"כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה". (שמות ל"ה)

נראה לי כי יש שלא  נותנים מנדבת  לבם, אלא רק כדי להראות עושרם לרבים או שידעו כולם כי טובי לב המה כדרך כמה נותני צדקה. אך אלו הנותנים רק לשם שמים נותנים בסתר, שלא יוודע הדבר. כמו שאמרו: "איזהו צדקה אינו יודע ממי נוטלים וכו׳", והיינו כל איש ואישה אשר נדב לבם אותם, שנתנו בנדבת לב להביא וכתוב אשר ציוה ה' ולא מפני הרואים הביאו בני ישראל נדבה, כי הם שלחו ע״י בניהם הקטנים ולא נודע ממי הוא, ולא הביאו בעצמם שלא לעשות פרסום וק״ל.(כתב סופר פרשת ויקהל)

הפסוק בפרשת "ויקהל" נראה לכאורה מיותר משום שהוא חוזר על הנאמר בפסוקים הקודמים.  אנו יכולים להסביר חזרה זו  כסיכום של כל מה שנעשה כבר במשכן. עדיין, ישנה מילה הנראית מיותרת: "איש ואישה אשר נדב לבם אותם", המילה "אותם" לכאורה מיותרת אם כן מדוע נכתבה?

הכתב סופר (רבי שמעון סופר בן וממשיך דרכו של החתם סופר) שואל את השאלה הנ"ל? ועונה שכשאנשים תורמים כסף פעמים רבות לא תורמים מה שרוצים לתת, אלא מסתכלים על אחרים, רואים כמה הם נותנים ולפי זה הם תורמים. אם הם רואים מישהו עשיר מהם שתורם פחות גם הם יתרמו פחות, ולפעמים הם יתרמו יותר כדי להראות שהם עשירים ונדיבים יותר, אבל זה לא "אותם" זה לא האמיתיות שלהם שגורמת להם לתת, אלא הם נותנים בגלל סיבות חיצוניות שמשפיעות עליהם.

כמובן שזו לא הדרך הנכונה. כשאנו נותנים, צריכים להחליט בעצמנו כמה חשובה לנו הנתינה, כמה אנו רוצים ויכולים לתת, ולא להתייחס למה שאחרים עושים.

לפי הכתב סופר זוהי המשמעות של המילה הנוספת "אותם" שנוספת בפסוק. הפסוק מדגיש שכל איש ואישה אשר נידב ליבם "אותם":  מה שהם רצו, הם חשבו, הם נדבו ובלי להתייחס לאחרים, ולכן זו נדיבות לב אמיתית.

זהו מסר חשוב ללמוד בחיים, לעשות דברים לפי הרצון שלך ולא להסתכל על מה שאחרים עושים. הרבה אנשים היו אומרים: אני הייתי עושה אבל הם לא עושים, אז למה שאני אעשה. אנו מסתכלים סביבנו ועל פי זה בודקים מה נכון לעשות, אך אדם צריך לראות את היכולת שלו ולעשות כפי יכולתו. לא חשוב אם אחרים בסדר או לא, אם זהו הדבר הנכון לעשות עושים אותו בלי להתחשב באחרים.