פרשת פקודי – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Mon, 09 Jun 2025 22:53:02 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.3 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png פרשת פקודי – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 עמל וגמול מהמאמץ לניצחון https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:51:50 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11373

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"

 

אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'.

כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג:

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו

רש"י מסביר

ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאמר הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:

כשה' ציווה על משה להקים את המשכן, משה טען שזה כבד מדי עבורו. ה' אמר לו: "עשה את המאמץ. שיראה כאילו אתה מנסה להקימו". משה עשה את המאמץ, ובאופן נסי המשכן הורכב מעצמו. מכיוון שמשה השקיע מאמץ, הוא קיבל הכרה על הקמת המשכן.

אנו יכולים ללמוד תובנה עמוקה ברוחניות מכך. זה מלמד אותנו שללא קשר לקושי במשימה, אנו חייבים להשקיע מאמץ…

המושג של "לקבל ציון על המאמץ" נראה בדרך כלל כשבח עלוב או פרס ניחומים. במציאות, ככל הנראה אם תלמיד קיבל ציון נמוך של כמעט נכשל, אבל לפחות קיבל שבח על ההשקעה במאמץ. כך הדברים עובדים במושגים כללים. אך לגבי מצוות, ה' דורש מאתנו פשוט להשקיע מאמץ אמיתי. האם המשימה בסופו של דבר מושגת במלואה? לעתים קרובות הדבר לא בשליטתנו ותלויה ברצון ה'. ה' תמיד מעריך ומתגמל על המאמצים השקדנים שלנו.

התלמוד (ברכות כ"ח ע"ב) מביא את התפילה של אחרי הלימוד:

"אני עָמְלִ וְהֵם עָמְלִים, אֲנַחְנוּ עָמְלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עָמְלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר"

  בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלקי שֶׁשָּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שָׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים, אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים, אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר….

גם כאשר עושים סיום מסכת, אנו אומרים תפילה בניסוח דומה הכוללת את הביטוי:

"אנחנו עמלים והם עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר."

הרעיון הזה יכול להיראות סותר בהתחלה. איך מישהו יכול לעבוד בלי לקבל תשלום או שכר?

הכוונה היא שלגבי מאמץ כללי בעבודה או בפרויקט גשמי, התגמול קשור ישירות לתוצאה מוחשיות מהעמל שלנו. אם העבודה אינה משיגה את התוצאה המיוחלת, אז לא ניתן שכר, למרות המאמץ שהושקע. אם אדם הקים עסק ולא הצליח למכור את הסחורה אין לו שום שכר.  אולם, לגבי שאיפות רוחניות כמו לימוד התורה ושמירת המצוות, ה' מתגמול אותנו על המאמץ והעמל עוד לפני התוצאה. אין קשר לכך אם הגענו אל התוצאות המיועדות. ה' מעריך את ההתמדה הכנה שלנו, גם אם לא הגענו למטרה המיוחלת. השכר הוא על מאמץ העמל, ולא רק על ההישג הסופי.

 

הניסוח בתפילת סיום המסכת "הם עמלים" מתייחס לאלה העוסקים בעבודה גשמית ולא רוחנית שמקבלים שכר רק בהתאם לתפוקה והצלחות. אבל "אנחנו" העמלים בעולם הרוחניות, מקבלים שכר מה' על העמל השקדני שלנו בתורה ובמצוות. גם אם התוצאות המוחשיות המלאות לא מתממשות. המאמץ עצמו הוא זה שמשובח ומתוגמל.

 

התורה מלמדת אותנו שמאמצינו הם  לא לשווא, וחסרי תועלת, או חסרי משמעות. להיפך, היא מלמדת שעלינו למצוא משמעות, ערך ותגמול סופי במאבק ובעמל עצמו

 

חשיבות ההתמדה בעמל מהדהדים גם במילים של התלמוד (עירובין נ"ד ע"א) שקובע במפורש:

"לפום צערא אגרא" – "לפי המאמץ (המאבק) הוא השכר" – מרמז שהגמול האלוקי שאנו מקבלים תואם ישירות לדרגת המאמץ, העבודה וההתמדה שאנו משקיעים.

 

התורה ומצוותיה טומנות בחובן באופן בסיסי את האמת הנצחית הזו ודורשות אותה מאתנו: לנסות תמיד במלוא יכולותינו, להתמיד במאמץ מלא ועז נפש, ולעולם לא לוותר או לנטוש – "לא להתייאש".

"בשם ה' נעשה ונצליח"

 

חזק חזק ונתחזק!

 

 

*הרב א.ש ווייס*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/feed/ 0
לרתום את כל כולך במצווה https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a8%d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a8%d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94/#respond Thu, 23 Mar 2023 22:26:39 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=10116

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שיהיה בשירות לתקופה  קצרה שתוכננה להימשך כמה שנים עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים, התקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני הוא נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו למדים מכאן עד כמה מצווה צריכה להיות יקרה, גם אם נועדה להיות לטווח קצר, כפי שהמשכן נועד להיות. לעתים קרובות אנחנו חושבים שאין צורך להשקיע במשהו זמני מבניין המשכן עלינו ללמוד את התפיסה שצריך להשקיע הכל במצווה, גם אם זו מצווה שמתוכננת להיות קצרת מועד וצריך להזהיר ממצווה קלה כבחמורה.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a8%d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%94/feed/ 0
חזק חזק ונתחזק https://ravweisz.co.il/%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%97%d7%96%d7%a7/ https://ravweisz.co.il/%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%97%d7%96%d7%a7/#respond Tue, 01 Mar 2022 19:57:33 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=9240

השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה.
כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול 'חזק חזק ונתחזק'.
למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל !
הלשון 'חזק חזק ונתחזק' לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות :
תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק, שיתמיד בהם האדם ברוב כוח, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ (העבודה היום יומית). ולכל דבר ראיה מן הכתוב ובאזכור של כולם יש כפילות בלשון שמשתמע ממנו שיש להתחזק בהם ולהשקיע כדי להשיגם.
אמנם ארבעה דברים אלו צריכים תמיד חיזוק אבל ביתר שאת הם צריכים חיזוק היום שאין ביכולותינו להתאסף והרבה מאתנו בבידוד.
 נעיין בארבעת הדברים  מנקודת מבטו של המתמודד עם תקנות ההגנה מהמגפה:
לגבי תורה, מובן שחייבים חיזוק .אם אנו לא יכולים להשתתף בשיעורים קבועים ואולי לא יכולים ללמוד בחברותא והכוללים והישיבות נסגרים, אנו צריכים להתחזק וללמוד לבד,  להקשיב לשיעורים מאתרים שונים ולהשתמש בזמן החופשי  ללימוד בספרים שבדרך כלל לא נלמדים.
ובעניין התפילה הרבה מאתנו לא יכולים להתפלל בתפילה בציבור אבל אנו יכולים להתחזק בתפילות יחיד באיטיות להקדיש יותר זמן וכוונה בתפילה עם הבנה שיש על מה להתפלל.
 מעשים טובים – חייבים חיזוק במיוחד בזמן בידוד כשכל אחד ספון בביתו.  יש אנשים מבודדים ויש אנשים  שלא בקרו אותם חדשים ולא יודעים מה שיש או אין להם בבתיהם. יש אפשרות רחבה לעשיית מעשים טובים. ואם אי אפשר להגיע איש לרעהו, נמצא דרכים לעזור מהבית. כמו כן אנו יכולים להגיע למעשים טובים בטלפון בטקסט ולעודד אנשים  בבדידותם גם אם אי אפשר להיות נוכחים מעשית  איתם. ניתן למצוא דרך לעזור בשלט רחוק
דרך ארץ (מלאכה ופרנסה)-משום הבידוד וסגירת המשק הרבה אנשים מאבדים את פרנסתם ויכולתם לעבוד,  במקרים רבים מקור פרנסתם לא יחזור  והם יצטרכו להתחזק ולעשות מאמצים אדירים כדי למצוא דרכים אלטרנטיביות להתפרנס ולפרנס את משפחתם. צריכים להיות מודעים לזה שיש אנשים שכבר אבדו פרנסתם ויגיעו ח"ו לפת לחם!
אבל  לא נמצאה הלשון 'חזק חזק ונתחזק'. מדוע אנו חוזרים על המילה חזק? אפילו הפסוק לדרך ארץ  – 'חזק ונתחזק', לא חוזר על המילה חזק ? אולי לומר לנו שאנחנו לא יכולים לעשות את  החיזוק לבד.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%97%d7%96%d7%a7/feed/ 0
יגעת ומצאת תאמין https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%9f/#respond Tue, 01 Mar 2022 19:51:09 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=9234

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו.

נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו .

בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה לה נס שה' האריך באופן  נסי את זרועה של בת פרעה כדי שתוכל להגיע למשה ולהוציא אותו מן היאור, שאם לא כן  לא היה  בדרך טבעית לקחתו ממרחק כזה כי היה רחוק מדי ועל כן ראה הקב"ה את רצונה העז לסייע למשה  וסייעה.

בסיום ספר שמות, המשכן הושלם לאחר שכל אחד תרם את תרומתו הן העם והן העושים במלאכה בצלאל ואהליאב מלבד משה רבינו  שרק פיקד מלמעלה ושלח הנחיות לעוסקים במלאכה אך פעולה ממשית לא עשה והיה מיצר מאוד על זאת. ובסיום עבודת כל צוות העוסקים במלאכה והמתנדבים  המשכן היה מוכן וממתין להקמתו, אך איש לא הצליח להקימו כיון שהיה כה כבד  וגם היו מנסים להקימו והיה נופל כמו סוכה שמנסים להקים מרימים צד אחד והשני נופל. ולכן  ראה הקב"ה את צערו של משה שלא עסק  מעשית בהקמת המשכן  אמר לו  חייך שאין המשכן אלא על ידך ולכן הובא למשה לטפל בו.

איך משה היה אמור להרים משהו כל כך כבד כשכולם ביחד נכשלו? רש"י אומר לנו (ל"ט, ל"ג)  בפירושו לפסוק ". ויביאו את המשכן וגו'" – שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כוח באדם לזקפן ומשה העמידו .אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם  אחד ?אמר לו עסוק אתה בידך ותראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו "   רש"י מסביר שה' אמר לו "תשים בו ידך ואז יעמוד מעצמו. ובכך הופג צערו של משה  שלא השתתף בעשיה. וזה  מעשה נס כמו בתחילת הפרשה עם בת פרעה ועם משה.

    מסקנה

לעולם אל לנו להירתע מכך שמשימה נראית קשה מדי להשגה, אם נעשה את מה שאנו אמורים לעשות – ה' יברך אותנו בהצלחה.  אדם  מתחיל בעשייה  של מצווה  וה' מסייעו  אך הוא צריך להראות נכונות וגם תחילת עשייה נחושה  בבחינת "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם"  הקדוש ברוך הוא אומר במפורש, אם תתאמצו, אם תנסו לעשות צעד אחד, גם הקטן ביותר גם אני אבא לקראתכם ואעזור לכם.

.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%92%d7%a2%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%9f/feed/ 0
לפרשת פקודי – להיות נחושים https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/#respond Wed, 29 Dec 2021 20:56:03 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=1983

לפרשת פקודי – להיות נחושים

לתורה אין התחלה ואין סוף, היא בנויה כספירלה המורכבת ממעגלים של לימוד. כל פעם שלומדים עולים בדרגה של הבנה. בכל שנה שאנו קוראים את הפרשה אנו מתקדמים בהבנ נוספת של החיים. בשמחת תורה, ביום שאנו מסיימים את ספר דברים, מיד אנו מתחילים את ספר בראשית כי לתורה אין סוף ואין התחלה.

כך גם יש קשר בין סוף ספר שמות והתחלתו. כדברי חז"ל: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". הקשר הוא להיות נחושים, אף פעם לא להתייאש ולהרים ידיים במשימה קשה, אם אנחנו משוכנעים שזהו הדבר נכון לעשות. אם אנחנו בטוחים שאנו עושים את הדבר הנכון, ה' יצליח את דרכנו. עלינו רק לעשות את המוטל עלינו ואת מה שלא בכוחותינו ה' ימשיך ויעזור. עלינו רק להיות נחושים ובעלי כוח התמדה.

רעיון זה מופיע גם בתחילת ספר שמות וגם בסופו. בתחילת הספר, בפרשת שמות, מסופר איך בת פרעה משתה את משה מהיאור. הוציאה את התיבה שלו ממי הנילוס והכניסה אותו לארמון המלך.

כתוב בפסוק "ותשלח את אמתה" רש"י מסביר על המקום, שלא הייתה אפשרות להגיע עם ידה לתיבה אך בת פרעה עשתה את שלה וה' עזר לה. בת פרעה הרי ידעה שהתיבה רחוקה ממנה. היא לא ויתרה כי ידעה שזה הדבר הנכון לעשות, עשתה את המאמץ הנדרש ממנה וה' סייע.

"את אמתה – את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד. אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה. והם דרשו את אמתה את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה (סוטה שם):" (רש"י על שמות פרק ב', פסוק ה')

בסוף הספר אנחנו קוראים בפרשת פיקודי על הקמת המשכן. בניית המשכן הושלמה אבל אף אחד לא היה מסוגל להעמיד ולהקים אותו בגלל משקלו הרב. גם משה היה נבוך והרגיש שהוא לא יכול להקים את המשכן. ה' אמר לו "עסוק אתה בידך".

"ויביאו את המשכן וגו' – שלא היו יכולין להקימו ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו וזהו שנאמר הוקם המשכן הוקם מאליו מדרש רבי תנחומא:" (רש"י על שמות פרק ל"ט, פסוק ל"ג)

אף פעם אסור לנו לפחד מלקחת על עצמינו תפקיד, עלינו לעשות את המוטל עלינו והקב"ה ישלים את החסר ויעזור לנו שתעלה המשימה כראוי. במילים של חז"ל: "פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". (שיר השירים רבה ה').

עוד רעיון נחמד לאינסופיות – ספר שמות מתחיל בדיבור על איש וביתו באו, על בית ישראל שבאו למצרים ומסתיים "לעיני כל בית ישראל". זה מעניין מפני שספר במדבר וויקרא מסתיימים עם "בני ישראל" וספר דברים עם "ישראל" ספר שמות עם "בית ישראל".

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/feed/ 0
פקודי-לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה' https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%96%d7%a8%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f-%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%96%d7%a8%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f-%d7%94/#respond Wed, 29 Dec 2021 20:53:06 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=1965

פקודי-לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה'

לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה'

בפרשתנו אנו קוראים על 'בצלאל' שעיצב את המשכן  לאור החכמה והתבונה שהתברך בה. התיאור אודותיו מובא פעמיים בחומש. בפרק ל נכתב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה, בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה." ובפרק ל"א הדבר מוזכר שוב " רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה".

 בשני המקומות ניתן להבחין בדבר מעניין, לא רק ששמו של אביו של בצלאל הוזכר אלא גם של סבו, "חור".

רש"י מדגיש בפירושו לפוסק כי חור היה בנה של מרים והדבר מתמיה לאור היות עובדה זו ידוע ומדוע יש להדגישה? הקושי אף מתעצם לאור חזרתו של רש"י על דבריו, אודות היות חור בנה של מרים בשני מקומות בתורה. בראשונה בספר בשלח בעניין מלחמת עמלק על הפסוק "ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה, ואהרן וחור תמכו בידיו של משה" ובשנית בפרשת משפטים כאשר משה עולה להר הוא אומר לעם ישראל " אהרן וחור עמכם".

מה עשה באופן כה מיוחד סבו של בצלאל 'חור' או אמו 'מרים' שהם הוזכרו בצירוף לחור?

המדרש בפרשת ויקהל עונה על כך בכך, שבצלאל זכה להיות מבוני המשכן לאור עמידתו של חור  (סבו)  מול העם כאשר הם רצו לבנות את עגל הזהב. באותו אירוע 'חור' אף נהרג על ידי המון זועם, דבר שייתכן ובא ללמד אותנו שלפעמים אדם צריך לעמוד על מה שהוא מאמין בו , גם במחיר שלא יקשיבו לו או שיפגע מכך חלילה.

ומעניין חור למד התנהגות כזו של עמידה על עקרונות ואמת גם במחיר של הליכה נגד הזרם? רש"י בהדגשתו כי חור היה בנה של מרים מרמז לנו על התשובה.

לאור חייה של מרים היו ארבעה רגעים בו היא נדרשה ללכת נגד הזרם, דבר שהביא בסופו של דבר לתשועה עבור עם ישראל.

האירוע הראשון היה כאשר עמרם גירש את יוכבד אשתו לאור הריגת כל הנולדים על ידי המצרים. מרים שידעה שאביה עשה טעות, לא נרתע מלבקר אותו על אף היותו מנהיג במצרים. כידוע בזכות נזיפתה, עמרם החזיר את אשתו ועם ישראל התברך במשה רבנו. 

האירוע השני התרחש כאשר בת פרעה משתה את משה מן הסל ששט במים. בעין האנושית לא היה שום סיכוי לבקשתה של מרים לדאוג למשה למניקת עבריה  להתקבל? אך מרים האמינה באמת שלה ובקשת התקבלה.

האירוע השלישי היה לאחר קריאת ים סוף, בו כאשר הנשים היו נסערות בכך שלא יכלו לשיר בשל בעיות צניעות, מרים לקחה בידה תוף ומחול ועודדה את הנשים לשיר מהיות וידעה, כי הרעש של כלי הנגינה יגבר על קול הנשים. עוד צעד אמיץ של הליכה נגד הזרם.

האירוע הרביעי קשור לפרשתנו בניית משכן. הגמרא מספרת שהנשים טוו חוטים מצמר שעדיין היה מחובר בכבשים. צעד יוצא דופן זה ארע בזכות מרים שלימדה אותם לעשות זאת. מרים בתושיעתה מצאה פתרון שאפשרה לנשים לממש את רצונם להיות חלק מהמקדש על אף המניע בשל היותם חשש נידה וזאת על פי ההלכה כי צמר בהיותו מחובר אינו מקבל טומאה.

 הדוגמאות המובאות לפנינו מלמדים אותנו, כי לעיתים יש ללכת עם האמת הפנימית למרות היותה הולכת 'נגד הזרם'.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%96%d7%a8%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%9f-%d7%94/feed/ 0