אחת מהבעיות העיקריות בהקשר של יום הכיפורים היא, שלאחריו עלול אדם לחזור לסורו  ולכן, הוא חושב לעצמו, למה לעשות מאמצים להשתנות? הרי בין כך ובין כך יגיע סוכות והוא עלול לשכוח את כל ההחלטות הטובות שעשה. הלחץ של החיים, המהירות בה החיים נעים, גורמת לנו שגם אחרי שקיבלנו החלטות טובות ואכן התכוונו ליישמם, אנו שוכחים מהם מתוך הרגל ומרוצת החיים.

מה אפשר לעשות כדי לשמור ולא לחזור לאחור?

אחד הדברים שאפשר להציע הוא לשמור שבת.

שבת היא אי בים הזמן, היא בועה בזמן. זהו מקום בו הזמן עומד מלכת.

גם על השבת וגם על יום הכיפורים נאמר בתורה 'שבת שבתון'. השבת הבאה עלינו לטובה היא שבת יום הכיפורים. בשבת זו מתמזגות שתי שבתות, שבת שבתון של כל שבוע ושבת שבתון של יום הכיפורים. אולי זה בא להזכיר לנו שאם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי אמיתי בחיים, לעצור את זרם החיים ולשנות כיוון, עלינו, אולי, לשמור שבת. אולי זו המשמעות שחז"ל מתכוונים כאשר אומרים שאם בני ישראל שומרים שתי שבתות, היו מיד נגאלים. הגאולה הפרטית שלהם הייתה באה אם היו שומרים שבת.

ניתן ללמוד על המשמעות של תשובה מהשבת המיוחדת השנה. ניתן לשאול, הלוא אנחנו כבר שומרים שבת. חז"ל מסבירים לנו שיש שתי דרכים לשמור שבת. יש "כל מקדש שביעי כראוי לו" ויש "כל שומר שבת כדת מחללו". כלומר, מי ששומר את השבת כמו שצריך – מכין את השבת כבר מתחילת השבוע, מכניס את השבת מוקדם, לא מדבר דברי חולין, הולך לאט, אומר דברי תורה עם הילדים ליד השולחן בנחת ובשמחה וכד' – הרי הוא מקדש את השבת, מבדיל את הזמן הזה מכל השבוע. הוא גם שומר שבת וגם 'יהודי של ערב שבת'. שכל השבוע הוא מתמקד בהכנות לשבת. אך מי ששומר את ה'שבת כדת', כלומר על פי החוק, רק מה שמותר ומה אסור – זה מוקצה, זה אסור וזה מותר – יש לו אפשרות לחללה, להפוך אותה כמו חולין. לדוגמא, מי שישן כל השבת – ניתן לומר שהוא שמר את השבת אבל הוא לא קידש אותה. במובן זה נכונה הקריאה לכל אחד ואחד להתחזק בשמירת השבת ושמירת ערב השבת, משום שכולנו יכולים להעצים את החוויה של השבת.

אבל מה זה קשור לתשובה? איך שמירת השבת תעזור לנו לשנות כיוון בחיים ולא לחזור להרגלים שהיו לנו לפני ההחלטה?

בספר בראשית אנחנו קוראים על העונש שקיבל קין על שהרג את הבל. ה' אומר לו שהוא יהיה נע ונד ונתן לו אות. לאחר הדין ודברים עם בורא עולם קין הולך לו לדרכו.

"ויצא קין מלפני ה' – יצא שמח, שחזר בתשובה ונתכפר לו מחטאו, פגע בו (פגש אותו) אדם הראשון, אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי, אמר אדם הראשון: כל כך גדול כוחה של תשובה, פתח ואמר: מזמור שיר ליום השבת". (בראשית רבה פרק כ"ב י"ג)

על פי המדרש, כאשר יצא קין מהפגישה עם ה', פוגש אותו אדם הראשון ואדם הראשון שואל את קין: מה הקדוש-ברוך-הוא החליט לעשות בקשר לחטא שלך? קין אומר לו שהוא חזר בתשובה ושהוא עשה הסכם עם ה'. אדם הראשון עונה: לא ידעתי שלתשובה יש כוח כל-כך גדול. בתגובה הוא כתב את הפרק בתהילים מזמור שיר ליום השבת.

האם אדם הראשון לא ידע על עניין התשובה? מה פירוש לעשות הסכם עם ה'? ומה הקשר עם השבת?

התשובה היא שקין פחד על הנשמה שלו. אם הוא יהיה נע ונד מה יהא על נשמתו? איך הוא יתמודד עם קשיי החיים? איך הוא ישמור על הרמה הרוחנית שלו שלא יחטא שוב? ה' אומר לקין:  אני אתן לך אות. גם על השבת נכתב שהיא אות בין ה' לעם ישראל. ה' נתן לקיין אות, סימן, זאת השבת. עליו לחיות ולעבוד בעולם הגשמי במשך השבוע, להיות נע ונד, ללכת מפה לשם – לחפש פרנסה, ללכת לסופר לקנות את הלחם, לשלוח מכתבים וכו' – ובסוף השבוע הוא מקבל את השבת על מנת לחזור ולתקן את נשמתו. אדם הראשון ידע שיש עניין של תשובה אבל הוא לא ידע את ההשפעה הרבה שיש לתשובה על המהות של האדם, הוא לא ידע שהתשובה יכולה לתקן את הנשמה. זה היה ההסכם בין קין לבין ה'. שקין יהיה נע ונד כל השבוע, הוא יהיה צריך לשרוד את השבוע אבל בסוף הוא מקבל את השבת.

לכולנו יש את הבעיה של קין, אנחנו כל הזמן נעים ונדים, אין לנו רגע מנוחה. אין לנו רגע לעצמינו, אנחנו כל הזמן עסוקים בענייני העולם, אנחנו מדברים, מפקססים, מסמסים, הולכים ובאים, אין לנו מנוחת הנפש ומנוחת הגוף. אבל יש לנו האות מאת בורא עולם – השבת. השבת יכולה לשחרר אותנו מענייני העולם הזה, לטהר את הנשמה שלנו, להזכיר לנו טעם של גן עדן. השבת נותנת לנו מנוחה, נותנת לנו את האפשרות לחזור למי שאנו באמת, לחזור ולהיות משוחררים, לא להיות נשלטים על ידי דברים חיצוניים שמשפיעים עלינו. אך במקום להיות 'מקדימים לבוא ומאחרים לצאת' אנחנו מאחרים לבוא ומקדימים לצאת. אנחנו רוצים להספיק עוד ועוד דברים לעשות לפני שבת, מחכים עד לרגע האחרון כדי להדליק נרות, אנחנו אף פעם לא מוכנים כאשר שבת נכנסת, לא חשוב כמה מאוחר היא נכנסת ובצאת השבת אנחנו ממהרים להוציא את השבת, ממהרים לחזור לענייני החולין שלנו.

חז"ל אומרים ששבת שקולה כנגד כל המצוות ובגמרא אחרת כתוב שה' אמר למשה: תאמר לבני ישראל, מתנה יש לי בבית גנזי ושמה שבת. תסביר להם על הכוח של השבת. אנחנו לא מודעים לכוח שיש לשבת. אנחנו לא מודעים לאוצר שקיבלנו. במקום לשבת בשולחן שבת, לשיר זמירות, לדבר עם הילדים והנכדים בנחת, לדבר דברי תורה, לחזור ולחוות את טעם גן עדן, קשה לנו להשתחרר מהתכונה של הנע ונד גם בשבת קודש.

צריך רק להסתכל מה קורה בבית הכנסת כדי לראות שאין לאנשים רוגע. נראה שלכולנו יש בעיות קשב וריכוז. האם יש מישהו בבית הכנסת שמחזיק רק סידור בידו ובאמת מתרכז רק בתפילה? לא ולא. יש אינספור דפי תורה לפרשת השבוע ודפים אחרים שיותר מעניינים אותו מהסידור והתפילה. גם בין דפים אלה הוא קופץ מאחד לשני. האם זה לא סימן של הקללה של נע ונד גם בשבת?

שבת היא מיוחדת. כל מצווה אחרת, צריך לעשות איזשהו מעשה כדי לקיים אותה – לנענע בלולב, ללמוד תורה, לתקוע בשופר וכד'. כדי לקיים את מצוות שבת לא צריכים לעשות שום דבר. שבת תיכנס גם אם לא נקבל אותה. כל מה שנדרש מאיתנו זה לקבל את השבת, להכיר בה ולהכין את עצמינו לזמן המיוחד הזה. אנחנו מכינים ארוחה בכל יום אבל כאשר מכינים ארוחה לשבת אומרים 'לכבוד שבת קודש', מתלבשים יפה לכבודה, קונים דברים מיוחדים לשבת ועוד.

לכן השנה, בה יום הכיפורים הוא גם שבת, הופך את היום למאוד מיוחד. ההתמקדות שלנו והרצון שלנו לחזור בתשובה יכול ללמד אותנו את הסוד איך להסיר מאיתנו את הקללה של נע ונד. לחזור לעצמינו, לעזוב את העולם הווירטואלי ולחיות את החיים האמיתיים. למשך יום אחד להיות רק עם עצמינו, בלי להסיח את דעתנו, בלי הרעשים של כל המכשירים, שמונעים מאיתנו לשמוע את המוסיקה של הנשמה שלנו, לנוח ולנפוש.

בקשר של יום הכיפורים כתוב ו"עיניתם את נפשותיכם". לשורש של ע-נ-ה יש גם משמעות של לשיר כמו שכתוב בפרשת הביכורים "וענית לפני ה' ". רש"י אומר במקום שהכוונה היא לענות בקול רם, לשיר.

אנחנו צריכים לענות את נפשותינו כדי שנגיע למצב בו החיים שלנו יהיו בשמחה ושירה.

החפץ חיים הסביר שהאות של השבת היא כמו טבעת הנישואין בין הקב"ה לבין כנסת ישראל. אם אישה מורידה את טבעת הנישואין זה יכול להיות סימן שיש התרופפות בקשר בין האיש לבין אשתו. השבת זה טבעת הנישואים שלנו עם היהדות. 

אחד הפסוקים המפורסמים ביותר בקשר לשבת הוא "ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם". המילה ושמרו יש לה משמעות לצפות כמו "ואביו שמר את הדבר". כלומר לצפות למשהו, לחכות. גם בעניין השבת אם נחכה ונצפה לשבת במשך כל השבוע, נמתין לה  בכיליון עיניים ונתכונן לבואה אזי נזכה שהשבת תהיה משמעותית ויתקיים בנו 'לדורותם',  יהיה לה המשכיות במשפחה שלנו.

המוטיב המרכזי של יום הכיפורים הוא נושא התשובה. מדברים הרבה על המושג הזה, אבל מה זה באמת אומר?

 על פי הרמב"ם, משמעות התשובה היא לחזור ולהיות במצב, בו היינו כאשר טעינו, אך הפעם לא לחזור על אותה טעות.

"אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה." (הלכות תשובה פרק ב' הלכה א').

התשובה נותנת לנו הזדמנות שנייה. הזדמנות להיות באותו מצב ולעבור אותו הפעם, באופן הנכון. לכן יש אלמנטים של שמחה ביום הכיפורים. אנחנו שמחים שקיבלנו עוד הזדמנות. הרי יש פעמים בחיים בהם ההזדמנות נוקשת על פתחינו ואם מפספסים אותה, אין עוד הזדמנות. ביום הכיפורים, ה', כביכול, אומר לנו שגם אם טעינו, יש לנו עוד הזדמנות עד שנגיע לתשובה שלמה.

חסיד אחד שאל את הרבי שלו: למה אתה מתפלל ביום הכיפורים? בין כך ובין כך נחזור ונחטוא. הרבי ביקש ממנו להסתכל החוצה מהחלון. בחוץ היה תינוק שלומד ללכת, נופל וקם. מה אתה רואה? שאל הרבי. ילד נופל וקם, ענה. יום אחרי יום החסיד בא לרבי, עמד ליד חלונו ומביט בתינוק שלומד ללכת. לאחר זמן מה הילד עמד והלך בכוחות עצמו. העיניים של הילד אורו משמחה על ההישג שלו. אותו דבר איתנו, אנחנו יכולים ליפול הרבה פעמים אבל ה' נותן לנו הזדמנות לחזור ולקום עד שבעזרת ה', נצליח לעמוד איתנים.

 יש עוד מבט על רעיון התשובה – לחזור ולהיות צדיק. ניתן לשאול, הלוא לא כולנו היינו צדיקים, אם כן מה זה אומר לחזור ולהיות צדיק? הרעיון הוא שעצם הנשמה של כל אחד מאיתנו היא טהורה ונקייה מחטאים כמו של צדיק, אבל יש קליפות, כיסוי של רע שמכסה על הפנימיות של האדם. כולנו נבראנו בצלם אלוקים. תשובה היא, אם כן, לחזור למקוריות שלנו, לפנימיות שלנו, לגרעין הטוב שיש בכולנו ולגלות את הטוב האמיתי שבתוכנו, עצמינו האמיתי.

מספרים על רבי זושא מאניפולי שעל ערש דווי בכה בדמעות שליש. שאלו אותו החסידים: רבי, על מה יש לו לבכות? הוא ענה: אם ה' ישאל אותי זושא, למה לא היית כמו משה רבינו? אענה לו שלא בורכתי בכוחות וביכולות של משה רבינו. והמשיך – "מה אשיב אם ישאלוני למה לא הייתי זושא? יסתתמו טענותיי". הכוונה היא – למה לא הבאת לידי גילוי את הפוטנציאל שקיבלת? למה לא פיתחת את היכולות הפנימיים שלך במלואם?!

 ישנה עוד גישה המסבירה מהי תשובה והיא להשיב על שאלות. לקיים דיאלוג עם הקדוש-ברוך-הוא. ביום הדין אנחנו צריכים לענות לו. הוא מחפש אותנו כדי לשאול את השאלות ואנחנו צריכים לדרוש אותו על מנת לענות עליהן. הוא מחפש אותנו מרוב אהבה אלינו. עלינו לחפש אותו על מנת להשיב לו. כמו שכתוב: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב".

מסופר על המגיד ממזריץ' שפעם רץ אליו בנו כשדמעות בעיניו. המגיד ניסה להרגיעו ושאל אותו על מה הוא בוכה? הילד החל להסביר כי הוא שיחק במשחק מחבואים עם חבריו. הוא וחבריו התחבאו וחבר נוסף היה צריך לחפש אחריהם ולמצאם. הם נשארו במקום מחבואם זמן רב, בחושבם כי המקום כל כך מוצלח, עד שהילד שהיה צריך לחפשם, התקשה למוצאם. אך עד מהרה הם עייפו מלהמתין עוד. הם יצאו ממחבואם וגילו שטעות בידם. "המחפש" אפילו לא היה שם. הוא היתל בהם! מיד לאחר שהתחבאו, הוא הלך לו לביתו, במקום לחפש אחריהם. על כך בכה עתה ילדו של המגיד. כששמע המגיד ממזריץ' את הסיפור, החל אף הוא לבכות. התפלא הבן ושאל אותו מדוע הוא בוכה. אמר לו המגיד שגם הקב"ה טוען את אותה הטענה כלפי בניו. למה התכוון המגיד? כתוב, "אכן אתה א-ל מסתתר". ה' אומר לישראל: "הנה אני מסתיר עצמי מכם, אך מטרת הסתתרותי היא שאתם תחפשו ותגלו אותי ואילו אתם – במקום לחפשני – אתם הולכים לכם ומתעסקים בדברים אחרים."

תשובה היא לחזור ולחפש את הקדוש-ברוך-הוא.

תפקידינו לשוב, לחזור בתשובה שלמה בכל המובנים.

לפני תפילת כל נדרי נוהגים אנו להשמיע מילה מיוחדת והיא "עבריינין". מדוע נבחרה דווקא מילה זו מבין מילים רבות, המתארות יהודי שאינו מקיים מצוות בגלל סיבה זו או אחרת? ידוע לנו בעיקר על היהודים האנוסים ששמרו על יהדותם בסתר, וביום קדוש זה התירו להם להצטרף שוב לבני עמם על אף התנהגותם החיצונית הגויית. בכל דור ודור אנו מוצאים קבוצה "יהודית" זו או אחרת המתאימה לקטגוריה של עבריין.

יש קשר מעניין בין המילה עברי – יהודי שומר מצוות, לבין עבריין – יהודי שלא שומר מצוות – נוספת לו האות נ'.

במזמור "אשרי יושבי ביתך", המסודר לפי הא"ב, אין אנו מוצאים זכר למשפט הפותח באות נ'. וכאן אצלנו, מודבקת ה – נ' לאותו עברי והופכת אותו לעבריין. ה – נ' רומזת על נפילה, ואנו נוהגים לומר זה לזה לפעמים בצורה לא יפה "זהו ה – נ' שלך" כלומר, חסרון או מגרעת שלך!

כאן ישנו רמז לאותו עברי, שבעצם התדרדר והגיע להיכן להגיע, שעליו להסיר את ה – נ', את החיסרון ולהפוך שוב לעברי גאה.