פרשת ויצא – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Mon, 09 Jun 2025 20:50:06 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.2 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png פרשת ויצא – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 השנאה הנצחית: לקחים מסיפור יעקב ועשו https://ravweisz.co.il/elementor-11318/ https://ravweisz.co.il/elementor-11318/#respond Mon, 09 Jun 2025 20:48:28 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11318

השנאה הנצחית: לקחים מסיפור יעקב ועשו

"וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃" (בראשית לג:ד)

רש"י, התייחס לנקודות הכתובות בספר התורה מעל המילה "וישקהו", ומפרש כי הנקודות מלמדות אותנו שעשו לא נישק את יעקב בכל לבו. רבי שמעון בר יוחאי מסביר: "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונישקו בכל לבו" (ספרי במדבר).

נשאלת השאלה: מדוע אמר רבי שמעון בר יוחאי "הלכה היא בידוע"? מדוע לא אמר "זו עובדה" או "מציאות" שעשו שונא את יעקב? מה משמעות המילה "הלכה" כאן?

רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו ששנאת עשו ליעקב אינה דבר חולף או תלוי בנסיבות; היא תכונה טבועה ובלתי משתנה. הוא לא אמר שזוהי "עובדה" או "מציאות" כי עובדות ומציאות יכולות להשתנות לאורך זמן. אך "הלכה" היא דבר קבוע, בלתי ניתן להזזה. שנאה זו אינה תופעה זמנית אלא הלכה נצחית, כמו זו של התורה שלנו – בלתי ניתנת לשינוי.

לכן אומר רבי שמעון בר יוחאי שהיא "הלכה ידועה" – כדי להדגיש ששנאה זו היא ההלכה הבסיסית והאמיתית. התפישה שעשו לא שנא את יעקב בלב שלם היא שקר. ההלכה והעובדה האמיתיות והבסיסיות הן שעשו שונא את יעקב.

רבי מנחם זמבה הי"ד הסביר כי בעוד שרבי שמעון בר יוחאי חיפש רציונל מאחורי פסוקי התורה (דורש טעם דקרא), כאן הוא אומר שאין דבר כזה. שנאת עשו היא הלכה – תופעה בלתי ניתנת להסבר – צורת חשיבה שאינה תלויה בנסיבות. כמו שהאנטישמיות (שאינה דבקה בכל סיבה) עולה לסירוגין בין אם היהודים חזקים ובין אם הם מוחלשים ומודרים.

שנאה קדומה זו של עשיו ליעקב נמשכת גם היום ביחסים בין צאצאי יעקב ועשו, היהודים והנוצרים. זעקת-הקרב של  מחבלי החמאס בפוגרום בשמחת תורה הייתה "טבחו את היהודים!"

העולם ראה אך אף מנהיג נוצרי כמעט לא גינה את הטבח בצורה ברורה. יתרה על כן, גל של אנטישמיות עלה באירופה, ארה"ב, אוסטרליה ומעבר לה ולצערנו, זה חלחל והשפיע עמוקות אפילו על הכנסייה.

זוהי לא הפעם הראשונה שהכנסייה לא מגנה על היהודים. בשואה, על אף שהיו מספר כמרים שדיברו נגד האנטישמיות, הכנסייה כגוף לא הגנה על יהודי אירופה בצורה מספקת. בשנות ה-60 נעשו כמה תיקונים באמצעות ועידת הוותיקן השנייה, שדחתה את הרעיונות האנטישמיים הכוזבים שהיו בבסיס הנצרות. עם זאת, עדיין קיימות הסתייגויות בעייתיות בנצרות. דבר זה הוכח שוב לאחרונה במכתב הרבנים האיטלקים אשר גינו השוואות כוזבות בין אזרחים קורבנות הטבח בשמחת תורה, למחבלים הכלואים. אותם רבנים טענו כי עשורים של דיאלוג בונה קורסים כאשר התקפות, טבח ופוגרום כנגד יהודים לא נענים בסולידריות אלא בקקופוניה מגוחכת של 'אקרובטיקה' דיפלומטית.

מצורף מכתב מתורגם (מתאריך 23.11) של מועצת הרבנים האיטלקית:

"רבנים יקרים,

 

לפני כמה דקות שיגרנו הודעה לעיתונות בעניין מה שקרה אתמול עם האפיפיור ובאופן כללי יותר על היחסים עם הכנסייה. אנו שולחים אותו אליכם למען ידיעתכם

אתמול, הפגישה של האפיפיור עם בני משפחותיהם של בני הערובה שחטפה חמאס, שהתבקשה זמן רב ותמיד נדחתה, הפכה סוף-סוף לאפשרית משום שלאחר מכן התקיימה פגישה עם בני משפחה של אסירים פלסטינים בישראל, כפי שדווח על ידי האפיפיור, ששם באותה קטגוריה אנשים חפים מפשע שנקרעו ממשפחותיהם יחד עם אנשים שלרוב נכלאו על מעשי טרור חמורים ביותר. ומיד לאחר מכן האשים האפיפיור בפומבי את שני הצדדים בטרור. עמדות בכירות אלה באות בעקבות הצהרות בעייתיות מפי נציגים נכבדים של הכנסייה שבהן אין זכר לגינוי תוקפנות החמאס או, בשם חוסר פניות מדומה, התוקף והנתקף מוצבים באותה רמה

אנו תוהים לאיזו תועלת שימשו עשרות שנים של דיאלוג יהודי-נוצרי, המדבר על ידידות ואחווה, אם לאחר מכן, במציאות, כשיש מי שמנסה להשמיד  את היהודים, במקום להשמיע ביטויים של קרבה והבנה, התגובה היא של אקרובטיקה דיפלומטית, איזונים ומציאת עמק שווה שהוא בהחלט  אינו הוגן."

עם זאת, בהיסטוריה היהודית חווינו גם תקופות של שלום. לא רק בימי יעקב, כאשר חמלתו של עשו גאתה והובילה לפיוס ואחווה כנה, כפי שציין רשב"י, אלא גם בעידני-זהב אחרים שבהם יהודים חיו בשלום עם שכניהם.

לכן אנו שומרים על התקווה, אך עם זאת, בכל מקום שבו אנו חיים וכמה שהסביבה נוחה לנו, עם ישראל זוכר תמיד את ההלכה הזו של שנאת עשיו ליעקב.

 

הרב אליעזר שמחה ווייס

 

]]>
https://ravweisz.co.il/elementor-11318/feed/ 0
הכרת תודה לא צריכה להיות אירוע חד פעמי https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%97%d7%93-%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%97%d7%93-%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99/#respond Wed, 30 Nov 2022 21:44:03 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=9929

לאחר לידת בנה הרביעי קראה לאה לבנה יהודה באומרה: "הפעם אודה את ה' " הגמרא, ברכות ז

ב, מצטטת את רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי שלאה הייתה הראשונה להודות להשם כאשר היא

קוראת לבנה הרביעי יהודה כלומר, הפעם אני אודה.לה' . אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי

מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאה לאה והודתה שנאמר: "הפעם

אודה את ה' ".

האם לאה לא הודתה לה' בלידת בניה הקודמים, כיצד יתכן הדבר!? רש"י מסביר שוודאי שטרם לידת

יהודה הביעה לאה תודה גם על הלידות הקודמות , אבל התודה שלה הייתה הפעם שונה. איך זה?

רש"י אומר שהייתה אסירת תודה על כך שיש לה מנה גדולה יותר ממה שמגיע לה מכיוון שילדה בן

רביעי כאשר לפי חשבונה הגיע לה, שלשה ילדים בלבד . ברגע שנולד הבן הרביעי – יהודה, אמרה:

"הפעם אודה את ה' ".

יש הודאה ויש הודאה. כל מי שמצליח בעסקיו אומר: "עשיתי וה' עזר לי", אך בסופו של יום זאת לא

הודאה שלמה. משום שהוא חושב שמגיע לו

הפעם. לאה הודתה "הודאה שלמה" בלי לחשוב שהגיע לה אלא מתוך מחשבה שלא הגיע לה ובכל

זאת קיבלה, ולכן הכרת התודה שלה הייתה עמוקה ומלאה.

ישנה עוד נקודה, לאה הייתה הראשונה שעשתה משהו כדי להבטיח שהתודה שלה תימשך ולתמיד.

לעתים קרובות אנו אומרים תודה ומרגישים שמילאנו את חובתנו. לאה קראה לבנה יהודה באופן

שהיה בשמו תזכורת מתמדת לתודה לה' . קריאת השם לילד היא הדרך להטמיע קריאה תמידית

וקבועה של ההורים להודיה, חיבור ותקשורת של ההורים להקב"ה. כך גם, כאשר ילד נקרא על שם

אדם מסוים – זאת תזכורת תמידית לאדם המיוחד, תכונותיו ומורשתו כך מתן שם לילד אינו אירוע חד

פעמי!

הכרת תודה לא צריכה להיות אירוע חד פעמי.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%97%d7%93-%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99/feed/ 0
ויצא-לכל איש יש שם https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%9d/#respond Sun, 16 Jan 2022 12:38:01 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4485

 

כיצד אנו מגיבים למשברים או לשמחות, האם אנו מתכננים או האם המעשים שלנו ספונטאניים ולא מחושבים? האם יש לנו תוכנית ברורה או האם אנו חיים את חיי הרגע?

התנהגותה של לאה בנתינת שמות לבניה פוקחת את עינינו להתנהגותם של בני אדם. התורה מספרת לנו של לידתם של ארבעת הבנים הראשונים של לאה, ומפרטת בפנינו את השמות שנתנה לבניה, בתוספת ההסבר לכל אחד מהם. בלידת בנה הראשון, ראובן, ראשית קוראת לו לאה בשם, ורק לאחר מכן מוסברת משמעותו:

"ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי" (בראשית כ"ט, ל"ב).

בנתינת השמות לשלושת הבנים הבאים, שמעון, לוי, ויהודה הסדר הוא הפוך, קודם "ותאמר", ראשית היא מסבירה את הסיבה לשם, ורק לאחר מכן "ותקרא", היא קוראת את שם הילד.

"ותאמר כי ה' כי שנואה אנוכי… ותקרא שמו שמעון" (בראשית כ"ט ל"ג).

"ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי… על כן קרא שמו לוי" (בראשית כ"ט ל"ד).

"אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה" (בראשית כ"ט ל"ה).

נשאלת השאלה מה הסיבה להבדל בסדר הדברים בין הראשון לאחרים, כאשר נולד ראובן, וכאשר נולדו שלושת האחרים?

כאשר נולד ראובן הייתה לאה מאוד מאושרת ולא חיפשה פירוש והסבר לשם שתתן, כל החוויה הייתה עבורה ניסיון משמח, היא נתנה לבנה את השם באופן ספונטאני, ורק לאחר מכן פרשה את הסיבה לשם. בלידת הבנים האחרים החידוש היה חסר והיה ללאה זמן להקדיש למחשבה, לשאלה מה יהיה השם בו תקרא לילד שנולד, לכן אנו קוראים קודם כל את הסיבה לשם, ורק לאחר מכן את השם.

אחת הסיבות לחוסר יצירתיות היא ההתמקדות שלנו בניתוח המצב והרצון לראות את התוצאות. לעיתים מרוב חישובים והתחשבנויות איננו מגיעים למעשים. אנו יכולים למצוא סיבות אינסוף לכל מיני דברים, אבל יש להגיע לידי עשייה, כאשר המצב דורש זאת. מתוך דיונים בסיבות ותוצאות אנו יכולים להגיע למצב שבו לא נעשה דבר. כאשר לאה הייתה כל כך מלאת שמחה, באופן טבעי עלה בדעתה השם, ואחר כך מצאה את הפירוש לו. גם בחיים המחויבות צריכה להיות גדולה כל כך, שנעשה מעשים ורק אחר כך ננסה לגבש את המחשבה.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%9d/feed/ 0
ויצא-"כל עוד הנר דולק אדם יכול לתקן את עצמו"-"כל עוד הנשמה בקירבי מודה אני לפניך" https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9b%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9b%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6/#respond Sun, 16 Jan 2022 12:36:59 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4480

"כל עוד הנר דולק אדם יכול לתקן את עצמו"

"כל עוד הנשמה בקירבי

מודה אני לפניך"

 (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:

(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:

(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:

(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:

(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: (ספר בראשית פרק כט)

כאשר יעקב מגיע לחרן הוא יושב על יד הבאר והמראה הראשון הנגלה לעיניו הינו עדרים של צאן המקובצות סביב הבאר ורועים שבאו להשקות אותם בטלים ממלאכתם.

מדוע התורה מספרת לנו באריכות על שיחה לכאורה בנאלית של יעקב עם הרועים?

יעקב פנה אליהם ואמר להם שהיום עדיין גדול, זה לא הזמן לאסוף את העדרים, למה אנחנו צריכים לדעת שהוא דחק בהם לא להתבטל ולהיות עסוקים בעבודתם.

יש אמרה מפורסמת שמספרים מר' ישראל סלנטר שמתאר החשיבות של שימוש נכון בזמן הינה תרגום מהשיר ביידיש לעברית:

כל עוד שהנשמה אצלי

      מודה אני לפניך

      אלוקים יקר, מודה אני לפניך

      הקשיבו לסיפור מעניין שקרה לפני מספר שנים

      המגיד הגדול ר' ישראל סלנטר

      טייל פעם בשעות המאוחרות של הלילה ומרחוק ראה נר דולק

      חשב לעצמו  "כנראה שבמקום זה מתגורר צדיק נסתר"

      איך שהתקרב לבית הוא ראה שזה ר' יענקל הסנדלר הפשוט

      הוא פנה אליו אליו ואמר לו " אוי יענקל, יענקל..כל כך מאוחר בלילה,

      הנר כבר עומד לדעוך,

      השמש תיכף תזרח ואתה לעבודתך תצטרך ללכת…לתקן נעליים"

      ר' יענקל משיב:

      כל זמן שהנר דולק

      לתקן את הנעליים יש  את הזמן

      טענת הרבי (ר' ישראל סלטנר) אינו צודק

      שכן, מי יודע מה מזמן לו יום המחרת?!

      ר' ישראל סלטנר מרים את ידיו השמיימה

      "נר השם נשמת אדם"

      כל זמן שהנר דולק המילים הינם רק פחדים

      אדם אדם , הוא מסביר, אם המחר אכן יגיע

      למה אתה מחכה?, את מי תרמה?

      רק אותך…אותך בלב,

      היצר הרע אומר לאדם

      " את החזרה  בתשובה אני משאיר לך, יום המחרת אכן יגיע"

      אך האדם חייב לדעת שהעולם הזה הינו רק פרוזדור.

      יום המחרת כבר יכול להיות מאוחר מדי.

      כל עוד שהאדם חי בעולם, אפשר לעשות "תיקון"  עד הדקה האחרונה

      אבל כאשר האדם יעמוד בפני בית הדין של מעלה

      מה שהוא יקח עמו – זה מה שהכין בחייו

      ואז הוא ממשיך:

      כל עוד הנר דולק

      יש עוד זמן לתיקון

      יענקל הסנדלר אכן צודק

      הרי מי יוכל לדעת מה ילד יום?!

      כל עוד שהנשמה בקרב, י ניתנת האפשרות לעשות "תיקון"

      כל עוד שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך

בשיר מסופר על ר' ישראל סלנטר שהוא הבחין בקשיש שהרכין ראשו מאוחר בלילה לאור נר מהבהב עם להבה קטנה ור' ישראל ניגש אליו ושאל אותו למה הוא עבד כל כך מאוחר עם נר כל כך דקיק?

והיהודי ענה לו שהוא סנדלר וכל זמן שהנר דולק עדיין יש זמן לתקן.

ר' ישראל שמע את המילים האלו והם נכנסו לליבו כמו חץ, הוא הסתובב בחדרו וחזר על המילים "כל עוד הנר דולק אדם יכול לתקן את עצמו".

כששאלו את המגיד מדובנא למה הוא עונה לכל שאלה עם "משל'.

דווח שהוא ענה – אני אספר לך ב "משל" למה.

בעיירה היה גר אדם בשם 'אמת' ואיפה שהוא הלך הוא יצר מהומה משום שהוא תמיד הלך בעירום, תמיד הייתה תגובה חזקה לנוכחותו וראו בו כמטרד, היה לו חבר ותיק בשם "משל' ויום אחד החבר שלו "משל" ניגש והסביר, כל כך הרבה אנשים מוטרדים מהמראה שלך יש לי עצה בשבילך, אם היית מתלבש באחד מהחליפות שלו היה חושב שאנשים היו סובלים אותך יותר, ואולי אפילו מבינים ומקבלים אותך. ואז ה "אמת" התלבש בחליפה של ה "משל" והוא היה יכול להסתובב בין אנשי העיר ולהעביר את המסר שלו לאחרים, נראה שזה חלק מהפסיכולוגיה של בני האדם, קשה לו להתמודד עם ה "אמת" הגולמית, אנחנו מתחבאים ממנו, אבל כאשר רואים את ה "אמת" דרך הלבוש, כאשר אנחנו את ה "אמת" דרך סיפור או מטפורה, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקבל את המסר ואולי להסכים איתו. כאשר אנחנו קוראים על בן אדם אחר שטועה אנחנו יכולים לקבל את המסר מהסיפור יותר קל משאומרים לך אישית אתה טועה, אם מישהו שומע על החולשות של עצמו אז זה מדליק אצלו מנגנוני הגנה, ולכן ה "משל" עוזר להעביר מסר בלי לגרום להתגוננות יתר. כשאנחנו קוראים על החריצות שלו יעקב, העשייה וההישגים שלו בחיים זה ניגוד אדיר לתיאור של הסצנה שאנשים יושבים מסביב לבאר בחוסר מעש בעיצומו של יום, בעיצומם של החיים, הנשמה של יעקב מוחה, הוא עובד יומם וליל כדי למלא את תפקידו בצורה אחראית ולקיים את חובתו כלפי לבן ולהקים את המשפחה האצילית שלו.

מסיפור חייו של יעקב אפשר לראות מה אפשר להשיג עם זמן, אם התורה הייתה רק אומרת לנו אל תהיה עצלן תעשה משהו אם החיים שלך היינו מתחמקים מהמסר, אבל כאשר אנחנו לומדים את הסיפור את החשיבות של זמן בתוך הסיפור שאלו שיושבים בטל מסביב לבאר זה "משל', אנחנו יכולים להתייחס אליהם וללמוד ממנו שיש הרבה מה לעשות .

והנה המילים של השיר על ר' ישראל סלנטר במקור ובתרגום

" כל עוד הנשמה בקירבי

      "מודה אני לפניך"

      – באשעפער טייערער דאנק איך דיר.

      רועה יקר (אלוקים )מודה אני לך,

      הערט א מעשה א אינטרעסאנטער,

      האזינו לסיפור מעניין

      וואס מיט יאהרן צוריק האט פאסירט.

      שלפני שנים קרה

      דער גרויסער  מגיד ר' ישראל סלנטער,

      ר' מגיד סלטנר הגדול

      האט אמאהל שפעט ביי נאכט שפאצירט.

      טייל מאוחר בלילה

      פון דער ווייטנס זעט אער א ליכטעלע ברענט,

      מרחוק ראה נר דולק

      גיטראכט מיסתמא ווינט דארט א צדיק נסתר.

      חשב, מן הסתם, מתגורר שם צדיק נסתר

      וויא אער גייט ציא, האט אער דערקענט,

      איך שהוא מתקרב, הוא זיהה אותו

      אז דאס איז יענקיל, דער פושעטער שוסטער.

      הרי זה ר' יענקל, הסנדלר הפשוט

      אוי יענקיל יענקיל, אעס איז שפעט אין דער נאכט,

      אוי יענקל יענקל, כבר מאוחר בלילה

      דער לעכטיל גייט זיך שוין באלד אויס ברענען.

      הנר עומד על סף דעיכה,

      מארגין א זוהן שיינט און לאכט,

      מחר השמש תזרח  ותחייך (תצחק)

      פארעכטין דיא שיך וועסטו קענען.

      לתקן את הנעליים תוכל

      זאגט אער כל זמן ס'ברענט דיא לעכט,

      אומר (ר' יענקל) כל עוד שהנר דולק

      פארעכטין דיא שיך איז דוא דער זמן.

      קיים הזמן לתיקון הנעליים

      דער טענה פון רעבין איז נישט גירעכט,

      טענת הרבי (ישראל מסלטנר) אינה צודקת

      ווער ווייסט וואס וועט מארגין זיין.

      מי יודע מה יהיה מחר?

      ר' ישראל סלנטער הייבט אויף דיא הענט,

      ר' ישראל שלטנר מרים ידיו  (השמימה)

      נר ה' נשמת אדם,

      כל זמן דאס לעכטעלע ברענט,

      כל עוד הנר דולק

      דיא ווערטער זענען ממש פחדים.

      המילים הינן ממש פחדים

      מענטש מענטש, גיט אער ציא פארשטיין,

      אדם אדם, הוא מסביר לו

      דער טאג וועט א מאהל קומען צוא גייו.

      היום ( המיוחד , המכריע ) יגיע  בבוא הזמן

      אויף וואס ווארסטי, וועמען נארסטי.

      למה אתה מחכה, את מי אתה מרמה?

      נאר זיך, זיך אליין.

      אותך, ואותך בלבד

      דער יצר הרע זאגט פארין מענטש,

      יצר הרע אומר לאדם

      תשובה ציא טוהן איך לאז  דיך.

      לחזור בתשובה אני מאפשר לך

      אויף מארגן א צייט ציא באשטעטיגן.

      יגיע יום להתאמת

      דער מענטש פארגעסט אז דער וועלט איז נאר א פרוזדור,

      האדם שוכח שהעולם הינו רק פרוזדור

      מארגן קען ער אלעס פאר שפעטיגין.

      מחר כבר יכול להיות מאוחר

      וויא לאנג א מענטש לעבט אויף דער וועלט,

      כל עוד האדם חי עלי אדמה

      פארעכטין קען אער ביז דיא לעצטע מינוט.

      יכול הוא לעשות תיקון עד הדקה האחרונה

      אבער ווען אער ווערט פארין בית דין גישטעלט,

      אך כאשר הוא יעמוד בפני בית דין של מעלה

      וואס אער האט זיך ציא געגרייט, דאס נעמט אער מיט.

      כיצד שהוע הציע את מיטתו , את זה יקח עמו

      זאגט אער כל זמן ס' ברענט דיא לעכט,

      אומר הוא (ר' יענקל) כל זמן שהנר דולק

      פארעכטין אלעס איז נאך דער זמן,

      יש עוד זמן לתקן הכל

      יענקיל שוסטער איז דאך גירעכט,

      יענקל הסנדלר, אכן צודק

      ווער ווייסט וואס וועט מארגין זיין.

      מי יודע מה יהיה מחר

      "כל זמן שהנשמה"

      –  וויא לאנג דיא נשמה איז בייא מיר,

      "מודה אני לפניך" 

      – באשעפער טייערער דאנק איך דיר.

      אלוקים (רועה) יקר, מודה אני לך"

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9b%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6/feed/ 0
ויצא-להגיע השמימה https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94/#respond Sun, 16 Jan 2022 12:35:47 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4475

סולם = סיני = ממון

בפרשתנו אנו קוראים על חלום יעקב "והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה". "בעל הטורים" בביאורו לעניין הסולם מעיר שהגימטריה של המלה "סולם" היא מאה ושלושים, ובכך היא מקבילה לגימטריה של "סיני" ולגימטריה של "ממון" שלכולם ערך של מאה ושלושים על פי פרשנות זו של בעל הטורים, יש חשיבות לכך, שבאופן סמלי, עולים בסולם החיים ומנסים להגיע לדרגת ההצלחה. מצד אחד ניתן לראות בסולם מקביל ל"סיני" על פי הרעיון ששיא הצלחה הוא השגת תורה חכמה ודעת, במבט כזה על החיים אדם יטפס בסולם בדרך של לימוד ומחקר.

על פי גישה אחרת לחיים משווים את הסולם לממון, המייצג את החומרי, הגשמי, ואת ההבטים הכלכליים של החיים. לפי פירוש זה אדם ינסה לקדם עצמו בחיים בדרך של רכישת או הצטברות נכסים חומריים והון. הרעיון המרכזי הוא, שבכל מדד של הצלחה, שאדם קובע לעצמו, עליו לזכור שהמשימה האולטימטיבית היא להגיע השמיימה, לדרגה הגבוהה ביותר לעבודת השם, אם "דרך סיני" או "דרך הממון".

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%94/feed/ 0
ויצא – מראית עין https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9e%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9e%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9f/#respond Sun, 16 Jan 2022 12:32:01 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4467

בראשית פרק ל

(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:

איכה פרק ב

(יט) קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת

בעל הטורים על בראשית פרק ל פסוק מב

(מב) העטפים – ב' במסורת. העטפים ללבן. העטופים ברעב (איכה ב, יט). פירוש שנתן לו הכחושים שמתו ברעב. אי נמי בשביל שעשה יעקב דבר שנראה כרמאות גרם לבניו שנתעטפו ברעב:

בעל הטורים מציין שהמילה העטופים מופיעה בפרשתינו ועוד פעם בתנ"ך עם משמעות אחרת, בספר איכה פרק ב' פסוק י"ט ושם כתוב:" שבניך יתעטפו ברעב", והוא מסביר שמשום ההתנהגות של יעקב כלפי לבן שנראה כרמאות, דבר זה גרם לבניו שנתעטפו מרעב.

רבי יהודה החסיד בספרו "טעמי מסורת המקרא" אומר יותר מזה, משום התנהגות זו נחרב בית המקדש והוגלו בני ישראל. פירושים אלו מאוד מפתיעים משום שמפרשי התורה מבארים שיעקב לא עשה שום רמאות כאשר סידר את המקלות אשר פיצל ברהיטים בשקתות המים ולא רק שהוא לא עשה שום רמאות הפייטן בתפילת הושענה רבה בפזמון תענה אמנים להושענא רבה כותב:

:" תַּעֲנֶה אֱמוּנִים שׁוֹפְכִים לְךָ לֵב כַּמַּיִם. וְהוֹשִׁיעָה נָּא. לְמַעַן בָּא בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. גָּזַר וְנָם יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. וְהַצְלִיחָה נָּא וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵ-ל מָעֻזֵּנוּ:

תַּעֲנֶה דְגָלִים גָּזוּ גִזְרֵי מַיִם וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

לְמַעַן הַנֶּעֱקַד בְּשַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וְשָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת מַיִם וְהַצְלִיחָה נָּא וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵל מָעֻזֵּנוּ:

תַּעֲנֶה זַכִּים חוֹנִים עֲלֵי מַיִם וְהוֹשִׁיעָה נָּא:

לְמַעַן חָלָק מְפַצֵּל מַקְּלוֹת בְּשִׁקֲּתוֹת הַמַּיִם. טָעַן וְגָל אֶבֶן מִבְּאֵר מַיִם וְהַצְלִיחָה נָּא וְהוֹשִׁיעֵנוּ אֵ-ל מָעֻזֵּנוּ:"

אז אנחנו מזכירים את המעשה של יעקב  כטובה כזכות לעם ישראל, ובכל זאת בעל הטורים ורבי יהודה החסיד מחדשים שבני ישראל נענשו על מעשה זה של יעקב לא משום שהוא חטא ברמאות אלא מעשיו נראו כרמאות, אמנם המעשה שהוא עשה היה זכות לישראל, אבל מכיוון שנראה כרמאות  המעשה  גרם לכך שבניו יתעטפו ברעב.

מזה אנו לומדים שצדק צריך להיעשות וגם להראות שנעשה, אנחנו רואים כמה חשוב לא לזלזל אפילו  במראית עין ולא לעשות פעולות מסוימות שעלולות ליצור את הרושם של שנעשה דבר אסור. ורבי יהודה החסיד מדגיש שבשלושת  חלקי התנ"ך: בתורה בנביאים ובכתובים מודגש שצריכים להתנהג לא רק בדרך נכונה ובצדק אלא שמי שמשקיף צריך לראות את הצדק כמו שכתוב בתנ"ך:

בתורה:  ( במדבר לב כב) "והייתם נקיים לפני ה' ולפני אדם".

בנביאים: ( יהושע פרק כב) …ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בה' אַ-ל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה:

ובכתובים: (משלי פרק ג (ד) )ּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקים וְאָדָם:

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%9e%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9f/feed/ 0
ויצא – להיוועץ באישה https://ravweisz.co.il/elementor-4458/ https://ravweisz.co.il/elementor-4458/#respond Sun, 16 Jan 2022 11:20:53 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4458

ויאמר ה' אל יעקב, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ויאמר להן …", ובהמשך: "עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך, ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו … ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה".

תניא [נאמר בברייתא]: אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים [בני מדי], כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה.

אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה [מה פסוקו] (בראשית לא, ד) "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו".

התייעצות (לא, א-טז)

יעקב נמצא אצל לבן בחרן כעשרים שנה וצובר נכסים רבים כתוצאה מחריצות שלו. יעקב שומע את בני לבן מתלחשים כי כל עושרו הגיע מאביהם. גם את פני לבן הוא רואה שאינם כתמול שלשום. הוא מבין כי עושרו הרב גורם לקנאה ומעכיר את האווירה.

הוא קורא לשתי נשיו- בנות לבן ,לשדה , ומספר להן על תחושותיו. הוא גם מזכיר להן את כל מעללי אביהן, את רמאויותיו ונכליו ומספר להן על חלום שבו נגלה אליו מלאך אלוקים ומזרזו לחזור לביתו.

רחל ולאה עונות פה אחד, כי גם הן מרגישות זרות ומרומות בבית אביהן, והן מסכימות עם את החלטתו שקיבל על-פי הצו האלוקי.

יעקב שמע ציווי מפורש מה' לשוב אל ארץ אבותיו, ואח"כ יעקב קורא אל נשותיו "השדה" להתייעצות, שעל כך דרשו חז"ל במסכת ברכות (דף ח'):

"אמר ר' עקיבא אוהב אני את המדיים…… שכשיועצים אין יועצין אלא בשדה(במקום שאין אחר זר ששומע משום שכמו שרש"י מסביר :"אזנים לכותל".), אמר ר' אדא בר' אהבה מאי קראה, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה".

יעקב התייעץ עם נשותיו- היועצות רק השאלה שמתחננת לתשובה היא למה  יעקב בכלל התייעץ עם נשותיו לאחר שקיבל ציווי מפורש מה' לחזור לארץ כנען? השאלה חייבת להישאל: אם אלוקים יראה  לאחד מאיתנו ויאמר לו: "זה הזמן לעזוב את העיר שלך," "זה הזמן לשנות את העבודה שלך" היה אוסף את בני משפחתו, ומודיע להם את דברי  הקב"ה. אנחנו לא נתחיל סדרה שלמה של רציונליזציות::"המצב לא כמו שהיו פעם, הזמנים קשים, אנחנו צריכים לבצע שינויים." ה' ציוה אותנו וזה הוא.

ועוד התורה מספרת לנו באריכות שנשותיו עונות לו בסברה, בהגיון ובחשבון שאין להן מה לחפש בבית אביהן, האם זה משום חשבונן עם אביהן שהן צריכות להצטרף אל יעקב? וכי הציווי האלוקי אינו מספיק?למה התורה מספרת לנו את התגובות שלהן?!

יש שני מסרים חשובים  שאפשר ללמוד מאריכות הדברים, ודו- שיח בן יעקב ונשותיו:

הראשון בנוגע למערכת המצוות בכלל – לציווי ה' לבני אדם

והשני בנוגע להתייחסות של בעל למשפחתו.

הרמב"ם (סוף הלכות תמורה וסוף הלכות שחיטה) מסביר שהמצוות הינן עצות מהבורא. כל מצוה מהתורה, היא גם העצה ההגיונית הטובה ביותר לאדם. התורה והמצוות הם הם הדרכים הישרות ללכת בהם, ואין בהם כל מכשול או תקלה חלילה, וחלילה לנו להתפשר או לעקם ציווי התורה לשום מטרה שהיא.

ויסוד זה  למדים מפרשתנו. אמנם יעקב קיבל צו מה' לחזור לכנען, אבל כפי שמוסבר בפרשתנו גם על פי ההיגיון וההבנה זה היה הדבר הנכון לעשות. משום כך הודגש העניין של "יועצין" והמענה של נשותיו, להבין שזה הדבר הנכון וההגיוני ביותר. וכך כל ציווי ד'. וזה מה שהדגישה התורה, וכלשונו של הרמב"ם:

" וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינם אלא עצות מרחוק, מגדול העצה לתקן הדעות ולישר כל המעשים"..

השל"ה הקדוש ( ספר בראשית – פרשת ויצא דרך חיים תוכחת מוסר(  מסביר בדרך אחרת ולומד מהסיפור מסר כיצד בעל צריך להתנהג עם משפחתן, משמעות הדבר שאדם יכול להרגיש בטוח מאוד בעניין דרך מסוים שנוגע לו ולבני ביתו והוא מסוגל לאכוף את דרכו על בני ביתו. אבל התורה מלמדת אתנו שאין זו הדרך: אל תעשה ככה. תשכנע, תשדל, ואל  תכפה. ההוכחה, לזה כותב השל"ה, הוא מדיון הממושך של יעקב עם נשותיו. יעקב הצדיק את הצורך לעזוב לבן (למרות הפקודה מה') – כדי שהם יסכימו ברצון עם תוכנית.

אם היה אי פעם מקרה מוצדק לכפות על משפחתו לעשות משהו, זה היה במצב הזה, שה' אמר כי הגיע הזמן לעזוב. האם יש מקום לדיון? מדוע יעקב צריך להשפיע?

אם במצב זה יעקב חש צורךינות לשכנע את נשותיו, מה עלינו לומר? מה שטוב ליעקב, זה מספיק טוב בשבילנו לא לכפות דעתנו אל משפתחינו  אלא תמיד לשכנע.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/elementor-4458/feed/ 0
לפרשת ויצא – רחל – 'אשה' או 'חוה' https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%90%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%95%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%90%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%95%d7%94/#respond Sun, 16 Jan 2022 09:42:45 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=4095

לרחל אין ילדים והיא מקנאה באחותה לאה. רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל', א'). בהמשך כתוב "ויחר אף יעקב ברחל". יעקב כעס על רחל על מה שאמרה וממשיך ואומר: "התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". המדרש רבא (ע"א, ז') מציין שהקב"ה כעס מאוד על יעקב על תגובתו זו וכך הוא כותב:

"רבנן דדרומאה בשם ר' אלכסנדרי (איוב ט"ו) "החכם יענה דעת רוח" – זה אברהם שנאמר (בראשית ט"ז, ב') "וישמע אברם לקול שרי"; "וימלא קדים בטנו" – זה יעקב, שנאמר (בראשית ל', ב') "ויחר אף יעקב". אמר לו הקב"ה: "כך עונין את המעיקות? (=לעקרות מועקות רוח ומרות נפש) חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה!!" (בנה – יוסף). עכ"ל.

זו לא הדרך לענות לאישה במצוקה. כתוצאה מכך, ה' אומר, הילדים שלך יצטרכו לעמוד בפני הבן של רחל, יוסף ("ואף הוא אמר להם: התחת אלקים אני", אחרי מותו של יעקב והאחים דואגים איך יוסף יגיב).

אבל למה יעקב ענה לרחל כך? הספורנו כותב: "ויחר. על אמרה הבה לי כאלו היה בידו לעשות זה וכעס בקנאתו לכבוד קונו ולא הביט לאהבתו אותה בזה: אשר מנע ממך. שיצר אותך עקרה …" (ספורנו על התורה בראשית ל', ב').

הספורנו מסביר שיעקב הגיב כך מתוך כבוד לה'. יעקב התעלם מאהבתו לרחל מתוך כבודו לה'. רחל אמרה הבה לי בנים עם המשמעות כאילו שזה תלוי ביעקב, על כך הוא קינא לה'. לפי פירוש הספורנו כעסו של יעקב לא היה נגד רחל אבל הוא התעלם לרגע מאהבתו אליה ועל כך ה' כעס. הוא לא כעס עליה אישית אלא על ההנחה שמשתמעת ממה שהיא אומרת.

הרמב"ן כותב שרחל בקשה שיעקב יתפלל עליה. יעקב בודאי היה מוכן להתפלל עליה אבל הוא כעס על כך שרחל יוצאת מנקודת הנחה שתפילה של צדיק תמיד מתקבלת. כאילו שבאופן אוטומטי ה' צריך לשמוע לתפילתו. לכל אחד מהם הייתה תפיסה אחרת לגבי מהות התפילה.

יצחק בן משה עראמה, בעל ה"עקידת יצחק", מסביר שהשמות 'אשה' ו'חוה' מבטאים שני צדדים באישה. השם 'אשה', ככתוב: "כי מאיש לוקחה זו", מלמד שנלקחה מהאיש והיא דומה לו בכך שיש לה גם האפשרות להתפתח מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית וראינו הרבה נשים צדיקות. השם השני, המשני, 'חוה', ככתוב: "אם כל חי", מצביע על כוח ההולדה, היכולת להביא ילדים. לכן – מסביר ה"עקידת יצחק" – אשה שאין לה היכולת ללדת ילדים, אכן חסרה, אך מה שהיא חסרה זו מטרה משנית. המטרה העיקרית של אישה, שהיא היכולת לבחור ולעשות טוב ורע, היכולת להתקדם בתחומים האינטלקטואלי והמוסרי, עדין קיימת.

בעל ה"עקידת יצחק" אומר שיעקב כעס על כך שרחל לא התייחסה למטרה העיקרית שלה בעולם, שעדין יש לה עבודה בעולם כמו לכל בן אדם. כמו שקיים בגבר במקרה שהוא עקר. לכל אחד מהם הייתה תפיסה אחרת לגבי תפקיד האישה.

מה שאנחנו רואים מכל הסיפור הזה הוא מה שקורה הרבה בחיים. זהו סיפור עם הרבה תסכולים. כל אחד מהגיבורים בסיפור לא קיבל את מה שהוא רצה. לאה אוהבת את יעקב והשמות שהיא נותנת לילדים מלווים את השינוי ביחס של בעלה אליה אבל יעקב אוהב את רחל אבל התשוקה העיקרית של רחל הוא לילדים.

המסר הוא שאנחנו אף פעם לא יודעים מה חסר לשני. אנחנו יכולים לחוש רק את הצרכים והרצונות שלנו. מסר שני הוא שאף אחד לא יסתכל על השני ועל הברכות שלו. שלא יבקש ויצפה ממנו שיספק את צרכיו על ידי הברכות האלה. ובמיוחד – אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. אנחנו לא יכולים לדעת איך השני רואה ומפרש את הדברים.

מקורות:

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה הבה לי בנים: אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי. לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית ע"א, ו'). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א' י"ז, כ"א, ושם ב' ד', ט"ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (ע"א, ז') אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.

ועל דרך הפשט: אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דיברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב. שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת, בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כ"ב).

ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפילתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.

 בעל עקדת יצחק, לפרשת בראשית:

"…והנה בשני השמות – אשה, חוה – נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אשה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א), והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר והאשה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, (רש"י בראשית ו', ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן, אם לא יוליד."

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%90%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%95%d7%94/feed/ 0
ויצא – האם תחסר למישהו? https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%a1%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94%d7%95/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%a1%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94%d7%95/#respond Tue, 04 Jan 2022 10:05:30 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=3707

ויצא – האם תחסר למישהו?

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

רש"י שואל את השאלה: מה חשיבות ראתה התורה לומר לנו שיעקב יצא מבאר שבע? די לכתוב שהוא הלך לחרן כדי שנבין שלבטח הוא יצא מהיכן שהיה גר. רש"י מלמד אותנו שיציאת צדיק מהעיר עושה רושם.

דברי רש"י הם אתגר בשבילנו. על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו: 'אם אני אעזוב את הקהילה שלי, האם אחסר למישהו?' אדם צריך לשאול את עצמו האם הוא עשה פעולות ותרם תרומות לקהילה בה הוא חי, שכאשר הוא עוזב, הליכתו עושה הבדל, עושה רושם. אם התשובה היא לא, אולי הוא צריך לעשות חושבים, אולי הוא צריך לעשות יותר כדי לתרום לקהילה אולי עליו להיות יותר מעורב?

בעצם רש"י אומר עוד דבר – שכאשר אדם מיוחד עוזב את הקהילה, אנחנו צריכים להרגיש את החיסרון. אם אנחנו לא מרגישים את החיסרון, סימן שאנחנו לא מעריכים את הברכה שהאדם הביא למקום. זה יכול להיות חיסרון בנו ולא בו.

הכלי יקר מסתכל בגישה אחרת. הוא שואל למה זה לא נאמר על אברהם ועל יצחק, הרי הם גם יצאו ממקום מגוריהם? למה עליהם לא נאמר שיציאתם עושה רושם. הכלי יקר אומר שלא היה רושם כאשר אברהם ויצחק יצאו ממקום מגוריהם בגלל שאלו שהם חיו ביניהם ושהשאירו מאחור, לא העריכו אותם. כדי שיעריכו את הצדיק אנשים צריכים להיות בעצמם אנשים מיוחדים. אברהם ויצחק השאירו אחריהם אנשים רשעים שנוח היה להם שהצדיק יצא. הם היו אנשים פשוטים שלא ידעו להעריך את הצדיק. אולם, כאשר יעקב עזב את באר שבע יצחק ורבקה היו עדין שם, הם ובני ביתם ידעו להעריך את פעולות הצדיק ולכן הרגישו את החיסרון כאשר עזב.

מקורות:

ספר בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:

רש"י על בראשית פרק כח פסוק י:

 ויצא – לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א) ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות:

  כלי יקר על בראשית פרק כח פסוק י:

ויש לפרש לאידך גיסא, לומר שדוקא יציאתו של יעקב עשה רושם, אבל לא יציאת אברהם ויצחק לפי שהמה הלכו עם כל בני ביתם ולא נשאר במקום שום צדיק ע"כ לא עשו רושם ביציאתם, כי הרשעים שנשארו שמה אינן מקפידין על יציאת הצדיקים, ואדרבה הם שמחים בצאתם מהם לפי שאינן הולכים בדרכיהם, והם לשיכים בעיניהם ולצנינים בצידיהם והם מריבים עמהם עבור מעשיהם, אבל ההולך ממקום שצדיקים מצויים שם אז יציאתו עושה רושם כי הצדיקים שנשארו קשה עליהם פרידתם כי דעתם נוחה ממנו, ואינו דומה זכות של מועטין לזכות של מרובים. וכאן היו יצחק ורבקה לכך היה רושם יציאתו ניכר. ולפי זה צריכין אנו לומר שגם בשדה מואב היו חסידי אומות העולם:

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%a1%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94%d7%95/feed/ 0
פייק ניוז  ויצא   https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a7-%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a7-%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90/#respond Thu, 30 Dec 2021 23:39:22 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=3175

פייק ניוז  ויצא  

כל החדשות, מגיעות אלינו מסוננות באמצעות סיפורים עם הטיות מסוימות. כל דבר שמספרים לנו ניתן לספרו בצורה כזאת שתשמש את האינטרס של המספר והשומע. מה הם רוצים להאמין ולשמוע.

אנו נוטים להיאחז באמצעי התקשורת שמציגים את החדשות בצורה שתואמת אותנו ביותר.

היום הרבה מהחדשות הם  מזויפות   מה שנקרא פייק ניוז או חדשות כזב  שמופצות  בכוונה תחילה, לשם הטעיה למרבה הצער, זה משהו שמדינת ישראל והעם היהודי נאבקים בו במשך היסטוריה.

לבן היה מושפע מחדשות מזויפות, כי הוא רצה להאמין בהן.

בניו של לבן הם בין הספקים הראשונים בעולם  של  פייק ניוז,  יעקב אבינו עובד עם לבן חמיו, שנים רבות, לפתע לבן משנה את פניו כלפיו. מה קרה שם?

לאחר, שיעקב התעשר מעבודה קשה ומשיטות גידול הצאן המיוחדות שהמציא. וההסכמים שעשה עם לבן כך שהוא יכול לקצור רווח גדול משיטות אלו. התורה מספרת:

"וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה: וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום"

.הכלי יקר מסביר שברור שהסיפור שסיפרו היה שקר מוחלט. יעקב לא לקח, כלום ממה שהיה בבעלותו של לבן. הוא פשוט עבד קשה, ולקח את הצאן שהוא היה מעורב בגידולם על פי הסכם ברור מאד. ולא רק זה אלא אף הגדיל ושמר  ללבן את רכושו.מה שבני לבן  אמרו שיעקב לקח את כל "התחכום" של לבן " את כל הרמאות והקומבינות" של לבן, הם היו  בטוחים שיעקב לקח  את התכסיסים ותחבולות של אביהם והשתמש בהם נגדו.

המפרשים האחרים מסבירים כפשוטו שלבן אפילו לא חשב הרבה הוא פשוט קיבל את דברי בניו כפשוטם וכדברי הספורנו שאומר שעד כדי כך לבן השתכנע מאותם אמירות של בניו ובלע את ה"פתיון" עד כדי כך  שיעקב יכול היה  להבחין בקלות בשינוי שחל בו.

מדברים אלו נוכל לקבל  תובנה כיצד עלינו להתמודד עם "חדשות מזויפות".

לפני שנקבל כל ידיעה, יש עלינו האחריות לשאול את עצמנו אם אנחנו מאמינים בה כי זה עובדתי ואמין, האם המספר באמת מעביר מידע מדויק. או האם אנחנו שומעים את הסיפור בגלל שאנחנו רוצים להאמין בו.

הרב אליעזר שמחה ווייס

חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a7-%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%96-%d7%95%d7%99%d7%a6%d7%90/feed/ 0