פרשת וארא – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Thu, 15 Jan 2026 23:11:28 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png פרשת וארא – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 התשובה לאנטישמיות – חיזוק הזהות https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/#respond Thu, 15 Jan 2026 23:08:18 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11432


האנטישמיות איננה תופעה הנובעת ממעשיהם של היהודים.
היא תופעה הנובעת מעצם קיומם.
כבר עמדו הוגים וחוקרים על כך שהאנטישמיות איננה שנאה רגילה. ההגדרה הקלאסית מתארת אותה כ"שנאה לשונה" — שנאה לעצם העובדה שיש בעולם עם שאיננו משתלב, שאיננו נטמע, ושאיננו מוכן לוותר על זהותו.
היהודי מייצג עם החי על פי מערכת ערכים שונה. עם הנושא ברית עם הקב"ה. עם הרואה את עצמו מחויב לתורה. עם המסרב להיעלם בתוך תרבות כללית משתנה.
מכאן נובעת העובדה ששום טיעון לא ישכנע את שונאי ישראל לחדול משנאתם. זו איננה מחלוקת שניתן לפתור בדיון. זו איננה בעיה של דימוי ציבורי. חז"ל קבעו זאת כבר לפני אלפי שנים:
"הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" (ברכות יז ע"א).
ישנה שנאה המלווה את עם ישראל לאורך הדורות. היא איננה תוצאה של מדיניות כזו או אחרת, ואיננה נובעת מהתנהגות מסוימת. היא חלק ממבנה ההיסטוריה.
משום כך, התגובה היהודית מעולם לא הייתה ניסיון לרצות את העולם.
התגובה היהודית הייתה תמיד חיזוק הזהות.
אין בידינו לשנות את שונאינו.
אך בידינו לוודא שאנו יודעים מי אנחנו.
ולכן התשובה לאנטישמיות איננה פחות יהדות.
התשובה היא חיזוק היהדות.
מצרים: עבדות, סבל — ודרישה לעבודת ה'
הדוגמה הבהירה ביותר לכך היא יציאת מצרים.
עם ישראל היה נתון לעבדות קשה ואכזרית. הם הוכו, הושפלו, עבדו בפרך, ונשללה מהם כל זכות בסיסית. אילו היה עם שהיה יכול לדרוש הקלה ותנאים אנושיים — היה זה עם ישראל.
ואולם כאשר משה רבנו נשלח אל פרעה, הוא לא בא בשם דרישה לשיפור תנאי העבודה. הוא לא ביקש קיצור שעות עבודה, ולא דיבר בלשון של זכויות אדם.
הוא בא בדרישה אחת בלבד:
"שלח את עמי ויעבדני" (שמות ז, טז)
ושוב ושוב הוא חזר על אותה דרישה:
"שלח את עמי ויעבדני" (שמות ח, א; ט, א; י, ג)
המאבק לא היה על תנאי מחיה.
המאבק היה על זהות.
הדרישה לא הייתה חירות מן העבודה, אלא חירות לעבוד את הקב"ה.
פרעה ניסה להציע פשרות: שילכו רק האנשים, שיישאר המקנה, שיעבדו את ה' בתוך מצרים.
משה דחה את כולן.
המטרה לא הייתה נוחות.
המטרה הייתה נאמנות.
המכות: פירוק תפיסת השליטה של מצרים
המכות לא היו עונש גרידא. הן היו מהלך חינוכי עולמי.
מצרים האמינה שהאדם שולט במציאות: בטבע, בכלכלה, בכוח הצבאי ובגורל. כל מכה פגעה באחד מיסודות תפיסת העולם המצרית, וערערה את האמונה שהם עצמם מנהלי העולם.
בזו אחר זו קרסו אשליות השליטה.
מצרים בטחה בכוח, בעושר, בטבע ובאלילים.
ישראל חיו בידיעה שהקב"ה מנהיג את העולם.
המכות הוכיחו שהטבע איננו אוטונומי, שהעושר איננו ביטחון, ושהכוח איננו מקור שליטה.
הן לימדו שהעולם פועל אך ורק על פי רצון הבורא.
דם – היאור, מקור חייה של מצרים ומושא פולחנה, הפך לדם. קרסה האמונה שהטבע הוא מקור החיים. ולישראל היה מים.
צפרדע – כאשר הצפרדעים מילאו כל פינה, מן הארמון ועד התנור, התברר שאין מקום מוגן כאשר הקב"ה מחליט אחרת. ואילו בתי ישראל נותרו שלווים.
כינים – כאשר העפר עצמו הפך לשרץ, הודו חרטומי מצרים: "אצבע אלוקים היא".
ערוב – חיות טרף הסתובבו בערי מצרים. התברר שכוח צבאי איננו ערובה לביטחון. ובגושן שררה שלווה.
דבר – מקנה מצרים מת, והכלכלה קרסה. ומקנה ישראל חי.
שחין – גוף האדם עצמו הפך לפגיע, וקרסה תחושת החסינות.
ברד – אש ומים פעלו יחד בניגוד לכל חוק טבע, וקרסה האמונה בכוח האדם לשלוט בעולם.
ארבה – העתיד החקלאי נמחק, וקרסה תחושת היציבות.
חושך – מצרים קפאה במקומה. ואילו בבתי ישראל היה אור.
מכת בכורות – בכורי מצרים נפלו, וגאוות מצרים קרסה.
מצרים האמינה בכוח האדם.
ישראל האמינו בהנהגת הבורא.
מצרים האמינה בטבע.
ישראל האמינו ביוצר הטבע.
וכאשר נחשפה האמת — מצרים קרסה וישראל יצאו לחירות.
לא בזכות כוח.
לא בזכות מספרים.
אלא בזכות זהות.
דורנו
גם בדורנו משקיעות קהילות ישראל משאבים רבים במאבק באנטישמיות. מאבק זה נדרש. אך כאשר ההתגוננות הופכת למרכז העשייה — משהו יסודי הולך לאיבוד.
מאבק בשנאה איננו תחליף לחינוך.
מאבק באויבים איננו תחליף לבניית זהות.
מאבק על תדמית איננו תחליף לבניית עתיד.
אפשר לנצח במאבקים ציבוריים — ולהפסיד את הדור הבא.
קיומו של עם ישראל מעולם לא נשען על אהדת העולם.
הוא נשען על נאמנות לתורה ועל שמירת הזהות.
התשובה היהודית
אין בידינו לשנות את שונאינו.
אך בידינו לבנות יהודים היודעים מי הם.
לבנות בתים של תורה.
לבנות קהילות של מסורת.
לבנות דור של גאווה יהודית בריאה.
כך שרדנו את מצרים.
כך שרדנו כל גלות.
וכך נשרוד גם את זו.
התשובה לאנטישמיות איננה פחות יהדות — אלא יותר תורה.
התשובה לאנטישמיות איננה התבוללות שקטה — אלא נאמנות גלויה.
*הרב אליעזר שמחה ווייס*

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/feed/ 0
פרשת וארא- כלל ישראל שורד כשאנחנו זיידעס ובאביס- סבים וסבתות https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/#respond Thu, 15 Jan 2026 22:59:25 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11426

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.
היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.
אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:
אלה ראשי בית אבותם.
(שמות ו, יד)
ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.
מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?
מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?
התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.
היא מתחילה בבית יהודי.
כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך, מן העבודה השקטה והנאמנה של הורים, סבים וסבתות (זיידעס ובאביס).
משה רבנו נולד עם נשמה נדירה וגדולה מאין כמותה.
אבל גם הנשמה הגדולה ביותר בהיסטוריה זקוקה לבית של אמונה, מסירות ואומץ כדי שגדלותה תתגלה ותעוצב.
לכן התורה מקדימה ואומרת:
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
(שמות ב, א)
ובהמשך פרשתנו היא חוזרת ומפרטת את הרקע המשפחתי כולו.
עוד לפני שיש משה המנהיג — יש בית יהודי.
עוד לפני שיש גאולה — יש חינוך.
משה לא גדל לבדו.
עמרם ויוכבד העזו לבנות מחדש את ביתם בשעה שאחרים נשברו מול גזירת פרעה.
מרים הזכירה לאביה שהייאוש חמור מן הגזירה.
מרים עמדה על היאור לשמור על אחיה.
שפרה ופועה סיכנו את חייהן כדי להציל תינוקות יהודיים.
ואפילו בת פרעה גילתה רחמים.
משה גדל בתוך אווירה של אומץ, אמונה, מסירות נפש ואהבה.
ולכן התורה מפרטת את משפחתו.
היא מלמדת שגם הנשמות הגדולות ביותר זקוקות לבית של תורה כדי להיות מי שהן נועדו להיות.
עוד לפני שהקב״ה מינה אותו, אופיו של משה כבר האיר:
• הוא רואה מצרי מכה איש עברי.
• הוא רואה שני יהודים נצים.
• הוא מציל את בנות יתרו.
מנהיגות איננה תפקיד. היא מהות.
והמהות נבנית בבית.
שלמה המלך אומר:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
(משלי כב, ו)
הקב״ה סידר שמשה יגדל בשני עולמות — בבית לוי של תורה ומסירות, ובארמון פרעה של עוצמה ותרבות.
אך זהותו נחתמה בזרועות אמו, באומץ אחותו, ובאמונת עמו.
לכן התורה עוצרת את סיפור הגאולה ומספרת לנו על משפחתו של משה.
משום שכלל ישראל אינו שורד מניסים בלבד.
הוא שורד מבתים.
רבי זושא מאניפולי אמר:
כאשר אבוא לפני הקב״ה לאחר מאה ועשרים שנה, לא ישאלו אותי: מדוע לא היית משה רבנו?
ישאלו אותי: זושא, מדוע לא היית זושא?
מדוע לא מימשת את כל מה שהיה ביכולתך להיות?
האדם נמדד לפי הכלים שהקב״ה נתן לו — ורבים מן הכלים הללו ניתנים בבית.
משה נעשה משה משום שהיה לו בית שבנה אותו, משפחה שהאמינה בו עוד לפני שהעולם הכיר את שמו.
שיר יהודי בן זמננו מבטא אמת זו במילים פשוטות:
“מי יהיה הזיידי של ילדיי אם לא אני?
מי יהיו הזיידעס שלהם אם לא אנחנו?”
ואנו יודעים שגם סבתות — הבאביס — מעצבות אמונה, אהבה ואופי בחום, בדוגמה אישית, במסירות ובתפילה.
השלשלת כעת בידינו.
חז״ל אומרים:
כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.
עיצוב נשמה יהודית הוא יצירת חיים לדורות.
זוהי שליחותם של סבים וסבתות — זיידעס ובאביס — הורים ומחנכים.
התורה קוטעת את סיפור הגאולה כדי להזכיר לנו:
כלל ישראל נבנה בסלון, סביב שולחן שבת, בקריאת שמע שלפני השינה, בסיפורים על ברכי סבא וסבתא.
תפקידנו לבנות בתים של יהדות — מלאי תורה, מנהגים, אהבה, שלום בית, מסירות ואמונה בה'.
בתים שבהם ילדים לומדים לחיות למען דבר גדול מהם.
בתים שנכדים ירצו לשבת בהם ולהמשיך את הדרך.
משה רבנו נעשה משה משום שהיה לו בית שטיפח אותו, משפחה שהאמינה בו ומחנכים שהדריכו אותו.
גם לנו ניתנה אותה הזדמנות.
ולכן בכל עת, בכל רגע, ובכל מצב עלינו לשאול את עצמנו:
• איך אני יכול להיות זיידי מצליח לילדיי?
• איך אהיה באבי שנכדיי יזכרו?
• איך אבנה בית שהם ירצו להוריש לדורות הבאים?
כי כלל ישראל שורד כאשר אנו סבים וסבתות — זיידעס ובאביס לילדינו,
בבתים מלאי יהדות, מנהגים, אהבה, שלום, מסירות ואמונה בה'.
*הרב אליעזר שמחה וייס*

*כלל ישראל שורד כשאנחנו זיידעס ובאביס- סבים וסבתות*
הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.
היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.
אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:
אלה ראשי בית אבותם.
(שמות ו, יד)
ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.
מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?
מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?
התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.
היא מתחילה בבית יהודי.
כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך, מן העבודה השקטה והנאמנה של הורים, סבים וסבתות (זיידעס ובאביס).
משה רבנו נולד עם נשמה נדירה וגדולה מאין כמותה.
אבל גם הנשמה הגדולה ביותר בהיסטוריה זקוקה לבית של אמונה, מסירות ואומץ כדי שגדלותה תתגלה ותעוצב.
לכן התורה מקדימה ואומרת:
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
(שמות ב, א)
ובהמשך פרשתנו היא חוזרת ומפרטת את הרקע המשפחתי כולו.
עוד לפני שיש משה המנהיג — יש בית יהודי.
עוד לפני שיש גאולה — יש חינוך.
משה לא גדל לבדו.
עמרם ויוכבד העזו לבנות מחדש את ביתם בשעה שאחרים נשברו מול גזירת פרעה.
מרים הזכירה לאביה שהייאוש חמור מן הגזירה.
מרים עמדה על היאור לשמור על אחיה.
שפרה ופועה סיכנו את חייהן כדי להציל תינוקות יהודיים.
ואפילו בת פרעה גילתה רחמים.
משה גדל בתוך אווירה של אומץ, אמונה, מסירות נפש ואהבה.
ולכן התורה מפרטת את משפחתו.
היא מלמדת שגם הנשמות הגדולות ביותר זקוקות לבית של תורה כדי להיות מי שהן נועדו להיות.
עוד לפני שהקב״ה מינה אותו, אופיו של משה כבר האיר:
• הוא רואה מצרי מכה איש עברי.
• הוא רואה שני יהודים נצים.
• הוא מציל את בנות יתרו.
מנהיגות איננה תפקיד. היא מהות.
והמהות נבנית בבית.
שלמה המלך אומר:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
(משלי כב, ו)
הקב״ה סידר שמשה יגדל בשני עולמות — בבית לוי של תורה ומסירות, ובארמון פרעה של עוצמה ותרבות.
אך זהותו נחתמה בזרועות אמו, באומץ אחותו, ובאמונת עמו.
לכן התורה עוצרת את סיפור הגאולה ומספרת לנו על משפחתו של משה.
משום שכלל ישראל אינו שורד מניסים בלבד.
הוא שורד מבתים.
רבי זושא מאניפולי אמר:
כאשר אבוא לפני הקב״ה לאחר מאה ועשרים שנה, לא ישאלו אותי: מדוע לא היית משה רבנו?
ישאלו אותי: זושא, מדוע לא היית זושא?
מדוע לא מימשת את כל מה שהיה ביכולתך להיות?
האדם נמדד לפי הכלים שהקב״ה נתן לו — ורבים מן הכלים הללו ניתנים בבית.
משה נעשה משה משום שהיה לו בית שבנה אותו, משפחה שהאמינה בו עוד לפני שהעולם הכיר את שמו.
שיר יהודי בן זמננו מבטא אמת זו במילים פשוטות:
“מי יהיה הזיידי של ילדיי אם לא אני?
מי יהיו הזיידעס שלהם אם לא אנחנו?”
ואנו יודעים שגם סבתות — הבאביס — מעצבות אמונה, אהבה ואופי בחום, בדוגמה אישית, במסירות ובתפילה.
השלשלת כעת בידינו.
חז״ל אומרים:
כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.
עיצוב נשמה יהודית הוא יצירת חיים לדורות.
זוהי שליחותם של סבים וסבתות — זיידעס ובאביס — הורים ומחנכים.
התורה קוטעת את סיפור הגאולה כדי להזכיר לנו:
כלל ישראל נבנה בסלון, סביב שולחן שבת, בקריאת שמע שלפני השינה, בסיפורים על ברכי סבא וסבתא.
תפקידנו לבנות בתים של יהדות — מלאי תורה, מנהגים, אהבה, שלום בית, מסירות ואמונה בה'.
בתים שבהם ילדים לומדים לחיות למען דבר גדול מהם.
בתים שנכדים ירצו לשבת בהם ולהמשיך את הדרך.
משה רבנו נעשה משה משום שהיה לו בית שטיפח אותו, משפחה שהאמינה בו ומחנכים שהדריכו אותו.
גם לנו ניתנה אותה הזדמנות.
ולכן בכל עת, בכל רגע, ובכל מצב עלינו לשאול את עצמנו:
• איך אני יכול להיות זיידי מצליח לילדיי?
• איך אהיה באבי שנכדיי יזכרו?
• איך אבנה בית שהם ירצו להוריש לדורות הבאים?
כי כלל ישראל שורד כאשר אנו סבים וסבתות — זיידעס ובאביס לילדינו,
בבתים מלאי יהדות, מנהגים, אהבה, שלום, מסירות ואמונה בה'.
*הרב אליעזר שמחה וייס*

בכבוד רב
הרב אליעזר שמחה ווייס

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/feed/ 0
פרשת וארא – לבחון את עצמנו לפני שמאשימים אחרים https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d/#respond Thu, 26 Jan 2023 21:26:29 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=10061

אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית

המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה 'מצוות תרומת הדשן'.

מצווה שנעשית על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על גבי  מזבח העולה

כתוצאה משריפת הקרבנות ועצי ההסקה של היום הקודם. את הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן הניחו על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד מדי יום ביומו.

 דבר זה מדהים משום שלמרות תפקידי הכהן הגדולים והנעלים , נאלץ לנקות את הדשן מהמזבח.

רבנו בַּחְיֵי בן יוסף אִבְּן פַּ‏‏קוּדָה (1050 – 1120) (כתב את הספר "חובות הלבבות") טוען  שההיגיון מאחורי מעשה זה הוא שהאדם לא ייתן למעמדו להגיע לראשו, שלא יהפך לבעל גאווה ויחשוב שהוא יחיד ומיוחד, שהדמיון העצמי שלו לא יהיה גבוה. לכן התורה נתנה לו גם תפקיד זה, של פינוי הדשן מן המזבח.

האם הדבר נראה הגיוני שנשיא המדינה המגיע למשרדו, מקבל את התפקיד לפנות את האשפה?

אלא התורה מבהירה  שגם הכהן יבין שהוא בן אדם ולא יחשוב שהוא רב ערך יותר מן  האחר בעקבות מעמדו הנעלה.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%91%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d/feed/ 0
וארא-עם/בלי הגיון https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%95%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%95%d7%9f/#respond Wed, 29 Dec 2021 21:10:55 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=2058

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

עם/בלי הגיון

 זכויותיו של "ההיגיון" הן לא מעטות. בזכות חשיבה הגיונית, נפרצו מחסומים, התגלו ממצאים חשובים, התפתחו טכנולוגיות חדשות, והכול מכירים בערכו של "ההיגיון"- הוא המוצא ההגיוני ביותר.

על היגיון וחוסר היגיון אנו מוצאים בפרשה. משה שואל את ה': "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" (פרק ו' י"ב) משה מציב אתגר הגיוני לקב"ה, כיצד ניתן לצפות, שפרעה ישמע אל משה כאשר אחיו, בני ישראל, לא שמעו לו?

ה' אינו משיב בצורה ישירה, לכאורה, לשאלתו של משה. אנחנו קוראים "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל…" (פרק ו' י"ג). ה' מדרבן אותם לגשת לפרעה. ומה עם שאלתו של משה? האין הוא זכאי לתשובה? גם הטעמים המופיעים על המילים "ה' אל משה ואל אהרן" הם זרקא, מונח, סגול טעמים שבדרך כלל מדגישות קפדנות, או אמירה קשה. אלא שבדו שיח בין משה לקב"ה, מסתתרת השאלה, האם בניסיון להציל את בני ישראל יש לפעול בצורה הגיונית או לא? משה מבקש לפעול בצורה הגיונית. "זהו אחד מעשרה קל וחומר…", אך תשובתו של ה' היא, אין לפעול בצורה הגיונית, ומצוהו: "לך אל פרעה", גם כאשר משה לא הבין את ההיגיון בהליכתו אל פרעה. ה' מסביר למשה כי עם ישראל אינו מופעל ע"י היגיון אנושי. "ואבדיל אתכם מכל העמים" עם ישראל שונה מכל העמים, ההיסטוריה שלו שונה, ההיגיון היה מחייב, שאנו כעם, ניטמע וניעלם ממנו כמו כל עמי קדם, הכנענים, היוונים, הרומאים ושאר העמים.

אך ראו זה פלא הם חלפו ואינם, ואנו קיימים, מתאספים ומתקבצים מכל הגלויות, לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות.

אחד הדברים המנוגדים להיגיון הוא "הנס". אדם הגיוני לא מאמין בניסים, לגביו נס הוא ניגוד מוחלט לכל כללי ההיגיון. וידועה בעניין זו האימרה "כל מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי" (הגיוני).

גם אנו חייבים להבין כי ההיגיון מוגבל, ובשלב מסוים אנו חייבים  הבין כי יש גם מושגים שלהגיון המוגבל, אין אפשרות לפותרן.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%95%d7%9f/feed/ 0
וארא-"המדבר ומקיים" https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d/#respond Wed, 29 Dec 2021 21:09:41 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=2050

וארא-"המדבר ומקיים"

"המדבר ומקיים"

בברכת ההפטרה, אנו מזכירים את ה': "המדבר ומקיים". עצם הכינוי הזה של ה' "כמדבר ומקיים", מראה לנו שלדבר ולקיים הוא ערך עליון, ובזה אנו צריכים להיות דומים לקב"ה. לא לדבר, אם אין בכוונתנו לקיים את שאנו מדברים.

לדאבוננו, בנוף היהודי יש הרבה יהודים "מנהיגים" המדברים ומצהירים על חשיבותם של נושאים בסדר היום של עם ישראל. הם מדברים על חשיבות התפילה, נותנים עצות איך להתפלל, מתי ואיך לשנות, אך הם בעצמם אינם מתפללים! מדברים על החינוך הדתי, כיצד לשפרו ולשנותו, אך הם בעצמם אינם מקיימים את דבריהם, לא הם ולא משפחתם!.

הם ודאי מצדיקים עצמם בחושבם, שאם הרעיון טוב, אם מה שנאמר נכון, עליהם להיות בין הדוברים ללא קשר לשאלה, מה הם בעצמם עושים, אם הם מקיימים, או לא. "מה זה קשור אם מקיימים", הם חושבים לעצמם ולא תופסים, שעצם צביעותם גורמת לאי יכולת להשפיע בצדקת דבריהם.

על הפסוק: "הוא אהרון ומשה… הם המדברים אל פרעה.. להוציא את בני ישראל ממצרים". (שמות פרק ו', כ"ו-כ"ז) רש"י מעיר: "הם שנצטוו הם שקיימו". הם התחילו עם עצמם לפני שדיברו עם פרעה. הם קיבלו את הציווי וקיימו בעצמם, רק אחר כך הם דיברו עם האחרים. הסדר היה, הם שנצטוו, הם שקיימו, הם שדיברו. רק מי ש"מקיים" ייקח על עצמו את תפקיד "המדבר".

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d/feed/ 0
וארא-מנח ועד משה https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9e%d7%a0%d7%97-%d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%9e%d7%a9%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9e%d7%a0%d7%97-%d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%9e%d7%a9%d7%94/#respond Wed, 29 Dec 2021 21:07:21 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=2034

וארא-מנח ועד משה

מנח ועד משה

לבני אנוש קשה להעריך דמות כשאין היא ניתנת להשוואה, בהעדר קנה-מידה שעל פיו אפשר למדוד את גובהה. משום כך קשה היא הערכת דמותו של משה רבנו, שהרי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה". אל מי נוכל אפוא לדמותו, להשוותו ולהעריכו? חז"ל חשו בקושי זה, והשוו את משה רבנו לנח. וכך אומר ר' ברכיה (ב"ר לו): "חביב משה מנח – נח משנקרא 'איש צדיק' (ברא' ו,ט) נקרא 'איש אדמה' (ט,כ); אבל משה משנקרא 'איש מצרי' (שמות ב,יט) נקרא 'איש האלקים' (דב' לג,א)." זהו ייחודו של משה רבנו, שנוהג שבעולם הוא שחלה ירידה ושחיקה בדמותו של אדם, ופעמים שמתחיל אדם את חייו כ'איש צדיק' ואח"כ נעשה 'איש אדמה' עד כדי 'ויתגל בתוך אהלו'. לא כן משה רבנו, שכל חייו הינם בבחינת "יעלה בהר ה'", ואף שהחל כ'איש מצרי' הרי הולך האיש וגדול עד שנהיה 'איש האלקים'.

במה זכה משה שיהיה כוחו גדול ואף הולך וגדל? תשובה לכך במדרש על הפסוק "ומשה היה רועה" (שמ' ג,א) – "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם, עד שבודקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה." נח התחיל את חייו בתקוות גדולות – "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן אדמה אשר אררה ה'." מן הסתם היו להן לתקוות אלו במה להאחז. בוודאי מעשים כבירים נעשו ע"י נח עד שהכל תלו בו תקוותיהם, שיהיה זה הוא שיתקן את כל שעוות בגן-עדן. אולם משה רבנו החל את חייו בקטנות – בדאגה לשה הבודד שבצאן, בהתערבותו למען האיש היחיד המוכה ולמניעת מריבה בין שניים, בהצלתן של בנות זרות מידי רועים זרים עוד יותר. כך לא רק בראשית הופעתו על במת ההסטוריה, אלא גם בהמשך דרכו. הוא האיש היושב מן הבוקר עד הערב לשפוט את העם. מפיו ישמע העם לא רק דברות נשגבים חובקי זרועות עולם, אלא ייכנס הוא עימם לפרטים – "כי יהיה להם דבר בא אלי" (שמ' יח,טז). אפשר אף מי שהיתה לו מועקה על לבו, בעיות במשפחה או בעסקים, היה מוצא את אוזנו של משה קשבת אליו.

מנהיג זה, היודע לשים לב לפרטים, נמצא מאוחר יותר מקריב עצמו למען הכלל. כשהוא שומע "ועתה הניחה לי… ואעשה אותך לגוי גדול" (שמ' לב,י), מיד: "ויחל משה… מחני נא מספרך אשר כתבת". ואילו נח, מכיון שאמר לו הקב"ה שיציל אותו בתיבה, לא ביקש רחמים על העולם ונאבדו (השוואה זו נעשית בזוהר פר' נח). כמה רחוק הוא "ויחל משה" מ"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". מנהיג שנבדק בדברים קטנים ועמד בהם, חזקה עליו שיצליח בדברים גדולים הרבה יותר, והקב"ה מעלהו לגדולה.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9e%d7%a0%d7%97-%d7%95%d7%a2%d7%93-%d7%9e%d7%a9%d7%94/feed/ 0
וארא- המנהיג https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92/#respond Wed, 29 Dec 2021 21:04:14 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=2015

פרשת וארא- המנהיג

 בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים

ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן

והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם.

והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא

הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג.

מה הן התכונות הללו?

שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן

"זימונם" למנהיגות יש לנו בתורה את כל קורות חייו של משה רבנו. מלידתו

לפני לידתו. יש לנו בתורה את כל קורות חייו של המנהיג, לפני שהפך למנהיג.

בשני פסוקים סמוכים, אנחנו קוראים את המילה "ויגדל" בהתייחסות למשה.

כתוב: "ויגדל הילד" (ב' י') ובפסוק לאחר מכן כתוב: "ויגדל משה". ישנו

הבדל מהותי ומשמעותי בין שתי המילים "ויגדל". אדם גדל בשתי דרכים: הוא

גדל כמו כל דבר שגדל, כמו עץ, כמו חיה, באופן פיזי, אבל אדם יכול גם

לגדול בדרך רוחנית. כאשר כתוב "ויגדל משה", בפעם השנייה מדובר על גידול

רוחני, ולכן התורה מרחיבה את הדיבור ומסבירה כיצד הוא גדל באופן רוחני.

מה שכתוב לאחר "ויגדל משה", הינו פרוש, הסבר – כיצד הוא גדל. אנחנו רואים

חלונות לאישיותו וסימנים לעתידו.

הסימן הראשון הוא: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (ב' י"א): הוא הסתכל

ברחמנות, בסימפטיה ובכאב על מה שקורה לאחיו. בקלות הוא יכול היה לומר

לעצמו תודה לה', שניצל מן העבדות הזאת. ובמקום זאת הוא יצא אל אחיו. ולא

רק סימפטיה לאחיו, אלא יותר מזה, "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (ב'

י,ב). אומנם זוהי הדרגה הנמוכה ביותר בצדק משום שכל אחד יש לו רגש לצד

שלו, וקל מאוד להפוך את הרגש למעשה. אבל התורה ממשיכה לספר לנו על גדילתו

של משה. ובפסוק הבא כתוב: "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים

ויאמר לרשע למה תכה רעה?" (ב' י"ג). פה לא מדובר על אי צדק שנעשה בין

יהודי ללא יהודי, אלא על אי צדק שנעשה בין יהודי ליהודי! משה פנה לצדק

ובזה אפילו סיכן את חייו. וכאן אנחנו רואים את הדרגה השנייה היותר גבוהה

בצדק, צדק אובייקטיבי, צדק בין שני יהודים.

ישנו צדק עוד יותר גבוה, ואנחנו רואים זאת במקרה השלישי שמובא בתורה.

כתוצאה מהתערבות משה במריבה בין שני היהודים, הוא היה צריך לברוח ממצרים.

הוא בורח ומגיע לבאר, ושם הוא צופה בעוד מקרה של אי צדק. רועי הצאן דוחים

את בנות מדיין, על מנת שהם יוכלו להשקות את צאנם לפני בנות מדיין. משה

יכול היה לא להגיע למעשיהם של רועי הצאן ויכול היה לומר לעצמו "סבלתי

מספיק מזה שהתערבתי בענייניהם של אחרים, כעת עלי לדאוג לעצמי ולא להכניס

את אפי בעניינים לא לי", אבל הוא שוב מתערב. אין דבר העומד בפני הדרישה

של משה לצדק,ומשה עוזר לבנות מדין ומשקה את צאנן.

בזה אנחנו מסיימים את התיאור של "גידול" משה המופיע בתורה. אבל במדרש יש

המשך –הנסיך לשעבר הוא רועה צאן והוא רועה את צאנו במדבר. "וינהג את הצאן

אחר המדבר" (ג' א'). מה עושה רועה עם צאנו "אחר המדבר"?. המדרש מסביר:

שגדי ברח מהעדר ומשה רץ אחריו. הגדי רץ עד הסנה ושם הוא מצא באר מים,

ומשה רץ אליו וכשמצא אותו אמר: "אני יודע שברחת משום שהיית צמא וכעת עתה

עייף", לכן הוא הרים אותו על כתפיו ונשא אותו וחזר אל דרכו.

האם זוהי לא תמונה מוזרה שהמדרש מצייר, משה המנהיג שהולך לדבר עם ה',

בדמות של רועה צאן עם גדי על שכמו. לא ולא. המדרש מספר, שזה היה דווקא

באותו רגע שה' החליט למנות את משה להיות הרועה של עם ישראל. ה' אמר אתה

הראתה רחמים בטיפול בעדר של אדם, אתה האיש שתטפל בעדר שלי: "חייך אתה

תרעה צאני, בני".

כעת אנחנו יכולים להבין את המשמעות של "ויגדל משה": מה היו התכונות שהיו

למשה ואילו תכונות דרושות ממנהיג, ואילו תכונות הפכו אותו למנהיג והפכו

אותו לדוגמא וסמל למנהיג. דרישה לצדק שלא יודעת כל גבול. צדק בין יהודי

ובין לא יהודי, צדק בין יהודי ויהודי וצדק בין לא יהודים, צדק במחיר

החרפת נפש, במחיר ביטחון עצמי ואינטרסים אישים לקחת את הצד של החלש נגד

החזק, אפילו כאשר החלש הוא בעל חי. ומתמונות אלו שהצטיירו – רואים את

גידולו של מי שהיה וזכה להביא את דבר ה' לעמו, לעולם, ולהביא לעם ישראל

את הצו: "צדק צדק תרדוף".

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92/feed/ 0
לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/#respond Wed, 29 Dec 2021 20:32:06 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=1888

לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים

כאשר מישהו אומר לך תודה רבה אתה מרגיש טוב. לפעמים אתה אפילו מצפה לזה. הרי עשית מעשה טוב ומן הראוי שיגידו לך תודה. לפעמים אפילו בלי ששמת לב, עשית משהו שהיטיב עם השני וכאשר באה ההודיה שלו אתה באמת מרגיש חום וטוב. זה מעודד אותך לעשות עוד דברים טובים משום שמה שעשית לא נלקח כמובן מאליו.

בהרבה מקרים אנחנו עושים טובה לשני ואנחנו לא מקבלים שום תודה או איזו תגובה של הודיה. אם לומר את האמת, גם אנחנו לא תמיד טורחים להגיד תודה. למרות שאנחנו לא תמיד מרגישים שאנחנו מודים הרי שבאופן כללי, הנימוסים דורשים מאיתנו להודות למיטיב שלנו. גם כאשר אנחנו יודעים שהכוונה שלו הייתה להיטיב עמנו וגם כאשר אנחנו רוצים להראות לו שאנחנו מעריכים את מה שהוא עשה לנו. מבחינה חברתית עניין ההודיה מעודד אנשים לעשות עוד ועוד מעשים טובים.

הרבה פעמים כשאנחנו אומרים תודה אנחנו אפילו לא מרגישים את זה. זה עניין של נימוסים, בלי מחשבה יתרה. בשורש העניין, אמירת ההודיה צריכה להיות תוצאה של הכרת הטוב. עלינו להבין את  מה שנעשה עבורנו, להכיר במי שעשה לנו את הטובה, להעריך את הטוב שנעשה לנו ולהבין, שבמובן מסוים יש לנו חוב של כבוד כלפי המיטיב.

אנחנו יודעים שזה לא תמיד קורה. לפעמים להפך – דווקא בגלל שאנחנו מבינים שהשני מיטיב לנו, אנחנו לא אומרים תודה. אנחנו לא רוצים להיות בעמדה של הודיה משום שאנחנו לא רוצים להרגיש מחויבים לשני. אנחנו לא רוצים להרגיש שלא יכולנו בלעדיו. אנחנו אפילו לא רוצים לתת לשני את ההרגשה שלא יכולנו בלעדיו.

יש אמרה יהודית שאומרת 'אני לא יודע למה הוא שונא אותי כל-כך. אף פעם לא עשיתי לו טובה!'. אנחנו לא רוצים להיות חייבים לשני, לכן התגובה שלנו כלפי המעשה שלו היא התנכרות. יש לנו נטייה להתנהג דווקא ההפך, כדי להראות לו שכביכול, לא קיבלנו ממנו כלום.

יש סיפור על החתם סופר שעשה טובה גדולה לאיש אחד. אותו יהודי שאל את החתם סופר איך הוא יכול לשלם על החסד שעשה איתו. החתם סופר ענה שאם יבוא יום שתכעס עלי, בבקשה תזכור מה שעשיתי לך היום ואז במקום לזרוק עלי אבנים גדולות, בבקשה, תזרוק עלי רק אבנים קטנות.

לפעמים מי שעשה לנו טובה בעבר, מאכזב אותנו. אנחנו משתמשים באכזבה הזאת כדי להראות לו שלמעשה, אנחנו אף פעם לא היינו חייבים לו וזורקים עליו, כביכול, אבנים גדולות.

תורת ישראל מסתכלת על הנושא של הכרת הטוב במבט אחר לגמרי.

בפרשתנו אנחנו קוראים על הראשונות במכות מצרים. התורה מדגישה שבשלוש המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, לא משה היה השליח להביא אותן אלא אהרון. המדרש מלמד שלמשה היה חוב של הכרת הטוב כלפי מי הנילוס שכן הם הגנו עליו כשהיה תינוק וכלפי החול שהגן עליו כשטמן את המצרי. גם למים וגם לחול אין רגשות ובכל זאת אסור היה למשה להכות אותם, משום שעניין הכרת הטוב לא קשור כלל במיטיב או בהרגשותיו.

התורה מלמדת אותנו שעניין הכרת הטוב לא קשור עם הזולת בכלל. את המידה הזו עלינו לקנות בעצמינו ללא קשר במעשים של השני. זה משהו פרטי בין האדם לבין עצמו.

דבר ראשון שאנחנו עושים כאשר אנו קמים בבוקר הוא להגיד "מודה אני". המילים הראשונות של היהודי בבוקר הן עניין של הודיה.

להודיה יש שתי משמעויות: האחת היא תודה והשנייה היא הודיה במשמעות של הודאה על האמת. מיד בתחילת היום, עוד לפני שעשינו משהו, לעצמינו או לזולת, עלינו להיכנס לאווירה של הודיה. להכיר, על כל צעד שלנו, שאף אחד לא חייב לנו כלום וששום דבר הוא לא מובן מאליו.

יש מנהג ישראל, בשבת פרשת בשלח, להאכיל את הצפרים. להודות לצפרים שעזרו למשה ובני ישראל במדבר. בתוך כך – ראוי ונכון שנאכיל צפרים כל הזמן בחיים שלנו, לפזר את התודה שלנו בנדיבות יתרה ולשמוח על כל הטוב שנעשה עמנו.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%90%d7%9b%d7%99%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/feed/ 0
לפרשת וארא – הפרעה וההפרעה שבתוכנו​ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95%e2%80%8b/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95%e2%80%8b/#respond Wed, 29 Dec 2021 20:25:44 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=1857

לפרשת וארא – הפרעה וההפרעה שבתוכנו

לפרשת וארא – הפרעה וההפרעה שבתוכנו

"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". (שמות ו', ט')

בני ישראל לא שמעו למשה, שבא להוציא אותם מגלות מצרים, משתי סיבות: האחת היא קוצר הרוח והשנייה היא העבודה הקשה.

אנחנו מבינים מה זו עבודה קשה. מבחינה גופנית, אדם שהוא עייף לאחר יום עבודה ארוך, קשה לו לאסוף התלהבות לשום דבר. הוא רק רוצה לתת לגופו לנוח. על אחת כמה וכמה כאשר אדם עובד עבודה פיזית מאוד קשה ששוברת אותו מבחינה נפשית וגופנית. ברור שאין לו השראה וישוב הדעת לחשוב על דברים שברומו של עולם.

אבל מה פירוש קוצר רוח? נראה, לכאורה, שקוצר רוח הוא התוצאה של העבודה הקשה, אם כן, מה מוסיף לנו הכתוב? מה ההבדל בין קוצר רוח לבין עבודה קשה שהתורה מציינת את שניהם?

כדי להסביר זאת עלינו להבין את דרכי הפעולה של פרעה. "לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום, הם ילכו וקוששו להם תבן. ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם לא תגרעו ממנו…"  (שמות ה', ז'-ח').

כאשר משה בא אל פרעה, בדרישה לתת לבני ישראל ללכת למדבר לעבוד את האלוקים, פרעה לא הגדיל את כמות העבודה. הוא גם לא הגביר את קושי העבודה. ההבדל הוא רק שמעתה על בני ישראל להשיג את חומר הגלם לעבודתם בעצמם. העבודה נשארה אותה עבודה בדיוק אבל הם כל הזמן היו עסוקים בה. לא היה להם פנאי לשום דבר אחר חוץ מהעבודה ומה שקשור בה. הם היו מחויבים לעסוק כל הזמן בשימור המצב הקיים. לא היה להם רגע לחלום, לחשוב על משהו אחר, על הרצונות שלהם, על השאיפות שלהם, איך ניתן להיטיב את מצבם, תכניות לטווח ארוך.

זהו הקוצר רוח. קוצר רוח זו לא תוצאה של עבודה קשה אלא שהחלק הרוחני בחיי האדם הוא קטן.

יש שני דברים שמעיקים על האדם – האחד זו עבודה קשה והשני זה קוצר הרוח שלו. העבודה הקשה יכולה לקחת ממנו את כל כוחותיו אבל לפעמים גם בלי עבודה קשה מבחינה גופנית, אדם יכול לסבול מקוצר רוח, מאי יכולת להפנות תשומת לב ולהתרכז במשהו קצת אחר, משהו שלא שייך לעבודה.

אנשים היום מחפשים כל הזמן ריגושים ולא עוצרים כדי להירגע ולהתמקד בחשיבה על החיים. התקופה שלנו מעודדת קוצר רוח. לא לחינם בעשור האחרון פתאום למדנו שילדים סובלים מבעיות קשב וריכוז. מעניין שלפני כן לא שמענו על כך. אכן, לא רק ילדים אלא גם מבוגרים. בעידן של האי-פוד, סמסמים, בלאק ברי, טלפונים וכל המכשירים למיניהם, לא נותנים לנו להתרכז בדברים החשובים לנו באמת, לחלום ולחשוב על מה שבאמת משמעותי לנו. אנחנו נותנים לצעצועים האלקטרונים שסביבנו להפריע לנו עד שיש לנו תחושה ש'אין לנו זמן' לשאיפות, לחלומות, לתכניות-לטווח-ארוך של החיים, לרגשות שלנו, לרגשות של האחרים. זה הקוצר רוח שאנחנו סובלים ממנו. זהו הפרעה שבתוכנו.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95%e2%80%8b/feed/ 0
המדד של הצלחה! פרשת וארא התשע"ח https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%97/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%97/#respond Wed, 29 Dec 2021 12:54:40 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=1720

המדד של הצלחה! פרשת וארא

המדד של הצלחה!

הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך!

 בפרשתנו התורה משנה את סדר הבאת שמותיהם של אהרון ומשה. פעם אחת מופיע משה לפני אהרון ופעם אחרת אהרון לפני משה. האם זה אקראי?

בשמות פרק ו פסוק כ"ו מופיע אהרון לפני משה

"הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם". בפסוק כז  משה מוזכר לפני אהרון  :"הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן".

רש"י מעיר ( מבוסס על תוספתא סוף כריתות) :

"יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד".

באופן כללי אנו יודעים ש-ה' דבר עם משה ואהרון דבר עם פרעה, ואם כן בפסוק הראשון שבה מוזכר שדבר ה' היינו מצפים שמשה יוזכר ראשון אבל  כתוב : "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם" אהרון מוזכר לפני משה!

ובפסוק השני שהנושא הדיבור לפרעה היינו מצפים שהתורה תזכיר את אהרון לפני משה –הוא היה הדובר המרכזי…אבל כתוב :"הוא משה ואהרון – משה לפני אהרון.

לכן רש"י מסביר שמשה ואהרון "שקולים הם", כלומר שהיו ראויים שניהם להיות עיקרים בשני המעשים, אלא שכך סידר הקב"ה, לזה המעשה ולזה הדבור.

לכאורה  לא יתכן לומר ששקולים הם ממש, שהרי למשה ענינים נעלים שלא היה לאף אחד כמוהו כמו עלותו אל האלוקים והיותו שם ארבעים יום וארבעים לילה וגם : "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" וגם כתוב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

הרב משה  פיינשטיין  בספרו דרש משה מיישב את שאלתנו: משה ואהרון אכן היו שונים, אבל היו שקולים בזה, שכל אחד מיצה את יכולותיו וכישרונותיו ושניהם מילאו את שליחותם על הצד הטוב ביותר, למרות השוני הרב ביניהם. הם שקולים הואיל והאדם נמדד לפי מה שהשקיע והשיג מעצמו.

הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך.

ידועים דברי רבי זושא, אחיו של רבי אלימלך מליזנסק, שאם ישאלו אותו לאחר מאה ועשרים, מדוע לא היית אלימלך – יידע מה להשיב. אולם אם ישאלו אותו מדוע  לא היה זושא – לא יידע מה להשיב, שהרי מתוך ענוה חשב שלא מיצה את עצמו ויכול היה להגיע לדרגה גבוהה יותר.

שבת שלום

 

הרב אליעזר שמחה ווייס

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%97/feed/ 0