצה בשבילך, אם היית מתלבש באחד מהחליפות שלו היה חושב שאנשים היו סובלים אותך יותר, ואולי אפילו מבינים ומקבלים אותך. ואז ה "אמת" התלבש בחליפה של ה "משל" והוא היה יכול להסתובב בין אנשי העיר ולהעביר את המסר שלו לאחרים, נראה שזה חלק מהפסיכולוגיה של בני האדם, קשה לו להתמודד עם ה "אמת" הגולמית, אנחנו מתחבאים ממנו, אבל כאשר רואים את ה "אמת" דרך הלבוש, כאשר אנחנו את ה "אמת" דרך סיפור או מטפורה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקבל את המסר ואולי להסכים איתו. כאשר אנחנו קוראים על בן אדם אחר שטועה אנחנו יכולים לקבל את המסר מהסיפור יותר קל משאומרים לך אישית אתה טועה, אם מישהו שומע על החולשות של עצמו אז זה מדליק אצלו מנגנוני הגנה, ולכן ה "משל" עוזר להעביר מסר בלי לגרום להתגוננות יתר. כשאנחנו קוראים על החריצות שלו יעקב, העשייה וההישגים שלו בחיים זה ניגוד אדיר לתיאור של הסצנה שאנשים יושבים מסביב לבאר בחוסר מעש בעיצומו של יום, בעיצומם של החיים, הנשמה של יעקב מוחה, הוא עובד יומם וליל כדי למלא את תפקידו בצורה אחראית ולקיים את חובתו כלפי לבן ולהקים את המשפחה האצילית שלו.

מסיפור חייו של יעקב אפשר לראות מה אפשר להשיג עם זמן, אם התורה הייתה רק אומרת לנו אל תהיה עצלן תעשה משהו אם החיים שלך היינו מתחמקים מהמסר, אבל כאשר אנחנו לומדים את הסיפור את החשיבות של זמן בתוך הסיפור שאלו שיושבים בטל מסביב לבאר זה "משל', אנחנו יכולים להתייחס אליהם וללמוד ממנו שיש הרבה מה לעשות .

והנה המילים של השיר על ר' ישראל סלנטר במקור ובתרגום

" כל עוד הנשמה בקירבי

      "מודה אני לפניך"

      – באשעפער טייערער דאנק איך דיר.

      רועה יקר (אלוקים )מודה אני לך,

      הערט א מעשה א אינטרעסאנטער,

      האזינו לסיפור מעניין

      וואס מיט יאהרן צוריק האט פאסירט.

      שלפני שנים קרה

      דער גרויסער  מגיד ר' ישראל סלנטער,

      ר' מגיד סלטנר הגדול

      האט אמאהל שפעט ביי נאכט שפאצירט.

      טייל מאוחר בלילה

      פון דער ווייטנס זעט אער א ליכטעלע ברענט,

      מרחוק ראה נר דולק

      גיטראכט מיסתמא ווינט דארט א צדיק נסתר.

      חשב, מן הסתם, מתגורר שם צדיק נסתר

      וויא אער גייט ציא, האט אער דערקענט,

      איך שהוא מתקרב, הוא זיהה אותו

      אז דאס איז יענקיל, דער פושעטער שוסטער.

      הרי זה ר' יענקל, הסנדלר הפשוט

      אוי יענקיל יענקיל, אעס איז שפעט אין דער נאכט,

      אוי יענקל יענקל, כבר מאוחר בלילה

      דער לעכטיל גייט זיך שוין באלד אויס ברענען.

      הנר עומד על סף דעיכה,

      מארגין א זוהן שיינט און לאכט,

      מחר השמש תזרח  ותחייך (תצחק)

      פארעכטין דיא שיך וועסטו קענען.

      לתקן את הנעליים תוכל

      זאגט אער כל זמן ס'ברענט דיא לעכט,

      אומר (ר' יענקל) כל עוד שהנר דולק

      פארעכטין דיא שיך איז דוא דער זמן.

      קיים הזמן לתיקון הנעליים

      דער טענה פון רעבין איז נישט גירעכט,

      טענת הרבי (ישראל מסלטנר) אינה צודקת

      ווער ווייסט וואס וועט מארגין זיין.

      מי יודע מה יהיה מחר?

      ר' ישראל סלנטער הייבט אויף דיא הענט,

      ר' ישראל שלטנר מרים ידיו  (השמימה)

      נר ה' נשמת אדם,

      כל זמן דאס לעכטעלע ברענט,

      כל עוד הנר דולק

      דיא ווערטער זענען ממש פחדים.

      המילים הינן ממש פחדים

      מענטש מענטש, גיט אער ציא פארשטיין,

      אדם אדם, הוא מסביר לו

      דער טאג וועט א מאהל קומען צוא גייו.

      היום ( המיוחד , המכריע ) יגיע  בבוא הזמן

      אויף וואס ווארסטי, וועמען נארסטי.

      למה אתה מחכה, את מי אתה מרמה?

      נאר זיך, זיך אליין.

      אותך, ואותך בלבד

      דער יצר הרע זאגט פארין מענטש,

      יצר הרע אומר לאדם

      תשובה ציא טוהן איך לאז  דיך.

      לחזור בתשובה אני מאפשר לך

      אויף מארגן א צייט ציא באשטעטיגן.

      יגיע יום להתאמת

      דער מענטש פארגעסט אז דער וועלט איז נאר א פרוזדור,

      האדם שוכח שהעולם הינו רק פרוזדור

      מארגן קען ער אלעס פאר שפעטיגין.

      מחר כבר יכול להיות מאוחר

      וויא לאנג א מענטש לעבט אויף דער וועלט,

      כל עוד האדם חי עלי אדמה

      פארעכטין קען אער ביז דיא לעצטע מינוט.

      יכול הוא לעשות תיקון עד הדקה האחרונה

      אבער ווען אער ווערט פארין בית דין גישטעלט,

      אך כאשר הוא יעמוד בפני בית דין של מעלה

      וואס אער האט זיך ציא געגרייט, דאס נעמט אער מיט.

      כיצד שהוע הציע את מיטתו , את זה יקח עמו

      זאגט אער כל זמן ס' ברענט דיא לעכט,

      אומר הוא (ר' יענקל) כל זמן שהנר דולק

      פארעכטין אלעס איז נאך דער זמן,

      יש עוד זמן לתקן הכל

      יענקיל שוסטער איז דאך גירעכט,

      יענקל הסנדלר, אכן צודק

      ווער ווייסט וואס וועט מארגין זיין.

      מי יודע מה יהיה מחר

      "כל זמן שהנשמה"

      –  וויא לאנג דיא נשמה איז בייא מיר,

      "מודה אני לפניך" 

      – באשעפער טייערער דאנק איך דיר.

      אלוקים (רועה) יקר, מודה אני לך"