"הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" (שיר השירים ז', י"ד)

על פי המדרש, העניין של "הדודאים נתנו ריח" מתייחס למעשה של ראובן, שהציל את יוסף מהאחים על ידי שזרק אותו לבור והעניין של "על פתחינו כל מגדים" אלו נרות חנוכה.

המעשה של ראובן נמשל לדודאים שזהו פרח שנותן ריח וחנוכה נמשל למגדים שאלו פירות טובים.

מה הקשר בין זריקת יוסף לבור וסיפור חנוכה?

אומרים, בשם הרב שוואב, פירוש מהמדרש שעוסק בשאלה מה ההבדל בין פרח שמריח טוב לבין פירות טעימים?

לפרח יש ריח טוב ונעים אבל הריח לא משאיר אותנו עם משהו ממשי, הוא מתנדף. מריחים את הפרח, נהנים ממנו ואז זה נגמר ואילו אכילת פירות נותנת לנו גם הנאה רבה וגם נשאר לנו משהו. כאשר אוכלים מקבלים הזנה וחיות ונשארים בגוף כל החומרים המזינים שבפרי. ההנאה היא יותר בת קיימא ומשמעותית.

זהו המסר שהמדרש רוצה להעביר לנו. המעשה של ראובן היה נעים וטוב אבל הוא היה כמו פרח שמדיף ריח מתוק. לראובן בהחלט היו כוונות אצילות, הוא רצה לעשות את הדבר הנכון אבל הוא לא פעל בנחישות, הוא עצר לפני שהוא סיים את עניין הצלת יוסף. ראובן עבר את חצי הדרך, הוא לא קם ואמר באופן ישיר ומפורש לאחים שלו: 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה'. לא היה לו הכח המוסרי הדרוש כדי לעמוד על מה שנכון. הוא לא מסר את נפשו על עניין ההצלה ולכן מעשהו נשאר דומה לפרח המעניק ריח חולף בלי תועלת מתמשכת. כאשר אנשים מסוגלים למסור נפש עבור מטרה נעלה ולסכן את חייהם לטובתה, אזי ישנן גם תוצאות בנות קיימא למעשיהם. מעשיהם יישאו פרי. וזה מה שקרה בתקופה של סיפור חנוכה.

יהודים מסרו את נפשם עבור מה שהם האמינו. לחבורה הקטנה הזו של אנשים היה החוסן לעמוד איתן עבור מה שהם חשבו שצודק, כנגד כל הסיכויים. לכן התוצאות של מעשיהם היו כמו פרי מגדים על מפתן דלתנו. זה התבטא בדברים ממשיים, ניכרים ומדידים, כמו חידוש עבודת בית המקדש והצלת עם ישראל.

לפנינו עוד פירוש למדרש והסבר לשאלה של מה הקשר בין הצלת יוסף לבין עניין חנוכה.

הפירוש הוא של הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד, שנהרג בסוף מלחמת העולם השנייה. הוא הסביר את המדרש לפי פירוש לקושיה של הבית יוסף.

יש קושיה מפורסמת שנקראת בפי העם קושיית הבית יוסף. השאלה היא כזו: המכבים מצאו פך עם כמות שמן המספיקה ליום אחד. בסופו של דבר השמן הספיק לשמונה ימים. אם כן, נובע מכך שהנס היה לשבעה ימים, כי הרי ליום אחד היה שמן. אם כן, למה אנחנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים?

אחד התירוצים שניתנו לשאלה זו, הוא של רבי דוד הלוי, הט"ז, שמסביר כך: נס הוא, בדרך כלל, יש מיש ולא יש מאין. לדוגמא: בספר מלכים ב' פרק ד' אנחנו קוראים על אלישע שחולל נס כך שמעט שמן ימלא הרבה כדים. לאשה שבאה לפניו לא היה כלום בבית, לא קמח לא לחם ולא דברים אחרים כי אם כמות קטנה של שמן. אלישע עשה נס שהכמות הקטנה הזו תספיק למלא הרבה כדים.

כך גם לגבי השמן של חנוכה. כדי שהשמן יחזיק שמונה ימים היה צריך ולו משהו שיישאר מהשמן של היום הראשון כדי ליצר מזה נס ולכן ביום הראשון לא נשרף כל השמן של אותו יום ולכן גם ביום הראשון היה נס.

הרב טייכטל הסביר שהקב"ה הוא הרי הכל יכול ויכול היה לחולל נס יש מאין אבל הקב"ה פועל בדרך כלל בדרך הטבע, על פי חוקי הטבע.

מהיכן אנחנו יודעים את זה?

הרב טייכטל עונה שהגמרא מספרת שבבור, שאליו נזרק יוסף, היו נחשים ועקרבים. אם כן, איך ראובן חשב שהוא מציל את יוסף בזה שהוא משליך אותו לבור עם נחשים ועקרבים?

התשובה היא שראובן סמך על ה' שיציל את יוסף. אבל הרי אם ראובן סמך על ה', למה הוא בכלל עשה מאמץ כל שהוא? התשובה היא שראובן ידע שה' מעדיף להקטין את הנס, שה' רוצה לעשות ניסים בתוך הטבע, מעשים שנראים טבעיים לכן הוא עשה כל שניתן בידיו לעשות.

עכשיו אנחנו יכולים להבין את הקשר בין הצלת יוסף על-ידי ראובן ומעשה חנוכה ולמה אנחנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה.

משום שכמו שאמרנו, ה' מקטין את הצורך בנס ומהיכן אנחנו יודעים את זה? מראובן, שעשה כל מה שהוא יכול לעשות ועל מה שלא בידיו לעשות, סמך על ה'.