"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"

אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'.

כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג:

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו

רש"י מסביר

ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאמר הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:

כשה' ציווה על משה להקים את המשכן, משה טען שזה כבד מדי עבורו. ה' אמר לו: "עשה את המאמץ. שיראה כאילו אתה מנסה להקימו". משה עשה את המאמץ, ובאופן נסי המשכן הורכב מעצמו. מכיוון שמשה השקיע מאמץ, הוא קיבל הכרה על הקמת המשכן.

אנו יכולים ללמוד תובנה עמוקה ברוחניות מכך. זה מלמד אותנו שללא קשר לקושי במשימה, אנו חייבים להשקיע מאמץ…

המושג של "לקבל ציון על המאמץ" נראה בדרך כלל כשבח עלוב או פרס ניחומים. במציאות, ככל הנראה אם תלמיד קיבל ציון נמוך של כמעט נכשל, אבל לפחות קיבל שבח על ההשקעה במאמץ. כך הדברים עובדים במושגים כללים. אך לגבי מצוות, ה' דורש מאתנו פשוט להשקיע מאמץ אמיתי. האם המשימה בסופו של דבר מושגת במלואה? לעתים קרובות הדבר לא בשליטתנו ותלויה ברצון ה'. ה' תמיד מעריך ומתגמל על המאמצים השקדנים שלנו.

התלמוד (ברכות כ"ח ע"ב) מביא את התפילה של אחרי הלימוד:

"אני עָמְלִ וְהֵם עָמְלִים, אֲנַחְנוּ עָמְלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עָמְלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר"

  בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלקי שֶׁשָּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שָׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים, אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים, אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר….

גם כאשר עושים סיום מסכת, אנו אומרים תפילה בניסוח דומה הכוללת את הביטוי:

"אנחנו עמלים והם עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר."

הרעיון הזה יכול להיראות סותר בהתחלה. איך מישהו יכול לעבוד בלי לקבל תשלום או שכר?

הכוונה היא שלגבי מאמץ כללי בעבודה או בפרויקט גשמי, התגמול קשור ישירות לתוצאה מוחשיות מהעמל שלנו. אם העבודה אינה משיגה את התוצאה המיוחלת, אז לא ניתן שכר, למרות המאמץ שהושקע. אם אדם הקים עסק ולא הצליח למכור את הסחורה אין לו שום שכר.  אולם, לגבי שאיפות רוחניות כמו לימוד התורה ושמירת המצוות, ה' מתגמול אותנו על המאמץ והעמל עוד לפני התוצאה. אין קשר לכך אם הגענו אל התוצאות המיועדות. ה' מעריך את ההתמדה הכנה שלנו, גם אם לא הגענו למטרה המיוחלת. השכר הוא על מאמץ העמל, ולא רק על ההישג הסופי.

הניסוח בתפילת סיום המסכת "הם עמלים" מתייחס לאלה העוסקים בעבודה גשמית ולא רוחנית שמקבלים שכר רק בהתאם לתפוקה והצלחות. אבל "אנחנו" העמלים בעולם הרוחניות, מקבלים שכר מה' על העמל השקדני שלנו בתורה ובמצוות. גם אם התוצאות המוחשיות המלאות לא מתממשות. המאמץ עצמו הוא זה שמשובח ומתוגמל.

התורה מלמדת אותנו שמאמצינו הם  לא לשווא, וחסרי תועלת, או חסרי משמעות. להיפך, היא מלמדת שעלינו למצוא משמעות, ערך ותגמול סופי במאבק ובעמל עצמו

חשיבות ההתמדה בעמל מהדהדים גם במילים של התלמוד (עירובין נ"ד ע"א) שקובע במפורש:

"לפום צערא אגרא" – "לפי המאמץ (המאבק) הוא השכר" – מרמז שהגמול האלוקי שאנו מקבלים תואם ישירות לדרגת המאמץ, העבודה וההתמדה שאנו משקיעים.

התורה ומצוותיה טומנות בחובן באופן בסיסי את האמת הנצחית הזו ודורשות אותה מאתנו: לנסות תמיד במלוא יכולותינו, להתמיד במאמץ מלא ועז נפש, ולעולם לא לוותר או לנטוש – "לא להתייאש".

"בשם ה' נעשה ונצליח"

חזק חזק ונתחזק!

*הרב א.ש ווייס*