*יוסף ואחיו: לקחים לישראל בזמן מלחמה*- פרשת מקץ

הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים  !

בפרשת מקץ, מתבררת התייחסות מיוחדות של יוסף לאחיו. יוסף במקום להתגלות במהירות לאחיו בוחר בדרך אחרת ארוכה יותר . עד ההתגלות לאחיו יוסף ממש מענה את אחיו עם מופע האשמה של אחיו כמרגלים  ולקיחת שמעון כבן ערובה ויתרה מכך הפללת  בנימין אחיו הקטן בגניבה. הדבר מעורר את השאלה: מדוע יוסף, הידוע בכינוי "יוסף הצדיק", נוהג בדרך זו? מדוע הוא פשוט לא יצר קשר עם אביו יעקב כדי לגלות לו שהוא בחיים? מדוע לא התגלה ישר לאחיו?

הרמב"ן מתייחס לשאלה זו, ותוהה מדוע יוסף, שכעת היה משנה למלך מצרים, פשוט לא שלח הודעה לאביו לעדכן אותו שהוא בחיים וחי בשלום. הרמב"ן מציע שפעולותיו של יוסף נבעו מהצורך לממש את חלומותיו: החלום שבו אחד עשר אחיו ישתחוו לו, ומאוחר יותר החלום שבו אביו ישתחווה לו. יוסף תכנן את האירועים כדי לראות אם חלומות אלו מתגשמים במציאות. פעולותיו של יוסף נבעו לא מנקמה אלא מהשאיפה לממש את הנבואות העולות מהחלומות הללו.

עם זאת, רבי יעקב קמנצקי  זצ"ל טוען שמטרותיו של יוסף התמקדו יותר בללמד את אחיו לקח, ופחות במימוש חלומותיו האישיים.  בספרו "אמת ליעקב",  הוא מאתגר את פרשנות הרמב"ן ומטיל ספק ברעיון של העדפת מימוש החלומות האישיים על פני רווחת אחיו ואביו. הוא מציע הסבר חלופי להתנהגותו של יוסף, וטוען שיוסף רצה ללמד את אחיו לקח חשוב: צריך לדעת שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. האחים מיהרו להסיק מסקנות על יוסף, הסתגרו והחזיקו בתפישות המוטעות שלהם, ומעולם לא בחנו את עצמם או את התנהגותם האם היא דורשת שינוי. האחים פעלו על סמך אותן תפישות מוטעות, מה שהוביל להאשמות שווא כלפי אח אחר והעיד על חוסר שיפוט נכון מצידם. 

נחקור את נושא מראית עין מוטעית ושיפוט מוטעה של האחים בסיפור יוסף:

ראשית, כתונת הפסים של יוסף הופכת לנקודת מפתח. יעקב מעניק ליוסף את הבגד הייחודי הזה, שהם ראו כמצביע על יחס מועדף. עם זאת, האחים מעריכים באופן שגוי את המצב, שיוסף מתפאר במעמד המועדף שלו, מה שמוביל להיווצרות קנאה ועוינות ביניהם. 

בהמשך, לחלומותיו של יוסף יש תפקיד משמעותי בעלילה. יוסף חולם שני חלומות שבהם אחיו ואפילו אביו משתחווים לו.   החלומות  מרמזים על רצון לשליטה, מה שמגביר את תחושת הטינה בקרב אחיו. שיפוטם המוטעה של האחים רק מדגיש את המתח הגובר.

בהמשך, כאשר האחים מגיעים למצרים בזמן הרעב, הם אינם מודעים לזהותו האמיתית של יוסף. יוסף, שבוחן את אחיו, מאשים אותם כמרגלים ויוצר שוב מצב מתוח בין האחים כשהאחים כלל לא יודעים מיהו יוסף. שיפוט והחלטות מוטעות ללא ראיה התמונה הכוללת מוסיפים מורכבות לעלילה.

דוגמה נוספת של שיפוט מוטעה מתרחשת כאשר בנימין מואשם בגניבה. יוסף שם את הגביע שלו דווקא בתוך השק של בנימין, ולמרות שהאחים יודעים שבנימין אדם צדיק הם מאשימים אותו, מה שמגלה את הנטייה העיקשת של האחים לשפוט לרעה, גם כשהם ניצבים מול ראיות הסותרות זאת. 

שיאה של העלילה מתרחש עם גילוי זהותו של יוסף רק לאחר לקיחת אחריות מצד יהודה. רגע מכריע זה, יוסף חושף את עצמו בפני אחיו, שהמומים ומלאי חרטה. ההכרה מחלחלת בהם, והם מכירים בהיקף שיפוטיהם המוטעים במשך השנים ובהנחות השגויות שהחזיקו לגבי יוסף. 

לאורך הפרקים הללו, סיפור יוסף מדגיש את המוטיב החוזר ששיפוט חיצוני יכול להטעות, וששיפוט מהיר עלול להוביל לאי-הבנות משמעותיות. העלילה מעודדת אינטרוספקציה והבנה עמוקה יותר של הזולת, תוך הדגשת ההשלכות האפשריות של החזקה בתפישות שגויות וחוסר לקיחת אחריות על המעשים וההחלטות של האחים.

גילוי זהותו של יוסף משמש כלקח רב עוצמה, הקורא לנו לגשת למצבים עם שיפוט נכון, ענווה ונכונות לשקול מחדש את שיפוטינו הראשוני ולקיחת אחריות על טעויות .

כעת, באשר לשאלה מדוע יוסף לא יצר קשר ישירות עם אביו:

פעולותיו של יוסף לא נבעו רק מרצון לממש את חלומותיו אלא גם כדי להעביר מסר חשוב לאחיו. על ידי תכנון הניסיונות והתלאות שהם עברו ולקיחת אחריות מצידם , יוסף שאף לחשוף את נטייתם לקפוץ למסקנות על סמך מראית עין ותפישות שגויות ולתקן זאת. שתיקתו כלפי אביו שימשה כבחירה מכוונת לאפשר לאחים להתמודד עם שגיאות השיפוט שלהם. 

במהותו, יוסף הסתיר את זהותו האמיתית לא כדי לממש חלומות אישיים אלא כדי לחשוף את הפגם המובנה בתפישת המציאות של אחיו. שיאה של ההתגלות שלו שימשה כנזיפה נוקבת, שאילצה את האחים להתמודד עם הטעות של עשרים שנה ויותר ועם ההנחות השגויות שעיצבו את מעשיהם. 

פעולותיו של יוסף מדגישות את הלקח העמוק שהמציאות עשויה שלא לשקף את המראה החיצוני, וקוראים לנו להימנע משיפוט מהיר ומוטעה. העלילה מעודדת בחינה עצמית והבנה עמוקה יותר את הזולת, תוך הדגשת ההשלכות האפשריות של החזקה בתפישות שגויות. סיפורו של יוסף משמש תזכורת נצחית לגשת למצבים בשיפוט נכון, ענווה ונכונות לשקול מחדש את שיפוטינו הראשוני. 

כפי שקרה עם יוסף ואחיו, פירשו בצורה שגויה מעשים או כוונות של אדם אחר, דבר שיכול לפגוע ביחסים בין אנשים. הנחות שגויות, חשדנות או אי-הבנות עלולים לגרום לקרע ביחסים בין חברים או שותפים. 

דוגמאות היסטוריות ממחישות כיצד שיפוטים מוטעים ביחסים בינלאומיים יכולים להוביל לתוצאות קשות. ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, שהובילה למלחמת העולם הראשונה, הסכם מינכן, שהוביל למלחמת העולם השנייה, ומלחמת יום הכיפורים – כולם ממחישים את החשיבות בהימנעות מהסתגרות בתפישות שגויות ואת הפוטנציאל להשלכות פוליטיות וחברתיות עמוקות. 

דוגמה עכשווית מייצגת היא השיפוט המוטעה בישראל ב-7 באוקטובר, בהאמינם שלא ניתן ואין לאויב את הכוח, האומץ או ההבנה לתקוף את ישראל. שיפוט מוטעה זה הוביל לתוצאות מרות, כאשר המונים תקפו אזרחים חפים מפשע ועשו בהם פוגרום ואילצו את ישראל להילחם במלחמה קשה שנמשכת .

מנהיגי ישראל כיום צריכים להפנים את הלקחים המרים מהערכה מוטעית בכוחו של האויב שהובילה לעימות האחרון, ולהכיר ברלוונטיות הנצחית של שיפוט נכון כשמעריכים יכולות צבאיות כדי למנוע תוצאות קטסטרופליות לדעת להודות בטעות ולקחת אחריות .

לסיכום, סיפור  יוסף ואחיו, הלקחים הנצחיים אודות מראית העין ושיפוט מוטעה, מדבר אלינו באופן עמוק בהקשר המודרני. התורה, באמצעות סיפוריה ותובנותיה, ממשיכה להציע תובנות יקרות ערך למורכבויות של יחסים בין אנושיים ולתוצאות של קפיצה מהירה למסקנות. רלוונטיות של לקחים אלו חוצה זמנים, ומשמשת כאור המנחה פרטים וחברות הנאבקים באתגרים של הבנת הזולת והימנעות ממלכודות שיפוט מוטעה.

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל