השבוע נפתח ביום גדול וחשוב, שאמנם עיקרו על פי הקבלה , ובכך דעתנו דלה, אך ב"ה הפך לחג מרכזי ביותר המקובל על כל שכבות העם. דומה ,שאין חג שהילדים מתכוננים כל כך לקראתו. כבר בסוף תקופת החורף עסוקים הילדים ללא הרף באסוף העצים להדלקה, ואינם מסתפקים בשלושים יום כבכל חג ומועד, ושמא הלכותיו כל כך מרובות….

מה הסוד של הנהירה שכה הרבה  אנשים עולים בל"ג בעומר לציון  הרבי שמעון בר יוחאי? הכיצד מקום  רחוק ממרחקי אוכלוסיה בארץ זוכה למבקרים רבים כל כך בשנה (אחרי הכותל)?  אף ציבור שאינו מקפיד על מצווה קלה כבחמורה טורח רבות, ויעידו מאות אלפי האנשים המתאספים במירון בל"ג בעומר,  ורבבות שחונים במקום בשבועות שלפני ל"ג בעומר,   ויותר ממיליון אנשים שביקרו שם בשנה שעברה  מהו סוד  כוח  המשיכה של ר' שמעון?

ניתן  לחדד את השאלה – הלוא רבי שמעון בר יוחאי מייצג תפיסה אידיאלית עקרונית של חיים של קדושה  שאין להתפשר, אין פשרות.דוגמא להלך  מחשבתי של ר' שמעון בר יוחאי אנו מוצאים  בסיפור  הבא:

מפאת  ההתייחסות הלא פוליטיקאית והלא דיפלומטיות של הרבי שמעון בר יוחאי כלפי הרומאים, הוא  ובנו נרדפו על ידי האימפריה הרומאית, דמותו  ודרכו הבלתי מתפשרת משתקפת מהסיפורים במסכת שבת (לג) על התבודדותו במערה, ריחוקו מבני אדם, וכן מהסוגיה בברכות (לה:)- כאדם מורם מעל, שאיננו משמש דגם לרבים:

תנו רבנן: ואספת דגנך, – מה תלמוד לומר – לפי שנאמר: (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל;

רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: (ישעיהו ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: (דברים י"א) ואספת דגנך; ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: (דברים כ"ח) ועבדת את אויבך וגו'. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל – ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי – ולא עלתה בידן.

מה האהבה שמרעיפים על רבי שמעון בר יוחאי  כל כך הרבה יהודים שהם בעצמם לא חיים כדרכו ?

עלינו להבין מה מקומו של רבי שמעון בר יוחאי בהיסטוריה של עם ישראל: רבי שמעון בר יוחאי הינו אחד מחמשה תלמידים שהעמידו את התורה. לאחר מותם של כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא אותם בודדים שנשארו ובראשם רבי  שמעון בר יוחאי הם אלו ששמרו על המשך העברת התורה.

 מתארת הגמרא (יבמות סב:) שהעולם היה עומד שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, שם מקום החכמה, ושנאה להם, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע. והם שהעמידו תורה אותה שעה. רבי שמעון בר יוחאי היה בקי בתורת הנגלה הוא שחיבר את ה"ספרי" – מדרש הלכה לחומשים במדבר ודברים ואף בתורת הנסתר, ור' שמעון היה האחד המיוחד שזכה וגילה את פנימיות התורה.

נושא הקבלה הוא נושא קדוש –עמוק מאיתנו, ובדרך פלא, בימינו נסחפים אליו אנשים מכובדים בחברה ואף  שאינם בני ברית, והדבר יכול להעיד על העוצמה שבתורה זו.

אם נחזור למקור, לדמותו של הרבי שמעון בר יוחאי ובנו שנרדפו על ידי האימפריה הרומאית, הרי שלא רק שנשתמרה תורתם, אלא אף הגיעה לעומק שספק אם בני אנוש זכו לה קודם להם. זו אכן סיבה לשמחה העצומה על השתמרות התורה בתנאים קשים. ככל שניסו להכחידה כן צמחה ופרחה. ההצלחה וההמשכיות של התורה בעם ישראל,כתוצאה מהמסירות של רבי שמעון בר יוחאי.  

המסר של לא להרים ידיים,  של תקווה,  של לא יטוש ה' עמו,  לומדים בבירור מרבי שמעון בר יוחאי ודרך חייו.

דרכו בחיים היתה : חיים "בלי פשרות"! מה לנו שמאמינים בפשרות, שנוהגים מנהג דרך ארץ בחיינו,  מה לציבור שאינו מקפיד על מצווה קלה כחמורה לרבי  שמעון? והתשובה היא שמצדיעים לרעיון.  מי שחי עם פשרות בעצם הגעתו לציון  של ר' שמעון מצהיר בנוכחותו,  שהנה הדרך שלו איננה הדרך האידיאלית,  אלא הדרך של רבי  שמעון  היא הדרך הנכונה  ובזכות האידיאל שלימד, הגענו עד הלום .

במשך ההיסטוריה של עם ישראל היו ויש קבוצות רבות שחשו , שלא רצו או לא יכלו לחיות לפי דרישות התורה,  ואז  שינו אותם אנשים  למיניהם את התורה,  דיללו ודיללו  ועשו "תיקונים",  וכאשר  ה"תיקונים"  לא התאימו שוב עשו תיקונים, ולבסוף לא נשאר משמירת היהדות ולא כלום.

אדם שהולך לר' שמעון מצהיר: אנו נאמנים למקור אנו אמנם לא חיים כך,אנו חיים חיים של פשרות  אך יודעים מהי הדרך הנכונה. אנחנו יודעים מהי הדרך האמיתית שבזכותה שרדנו.