"שלושה צדיקים היו יסוד עולם אדם הראשון, נח ואברהם". (מדרש שוחר טוב ל"ד, א')

אחת הבעיות שהחברה מתמודדת איתן היום, יותר מבדורות עברו, היא הבעיה של פרישה מעבודה ויציאה לפנסיה. אנשים שהיו מאוד פעילים, עשו החלטות והיו אחראים, פתאום מוצאים את עצמם עם המון זמן פנוי ומעט מהעולם שהיה מוכר להם. לעיתים הם ממש  מתפרקים. הם לא רואים תועלת בחיים, אין להם אתגרים. זוהי בעיה מאוד גדולה של התקופה שלנו, תקופה שבה האדם נמדד על-פי המקצוע שלו והדרך בה הוא מתפרנס.

אבל, יחד עם זה, ההבנה שיש לנו היום בבעיות אלו יכולה לתת לנו הסבר בפרשה עמומה בתורה, זוהי פרשת נח. לנח היו תקוות גדולות. גם לה' היו תקוות גדולות מנח, נח  היה צדיק תמים, הוא היה אחד משלושה צדיקים שמתוארים כיסוד עולם. המדרש כותב על שלושה צדיקים שהיו יסוד עולם: אדם הראשון, נח ואברהם.

אדם הראשון היה יסוד לעולם אבל ה' לא בנה את העולם ממנו משום שכבר ביום הראשון לחייו הוא מעד, לכן לא היה יכול להיות היסוד היחיד לבניית העולם. הקב"ה חיכה עוד עשרה דורות ואז הוא הביא את נח. אבל גם נח, אחרי הסיפור של התיבה, אחרי ששרד את המבול, גם מעד ולכן הקב"ה לא היה יכול לבנות את העולם רק ממנו. אחרי עשרה דורות הקב"ה הביא את אברהם. אברהם לא קלקל וממנו היה יכול הבורא לבנו את עולמו.

נשאלת השאלה אם נח היה כזה צדיק ותמים, פוטנציאל ליסוד עולם, איך זה שהוא השתכר, איך זה שהוא נפל?! אולי ההסבר הוא שנח עבד קשה כדי לעמוד בניסיון של ה', הוא בנה את התיבה, חי בתקופה ארוכה שאנשים לעגו לו, בתיבה הוא היה צריך לדאוג לאוכלוסיית התיבה. סופסוף הוא הביא את התיבה ליבשה, הוא הרגיש שזהו – הוא עשה את שלו, גמר עם הניסיונות, עמד בניסיונות הכי קשים ובזה נגמרה העבודה שלו, הוא עשה הרבה יותר ממה שמישהו עשה אי פעם, עכשיו הוא יכול לשבת בחיבוק ידיים או לזרוע זרעים ולשבת ולהשתכר ולשכוח מהעול של עבדות השם ודאגה לעולם. הוא איבד את כוח ההתמודדות משום שהוא חשב שהוא כבר התמודד מספיק ולכן הוא איבד את עולמו ולא היה יכול להיות בונה ומתקן עולם כמו שהקב"ה התכוון.

בואו נשווה את התנהגותו של אברהם אבינו – עשרה ניסיונות ניסה הקב"ה את אברהם, כאשר הגדול מכולם הוא עקידת יצחק. אבל לאחר מכן היה לו עוד ניסיון – פטירתה וקבורתה של שרה אימנו. הרמב"ן מציין שזה לא היה ניסיון בגודל ניסיון העקידה אבל בכל זאת זה היה ניסיון לאברהם – האם גם עתה הוא ימשיך באמונתו בעקביות כמאמין בה'. אברהם היה יכול לפנות לה' ולהגיד 'אני עשיתי את שלי, עמדתי בכל כך הרבה ניסיונות קשים, למה אתה ממשיך?!' אבל אברהם לא אמר את זה, הוא לא חשב שנגמרה העבודה ושהוא יוצא עכשיו לפנסיה.

המסר הוא שעבודת השם לא נגמרת, לא יוצאים לפנסיה. זוהי עבודה תמידית, תמיד יש עוד אתגרים לעמוד בהם, עוד ניסיונות לעמוד בהם, עוד דרגות רוחניות שאפשר להשיג ואף חייבים.

מי שמודד את עצמו על פי הדרך בה הוא מתפרנס, עיסוק זה אכן נגמר, אבל מי שמודד את עצמו על פי עבודת המידות שלו ועבודת השם שלו הרי שכעת נפתחות בפניו המון אפשרויות חדשות וזמן פנוי לכך.