"ואקחה פת לחם… יוקח נא מעט מים…"

אברהם אבינו ע"ה רואה שלושה אנשים, הוא רץ לקראתם ומזמין אותם לסור אל אוהלו, ואומר להם :"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם", ואז הוא ממהר אל שרה אמנו ואומר לה להכין עוגות משלוש סאים קמח (כמות עצומה), הוא עצמו ממהר אל הבקר, בוחר בן-בקר רך וטוב (המדרש מובא ברש"י אף אומר שהוא לקח שלושה פרים, והכין להם לשונות בחרדל לכל אורח).

נשאלת השאלה, מדוע במים "התקמצן" אברהם, ואמר רק "מעט", ואילו בשאר הדברים הכין ביד רחבה?!

התשובה נמצאת בפירושו של רש"י, על המילה "יוקח",הוא  כותב : "על-ידי שליח "

אברהם אבינו מלמד אותנו כאן יסוד חשוב, כאשר אתה נותן מעצמך, מותר לך לתת ככל שתחפוץ, ביד רחבה.

אולם כאשר אתה נותן ע"י שליח, אל תהיה נדיב על חשבונו. אין לעשות חומרות על חשבון השני. אכן זה יסוד שהמצוות ואפילו המהודרות שבהן תיעשה ע"י המקיים עצמו, בכוחותיו ועל חשבון זמנו, ולא על חשבון זמנם וכוחותיהם של אחרים.

אדם צריך להקפיד על קיום תורה ומצוות וגם להדר בקיומם אך יש לדעת כי זה טוב ונכון רק כאשר האדם עושה זאת על חשבונו ולא על חשבון הזולת. זאת אנו רואים במעשיו של אברהם אבינו שכאשר הוא רצה לתת לארחיו לחם ועוגות  הוא אמר:" ואקחה פת לחם". אני לוקח את פת הלחם וכן כאשר רצה לתת להם לשונות של בני בקר נאמר:" ואל הבקר רץ אברהם" הוא עצמו רץ לתת להם בקר אך כאשר הגיע לעניין המים ,לא הוא הלך לשאוב ולהביא להם אלא העבד ולכן הוא אמר:" יוקח נא מעט מים "­- מעט ולא הרבה.

בענין זה יש סיפור מדהים על אחד מגדולי ומענקי הרוח, בתורה ובמוסר, הלא הוא: רבי ישראל ליפקין מסלנט זצ"ל [1810-1883] שהיה מייסדה של "תנועת המוסר" שקמה באירופה במאה ה-19 למניינם. ( עיין בשו"ת שרידי אש ח"ד עמ' רפט) רבי ישראל נהג להקפיד שמצוות "נטילת ידיים" תיעשה תמיד עם כמויות מים גדולות. פעם אחת נזדמן ל"ברית מילה" של אחד מתלמידיו שדאג לכד גדול מלא מים והניחו בסמוך למקום מושבו של ר' ישראל. לתדהמתו של התלמיד, כמו גם לתדהמתם של הנוכחים,  ר' ישראל נטל ידיו רק עם כמות מים קטנה המספיקה לנטילה (ע"פ ההלכה) ולא הידר במצווה כהרגלו. הדבר היה לפלא גדול בעיניהם והם שאלוהו לסיבת העניין. ר' ישראל ענה ואמר בניחותא: "אין ראוי להדר במצוות על חשבון אחרים ומדוע? – משום שבדרך לבית התלמיד הבחנתי בנערה צעירה שסחבה את הכד הכבד על שכמה מן הבאר הרחוקה.ואם הייתי מהדר ומשתמש בהרבה מים כהרגלי הייתה הנערה נדרשת לטרוח ולחזור שוב אל הבאר ולשאוב עוד מים".

ר' ישראל ציין לתלמידיו את "הכנסת האורחים" של אברהם אבינו. לאמור: אברהם ביקש מאורחיו לאכול ולשבוע מהפת ומהבשר כיד המלך כי הוא בעצמו התעסק בזאת. אולם, בענין מים, אברהם ביקש: "יוקח נא מעט מים", משום שאת המים שאב העבד מן הבאר הרחוקה ולא רצה להכביד עליו יותר מדי.

הנה עוד שלושה מאפיינים של הרב ישראל סלנטר שמובאים בספר המאורות הגדולים  מהרב חיים אפרים זייטשיק זצ"ל

1. הוא הי' תמה מאוד על אשר בני האדם אינם מרגישים בחובה הגדולה הזו להיטיב עם הבריות והם מזלזלים בה. ויש אשר האנשים דואגים לזכות את חבריהם במצוה אבל אינם דואגים לגרום להם הנאה גופנית. הוא הי' אומר "ראיתי הרבה פעמים שאדם עובר על יד בית הכנסת והאנשים שבפנים קוראים לו קדושה! קדושה! נא להכנס ולהצטרף. אבל מימי לא ראיתי אדם עובר על יד בית שיש שם סעודה והאנשים שבפנים יקראו לו סעודה! סעודה! נא להיכנס ולהצטרף".  (ספר המאורות הגדולים אות עב)

2. רגיל הי' לומר על אלה שאינם חסים  מלעורר – לפני לכתם לסליחות בלילות – את שפחתם העברית שתחמם להם מים לשתות תה להנאתם בכדי שיוכלו אח"כ לומר סליחות בהשתפכות הנפש, אלה עוברים על לאו מפורש:" כל אלמנה ויתום לא תענון". כי כידוע עפ"י רוב היו היתומות והאלמנות נשכרות עבור ככר לחם וחיי שפחות לבתי בעלי בתים. והרב ישראל סלנטר כדרכו היה תובע את עלבון העלובים". (שם אות מב)'

3. כששמע בשעת לילה מאוחרת, שיחת שני בחורים בני תורה, כשהאחד מפציר בחברו שילווהו לבאר המים מפני פחדו, וחברו סירב בתוקף, רץ (ר' ישראל)בעצמו לשאוב ולהביא לו מים ולאחר נזף באותו בחור שלא זו דרך התורה ומוסרה. (המאורות הגדולים עיין שם אות יב)

פעם נתבקש לבקר ולחוות דעתו על דרכי עבודתה ורמת כשרותה של מאפיית מצות חדישה. הוא סקר בענין רב את כל סדרי העבודה והתבונן על הפועלים ועל עמלם. בסיום הסקירה שאל אותו בגאווה בעל המאפייה: ומה אומר הרב? והוא ענה לו: הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים ח"ו דם ילד נוצרי במצות. ולא היא. אך לפי מה שראיתי יש כאן איסור דם. את דמם של הפועלים אנו מערבים במצות. למאפייה כזו לא אתן כתב כשרות. ובמקום אחר כששאלוהו על מה יש להקפיד במיוחד בשעת אפיית המצות ענה: שלא לצעוק על האשה אשר לשה את הבצק. הוא היה אומר: אסור להדר במצוות על חשבון אחרים.

כמו"כ מסופר על ר' ישראל מסלנט הוזמן פעם על ידי אחד מתלמידיו החשובים לבא לעירו ולשבות אצלו .שאלו ר' ישראל על הנהגותיו בשבת, התחיל התלמיד לספר שהוא קונה ביום שישי בשעה מוקדמת את כל המצרכים לשבת ממקום פלוני אשר בעל הבית מוחזק שהוא אחד המקפידים הגדולים בכשרות המוצרים ולאחר מכן אני מביא את כל המוצרים הביתה יש לי עובדת אישה אלמנה ויראת שמים אשר מכינה את כל האוכל ומבשלת אותו לכבוד שבת קודש ולאחר שאנו חוזרים מבית הכנסת היא מגישה הכול בצורה מאוד יפה לשולחן. בתחילה את מנת הדגים שהיא המנה הראשונה ולאחריה אנו שרים זמירות שבת ומשוחחים בדברי תורה ולאחר מכן היא מגישה לנו את המנה העיקרית ואנו ממשיכים בשירים ובדברי תורה ולאחריה את המנה אחרונה ושוב דברי תורה ומברכים ברכת המזון ואז היא מפנה אז היא רוחצת הכלים מנקה את השולחן והולכת לביתה כך שב"ה הארוחה נמשכת כ-4 שעות לערך לאחר שסיים התלמיד לספר את דבריו פנה ר' ישראל לתלמידו ואמר:" אם אתה מעוניין שאני אשבות אצלך אני מוכן, אך בתנאי אחד ,והוא שתקצר את הסעודה לכדי שעה אחת לכל היותר", שמע התלמיד את התנאי של רבו ולמרות הפליאה הרבה שהיתה לו על בקשתו זו קיבל על עצמו כי כך ינהג דהרי כבוד גדול מאוד הוא לארח את רבו ובפרט שזה ר' ישראל מסלנט, והנה הגיע ערב שבת קודש ור' ישראל עם תלמידו ואורחים נוספים חזרו מבית הכנסת עשו קידוש והתחילו לאכול, הם גמרו את המנה הראשונה שרו שיר אחד ומיד הביאו את המנה השניה ומיד אחריה את המנה האחרונה וברכו ברכת המזון כך שסיימו את הסעודה במשך שעה כפי שהתנה ר' ישראל עם תלמידו. לאחר מכן פנה התלמיד אל הרב ושאל:" ילמדנו רבנו מה ראה לקצר כ"כ בסעודת השבת ?! לא ענה לו הרב על שאלתו אלא ביקשו לקרא למבשלת הרב פנה אליה והודה לה על כל הבישול ופירגן לה מאוד שהבישול היה מאוד טעים וברכה על כך. לאחר מכן ביקש ממנה הרב סליחה על שהוא הלחיץ אותה להגיש את המנות בפרק זמן קצר מהגיל..

כשמוע האלמנה את בקשת הסליחה של הרב פנתה אליו וברכה היא את הרב ואמרה:" הלואי שכל שבת תתארח פה עימנו מאחר ובעל הבית שלי מאריך מאוד בסעודתו עד שעה מאוחרת מאוד ואני כבר בקושי נשאר לי כוח לעמוד מרוב עבודה ועיפות ואחרי גמר העבודה אני הולכת מותשת הביתה ושם מחכים לי הילדים עייפים ורעבים כך שאין להם כבר חשק לשבת לשולחן השבת אבל היום אני אלך הביתה רעננה בשעה מוקדמת והילדים ישמחו מאוד על כך ובטוח תהיה לנו שבת נפלאה"

כשמוע הרב את דברי האלמנה פנה לתלמידו בעל הבית ואמר לו :"שמעת את דברי האלמנה והם הם התשובה לפליאתך על התנהגותי בשבת זו.

ממעשה זה לומדים אנו דבר חשוב בהנהגת האדם ובהתייחסותו לעשיית כל מצוה ומצוה שתהיה אך ורק על חשבונו ולא על חשבון הזולת. כאשר אדם נהיה צדיק על חשבון אחרים ייתכן שייצא מצדקותו  עבירה חמורה עד מאוד כמו בעניין צער האלמנה שסיפרנו, וזאת מה שלמדנו מאברהם אבינו שכאשר רצה להגיש לאורחים דבר שהוא טרח עליו נתן אותו בשפע אך כאשר הגיע לעניין המים שלא הוא הולך לשאוב המים ולהביאם הוא אמר :"יוקח נא מעט מים".