חומש שמות – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Thu, 05 Feb 2026 22:39:20 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.1 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png חומש שמות – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%a9%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95/ https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%a9%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95/#respond Thu, 05 Feb 2026 22:37:29 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11458

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות*

בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית .

לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים קמו במהירות והמשיכו להתקיים. מה שבעבר נדמה רחוק או שולי, הפך לפתע קרוב, דחוף ואישי.

חז״ל מתארים התעוררות דומה בראשית סיפורו של עם ישראל. בקריעת ים סוף חוו בני ישראל גילוי בבהירות שאין לה אח ורע. הגאולה לא הייתה רעיון, היא נראתה בעיניים. “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי” (מכילתא, שירה).

אך ימים ספורים לאחר מכן, במרה, באו תלונות. המעבר היה חד, מהתרוממות רוח למרירות. כיצד השראה כה עזה מתפוגגת במהירות כזו?

התשובה אינה שהחוויה בים הייתה רדודה, אלא שטרם הפכה לדבר מוחשי. ההשראה של הים עדיין לא לבשה צורה קבועה; היא לא הפכה לדבר ממשי ויציב. היא לא התגבשה למחויבות, למעשה או לאחריות של משהו שמלווה את האדם ביום יום. גם במרה הייתה השראה בלי קבלה. הנס היה טרי, המראה חי, אך דבר לא נתקבל עליהם לעתיד. השראה רוחנית שנשארת בגדר רגש או פולקלור בלבד אינה מחזיקה מעמד ואינה בונה קומה רוחנית.

זה בדיוק מה שמזהיר שלמה המלך בשיר השירים: “אל תעוררו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ” (ב, ז). המילה תחפץ באה מלשון חפץ, רצון שמוביל לדבר ממשי וקבוע. ההשראה חייבת להפוך למשהו מוחשי, מעשי, מחייב, אחרת היא חולפת וחסרת משמעות .

בסיני היתה ההשראה עם קבלה לעתיד . ישראל לא סמכו על תחושה בלבד. הם אמרו “נעשה ונשמע” (שמות כד, ז). ההשראה הפכה למחויבות ולחיי יום־יום, ולכן נשארה. השראה שהופכת למחויבות נעשית חפצא, דבר ממשי ויציב.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%a9%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%95/feed/ 0
שבעה באוקטובר ופרשת בא: כשהמנהיגים ישנים – אומות נופלות https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a0/ https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a0/#respond Thu, 22 Jan 2026 11:12:34 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11439

שבעה באוקטובר ופרשת בא: כשהמנהיגים ישנים – אומות נופלות
שבעה באוקטובר שבר באחת כל אשליותינו. בתוך שעות ספורות חצו מחבלים את הגבול, יישובים נפלו ביד אויב, משפחות נקרעו, ומדינת ישראל נתפסה בלתי מוכנה. עם ישראל התעורר אל מציאות שסירב להאמין שאפשרית.
והכאב גדול שבעתיים, משום שלא הייתה זו גזֵרה שנפלה ללא סימנים. היו התרעות, היו נתונים, היו קולות שהזהירו. אך ההנהגה האמינה שהאויב מורתע, שהשקט יציב, שהמערכות חזקות דיין. בכירים ביותר — ראשי המודיעין הצבאי, הרמטכ״ל, וקצינים בכירים נוספים — נאחזו בהנחות נוחות. סמכו על הערכותיהם, סמכו על הגנותם, סמכו על תפיסותיהם.
והלכו לישון.
בכל שבת אנו אומרים בפסוקי דזמרה : “לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ” (תהלים קל״ו:י׳). הלשון מדויקת. לא נאמר שהקב״ה היכה את בכורי מצרים בלבד, אלא שהיכה את מצרים בבכוריהם. מכת מצרים לא הייתה רק מכה חיצונית; היא הייתה התפוררות פנימית. מצרים הוכתה מתוך עצמה, בעיוורונה, בעקשנותה ובסירובה לראות את האמת.
חז״ל מתארים מה התרחש בליל מכת בכורות. משה מזהיר, וכל מה שאמר עד כה התקיים. בכורי מצרים נבהלים, רצים אל אבותיהם ומתחננים: הכול אמת, ואם לא ישלחו את ישראל – כולנו אובדים. ההורים מסרבים. “אפילו מצרים כולה מתה – אין אנו משלחין אותם” (שמות רבה י״ח, ב).
הבכורים פונים אל פרעה עצמו. הם מבקשים להציל את חייהם. פרעה מסרב לשמוע. ואז מתרחש הדבר הנורא: “הלכו אצל פרעה ולא שמע להם… ועמדו והרגו מהם הרבה.” מצרים משתיקה בכוח את מי שמנסה להציל אותה.
זהו פירושו העמוק של הפסוק: לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם. מצרים לא הושמדה רק בגזֵרה אלוקית. היא החריבה את עצמה. היא רמסה את קולות האזהרה, חנקה את המצפון והעדיפה את האשליה על פני האמת.
ופרעה?
פרעה הלך לישון.
אחרי תשע מכות.
אחרי שכל אזהרה התקיימה.
אחרי שארצו חרבה.
אחרי שמלכותו התפוררה.
התורה מעידה: “וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה” (שמות י״ב:ל׳). הוא קם – משמע שעד אז היה ישן. לא דרוך, לא מצפה, לא ירא. ישן, בוטח בכוחו ובאשליותיו, מאמין שהמציאות תיכנע לרצונו.
כך נופלות אומות.
לא מחולשה.
לא מחוסר חכמה.
לא מהיעדר עוצמה.
אלא מסירוב לראות.
וזו הסיבה שפרשת בא מדברת אל דורנו בעוצמה כה חדה. שבעה באוקטובר לא היה רק כישלון ביטחוני. הוא היה כישלון של ראייה. כישלון של דמיון מוסרי. כישלון להאמין שהאויב מתכוון למה שהוא אומר. כישלון להבין שרוע אינו נעלם משום שמתעלמים ממנו.
בטחנו בשקט.
בטחנו בהרתעה.
בטחנו בטכנולוגיה.
בטחנו בהנחות.
והלכנו לישון.
התורה מלמדת שעיוורון אינו תמים. הוא תוצאה של בחירה. הרמב״ם מבאר שפרעה הקשיח את לבו פעם אחר פעם עד שנשללה ממנו היכולת לראות אמת: “אפשר שיחטא אדם חטא גדול… עד שמונעין ממנו התשובה… לפיכך כתוב בתורה: ‘ואני אחזק את לב פרעה’” (הלכות תשובה ו:ג). לא עונש שרירותי יש כאן, אלא תהליך. מי שמתכחש למציאות שוב ושוב – מאבד בסוף את היכולת לחוש בה.
מצרים לא קרסה בלילה אחד. היא קרסה לאורך זמן, כאשר אמת נדחתה, אזהרות הושתקו, והכוח הפך לאלוהות.
הבכורים ראו את הסכנה. הם ניסו לעצור אותה. אך חברה הסוגדת לעוצמה אינה מסוגלת לשמוע קול מצפון. אומה המאמינה בעצמה כאל – אינה יכולה להשתחוות לאמת.
וכך מצרים השמידה את עתידה.
וסיפור ישראל הוא ההפך הגמור.
לישראל לא היה כוח.
לא צבא.
לא נשק.
לא תכנית.
אבל הייתה אמונה. “וַיַּאֲמֵן הָעָם” (שמות ד:ל״א). האמונה קדמה לגאולה. ההקשבה קדמה ליציאה. ישראל הלכו אחר ה׳ אל המדבר – ודווקא כך נגאלו.
מצרים האמינה באלילים ובעצמה.
עם ישראל האמין בהקב״ה.
מצרים בטחה בכוח ובאשליה.
ישראל בטחה באמת.
מצרים ישנה ונפלה.
ישראל ראתה, האמינה בה׳, ונגאלה.
זהו הלקח הנצחי של פרשת בא. אומות אינן נמדדות בכלי נשקן, אלא באומץ לראות מציאות. מנהיגים אינם נבחנים בתאריהם, אלא ביכולתם לשמוע אזהרה. עם שורד לא מתוך יוהרה, אלא מתוך אחריות, ערנות ואמונה.
שבעה באוקטובר כבר נכתב בדברי ימי ישראל. הוא ניצב לצד סיפור מצרים כאזהרה חקוקה באש. כאשר מנהיגים ישנים – הסכנה אינה ישנה. כאשר אשליות שולטות – האמת ממתינה, ולבסוף מכה.
התורה אינה שייכת לעבר. היא שייכת להווה.
מצרים ישנה ונפלה.
ישראל ראתה, האמינה בה׳, ונגאלה.
והתורה נותרת אמת נצחית.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a0/feed/ 0
התשובה לאנטישמיות – חיזוק הזהות https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/#respond Thu, 15 Jan 2026 23:08:18 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11432


האנטישמיות איננה תופעה הנובעת ממעשיהם של היהודים.
היא תופעה הנובעת מעצם קיומם.
כבר עמדו הוגים וחוקרים על כך שהאנטישמיות איננה שנאה רגילה. ההגדרה הקלאסית מתארת אותה כ"שנאה לשונה" — שנאה לעצם העובדה שיש בעולם עם שאיננו משתלב, שאיננו נטמע, ושאיננו מוכן לוותר על זהותו.
היהודי מייצג עם החי על פי מערכת ערכים שונה. עם הנושא ברית עם הקב"ה. עם הרואה את עצמו מחויב לתורה. עם המסרב להיעלם בתוך תרבות כללית משתנה.
מכאן נובעת העובדה ששום טיעון לא ישכנע את שונאי ישראל לחדול משנאתם. זו איננה מחלוקת שניתן לפתור בדיון. זו איננה בעיה של דימוי ציבורי. חז"ל קבעו זאת כבר לפני אלפי שנים:
"הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" (ברכות יז ע"א).
ישנה שנאה המלווה את עם ישראל לאורך הדורות. היא איננה תוצאה של מדיניות כזו או אחרת, ואיננה נובעת מהתנהגות מסוימת. היא חלק ממבנה ההיסטוריה.
משום כך, התגובה היהודית מעולם לא הייתה ניסיון לרצות את העולם.
התגובה היהודית הייתה תמיד חיזוק הזהות.
אין בידינו לשנות את שונאינו.
אך בידינו לוודא שאנו יודעים מי אנחנו.
ולכן התשובה לאנטישמיות איננה פחות יהדות.
התשובה היא חיזוק היהדות.
מצרים: עבדות, סבל — ודרישה לעבודת ה'
הדוגמה הבהירה ביותר לכך היא יציאת מצרים.
עם ישראל היה נתון לעבדות קשה ואכזרית. הם הוכו, הושפלו, עבדו בפרך, ונשללה מהם כל זכות בסיסית. אילו היה עם שהיה יכול לדרוש הקלה ותנאים אנושיים — היה זה עם ישראל.
ואולם כאשר משה רבנו נשלח אל פרעה, הוא לא בא בשם דרישה לשיפור תנאי העבודה. הוא לא ביקש קיצור שעות עבודה, ולא דיבר בלשון של זכויות אדם.
הוא בא בדרישה אחת בלבד:
"שלח את עמי ויעבדני" (שמות ז, טז)
ושוב ושוב הוא חזר על אותה דרישה:
"שלח את עמי ויעבדני" (שמות ח, א; ט, א; י, ג)
המאבק לא היה על תנאי מחיה.
המאבק היה על זהות.
הדרישה לא הייתה חירות מן העבודה, אלא חירות לעבוד את הקב"ה.
פרעה ניסה להציע פשרות: שילכו רק האנשים, שיישאר המקנה, שיעבדו את ה' בתוך מצרים.
משה דחה את כולן.
המטרה לא הייתה נוחות.
המטרה הייתה נאמנות.
המכות: פירוק תפיסת השליטה של מצרים
המכות לא היו עונש גרידא. הן היו מהלך חינוכי עולמי.
מצרים האמינה שהאדם שולט במציאות: בטבע, בכלכלה, בכוח הצבאי ובגורל. כל מכה פגעה באחד מיסודות תפיסת העולם המצרית, וערערה את האמונה שהם עצמם מנהלי העולם.
בזו אחר זו קרסו אשליות השליטה.
מצרים בטחה בכוח, בעושר, בטבע ובאלילים.
ישראל חיו בידיעה שהקב"ה מנהיג את העולם.
המכות הוכיחו שהטבע איננו אוטונומי, שהעושר איננו ביטחון, ושהכוח איננו מקור שליטה.
הן לימדו שהעולם פועל אך ורק על פי רצון הבורא.
דם – היאור, מקור חייה של מצרים ומושא פולחנה, הפך לדם. קרסה האמונה שהטבע הוא מקור החיים. ולישראל היה מים.
צפרדע – כאשר הצפרדעים מילאו כל פינה, מן הארמון ועד התנור, התברר שאין מקום מוגן כאשר הקב"ה מחליט אחרת. ואילו בתי ישראל נותרו שלווים.
כינים – כאשר העפר עצמו הפך לשרץ, הודו חרטומי מצרים: "אצבע אלוקים היא".
ערוב – חיות טרף הסתובבו בערי מצרים. התברר שכוח צבאי איננו ערובה לביטחון. ובגושן שררה שלווה.
דבר – מקנה מצרים מת, והכלכלה קרסה. ומקנה ישראל חי.
שחין – גוף האדם עצמו הפך לפגיע, וקרסה תחושת החסינות.
ברד – אש ומים פעלו יחד בניגוד לכל חוק טבע, וקרסה האמונה בכוח האדם לשלוט בעולם.
ארבה – העתיד החקלאי נמחק, וקרסה תחושת היציבות.
חושך – מצרים קפאה במקומה. ואילו בבתי ישראל היה אור.
מכת בכורות – בכורי מצרים נפלו, וגאוות מצרים קרסה.
מצרים האמינה בכוח האדם.
ישראל האמינו בהנהגת הבורא.
מצרים האמינה בטבע.
ישראל האמינו ביוצר הטבע.
וכאשר נחשפה האמת — מצרים קרסה וישראל יצאו לחירות.
לא בזכות כוח.
לא בזכות מספרים.
אלא בזכות זהות.
דורנו
גם בדורנו משקיעות קהילות ישראל משאבים רבים במאבק באנטישמיות. מאבק זה נדרש. אך כאשר ההתגוננות הופכת למרכז העשייה — משהו יסודי הולך לאיבוד.
מאבק בשנאה איננו תחליף לחינוך.
מאבק באויבים איננו תחליף לבניית זהות.
מאבק על תדמית איננו תחליף לבניית עתיד.
אפשר לנצח במאבקים ציבוריים — ולהפסיד את הדור הבא.
קיומו של עם ישראל מעולם לא נשען על אהדת העולם.
הוא נשען על נאמנות לתורה ועל שמירת הזהות.
התשובה היהודית
אין בידינו לשנות את שונאינו.
אך בידינו לבנות יהודים היודעים מי הם.
לבנות בתים של תורה.
לבנות קהילות של מסורת.
לבנות דור של גאווה יהודית בריאה.
כך שרדנו את מצרים.
כך שרדנו כל גלות.
וכך נשרוד גם את זו.
התשובה לאנטישמיות איננה פחות יהדות — אלא יותר תורה.
התשובה לאנטישמיות איננה התבוללות שקטה — אלא נאמנות גלויה.
*הרב אליעזר שמחה ווייס*

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/feed/ 0
פרשת וארא- כלל ישראל שורד כשאנחנו זיידעס ובאביס- סבים וסבתות https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/#respond Thu, 15 Jan 2026 22:59:25 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11426

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.
היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.
אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:
אלה ראשי בית אבותם.
(שמות ו, יד)
ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.
מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?
מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?
התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.
היא מתחילה בבית יהודי.
כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך, מן העבודה השקטה והנאמנה של הורים, סבים וסבתות (זיידעס ובאביס).
משה רבנו נולד עם נשמה נדירה וגדולה מאין כמותה.
אבל גם הנשמה הגדולה ביותר בהיסטוריה זקוקה לבית של אמונה, מסירות ואומץ כדי שגדלותה תתגלה ותעוצב.
לכן התורה מקדימה ואומרת:
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
(שמות ב, א)
ובהמשך פרשתנו היא חוזרת ומפרטת את הרקע המשפחתי כולו.
עוד לפני שיש משה המנהיג — יש בית יהודי.
עוד לפני שיש גאולה — יש חינוך.
משה לא גדל לבדו.
עמרם ויוכבד העזו לבנות מחדש את ביתם בשעה שאחרים נשברו מול גזירת פרעה.
מרים הזכירה לאביה שהייאוש חמור מן הגזירה.
מרים עמדה על היאור לשמור על אחיה.
שפרה ופועה סיכנו את חייהן כדי להציל תינוקות יהודיים.
ואפילו בת פרעה גילתה רחמים.
משה גדל בתוך אווירה של אומץ, אמונה, מסירות נפש ואהבה.
ולכן התורה מפרטת את משפחתו.
היא מלמדת שגם הנשמות הגדולות ביותר זקוקות לבית של תורה כדי להיות מי שהן נועדו להיות.
עוד לפני שהקב״ה מינה אותו, אופיו של משה כבר האיר:
• הוא רואה מצרי מכה איש עברי.
• הוא רואה שני יהודים נצים.
• הוא מציל את בנות יתרו.
מנהיגות איננה תפקיד. היא מהות.
והמהות נבנית בבית.
שלמה המלך אומר:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
(משלי כב, ו)
הקב״ה סידר שמשה יגדל בשני עולמות — בבית לוי של תורה ומסירות, ובארמון פרעה של עוצמה ותרבות.
אך זהותו נחתמה בזרועות אמו, באומץ אחותו, ובאמונת עמו.
לכן התורה עוצרת את סיפור הגאולה ומספרת לנו על משפחתו של משה.
משום שכלל ישראל אינו שורד מניסים בלבד.
הוא שורד מבתים.
רבי זושא מאניפולי אמר:
כאשר אבוא לפני הקב״ה לאחר מאה ועשרים שנה, לא ישאלו אותי: מדוע לא היית משה רבנו?
ישאלו אותי: זושא, מדוע לא היית זושא?
מדוע לא מימשת את כל מה שהיה ביכולתך להיות?
האדם נמדד לפי הכלים שהקב״ה נתן לו — ורבים מן הכלים הללו ניתנים בבית.
משה נעשה משה משום שהיה לו בית שבנה אותו, משפחה שהאמינה בו עוד לפני שהעולם הכיר את שמו.
שיר יהודי בן זמננו מבטא אמת זו במילים פשוטות:
“מי יהיה הזיידי של ילדיי אם לא אני?
מי יהיו הזיידעס שלהם אם לא אנחנו?”
ואנו יודעים שגם סבתות — הבאביס — מעצבות אמונה, אהבה ואופי בחום, בדוגמה אישית, במסירות ובתפילה.
השלשלת כעת בידינו.
חז״ל אומרים:
כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.
עיצוב נשמה יהודית הוא יצירת חיים לדורות.
זוהי שליחותם של סבים וסבתות — זיידעס ובאביס — הורים ומחנכים.
התורה קוטעת את סיפור הגאולה כדי להזכיר לנו:
כלל ישראל נבנה בסלון, סביב שולחן שבת, בקריאת שמע שלפני השינה, בסיפורים על ברכי סבא וסבתא.
תפקידנו לבנות בתים של יהדות — מלאי תורה, מנהגים, אהבה, שלום בית, מסירות ואמונה בה'.
בתים שבהם ילדים לומדים לחיות למען דבר גדול מהם.
בתים שנכדים ירצו לשבת בהם ולהמשיך את הדרך.
משה רבנו נעשה משה משום שהיה לו בית שטיפח אותו, משפחה שהאמינה בו ומחנכים שהדריכו אותו.
גם לנו ניתנה אותה הזדמנות.
ולכן בכל עת, בכל רגע, ובכל מצב עלינו לשאול את עצמנו:
• איך אני יכול להיות זיידי מצליח לילדיי?
• איך אהיה באבי שנכדיי יזכרו?
• איך אבנה בית שהם ירצו להוריש לדורות הבאים?
כי כלל ישראל שורד כאשר אנו סבים וסבתות — זיידעס ובאביס לילדינו,
בבתים מלאי יהדות, מנהגים, אהבה, שלום, מסירות ואמונה בה'.
*הרב אליעזר שמחה וייס*

*כלל ישראל שורד כשאנחנו זיידעס ובאביס- סבים וסבתות*
הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.
היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.
אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:
אלה ראשי בית אבותם.
(שמות ו, יד)
ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.
מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?
מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?
התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.
היא מתחילה בבית יהודי.
כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך, מן העבודה השקטה והנאמנה של הורים, סבים וסבתות (זיידעס ובאביס).
משה רבנו נולד עם נשמה נדירה וגדולה מאין כמותה.
אבל גם הנשמה הגדולה ביותר בהיסטוריה זקוקה לבית של אמונה, מסירות ואומץ כדי שגדלותה תתגלה ותעוצב.
לכן התורה מקדימה ואומרת:
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.
(שמות ב, א)
ובהמשך פרשתנו היא חוזרת ומפרטת את הרקע המשפחתי כולו.
עוד לפני שיש משה המנהיג — יש בית יהודי.
עוד לפני שיש גאולה — יש חינוך.
משה לא גדל לבדו.
עמרם ויוכבד העזו לבנות מחדש את ביתם בשעה שאחרים נשברו מול גזירת פרעה.
מרים הזכירה לאביה שהייאוש חמור מן הגזירה.
מרים עמדה על היאור לשמור על אחיה.
שפרה ופועה סיכנו את חייהן כדי להציל תינוקות יהודיים.
ואפילו בת פרעה גילתה רחמים.
משה גדל בתוך אווירה של אומץ, אמונה, מסירות נפש ואהבה.
ולכן התורה מפרטת את משפחתו.
היא מלמדת שגם הנשמות הגדולות ביותר זקוקות לבית של תורה כדי להיות מי שהן נועדו להיות.
עוד לפני שהקב״ה מינה אותו, אופיו של משה כבר האיר:
• הוא רואה מצרי מכה איש עברי.
• הוא רואה שני יהודים נצים.
• הוא מציל את בנות יתרו.
מנהיגות איננה תפקיד. היא מהות.
והמהות נבנית בבית.
שלמה המלך אומר:
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
(משלי כב, ו)
הקב״ה סידר שמשה יגדל בשני עולמות — בבית לוי של תורה ומסירות, ובארמון פרעה של עוצמה ותרבות.
אך זהותו נחתמה בזרועות אמו, באומץ אחותו, ובאמונת עמו.
לכן התורה עוצרת את סיפור הגאולה ומספרת לנו על משפחתו של משה.
משום שכלל ישראל אינו שורד מניסים בלבד.
הוא שורד מבתים.
רבי זושא מאניפולי אמר:
כאשר אבוא לפני הקב״ה לאחר מאה ועשרים שנה, לא ישאלו אותי: מדוע לא היית משה רבנו?
ישאלו אותי: זושא, מדוע לא היית זושא?
מדוע לא מימשת את כל מה שהיה ביכולתך להיות?
האדם נמדד לפי הכלים שהקב״ה נתן לו — ורבים מן הכלים הללו ניתנים בבית.
משה נעשה משה משום שהיה לו בית שבנה אותו, משפחה שהאמינה בו עוד לפני שהעולם הכיר את שמו.
שיר יהודי בן זמננו מבטא אמת זו במילים פשוטות:
“מי יהיה הזיידי של ילדיי אם לא אני?
מי יהיו הזיידעס שלהם אם לא אנחנו?”
ואנו יודעים שגם סבתות — הבאביס — מעצבות אמונה, אהבה ואופי בחום, בדוגמה אישית, במסירות ובתפילה.
השלשלת כעת בידינו.
חז״ל אומרים:
כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.
עיצוב נשמה יהודית הוא יצירת חיים לדורות.
זוהי שליחותם של סבים וסבתות — זיידעס ובאביס — הורים ומחנכים.
התורה קוטעת את סיפור הגאולה כדי להזכיר לנו:
כלל ישראל נבנה בסלון, סביב שולחן שבת, בקריאת שמע שלפני השינה, בסיפורים על ברכי סבא וסבתא.
תפקידנו לבנות בתים של יהדות — מלאי תורה, מנהגים, אהבה, שלום בית, מסירות ואמונה בה'.
בתים שבהם ילדים לומדים לחיות למען דבר גדול מהם.
בתים שנכדים ירצו לשבת בהם ולהמשיך את הדרך.
משה רבנו נעשה משה משום שהיה לו בית שטיפח אותו, משפחה שהאמינה בו ומחנכים שהדריכו אותו.
גם לנו ניתנה אותה הזדמנות.
ולכן בכל עת, בכל רגע, ובכל מצב עלינו לשאול את עצמנו:
• איך אני יכול להיות זיידי מצליח לילדיי?
• איך אהיה באבי שנכדיי יזכרו?
• איך אבנה בית שהם ירצו להוריש לדורות הבאים?
כי כלל ישראל שורד כאשר אנו סבים וסבתות — זיידעס ובאביס לילדינו,
בבתים מלאי יהדות, מנהגים, אהבה, שלום, מסירות ואמונה בה'.
*הרב אליעזר שמחה וייס*

בכבוד רב
הרב אליעזר שמחה ווייס

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%9b%d7%a9%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a2/feed/ 0
עמל וגמול מהמאמץ לניצחון https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:51:50 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11373

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"

 

אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'.

כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג:

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו

רש"י מסביר

ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאמר הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:

כשה' ציווה על משה להקים את המשכן, משה טען שזה כבד מדי עבורו. ה' אמר לו: "עשה את המאמץ. שיראה כאילו אתה מנסה להקימו". משה עשה את המאמץ, ובאופן נסי המשכן הורכב מעצמו. מכיוון שמשה השקיע מאמץ, הוא קיבל הכרה על הקמת המשכן.

אנו יכולים ללמוד תובנה עמוקה ברוחניות מכך. זה מלמד אותנו שללא קשר לקושי במשימה, אנו חייבים להשקיע מאמץ…

המושג של "לקבל ציון על המאמץ" נראה בדרך כלל כשבח עלוב או פרס ניחומים. במציאות, ככל הנראה אם תלמיד קיבל ציון נמוך של כמעט נכשל, אבל לפחות קיבל שבח על ההשקעה במאמץ. כך הדברים עובדים במושגים כללים. אך לגבי מצוות, ה' דורש מאתנו פשוט להשקיע מאמץ אמיתי. האם המשימה בסופו של דבר מושגת במלואה? לעתים קרובות הדבר לא בשליטתנו ותלויה ברצון ה'. ה' תמיד מעריך ומתגמל על המאמצים השקדנים שלנו.

התלמוד (ברכות כ"ח ע"ב) מביא את התפילה של אחרי הלימוד:

"אני עָמְלִ וְהֵם עָמְלִים, אֲנַחְנוּ עָמְלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עָמְלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר"

  בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלקי שֶׁשָּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שָׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים, אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים, אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר….

גם כאשר עושים סיום מסכת, אנו אומרים תפילה בניסוח דומה הכוללת את הביטוי:

"אנחנו עמלים והם עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר."

הרעיון הזה יכול להיראות סותר בהתחלה. איך מישהו יכול לעבוד בלי לקבל תשלום או שכר?

הכוונה היא שלגבי מאמץ כללי בעבודה או בפרויקט גשמי, התגמול קשור ישירות לתוצאה מוחשיות מהעמל שלנו. אם העבודה אינה משיגה את התוצאה המיוחלת, אז לא ניתן שכר, למרות המאמץ שהושקע. אם אדם הקים עסק ולא הצליח למכור את הסחורה אין לו שום שכר.  אולם, לגבי שאיפות רוחניות כמו לימוד התורה ושמירת המצוות, ה' מתגמול אותנו על המאמץ והעמל עוד לפני התוצאה. אין קשר לכך אם הגענו אל התוצאות המיועדות. ה' מעריך את ההתמדה הכנה שלנו, גם אם לא הגענו למטרה המיוחלת. השכר הוא על מאמץ העמל, ולא רק על ההישג הסופי.

 

הניסוח בתפילת סיום המסכת "הם עמלים" מתייחס לאלה העוסקים בעבודה גשמית ולא רוחנית שמקבלים שכר רק בהתאם לתפוקה והצלחות. אבל "אנחנו" העמלים בעולם הרוחניות, מקבלים שכר מה' על העמל השקדני שלנו בתורה ובמצוות. גם אם התוצאות המוחשיות המלאות לא מתממשות. המאמץ עצמו הוא זה שמשובח ומתוגמל.

 

התורה מלמדת אותנו שמאמצינו הם  לא לשווא, וחסרי תועלת, או חסרי משמעות. להיפך, היא מלמדת שעלינו למצוא משמעות, ערך ותגמול סופי במאבק ובעמל עצמו

 

חשיבות ההתמדה בעמל מהדהדים גם במילים של התלמוד (עירובין נ"ד ע"א) שקובע במפורש:

"לפום צערא אגרא" – "לפי המאמץ (המאבק) הוא השכר" – מרמז שהגמול האלוקי שאנו מקבלים תואם ישירות לדרגת המאמץ, העבודה וההתמדה שאנו משקיעים.

 

התורה ומצוותיה טומנות בחובן באופן בסיסי את האמת הנצחית הזו ודורשות אותה מאתנו: לנסות תמיד במלוא יכולותינו, להתמיד במאמץ מלא ועז נפש, ולעולם לא לוותר או לנטוש – "לא להתייאש".

"בשם ה' נעשה ונצליח"

 

חזק חזק ונתחזק!

 

 

*הרב א.ש ווייס*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/feed/ 0
***בחירה עם יעוד*** *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/ https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:38:01 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11368

***בחירה עם יעוד***

 

*פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום*

לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג', ט"ז)

בקריאת התורה השבוע, פרשת יתרו, אנו קוראים על ההבטחה הנצחית לעם היהודי, שנבחר להיות , עם סגולה:

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כׇּל הָאָרֶץ." (שמות י"ט  ה')

"עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה אֱלֹקךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."( דברים יד ב)

גם בתפילותינו אנו מצהירים שוב ושוב מדי יום שה' בחר בנו מכל האומות, אולם מה זה אומר לגבי משמעות מעמדנו כעם "נבחר"?

חיינו בגלות למשך אלפי שנים. יהודים היו תמיד עם שאלות. הם לא הבינו ואנו עדיין לא מבינים — מה קורה איתנו? למה העצב והצער הקבוע אצל יהודים נרדפים?

גורשנו  מספרד מצרפת; גורשנו מגרמניה; גורשנו מאנגליה. היו פוגרומים; היו התקפת אינקוויציה ; היו שואות איומות האם זהו גורלו של העם הנבחר? נבחר למה? נבחר לטבח? נבחר לרדוף? האם זהו הלאום הנבחר?

ההבטחה הנצחית שניתנה במעמד הר סיני בחרה בעם היהודי לא לשם זכות אלא לשם אחריות – לא רק להיות נבחרים אלא להיות נבחרים למען מטרה – להעביר מסר של מוסר אלוקי, אתיקה אלוקית וישרות שהם למעשה ביעור הרע והשנאה מהעולם "וִהְיִיתֶם לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט ו')

האדמו"ר מקלוזנברג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, חי בתקופת השואה האיומה, הוא עבר עינויים יום יום  על ידי הנאצים כדרך שגרה . כשהוציאו אותו מביתו דאגו להשפילו, נאצי הכה ומשך את זקנו  ושאל את האדמו"ר  אם הוא חושב שהוא  מה"עם הנבחר" ? האדמו"ר ענה כן! הגויים  היכו את האדמו"ר שוב ושוב והטיחו אותו ברצפה. "עדיין אתה חושב שאתה נבחר,  כאשר אתה שוכב כאן מושפל ?" שאל הצורר את היהודי? האדמו"ר  ענה: " כל עוד אני לא המכה והמכאיב, אני יהודי נבחר ואתה לא. אני עדיין יהודי ואני פועל כיהודי – וזה נותן לי את הערך של העם הנבחר."

בשנת 1173, קהילת יהודי תימן עמדה בפני אתגרים והייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. הקהילה פנתה לרמב"ם לבקש הדרכה ותמיכה. כתוצאה, כתב הרמב"ם אגרת היסטורית בשם איגרת תימן.

בתוך האיגרת, הרמב"ם ציין פסוק מספר ישעיהו (נ"ד :י"ז) שמתאר את התקופות ההיסטוריות של התקפות חוזרות על עם ישראל. הרמב"ם מציין  את הפסוק:

כל כלי יוצר עליך לא יצליחו וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי

בהתיחסותו לשפה כפולה זו, הרמב"ם הבחין כי לאור דרך ההיסטוריה, יהודים נתקלים בשני סוגים שונים של כלי לחימה. לצד התקפות פיזיות נוראיות, יהודים נתקלו גם בכלי לחימה של פגיעות לשון. הנביא ישעיהו מבטיח לנו שכל אחת מהתקפות הללו תכשל. בציטוט זה מהנביא ישעיהו, הרמב"ם ספק דברי עידוד ליהודי תימן. היום, ישראל נתקלת באויבי :"כלי יוצר עליך", כמו חמאס, ואויב  של "לשון תקום אתך למשפט", כמו בבית המשפט הבינלאומי בהאג , וגם באנטישמיות חמורה שסובלות ממנה קהילות  יהודיות בעולם.

בתגובה לרדיפה, הרמב"ם  כותב באיגרתו כי המשך העם היהודי מובטח על ידי ה' ועם ישראל יחיה כאומה לעד. זו הבטחה מיוחדת שניתנה ל"זרע יעקב, הזרע הטהור והנקי".  והוא מסביר "כי אלו הם האנשים שעמדו בהר סיני, קיבלו את התורה ואמרו "נעשה ונשמע"…"

הוא כותב את הדברים הבאים, הרלוונטיים לימינו:    

 

"וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם……

שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב דברים כ"ט כ"ח "לנו ולבנינו עד עולם".

 

עם ישראל כעם "נבחר" קיבל המון  אחריות , זו לא  רק זכות. היהודים "נבחרו" כדי למלא חובות קשות:

התנבא ישעיהו: "עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מ״ט:ג) – היהודים נבחרו לא רק כטובת חסד של ה', אלא גם לביצוע חובות מאתגרים עולמיים. ההבטחה הנצחית בהר סיני בחרה ביהודים לא בזכות אלא בחובה; הכינוי "נבחר" מטיל עליהם תחושת אחריות.

להיות "אור לגויים", זה  להביא לעולם אמונת אמת ומוסר טהור. לא להרבות שנאה אלא לבער את הרע. לאמת את הקדושה הפנימית בכל אדם, בהיותו נברא בצלם אלוקים; להפיץ צדק, תשובה, וחסד אפילו בגלות.

כמו שהעידו עדיין משה רבנו בדורו והרבי מקלוזנבורג בדורו, היהודים הממשיכים לבצע חובות קשים למרות אלפי שנות סבל, מעידים על כך שאנחנו עם של אמונה. העם היהודי נבחר לא רק לזכות אלוקית, אלא לחובת שליחות אלוקית.

הנביא יחזקאל ניבא: 'ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם… ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם… וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלקים  'אני ה'". בעתיד כל  הקושי של העבר יתבהר לנו באופן ברור. כמו אחי יוסף, שעם שתי המילים "אני יוסף", הבינו את כל הטרחות וכל מה שקרה  להם. הנביא מספר לנו שבעתיד, כאשר נשמע – "אני ה'", כאשר יהיה סוף לגלות מרה זו, גם אנו נוכל להסתכל אחורה ולומר "אנו מבינים הכול – כל השואות, כל הרדיפות, כל הטרחות". יום  יבוא  בעזרת השם בקרוב שנביט אחורה ונבין את עומק הקושי שלנו! אמן

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנו הראשית לישראל*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/feed/ 0
Not Just Chosen, But Chosen To …   \      Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/ https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:34:23 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11363

Not Just Chosen, But Chosen To …   \

     Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael

Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on the accusers.

 How appropriate that in this weeks torah reading Parshas  Yisro we read of the eternal promise to the Jewish people, designated as God's "treasured nation".:

וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

"Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine."

In another verse, it is written (Devorim 14:2):

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

"For you are a holy people to the Lord your God, and the Lord has chosen you to be His treasured people from all the nations that are on the face of the earth"

. Every day in our Tefillot, we affirm that 'G-d chose us from all the nations.'

Yet for two thousand years, we have endured brutal exile and persecution, raising questions  about  the  meaning of our presumed 'chosen' status. Living in exile for two millennia, we faced expulsions, slaughter, and perversion of justice – 'In the place of justice, there is wickedness and in the place of righteousness, that wickedness was there ' (Koheles. 3:16).

:ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

 Culminating last week in one of the most egregious displays of anti-Semitism when Israel was falsely accused of genocide

Two thousand years of brutal exile and relentless persecution have weighed heavily on us. This suffering has led us to question the meaning of our 'chosen' status. We've been forcefully cast out from Spain, brutally expelled from Germany, and rudely dismissed from the fabric of England. Pogroms scarred our collective spirit; Inquisitions shook our foundations,  Pogroms and the Holocausts left indelible wounds. The chapters of history unfold, and it's a senseless narrative, a puzzle missing crucial pieces .This notion of the "Chosen People" resonates with bitter irony. Chosen, but for what? Picked to suffer? Selected to face persecution? Chosen to be treated unfairly? Is this what being the chosen nation is all about? It's hard to make sense of it all. Is this the destiny of the Chosen Nation?

The eternal promise at Mount Sinai chose the Jews not for privilege but responsibility—not just being chosen but chosen to —to convey morality ethics and defiance of hatred. “And you shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation” (Bereshis19:6).

 

The Klausenberger Rebbe Rabbi Yekusiel Yehudah Halberstam embodied the role of the Chosen People under Nazi torture. When they took him out to humiliate him, a Nazi hit and pulled his beard, asking if he was from the “chosen People.” The Rebbe defiantly said “Yes!” They knocked him to the ground, kicking him. “Still think you’re chosen, lying there?”

The Rebbe responded: “Because as long as I am not the one doing the hitting and kicking, I know I am one of the chosen People and you are not. I still am a Jew and I act like a Jew – and that gives me immeasurable value.”

In 1173, the Jewish community of Yemen was suffering challenges: including  an Islamic fundamentalist crusade was pressuring Jews into forced conversion. The community contacted the Rambam seeking guidance and ideological support. In response, the Rambam penned a famous letter known to history as the Iggeret Teiman..

Within the letter, the Rambam cited a verse in Yeshayahu 54:17 that describes the historically recurrent assaults upon the Jewish people

כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי 

 "weapons forged against you will fail while tongues hoisted against you in judgment will be impeached."

Commenting on this dual language, the Rambam observed that throughout history, Jews have been threatened with two very different weapons. Throughout history, we have faced countless physical assaults, more than any other people Alongside physical battering, Jews have also faced a fusillade of verbal assaults.  The Navi Yeshayahu assures us that each of these assaults will fail. With this quote from Yeshayahu, the Rambam provided historical assurance to the Jews of Yemen.  Today  Israel faces   the enemies of " weapons forged against you" as the Hamas and "tongues hoisted against you in judgment" as at The Court of Justice as well as the virulent anti-Semitism throughout the world

 

 In  Igeres Teiman, Rambam, responding to persecution, writes that the continuity of the Jewish people is guaranteed by HaShem and we will endure forever. This is a special guarantee granted to “זרע יעקב, הזרע הטהור והנקי.” He then states that these are the people who stood at Har Sinai, accepted the Torah and said נעשה ונשמע..

He writes the follows relevant to us today:

 

וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם……

שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב דברים כ"ט כ"ח "לנו ולבנינו עד עולם".

 

 

Also, the Creator assured us through His prophets that we will not be lost, and no harm will permanently befall us. We will never cease to be a righteous nation. Just as it is impossible for the existence of the Almighty to be nullified, so it is impossible for us to be lost and disappear from the world.

. …… Understand that they are unique, the individuals who stood, their forefathers, at Mount Sinai, heard the words from the mouth of the Almighty, extended their hands, and affirmed their faith in the covenant. They accepted upon themselves the deed and the commitment, saying, "All that the Lord has spoken, we will do and we will hear" (Shemos 24:7). This obligation applies to them and those who come after them, as it is written in Devarim 29:28, "For us and our children forever."

 

  Being "chosen" is a burdensome responsibility, not a privilege. Jews are "chosen  to" fulfill difficult duties:                                                                                                             

 

Far more than an arrogant claim of superiority, the mantle of Jewish “choseness” is a burdensome obligation to fulfill an exalted yet difficult purpose. As Isaiah proclaimed, “You are my servant, Israel, in whom I will be glorified.” The Jews have been selected not solely for divine favor but to perform challenging duties. The eternal promise at Mount Sinai chose the Jews not for privilege but responsibility the designation of "chosen" imposes a sense of duty..

 

 

 

What are these difficult responsibilities? To be a “light unto the nations,” conveying moral courage against hatred; affirming the innate holiness within all people being  created in His Image; spreading a message of justice, repentance, and loving kindness even in exile. Tragically, the “chosen” status has resulted more in anti-Semitic persecution than privilege. Yet in the face of two millennia of discrimination, pogroms, and Holocausts, the Jewish people have not relinquished this burden.

 

 As witnesses from Moshe  to the Klausenberger Rebbe have shown…the Jews persist in difficult duties despite two millennia of suffering, revealing that with faith, redemption remains possible however much darkness instills doubt. The Jewish people have been selected not just for Divine favor but taxing duties few groups could withstand .Indeed Jews have actively fought against injustice and oppression even in the face of their own struggles.

 

 The Navi Yechezkel  (Yechezkel 36:24-28)  prophesied

 

“I will take you from among the nations and gather you…And I will give you a new heart, and put a new spirit into you…And you shall dwell in the land I have given to your forefathers; and you shall be My people, and I will be your G-d. Ani Hashem,’”

In  the future… with two words — ‘Ani Hashem,’ I am HaShem, everything will become eminently clear. Just like the brothers of Yosef, who, with the two words of ‘Ani Yosef,’ I am Yosef' understood all the troubles and all that happened to them, the Navi tells us that in the future, when we hear — Ani Hashem –, when there will be an end to this bitter Exile, we will also be able to look back and say “We understand it all — all the Holocausts, all the persecution, all the troubles.” One day, we will look back and understand the depth of our hardship !אמן

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/feed/ 0
הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:31:36 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11357

 

*הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך*

האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין. 

עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים עלינו. אנו שואלים את עצמנו איך נוכל לצאת מאופל זה? איך נוכל לברוח ממדבר היגון האינסופי?

בני ישראל אחרי קריעת ים סוף הניסית מציע תשובה נוקבת להתמודדות זאת .

הפסוק אומר, 'וַיָּבֹאוּ מָרָתָה; וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם–עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, מָרָה.' (שמות טו:כג) אחרי קריעת ים סוף, בני ישראל צעדו במדבר, השמש הקופחת מקשה על כולם את המסע הכולל נשים וילדים. עד שמגיעים ​למרה, נואשים למים, עצם החיים. אולם, המים היו בלתי ניתנים לשתייה בגלל המרירות, והייאוש מהקושי מקשה על אמונתם. העם מתלונן שאין להם מה לשתות. משה פותר את הבעיה. 

ואז ממשיכים לאילים. באילים, הם מצאו שנים עשר מעיינות צלולים של מים ושבעים דקלי תמרים, הם חנו שם ליד המים. האבן עזרא אומר לנו שהם בילו רק יום אחד במרה ו-21 ימים באילים. אפשר להשוות זאת לטיול, שיש איום בתחנה הראשונה, בזמן שממש במורד הדרך יש גן עדן. אנו כבולים על ידי זמן ומרחב ובאמת לא יודעים מה נמצא במורד הדרך או מעבר לפינה. אילו ידעו שהם רק הולכים להיות במרה יום אחד ושבמורד הדרך יש מקום מנוחה יפה שבו הם יישארו לתקופה ארוכה, אז הגישה היתה שונה. אבל חלק מהתנאי האנושי הוא חוסר היכולת לראות מעבר לאופק הקרוב שלנו. 

הרבה פעמים בחיים, אנו חווים זמנים קשים, המצב משתפר באמת בלילה אחד, והכל חוזר לקדמותו. אבל בזמן שאנו במצב הנפשי של הקושי, המציאות יכולה להיראות אפלה מאוד . בני ישראל סבלו במצרים. ההיגיון הטבעי הוא לומר, 'אנחנו ננטשים.' שירת הים, וכן סיפור מרה ואילים, מזכירים לנו שלפעמים הישועה נמצאת ממש במורד הדרך. 

אילים ומרה מלמדים אותנו שהדברים יכולים להשתנות באמת במצמוץ עין. ברמה אישית, הפעם הבאה שנמצא את עצמנו במרה, מרגישים אבודים ומיואשים, עלינו לזכור את אילים. עלינו לחיות עם אמונה וביטחון, תוך ידיעה שה' יכול להביא תפניות בלתי צפויות שיכולות לגלות נווה מדבר מדהים של שמחה וחידוש. "ישועת ה' כהרף עין" אינו ביטוי אלא  ידיעה, שלעיתים קרובות, המים המתוקים ביותר שוכנים ממש מעבר לפיתול הדרך. 

ברמה ציבורית, עלינו לחיות באמונה. אמונה שהקב"ה לא ינטוש את עמו. כפי שהכריז המלך דוד בתהילים צד:יד, שנכתבה בתקופת סערה עבור עם ישראל, 'כִּי לֹא-יִטֹּשׁ ה', עַמּוֹ; וְנַחֲלָתוֹ, לֹא יַעֲזֹב.'   ביטחון מוחלט בה' היא דרישה מוחלטת מאיתנו . כאשר ייאוש מטיל את הצל הארוך שלו, והתקווה נראית אשליה, בואו נאחז בביטחון, ובאמונה איתנה בה'. גם ברגעים העגומים ביותר, האמונה בו מביאה אותנו להבנה  וידיעה שהמים המתוקים ביותר שוכנים לעתים קרובות ממש מעבר לייאוש הנוכחי .

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*



 

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/feed/ 0
המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא) https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:28:56 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11351

 

בס"ד

                               *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*

 

בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע.

פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא "עוגות מצות כי לא חמץ"  כי ממצרים גרשו את בני ישראל והם לא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם (שמות י"ב  ל"ט)

ונדגיש את המאורע אשר נראה לכאורה  שולי אך בעיני חז"ל תופס מקום מרכזי בליל הסדר כפי דברי המגיד בהגדה של פסח:

'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. (משנה פסחים י,ה).

 התנא ראה בנקודת צדדית קטנה יחסית שלא נראית כגורם מכריע בהצלתם הניסית בסיפור יציאת מצרים את העובדה שהם נאלצו לצאת בחפזון ולא היה להם זמן לאפות לחם באותו הלילה,  כגורם מכריע בסיפור נס הגאולה! פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים' (משנה פסחים י,ה).

אם נחשוב על כך, סיפור המצה נוצר בגלל אירוע קטן  של חפזון  ובשל  זה אנו אוכלים מצה כל חג הפסח .

אנו אוכלים מרור כיוון שסבלנו עבדות מרה במשך 210 שנים – זה בהחלט מובן ומשמעותי כדי להפוך לסמל. 

גם אכילת קרבן פסח שנשחט במרד נגד אלוהי מצרים ברור לחלוטין שזה אירוע חשוב הראוי להנצחה שנתית. אבל היכן המשמעות הגדולה בעובדה שלא היה לנו זמן לאפות לחם כשגורשנו ממצרים? ממתי סיבה טכנית לכאורה הופכת להיות אחד מעיקרי החג?

 

יתרה מכך, אנו עשויים לשאול, מדוע לא היה להם חזון לעתיד?  

 

 כיום אנו מתכוננים  במשך שבועות לפסח.  אך בני ישראל לא נזקקו זמן רב להכנה ליציאה כגון  לנקות או לארוז. משה אמר להם  בהודעה מפתיעה מהיום להיום מראש שהם יוצאים ממצרים למחרת. הם היו צריכים להכין היטב צידה לדרך, לדרך לא נודעת ללא מזון וללא כל ציוד בסיסי. מדוע הם היו כל כך שקועים בעצמם עד כדי כך שאפילו פסק זמן  שלבצק לא היה זמן לתפוח?             

מה משמעות ההדגשה הזאת על אירוע לכאורה טריוויאלי?

אם מתבוננים לעומק ולא רק בטיעון המעשי , אפשר להבין שהמצה מסמלת אמת עמוקה מאוד והיא: הגאולה.

 הגאולה  מגיעה לעתים קרובות לא כשאנו מוכנים ובהפתעה גמורה, וכמו שהנביא אומר ש"פתאום יבוא האדון אל היכלו האדון אשר אתם מחכים …(מלאכי א' ג').

 מתי?  גם כשאנו נואשים וכביכול התקווה נראית אבודה.

 עם ישראל לאחר שסבלו  במצרים כל כך קשה וראו את כל תשע המכות שהם קשות ומכאיבות למצרים ולמרות כל המכות פרעה לא מתכוון להוציא אותם ממצרים -ישראל שקעו בייאוש מוחלט.

בהתחלה כל  מכה במצרים גרמה לתקווה שהנה הגאולה באה, אולם כאשר היא לא הגיע, האכזבה היתה קשה וריסקה את האופטימיות. ככל שעוברות המכות בני ישראל הופכים להיות אדישים כבר במכה העשירית. ובכל זאת, דווקא בשעה האפלה ביותר, כאשר נואשו מתקווה לישועה ולא היו מוכנים אפילו ברמת הלחם לדרך, הגיע הגאולה בפתאומיות או בבהילות, במצמוץ עין. 

חוסר ההיערכות של בני ישראל ליציאה מצרים אחרי המכה העשירית לא היוותה חוסר אכפתיות. זו הייתה תוצאה של רכבת הרים רגשית של תקוות שווא אחרי כל מכה וכל ציפיה ואכזבה., אחרי כל מכה איומה שניתנה למצרים ככל שהייתה איומה כך גדלה הציפייה בקרב בני ישראל. אנו יכולים לדמיין את התקווה לגאולה אחרי כל מכה, אריזת חפצים בהלה הכנות של אוכל ומזון, לחישות ספקניות, פנים מחוספסות שבסופם התבררו כאכזבה חוזרת בכל מכה ומכה.

ואחרי אכזבות חוזרות ונשנות, הם כבר לא האמינו שהחירות קרובה. הבצק הלא אפוי שלהם משמש כסמל קודר לתקווה שאבדה. הבצק שלהם, שטוח וחסר חיים, עומד כמו מונמנט דומם ותזכורת שותקת לתקות בני ישראל שכבתה. 

ולכן אכילת מצה אינה רק תזכורת לסבל העבר; זו קריאה לטפח תקווה עמידה בתוך ייאוש. להבין איך תהליך הגאולה פועל ולא להביט בעולם בחרדות ובפחדים, אלא לזכור את הבצק הלא אפוי, עדות לחוסן הרוח האנושית ולחשיבות האמונה גם כשבר היאוש כאן. 

בעוד המתיחויות והאלימות הנוכחיות כנגד ישראל עשויות לגרום לדאגה עמוקה, סיפור יציאת מצרים מציע מסר של תקווה חזקה ומעצימה. הוא מזכיר לנו שגם כשהחשכה נמתחת לפנינו, אנו יכולים לחוות שינויים בלתי צפויים אשר יכולים להגיע באמצעות התערבות  כוח  עליון אלוקי. על ידי שאיבת השראה מאבותינו שהיו בצרה ואיבדו את האמונה ודווקא באותה עת קשה נגאלו בפתאומיות, אנו יכולים לתרום לעיצוב עתיד בהיר יותר לישראל על ידי חשיבה חיובית כזו בתפילה ובאמונה. בואו נזכור שגם ניצוץ קטן של אמונה ותקווה, המטופח על ידי מאמץ קולקטיבי, יכול להאיר את הדרך לעבר שחר חדש -הגאולה..

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*

 

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/feed/ 0
וראית את־אחרי ופני לא יראו https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d6%be%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%95/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d6%be%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%95/#respond Thu, 23 Mar 2023 22:31:24 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=10125

   כי תשא *וראית את־אחרי ופני לא יראו:* (שמות פרק לג פסוק כ"ג)

פעמים רבות אנשים שואלים "למה?". ישנם כאלו שמתנסחים "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים?" או "מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו?"

שאלה זו אינה שאלה מודרנית וכבר נשאלה  על ידי משה רבנו לקדוש ברוך הוא – "הודיעני נא את דרכיך" – אומרים חכמים במדרש, משה רבנו ביקש להבין את דרכי הבורא, מדוע יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו?… מה ענה לו הקדוש ברוך הוא? – תשובה מדהימה – "וראית את אחורי ופני לא יראו". פירוש: את הפנים – קדימה, לא תוכל לראות, העתיד נסתר מעיני האדם. אולם "וראית את אחורי" – לאחר האירוע – לאחר זמן, תוכל להבין היטב את מהלך העניינים. לאחר זמן, זה יכול להיות אחרי שעה, אחרי יום, אחרי חמש שנים, ולפעמים רק לאחר המוות…

ר' משה סופר, החת"ם סופר (1762-1839) נחשב לעילוי מגיל צעיר מאוד. כשהיה בן עשר כבר היה מתלמידיו המצטיינים של ר' נתן אדלר. תלמידיו של ר' נתן אדלר היו מעבירים באותה תקופה חלק מחידושיהם בכל שבת לבני הקהילה. כשהגיע זמנו של משה סופר הצעיר לחלוק את דברי תורה שלו, הוא הציג רעיון מאת סבא רבא שלו, רבי שמואל שאטין כ"ץ : [ה'ת"ד, 1644 – י"ד בתמוז ה'תע"ט, ביולי 1719] שנודע בכינוי המהרשש"ך היה מרבני יהדות אשכנז   והיה ידוע במקום כגדול הדור עוד בחייו. משה סופר הצעיר המשיך והראה מדוע הרעיון שגוי והציע גישה אחרת. כששמע אביו של משה הצעיר את דבר התורה, הוא סטר לבנו ונזף בו על החוצפה שבחוסר ההסכמה עם פירושו של הסבא רבא שלו. למשמע הדברים ציווה ר' נתן אדלר על משה הצעיר להתרחק מבית הוריו ולקח אותו לביתו. הסידור הזה לא עבד כי למשה הצעיר היה קשה להיות כל כך קרוב לבית מבלי שיוכל לראות את הוריו. לכן בשנת 1776, הוא נסע למיינץ כדי ללמוד אצל ר' יעקב משה דוד טבלי שייאר. לצבא הצרפתי היו כוחות במיינץ. חיילים אלו חיו בבתיהם של המקומיים. חייל לא יהודי בשם פאול דה מונפורט גר באותו בית עם החתם סופר והחתם סופר לימד את החייל לדבר גרמנית. החייל אהב את החת"ם סופר בגלל אופיו הטוב וכיבד את העם היהודי בגללו. למרות שהחת"ם סופר הסתדר  עם  החייל, הוא הרגיש רע שהוא צריך לבטל מלימוד התורה שלו כדי ללמדו גרמנית. היה לו קשה להתרחק מפרנקפורט ולכן לאחר תקופה קצרה, הוא חזר לפרנקפורט כדי ללמוד אצל ר' נתן אדלר.

33 שנים לאחר מכן בשנת 1809 כשמלחמות נפוליאון החלו, במלחמת הקואליציה החמישית פלשו הצרפתים לפרסבורג, שם שימש החת"ם סופר כאב"ד. באותה תקופה שני יהודים היו מעורבים בהברחת נשק ונקלעו לסכסוך כספי. הסכסוך נידון על ידי בית דין פרשבורג, אך אחד המתדיינים לא אהב את התוצאה ולכן הודיע לצרפתים על הברחת הנשק. כאשר נודע לצרפתים כי בית דין פרשבורג ידע על פעולת הנשק ולא דיווח על כך, הם זימנו את החת"ם סופר לבית דין צבאי (למרות שהחתם סופר עצמו לא ישב כדיין באותו תיק).

כאשר החת"ם סופר נכנס לאולם, הקצין הצרפתי שעמד בראש בית הדין זיהה מיד את החת"ם סופר ועצר את ישיבת בית המשפט. הקצין ביקש מהחת"ם סופר להתלוות אליו לחדר פרטי שבו הם התחברו מחדש והקצין הבטיח לחת"ם סופר שאין לו ממה לדאוג משום שהוא (הקצין) יודע שהחתם סופר הוא אדם טוב ולא יכול להיות שהיה מעורב בהברחת נשק. רבי שלמה סופר-שרייבר זצ"ל, הרב מברגסאס, הונגריה, רשם את הסיפור הזה על סבו  בספרו "חוות המשולש". הוא מעיד שם שהחת"ם סופר היה אומר לעתים קרובות ש"וראית את אחורי ופני לא יראו" מתייחס לעובדה שכאשר משהו קורה, לא אנחנו מבינים. מדוע. לא תמיד אנחנו מבינים למה אלוקים תכנן את זה ככה. אנחנו לא מבינים האירועים כאשר הם קורים (ופני לא יראו). עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על דברים בדיעבד (וראית את), אנחנו יכולים לפעמים למצוא תשובות. במשך שנים רבות, החת"ם סופר לא הבין מדוע היה עליו לעזוב את ביתו, לעזוב את פרנקפורט, או מדוע התקרב לחייל הצרפתי ההוא. רק שלושים שנה לאחר מכן הוא הבין טוב יותר את תקופתו הקצרה במיינץ.

אותו רעיון חל על כל אחד מאיתנו. ה' תמיד מכוון את צעדינו בכל שנייה ביום. אבל רק לפעמים ניתנת לנו הזכות לראות רטרואקטיבית כמה  הוא משגיח עלינו שומר עלינו ועוזר לנו!

 

 

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d6%be%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%95/feed/ 0