בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים

ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן

והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם.

והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא

הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג.

מה הן התכונות הללו?

שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן

"זימונם" למנהיגות יש לנו בתורה את כל קורות חייו של משה רבנו. מלידתו

לפני לידתו. יש לנו בתורה את כל קורות חייו של המנהיג, לפני שהפך למנהיג.

בשני פסוקים סמוכים, אנחנו קוראים את המילה "ויגדל" בהתייחסות למשה.

כתוב: "ויגדל הילד" (ב' י') ובפסוק לאחר מכן כתוב: "ויגדל משה". ישנו

הבדל מהותי ומשמעותי בין שתי המילים "ויגדל". אדם גדל בשתי דרכים: הוא

גדל כמו כל דבר שגדל, כמו עץ, כמו חיה, באופן פיזי, אבל אדם יכול גם

לגדול בדרך רוחנית. כאשר כתוב "ויגדל משה", בפעם השנייה מדובר על גידול

רוחני, ולכן התורה מרחיבה את הדיבור ומסבירה כיצד הוא גדל באופן רוחני.

מה שכתוב לאחר "ויגדל משה", הינו פרוש, הסבר – כיצד הוא גדל. אנחנו רואים

חלונות לאישיותו וסימנים לעתידו.

הסימן הראשון הוא: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (ב' י"א): הוא הסתכל

ברחמנות, בסימפטיה ובכאב על מה שקורה לאחיו. בקלות הוא יכול היה לומר

לעצמו תודה לה', שניצל מן העבדות הזאת. ובמקום זאת הוא יצא אל אחיו. ולא

רק סימפטיה לאחיו, אלא יותר מזה, "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (ב'

י,ב). אומנם זוהי הדרגה הנמוכה ביותר בצדק משום שכל אחד יש לו רגש לצד

שלו, וקל מאוד להפוך את הרגש למעשה. אבל התורה ממשיכה לספר לנו על גדילתו

של משה. ובפסוק הבא כתוב: "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים

ויאמר לרשע למה תכה רעה?" (ב' י"ג). פה לא מדובר על אי צדק שנעשה בין

יהודי ללא יהודי, אלא על אי צדק שנעשה בין יהודי ליהודי! משה פנה לצדק

ובזה אפילו סיכן את חייו. וכאן אנחנו רואים את הדרגה השנייה היותר גבוהה

בצדק, צדק אובייקטיבי, צדק בין שני יהודים.

ישנו צדק עוד יותר גבוה, ואנחנו רואים זאת במקרה השלישי שמובא בתורה.

כתוצאה מהתערבות משה במריבה בין שני היהודים, הוא היה צריך לברוח ממצרים.

הוא בורח ומגיע לבאר, ושם הוא צופה בעוד מקרה של אי צדק. רועי הצאן דוחים

את בנות מדיין, על מנת שהם יוכלו להשקות את צאנם לפני בנות מדיין. משה

יכול היה לא להגיע למעשיהם של רועי הצאן ויכול היה לומר לעצמו "סבלתי

מספיק מזה שהתערבתי בענייניהם של אחרים, כעת עלי לדאוג לעצמי ולא להכניס

את אפי בעניינים לא לי", אבל הוא שוב מתערב. אין דבר העומד בפני הדרישה

של משה לצדק,ומשה עוזר לבנות מדין ומשקה את צאנן.

בזה אנחנו מסיימים את התיאור של "גידול" משה המופיע בתורה. אבל במדרש יש

המשך –הנסיך לשעבר הוא רועה צאן והוא רועה את צאנו במדבר. "וינהג את הצאן

אחר המדבר" (ג' א'). מה עושה רועה עם צאנו "אחר המדבר"?. המדרש מסביר:

שגדי ברח מהעדר ומשה רץ אחריו. הגדי רץ עד הסנה ושם הוא מצא באר מים,

ומשה רץ אליו וכשמצא אותו אמר: "אני יודע שברחת משום שהיית צמא וכעת עתה

עייף", לכן הוא הרים אותו על כתפיו ונשא אותו וחזר אל דרכו.

האם זוהי לא תמונה מוזרה שהמדרש מצייר, משה המנהיג שהולך לדבר עם ה',

בדמות של רועה צאן עם גדי על שכמו. לא ולא. המדרש מספר, שזה היה דווקא

באותו רגע שה' החליט למנות את משה להיות הרועה של עם ישראל. ה' אמר אתה

הראתה רחמים בטיפול בעדר של אדם, אתה האיש שתטפל בעדר שלי: "חייך אתה

תרעה צאני, בני".

כעת אנחנו יכולים להבין את המשמעות של "ויגדל משה": מה היו התכונות שהיו

למשה ואילו תכונות דרושות ממנהיג, ואילו תכונות הפכו אותו למנהיג והפכו

אותו לדוגמא וסמל למנהיג. דרישה לצדק שלא יודעת כל גבול. צדק בין יהודי

ובין לא יהודי, צדק בין יהודי ויהודי וצדק בין לא יהודים, צדק במחיר

החרפת נפש, במחיר ביטחון עצמי ואינטרסים אישים לקחת את הצד של החלש נגד

החזק, אפילו כאשר החלש הוא בעל חי. ומתמונות אלו שהצטיירו – רואים את

גידולו של מי שהיה וזכה להביא את דבר ה' לעמו, לעולם, ולהביא לעם ישראל

את הצו: "צדק צדק תרדוף".