ברכת האילנות נכתבה בתלמוד והיא מופיעה בסידורי תפילה רבים:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם"

(ה"נוסח" של הברכה "שלא חיסר בעולמו דבר " היא שיבוש)

שאלה:

האם ניתן להקדים את ברכת האילנות לחודש אדר ואולי אפילו לשבט?

תשובה:

נאמר בגמ' (ברכות מג ע"ב) היוצא בימי ניסן, וראה אילנות שמוציאין פרח…מובא בשו"ע (או"ח סימן רכו סעיף א) כתב המ"ב שם בס"ק א: אורחא דמילתא נקט,  שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות לאו דווקא בימי ניסן, אלא בימים שהאקלים מתחמם ועצי הפרי מתחילים לפרוח.

וה"ה בחודש אחר כל שרואה לבלוב האילנות פעם ראשונה- מברך. כתוב שניתן לברך בחודש אדר וכן החל מטו בשבט.

אמנם בס' כף החיים (סי' רכו) מביא דעות שיש לברך ברכה זו דווקא בחודש ניסן שזהו  מנהג העולם ע"פ המקובלים, לברך רק בחודש ניסן.

מקורות והסבר

ברכת האילנות  ותנאי ברכתה הוזכרו פעמיים  בסוגיות הגמ', פעם  במסכת  ברכות  (מג ע"ב) ופעם במסכת ראש השנה (יא ע"א).

1. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב

אמר רב יהודה: "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא  מלבלבי אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות  להתנאות  בהן  בני אדם"

2. רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג

 כך פסק הרמב"ם את ההלכה הזו: "היוצא לשדות או לגינות בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים, מברך: ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם".

3. בטור, אורח חיים סימן רכו:

 "היוצא בימות ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואם איחר לברך עד אחר שגדלו פירות לא יברך עוד",

4. שולחן ערוך אורח חיים סימן רכו:

"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד".( בשו"ע נוספה ההלכה המדגישה שמברכים רק פעם אחת בשנה, ורק כל עוד האילנות מלבלבים).

האם מותר לברך גם לפני חודש ניסן?

ישנם אילנות המלבלבים לפני חודש ניסן. האם ניתן לברך על פרחי השקד כבר בחודש שבט? מדוע מודגש בגמרא דווקא חודש ניסן?

הריטב"א במסכת ראש השנה כתב "וימי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום לפי מה שהוא דמלבלבי". גם רבינו ירוחם כתב "הרואה אילנות בנץ שלהם כגון בימי ניסן".  

ניסן הוא רק דוגמא ולא תנאי. בעל צידה לדרך כתב: "וכן אם רואה אילנות פורחות בחודש אדר".

אך אם אין זהו התנאי בברכה, מדוע הזכירה הגמ' זמן זה?

 שאלה זו נידונה בפוסקים:

1.  שו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח

שאלה  הא  דא"ר  יהודה דנפיק ביומי  דניסן וחזי  אילני  דקא  מלבלבי  אומר  ברוך
שלא חיסר בעולמו כלום וכו' (ברכות מ"ג:) אי הוי פרח או ציץ:

 תשובה  בפי  'הש"ע:   הוכחתי  דבכלל  לבלוב  הוי  הפרחים,  דהיינו  השושנים  וגם הניצנים שהם כמו לולבי גפנים (עי' רש"י פר' קרח ע"פ ויצא פרח ויצץ ציץ וברא"ם שם וקה"י ח"ב סי' שי"ג) ושם מוכח דאין לברך אלא על אילני מאכל.

מאמרו יוצא בימי ניסן,  משמע  דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך. ואף אין לברך אלא על ריבוי אילנות, ודייק שם מדברי הרמב"ם (פ"י דברכות הי"ג) "היוצא לשדות ולגנות".

עוד דייק שם דמשגדלו הפירות אין מקום לברכה זו. (עי'  באה"ט  או"ח  סי' רכ"ו  ושו"ת  השיב משה או"ח סי' ח':).

(בשו"ת הלכות קטנות ביאר שהדגשת  הגמ'  "בימי ניסן", ללמדנו שיש  לברך  בזמן שיש "ריבוי אילנות" שפורחים, כלומר תקופה שבה הרבה מיני אילנות פורחים.  לכן קבע שאין לברך על פריחת השקד כבר בחודש שבט, משום שהוא  זן המקדים לפרוח לפני כל המינים כולם, ואין זה הזמן שהרבה מיני אילנות פורחים.)

2.  ברכי יוסף אורח חיים סימן רכו חיד"א

ממאי  דאמרו  היוצא  בימי ניסן, משמע  דעל פרחי השקדים  שממהרין הרבה קודם ניסן אין לברך,  גם אין  לברך אלא  על  ריבוי אילנות.  הרב הלק"ט (ח"ב סי' כ"ח)  והרב צידה לדרך (מאמר א' סוף כלל ג') כתב: וכן אם ראה אילנות פורחות  בחדש אדר, ואין  זה סותר  למ"ש הרב  הלק"ט,  דדוקא  שקדים  שממהרין  תדיר קודם  ניסן  כתב  שלא יברך, והרב צידה לדרך איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר.

 ואני  שמעתי  דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן. וכפ"ז נ"ל דגם על פרחי שקדים יכול לברך בימי ניסן, והכי חזינן לרבנן קשישאי ברוכי מברכי על פרחי שקדים בימי ניסן.

ואפשר דגם כונת הרב הלק"ט אינה אלא למעט ברכה על הפרחים, ונקט פרחי שקדים דשכיחי דקדמי באדר, אבל ה"ה לפרחי אילנות אחרים, וגם הרב אזיל מודה דבימי ניסן מברכינן על פרחי שקדים נמי, דלמה יגרע פרח שקדים מפרחי אילנות אחרים.

3.   משנה ברורה סימן רכו סעיף קטן  א

בימי ניסן – אורחא דמלתא נקט, שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות. והוא הדין בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך [אחרונים]:

לסיכום, הרב עובדיה יוסף פוסק שבגלל הספק אין לברך בחודש אדר, אלא יש להמתין עד חודש ניסן.

4.   שו"ת יחוה דעת חלק א סימן א

שו"ת יחווה דעת חלק א סימן א

לפיכך נראה שלענין הלכה למעשה, לכתחילה אין לברך בחודש אדר אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. וכמ"ש בשו"ת ויחי יעקב (סי' ח). וכ"כ הגאון הראש"ל בשו"ת משפטי עוזיאל ח"א (חאו"ח סי' ו'), "עינינו הרואות לרבותינו שבירושלים שהיו מדקדקים תמיד לברך ברכת האילנות בניסן דוקא, וטעמם ונימוקם עמם" ע"ש. אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו. ויסמוך על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים שפסקו שניסן לאו דווקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.

5.   שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן טז

בש"ה: נכון להזכיר כאן מה שהעירוני, שהעיקר לברך בנוסח המבואר בשו"ע (או"ח סימן רכ"ה סעיף א') ומקורו בש"ס ושאר ראשונים, ולא כנוסח החדש אשר שינו מדפיסי הסידורים.

וכבר העיר בספר פתח הדביר (או"ח שם אות ה') וז"ל: (אחרי שהביא כל הפוסקים שכתבו בנוסח הברכה לומר "כלום") "באופן שכעת לא ראיתי שינוי בפתיחת ברכה זו בשום מקום, זולת שבסוף ספר שכיות חמדה הנדפס בווין שהובאה שם ברכה זו וכתב שלא חיסר בעולמו דבר, ולא ידעתי מנ"ל למדפיס שינוי זה, דאיברא דלישנא דקרא נכתב דבר אצל חסרון וכדכתיב (דברים ב' ז') "ד' אלקיך עמך לא חסרת דבר"",

כ"כ בשופטים כתוב: (פ' י"ט) "אין מחסור כל דבר", מ"מ קשה מאוד לשנות נוסח המסודר מפי קדושי עליון חכמי התלמוד ומוסכם ע"י כל  הפוסקים, שהם ראו לתקן שלא חיסר בעולמו כלום, ולא רצו להשתמש בלשון המקרא כי אם בלשון תלמוד.

"וכי הותרה הרצועה ביד כל אדם לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות, המוסכם מפי הכל וכו' , משא"כ הכא דאין גם א' ששינה נוסח זה מכלום לדבר", עכ"ד.