"ומשלוח מנות איש לרעהו…"

א. שני טעמים למצות משלוח מנות

במגילת אסתר מסופר על מרדכי שתיקן בפורים שלוש מצות: ימי משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. אחת ממצוות הפורים, כאמור   היא מצות משלוח מנות, וכך מובא בגמרא במסכת מגילה בדף ז ע"א:

"תני רב יוסף: 'ומשלוח מנות איש לרעהו' – שתי מנות לאיש אחד".

החתם סופר בחידושיו על השו"ע, בסימן תרצ"ה מביא שתי דעות בנוגע לטעמה של מצות משלוח מנות:

דעת תרומת הדשן היא, שמטרת המצוה היא לגרום לכך שכולם יוכלו לקיים את סעודת הפורים כהלכתה. אמנם, שולחים מנות גם למי שיש לו כל צורכו, כדי שלא לבייש את מי שאין לו[1].

לעומתו, סובר 'מנות הלוי' שמטרת מצות משלוח מנות היא לגרום לריבוי שלום ורעות בישראל, ההיפך ממה שאמר המן: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד…"

 נחלקו הפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בכסף מזומן או במתנה יקרת ערך. בעל תרומת הדשן (מקור 1)

 מסביר שמצות משלוח מנות קשורה למצות משתה ושמחה, דהיינו הסעודה. וכך כתב: "כדי שיהיה לכל אחד ואחד וסיפק לקיים הסעודה כדינא". כלומר, חכמים תקנו שישלחו מנות איש לרעהו, כדי שלכולם תהיה אפשרות לקיים סעודת פורים בהידור, כי ישנם אנשים צנועים מחוסרי כל אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה לקיים מצות סעודת פורים במאכל ומשתה כדת, אך כששולחים להם בדרך כבוד משלוח מנות איש לרעהו, לא יבושו ולא יכלמו, ובזה אנו משתפים אותם בשמחת הפורים, על דרך שנאמר (בנחמיה ח`) ושלחו מנות לאין נכון לו.

אמנם רבי שלמה אלקבץ בעל מנות הלוי (מקור 2)

מציין שהטעם למשלוח מנות הוא להרבות אחוה ורעות, שחכמים תקנו מצוה זו לזכר ההתחברות והאחדות שהיו בעם ישראל להתקהל ולעמוד על נפשם, וכנגד דברי הרשע של המן שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. והטעם השני כדי להראות לחבירו אהבתו וחיבתו אליו, כי על ידי שאדם שולח לחבירו שי ותשורה, ומוגש מוקטר לשמו במנחה טהורה, מביע לו בזה את רגשי אהבתו וחיבתו, ובכך הוא נוטע גם בלב חבירו אהבה ואחוה שלום ורעות, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, שכל משפטי התורה הקדושה להרבות שלום בעולם, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (מתוך תשובת מרן הגר"ע יוסף)

ב. הנפקא מינות בין שני הטעמים

בפוסקים מובאים מספר נפק"מ למחלוקת זו:

(א) האם יש חשיבות לאיכותו וכמותו של משלוח המנות?

הגמרא במגילה (מקור 3)

מסופר שרבי יהודה נשיאה שלח לרבי אושעיא בפורים שוק של עגלה משולשת וחבית יין. ובתגובה אמר לו רבי אושעיא "קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים".

רש"י מדגיש "הכי גרסינן: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות" (מקור 4) . 

כלומר רש"י רוצה לקיים את גרסת הגמרא היות והיתה גם גרסא אחרת, ואכן רבינו חננאל והריטב"א (מקור 5) 

לא גורסים בגמרא את המילים "ומשלוח מנות איש לרעהו", ולגרסתם ענה רב אושעיא לרב יהודה נשיאה "קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים".

ומבאר הריטב"א  שרב אושעיא סבר שאין במתנה שקיבל משלוח מנות משום שלדעתו ראוי היה שאיש עשיר ומכובד כר' יהודה נשיאה ישלח מנה מכובדת יותר ממה שהוא קיבל. ולפי הבנה זו סובר הריטב"א כבעל מנות הלוי, שמטרת משלוח המנות היא להרבות אחוה ורעות, ולכן אדם עשיר צריך לשלוח מנה כפי עשירותו וכך הוא מראה שבאמת רצונו באחוה ורעות. אמנם שיטת רש"י היא כתרומת הדשן, שכל עניינו של משלוח המנות הוא להרבות את הסעודה ולכן די בכמות כלשהי בכדי לצאת ידי חובת משלוח מנות.

(ב) בדין מי ששלח מנות חבירו ולא רצה המקבל לקבלם,  

האם המשלח יצא בשעה שהמקבל מסרב לקבל את משלוח המנות?

לפי דעתו של בעל מנות הלוי יצא השולח שהרי הראה את חיבתו למקבל ויש כאן ענין של הוספת אחוה ורעות. אמנם לפי תרומת הדשן שמטרת משלוח המנות להגדיל את סעודתו של המקבל לא יצא, שהרי בסופו של ענין לא הועילו המנות להגדיל את סעודתו.

הרמ"א (מקור 6) 

פסק שיצא ידי מצות משלוח מנות כאשר המקבל מוחל ולא לוקח את המשלוח המנות. והביא הקרבן נתנאל (מקור 7) 

ראיה לרמ"א מנדרים סג. "האומר לחברו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטים…הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי – וזהו כבודי". כלומר, שאומר המקבל לנודר, נדרת מפני שרצונך היה שיגדל כבודי בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה נותן לי מתנה, אבל כבודי הוא שלא אקבל מתנות, שיראו הבריות שאתה רוצה לתת לי מתנה ואיני רוצה לקבלה יגדל כבודי בעיניהם יותר. ומכאן שניתן לאמוד את כוונת הנודר שחברו יתכבד במתנתו וניתן לומר שבסרובו של חברו לקבל את המתנה מתקיים הנדר. לפי זה לומד הרמ"א שיוצאים ידי חובה גם אם מסרב המקבל לקחת את משלוח המנות, שהרי סוף סוף יש כאן אחוה ורעות והתקיים בכך  הטעם של משלוח מנות.

אמנם, בעל הפרי חדש חלק על הרמ"א (מקור 8),

ולדעתו אם מחל לא יצא דעת הרמ"א דיסוד המצוה הוא שילוח המנות להרבות רעות, וזה נתקיים אף בשלא קיבלם, אולם לדעת הפר"ח יסוד המצוה הוא להשלים סעודת חבירו, אשר זהו שייך לגוף קבלת המנות, וכל שלא רצה לקבלם לא קיים מצותו.

 לשיטתו של הפר"ח ניתן להבין מדוע לא מברכים על מצות משלוח מנות,  שהרי אין ביד הנותן לקיימה לבדו שמא לא יסכים המקבל לקבל את המנות ונמצא שלא יצא ידי חובה ואם כן איך יברך על המצוה? כך כתב הרשב"א (מקור 9) 

בנוגע למצות צדקה שאין מברכים על מצוה זו שמא לא ירצה העני לקבל את הצדקה. ואילו לשיטת הרמ"א אפשר לומר שהברכה על משלוח המנות והסעודה כלולה בברכת על הניסים של המגילה, וכך כתב  המהר"צ חיות (מקור 10).

ובעל ספר מקראי קודש להרב צבי פסח פרנק זצ"ל מציין שאפשר גם לומר שהרמ"א סובר שאין מברכים על משלוח מנות היות ואין מברכים על מצות שבין אדם לחברו. כפי שמשמע מהרמב"ם שכתב: "וכל מצות עשה שבין אדם למקום, בין מצוה חובה לבין מצוה שאינה חובה, מברך עליה קודם לעשייתה" (מקור 11)

ומבאר הכסף משנה שם: "ודקדק רבינו לכתוב שבין אדם למקום, לומר דבמצות שבין אדם לחברו כגון עשית צדקה וכדומה אין מברכין עליהן". וטעם זה שייך גם במשלוח מנות (מקור 12).

בעל שו"ת בנין ציון (מקור 13)

מחזק את דברי הרמ"א  מדברי המגילה "משלוח מנות ומתנות לאביונים". ההבדל בין "מתנה" ל "משלוח" הוא שבמתנה צריך המקבל אותה לקבלה, ואילו במשלוח די בכך שהנותן שולח ואין צורך שהמקבל יקבל. ולפיכך במתנות לאביונים אם לא קיבל העני לא יצא, אך במשלוח מנות, די בכך שהנותן שולח את המנה.

(ג) מה ניתן להביא כמשלוח המנות?

לשיטת תרומת הדשן חייבים להביא מאכלים או משקים. וראיה לכך מביא תרומת הדשן מהגמרא שמספרת שאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין היו מחליפים סעודתם. ועוד ש"מנות" פרושו דברי מאכל. והוא מוכיח את דבריו גם מלשונו של הרמב"ם שכתב "חייב לשלוח שתי מנות של בשר…" והזכיר רק מאכלים, בעוד שבמתנות לאביונים הוא כתב "מעות או מאכלים" (מקור 14).

ואילו לפי הסברו של מנות הלוי, ניתן לתת גם דברים שאינם מאכלים, שהרי עיקר הענין הוא להרבות אחוה ורעות , ומטרה זו ניתן השיג גם בשאר דברים.

(ד) מה הדין אם המקבל לא יודע מי שולח לו את המנות?

לפי תרומת הדשן יצא, שהרי למקבל יש כעת הרווחה בסעודה, אבל לפי מנות הלוי לא יצא שהרי עניינו של משלוח המנות להרבות אחוה ורעות, בשעה שהמקבל לא יודע מי נתן לו אין כאן אחוה ורעות).

משלוח מנות – מקורות:

שאלות לסיכום

1. 1.      מה מטרת משלוח המנות לפי הדעות השונות?

  תשובה: לפי תרומת הדשן מטרת משלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא  ולפי מנות הלוי :לגרום  להיפוך של..".עם אחד מפוזר"  ולהרבות רעות. 

1. הגמרא מספרת  על  רבי יהודה נשיאה ששלח לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא, וגרבא דחמרא. ועל כך  אמר  לו רבי אושעיא "קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים."

(א) יש מחלוקת בין הראשונים בגירסת הגמרא שלפנינו – מהי המחלוקת?                                                                           

תשובה:

גרסא אחת היא: "קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו." גרסא שניה: "קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים."

(ב)  כיצד גורס  הריטב"א? ומדוע יש הכרח לגרוס כך?

תשובה:                                                                                          

הגרסא לפי הריטב"א:"גרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה כלומר רבי יהודה נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך."  ריטב"א גרס המשך לסיפור אבל רש"י לא גרס "הדר שלח ליה איהו",ולא גרס ההמשך שמופיע "בכולהו נוסחי" .

(ג)    מה הקשר בין המחלוקת שבשאלה הראשונה למחלוקת בגרסאות הגמ'?          

 תשובה:

הריטב"א סובר כבעל מנות הלוי, שמטרת משלוח המנות היא להרבות אחוה ורעות, ולכן אדם עשיר צריך לשלוח מנה כפי עשירותו וכך הוא מראה שבאמת רצונו באחוה ורעות. אמנם שיטת רש"י היא כתרומת הדשן, שכל עניינו של משלוח המנות הוא להרבות את הסעודה ולכן די בכמות כלשהי בכדי לצאת ידי חובת משלוח מנות.

3. האם לשיטת תרומת הדשן ובעל מנות הלוי יצא המשלח  ידי חובה בשעה שהמקבל מסרב לקבל את משלוח המנות? 

תשובה: 

לפי דעתו של בעל מנות הלוי יצא השולח שהרי הראה את חיבתו למקבל ויש כאן ענין של הוספת אחוה ורעות. אמנם לפי תרומת הדשן שמטרת משלוח המנות להגדיל את סעודתו של המקבל לא יצא, שהרי בסופו של ענין לא הועילו המנות להגדיל את סעודתו.

4.איך פסק בענין זה הרמ"א?  ומה הראיה שמביא הקרבן נתנאל  לרמ"א ממסכת נדרים?

תשובה:

הרמ"א פסק שיצא ידי מצות משלוח מנות כאשר המקבל מוחל ולא לוקח את המשלוח המנות. הקרבן נתנאל מביא ראיה לרמ"א מנדרים סג. "האומר לחברו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור אחד של חיטים…הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי – וזהו כבודי". כלומר, שאומר המקבל לנודר, נדרת מפני שרצונך היה שיגדל כבודי בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה נותן לי מתנה, אבל כבודי הוא שלא אקבל מתנות, שיראו הבריות שאתה רוצה לתת לי מתנה ואיני רוצה לקבלה יגדל כבודי בעיניהם יותר. ומכאן שניתן לאמוד את כוונת הנודר שחברו יתכבד במתנתו וניתן לומר שבסרובו של חברו לקבל את המתנה מתקיים הנדר. לפי זה לומד הרמ"א שיוצאים ידי חובה גם אם מסרב המקבל לקחת את משלוח המנות, שהרי סוף סוף יש כאן אחוה ורעות והתקיים בכך  הטעם של משלוח מנות.

5.האם בעל הפרי חדש סובר כתרומת הדשן או כמנות הלוי  נמק!                                                                                                        תשובה:

כתרומת הדשן  שחייבים להביא מאכלים או משקים ולדעתו אם מחל לא יצא משום שהמצווה זה עניין של סעודה.

6.חיוב ברכה על מצות משלוח מנות

        (א) מה הסיבה שלא מברכים על מצות צדקה לפי הרשב"א?

תשובה:

שאין מברכים על מצוה זו שמא לא ירצה העני לקבל את הצדקה

 (ב)  מדוע יש קושיא על פסיקת  הרמ"א בענין משלוח מנות   לאור דברי הרשב"א לעיל?

תשובה:  

אך הוא קיים מצוות משלוח מנות כאשר "המקבל" מחל.

              (ג) מדוע אם כן לא מברכים על משלוח מנות לפי הרמ"א?

           תשובה:

          שהברכה על משלוח המנות והסעודה כלולה בברכת על הניסים של המגילה.

7. האם חייבים להביא דברי מאכל כמשלוח מנות?  

תשובה:

כן לפי תרומת הדשן לא לפי מנות הלוי .

החלפת הסעודות

ייתכן כי לאור הטעמים הללו ניתן להבין מחלוקת מעניינת בין הראשונים ביחס לסיפור המופיע בגמרא.
הגמרא (מגילה ז:) מספרת שאביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין היה מחליפים את סעודותיהם, ומן הגמרא נראה שבזה היו מקיימים מצות משלוח מנות. ונחלקו הראשונים כיצד יש להבין את דברי הגמרא, ומהי הנפקא מינה ההלכתית שיש בסיפור זה: רש"י על אתר מסביר:

"מחלפי סעודתייהו – זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו".

מדבריו משתמע כי על ידי כך שכל אחד מן הצדדים היה אוכל עם חבירו ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות.

אולם, דברי רש"י תמוהים מאוד, שכן כיצד ייתכן שכאשר פלוני אוכל אצל אלמוני הוא מקיים מצות משלוח מנות, הרי הוא לא נתן לו דבר, ומה בכך בשנה הבאה הוא יזמין את אותו אלמוני לאכול אצלו, הרי הוא צריך לקיים מצות משלוח מנות בשנה זו?

ואכן, הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב, הט"ו) מבין את דברי הגמרא באופן שונה:

"וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו".

כלומר, לדעת הרמב"ם כל אחד מן הצדדים צריך לתת את סעודתו לחבירו, ועל ידי כך שניהם מקיימים מצוות משלוח מנות, ולשיטה זו הדברים פשוטים וברורים.

ברם, לאור מה שהעלינו לעיל יש מקום לומר כי לדעת רש"י מטרת מצות משלוח מנות היא ריבוי השמחה והרעות שבעם ישראל, וממילא ייתכן כי ניתן לקיים מצוה זו גם בעצם ההבטחה להזמין את הצד השני לסעודה בשנה הבאה, שכן מטרת המצוה הושגה ויש כאן ריבוי אחוה על ידי האכילה המשותפת בכל שנה ושנה.