שבועות – חג מתן תורה – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Thu, 28 Apr 2022 19:52:51 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=7.0 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png שבועות – חג מתן תורה – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 סוד כוחו של רבי עקיבא https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90/ https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90/#respond Sun, 26 Dec 2021 11:07:21 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=763

סוד כוחו של רבי עקיבא

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט פסוק י"ח). ישנו שיר המבוסס על המדרש: "אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".

הגמרא מספרת (שבת ל"א עמוד א') על גוי שחפץ להתגייר,  ביקש מהלל ללמדו את כל התורה על רגל אחת, ענה לו הלל:  "מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים". ברור שכמעט בלתי אפשרי הדבר לקיים את המצווה של אהבת לערך כמוך כהלכה באופן פוזיטיבי, אך דווקא רבי עקיבא הוא האדם המתאים ביותר ללמדנו הלכות במצוות ואהבת לרעך כמוך.

תקופה זו של השנה בין פסח לשבועות היא התקופה של ספירת העומר, ואנו נוהגים בה  מנהגי אבלות כזיכרון לתלמידיו של רבי עקיבא. לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים ובתקופת העומר כולם מתו. במקרה שלאדם היתה ישיבה עם 24,000 תלמידים  שמתו בעקבות פגם באופי,  שלכאורה יתכן שהיה השלכה מאופיו של ראש הישיבה רבי עקיבא, התגובה של רוב  האנשים הייתה שהם אינם ראויים לשמש  כראש ישיבה.  

מה עשה רבי עקיבא?  חז"ל אומרים שאחרי שתלמידיו של רבי עקיבא מתו, והעולם היה שקט(מלימוד תורה), הוא ירד לדרום ארץ ישראל והחל שוב ללמד תורה.  לרבי עקיבא היה חוסן נפשי , הוא חווה את האסון הגדול ביותר ומצא את הדרך והכוח להמשיך הלאה.

דוגמא נוספת לחוסן הנפשי של רבי עקיבא נמצא בארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש.  התלמוד מספר שהתנאים הלכו בסמוך לאזור שהיה בעבר קודש הקודשים, כשראו שועל יוצא ממקום של קודם הקודש, החלו התנאים לבכות למעט רבי עקיבא שצחק ואמר:  אם הנבואה שהתנבאו הנביאים על חורבן הבית תתגשם פשוטו כמשמעו, אז בוודאי שהנבואה של הנביאים על הגאולה אף היא תתגשם פשוטו כמשמעו.

רבי עקיבא אומר לנו [יומא פה,ב] "אשריך מי מטהר אותך ומלפני מי אתה מטהר לפני אבינו שבשמים".

רבי עקיבא באופן אישי חווה את יום כיפור כאשר בית המקדש עדיין היה קיים. הוא ראה את הכהן הגדול ביום הגדול עושה את השירות המיוחד לעם ישראל,  וכן ידע אם שנה זו תהיה טובה או להיפך. לא היה שום דבר יפה יותר מהאור הקורן  מפניו של הכהן הגדול ביוצאו  מבית קודש הקודשים.

רבי עקיבא היה צריך להתמודד עם דור שחוו יום כיפור זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש, כאשר לא היה כהן גדול הנכנס לקודש הקודשים.

רבי עקיבא פנה לעם  ושכנעם כי יום כיפור עדיין הינו יום קדוש, ועם ישראל מטוהרים עתה ישירות על ידי אלוקים בכבודו ובעצמו.

כוחו של רבי עקיבא התבטא בכך  שתמיד ראה את החיובי בכל מצב. לכן לימדנו: "ואהבת לרעך כמך". לכל אדם יש היבט חיובי.

הבעל שם טוב (1698-1760) מפרש את הפסוק כדלקמן: כאשר אדם קם בבוקר ומביט על עצמו במראה, הוא חושב, "אני בעצם אדם טוב. יש לי החסרונות שלי ואת החולשות, אינני מושלם. אך ביסודי אני טוב יותר רע. " זה, הבעל שם טוב אומר שככה צריך להעריך את השכן שלנו: הוא ביסודו טוב, ניתן לדלג על  מגרעותיו.

מצב זה אינו קל הוא  מחייב אותנו להתמקד בטוב ולא ברע – תמיד לראות את חצי הכוס המלאה ולא הריקה. זהו  המפתח להגשמת המצווה של "ואהבת לרעך כמוך"  ולכן נקרא: "כלל היסוד של כל התורה".

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90/feed/ 0
ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%94%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%a2%d7%9a-%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9a-%d7%96%d7%94-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/ https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%94%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%a2%d7%9a-%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9a-%d7%96%d7%94-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/#respond Sun, 26 Dec 2021 11:06:21 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=755

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה

פרשת קדושים היא פרשה משופעת במצוות. לפי מניינו של הרמב"ם בספר המצוות,

יש בפרשת קדושים חמישים ואחת מצוות.

שלושים ושמונה מצוות לא תעשה ושלש עשרה מצוות עשה.

בן היתר מוזכרת המצווה "ואהבת את רעך כמוך " (ויקרא פרק י"ט פסוק י"ח)

השאלה הראשונה שעולה במצווה זו היא: האם אדם  מחויב לאהוב את חברו כפי

שאוהב את עצמו?

אמר הרמב"ן (ויקרא פרק י"ט)".. כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את

נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולימד, חייך קודמין לחיי חברך( ב"מ סב א):, אלא מצוות התורה שיאהב חברו בכל עניין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב."

מסביר הרמב"ן: ליבו של האדם הממוצע לא יכול לקבל את העובדה שצריך לאהוב את רעו כמו את עצמו, ואפילו רבי עקיבא אמר חייך קודמים לחיי רעך כלומר, אם מדובר בבעיה קיומית: חיים ומוות וכדומה יש להעדיף את עצמך על פני חברך, אך בכל השאר אהוב את חברך כמוך…." יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורין באהבה."

רש"י במסכת סנהדרין( דף פ"ד/ב) כותב " "ואהבת לרעך כמוך" – לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו".

פרשנותו של רש"י פשוטה וברורה: אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך.

לזה התכוון  הלל במצוות:  "ואהבת לרעך כמוך", שמכילה בתוכה את כל המצוות כולם.

מסופר במסכת שבת (דף לא/ב) מעשה בנכרי שבא לפני שמאי, אמר לו גיירני על מנת שתלמדני את התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו.

בא לפני הלל גייריני, אמר לו "דעלך סני לחברך לא תעביד" זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור"

הלל אומר לו מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך זו היא כל התורה כולה ועכשיו צא ולמד.

אם כן המצווה "ואהבת לרעך כמוך" מכילה בתוכה את כל המצוות כולם כיצד אנו רואים זאת?

הכלי יקר מספר את סיפור המעשה ומסביר מדוע מצווה זו היא כל התורה .

"מעשה בגר שאמר למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד".

בקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל ת כל התורה,  ועל דרך המליצה אמר כשאני

עומד על רגל אחת, כוונתו היתה למסור לו דבר הנאמר מהר בלשון קצרה , שאם יזכור כלל זה, יזכור את כל מצות ה`. ולמדו הלל פסוק "ואהבת לרעך כמוך אני  ה'" כל דעלך סני לחברך לא תעביד.

אך כיצד פסוק זה יגרום לגר לזכור את כל מצוות השם?  

הכלי יקר ממשיך בהסברו, שכל מצוות התורה מחולקים לשני סוגים האחד הוא: המצוות שבין אדם למקום ויסוד אחד לכולם האמונה בה'.  הסוג  השני הוא: המצוות שבין אדם לחברו ויסוד לכולם הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" . סוף הפסוק אני ה`, דהיינו היסוד שעליו עומדות כל מצות התורה כוללות את כל הדברות הראשונות שבין אדם למקום, וכל חמשה דברות אחרונות הם כנגד ואהבת לרעך כמוך, כי שניהם כוללים את כל המצוות שבין אדם לחברו.

יוצא מכך שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה` " מכיל למעשה את כל המצוות.

כלי יקר

ואהבת לרעך כמוך. ארז"ל זה כלל גדול בתורה. ובמס' (שבת לא.) מעשה בההוא גר שאמר למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד ולמדו הלל פסוק ואהבת לרעך כמוך כל דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור. וכפי הנראה שהגר היה גר צדק ולא היה מהתל התולים לומר בדרך שחוק שילמדו כל התורה בעוד שהוא עומד על רגל אחד ממש, אלא ודאי בקש ממש שיעמיד לו כל מצות התורה על יסוד אחד דהיינו רגל אחד אשר עליו יעמיד לו כל המצות כדי שלא יבא לידי שכחה המצויה בגר אשר לא למד מנעוריו כלום ממצות התורה, ע"כ בקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל כל התורה ועל דרך המליצה אמר כשאני עומד על רגל אחד, וכוונתו למסור לו דבר הנאמר מהרה בלשון קצר והיינו ג"כ יסוד ורגל אחד וע"י שיזכור כלל זה יזכור את כל מצות ה':

ולמדו פסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה', כי כבר ארז"ל (מכות כד.) בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד) וזה אינו סותר דברי הלל כי כל מצות התורה הם על שני סוגים האחד הוא, המצות שבין אדם למקום ב"ה ויסוד לכולם האמונה בה' השני הוא, המצות שבין אדם לחבירו ויסוד לכולם פסוק ואהבת לרעך כמוך. ומטעם זה היו הכרובים פורשים כנפים למעלה מחוי כלפי מעלה כנגד המצות שבין אדם למקום, ופניהם איש אל אחיו כנגד המצות שבין איש לחבירו, וכשאמר כאן על רגל אחד היינו יסוד אחד לכל סוג וע"כ אמר לו פסוק ואהבת לרעך כמוך ועל רגל זה העמיד לו כל המצות שבין אדם לחבירו, ואמר לו גם סוף הפסוק אני ה' דהיינו היסוד שעליו העמיד חבקוק כל מצות התורה והיינו האמונה בה', ומאמר אני ה' דוגמת דבור אנכי הכולל כל דברות ראשונות שבין אדם למקום ב"ה וחותם לכולם כבוד או"א כי מסוף דברו ניכר שראש דברו אמת, יען כי יוקח ק"ו מן כיבוד אב ואם אל כיבוד השותף הג' ית' שמו הלא הוא אביך קנך:

ודבור לא תחמוד כולל כל חמשה דברות אחרונות והוא כנגד ואהבת לרעך כמוך כי שניהם כוללים כל המצות שבין אדם לחבירו, וכן א"ר לוי (ויק"ר כד ה) עשרה דברות כתובים בפרשה זו ומסיק שדבור לא תחמוד כנגד ואהבת לרעך כמוך ע"ש: אדם למקום ב"ה ויסוד לכולם האמונה בה' השני הוא, המצות שבין אדם לחבירו ויסוד לכולם פסוק ואהבת לרעך כמוך.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%95%d7%90%d7%94%d7%91%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%a2%d7%9a-%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9a-%d7%96%d7%94-%d7%9b%d7%9c%d7%9c-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/feed/ 0
ערב ר"ח סיון – תפילת הבנים https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%a8%d7%97-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%a8%d7%97-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d/#respond Sun, 26 Dec 2021 10:47:23 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=690

ערב ר"ח סיון - תפילת הבנים

תפילת הבנים

 נוהגים רבים לנסוע לקברו של השל"ה הקדוש (הרב ישעיה הלוי הורביץ זי"ע בטבריה) ולהתפלל את "תפילת הבנים" המפורסמת , שלגביה אמר: "לבי אומר לי כי נכון לומר תחינה זו בערב ראש חודש סיון", ואלו שנשארים בביתם אומרים את התפילה במקום מושבם.

מצ"ב העתק מהתפילה. תפילה זו שמקורה בספר 'שני לוחות הברית – השל"ה' (הרב ישעיה הלוי הורביץ זי"ע). בתפילה זו אנו מבקשים מבורא עולם שילדינו ילכו בדרך הישר, ויצליחו בכל מעשיהם).

[צריך אני להודיע ולפרסם סדר התפילות שמצאתים בקונטרסי אחד המדקדקים הדבקים בה', וסידר סדר ותפילה לעצמו, לכל עניין המצטרך לו, והכל יפה בעתו, ובזה מראה כי משליך על ה' יהבו בכל עניניו… 

וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, ואגב כל צרכיהם וזיווגם, מה' יצא הדבר. ולבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלהינו. וראוי לישב בתענית ביום ההוא הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל להתענות אז הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים יהיה תענית גמור ככל דיני תענית צבור. וזו הנוסחא של התפלה:  (של"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה ענייני תפילה)]

אַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה קֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְהִשְׁתְּמוֹדָעָא (כדי להודיע)  אֱלקוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים,  כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת. וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הדּוֹרוֹת, לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ [יִשְׁמָעאֵל] יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".

כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלקִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּות, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכֹחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%a8%d7%97-%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d/feed/ 0
פסח – "לכם" "אתכם" https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a1%d7%97-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%9b%d7%9d/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a1%d7%97-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%9b%d7%9d/#respond Sun, 26 Dec 2021 10:45:11 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=676

פסח - "לכם" "אתכם"

שני הבנים – החכם והרשע, בולטים בשאלותיהם בהשוואה ל"תם" ו"שאינו יודע לשאול". הן הבן החכם והן הבן הרשע, שואלים כמעט שאלה זהה אך בניסוח שונה. ניסוח השאלה מבטא את השקפת עולמו של השואל.

ידוע לנו הוויכוח לגבי "יהודה ושומרון". ישנם יהודים המכנים אותם שטחים "משוחררים", ויש המכנים "כבושים". על פי הניסוח אנו יודעים לאיזה צד פוליטי משתייך כל אחד מהם.

גם החכם וגם הרשע מצטיינים בניסוח, ושתי מילים מאפיינות אותם: החכם אומר "אתכם" והרשע אומר "לכם".

לכאורה שתי מילים דומות, אך הרשע בשאלתו מדגיש את ההבדל בינו לבין האחרים "הוציא את עצמו מן הכלל". החכם אומר "אתכם" – מדגיש את הרצון להבין כאילו הוא אחד מאתנו, מנסה להבין ולקיים מתוך עשייה, כפי שנאמר: "נעשה ונשמע".

באותיות "לכם" ו"אתכם" ישנו עניין המבטא את השקפת העולם היהודית לעומת החילונית. האותיות "לכם" הן אותיות כ.ל.מ. המופיעות יחד ומתרכזות באמצע הא"ב תוך ניתוק ממה שקדם לו וממה שיופיע אחר כך.

זוהי בעצם השקפת עולם חילונית – הרואה את ההתמקדות העכשווית בפרק זמן קצר, ולמעשה מנתקת את האדם מההיסטוריה של עמו. "אכול היום כי מחר…" בעוד היהודי המאמין מתחיל ב – "א" מגיע לחיי היום יום "כ. מ." וחושב על הסוף – "ת".

לכן אנו אומרים בסדר "לשנה הבאה…" גם לעתיד. בכל דבר מחוייבים אנו לזכור את ראשיתנו: את יציאת מצרים, את האבות ואת הניסים, לחיות את חיי היום יום ולחשוב על המחר.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a1%d7%97-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%9b%d7%9d/feed/ 0
אהבה והבנה הם יעד ומטרה, ולא הבסיס להתחלה! https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%9c/ https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%9c/#respond Sun, 26 Dec 2021 10:44:05 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=671

אהבה והבנה הם יעד ומטרה, ולא הבסיס להתחלה!

 

אהבה והבנה הם יעד ומטרה, ולא הבסיס להתחלה

 שאלו פעם את המגיד מדובנא – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?

המגיד ענה במשל כדרך המגידים – משל  למלך ומלכה שלא היו להם ילדים. הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים, למכשפות ולא נענו. לימים נודע להם על  קוסמת המתגוררת באזור מגורים מרוחק אשר יכולה  לברכם בפרי בטן. הלכו לאותה קוסמת שבירכה אותם בהולדת בת, אך הוסיפה ואמרה: אם רוצים אתם  שתחיה, הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסורה היא  מלראות גבר, כולל אביה מולידה.

בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה לאי בודד, ושם ילדה המלכה בת יפהפייה.  המלך שמע עד כמה יפהפייה,חכמה ומוצלחת ביתו, אך מנוע  היה לראותה.

כשהגיעה לגיל שמונה עשרה היה צורך לחתנה, אך ישנה בעיה, אסור לאף גבר לראותה. כל אחד מהמועמדים מעוניין היה לראותה בטרם ישאנה לאשה.

לימים  הגיע נסיך ואמר – אם הכלה ממשפחה טובה, הנני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו בשעה טובה. בחופה מרים החתן את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפהפייה. החתן נדהם ותוהה לעצמו – זה נראה יותר מדי טוב.

הוא חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות, ואז מגיע לומר תודה רבה לאביה של הכלה על הבת המוצלחת ששודכה לו.

למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה לכל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אנו מעוניינים לראות!

בכל זאת עם אחד הסכים לקחת את הסיכון וקיבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק לאחר כמה חודשים, משנוכח לראות שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להודות  לו, שזה בזמן שמחת תורה.

המגיד מדובנא הסביר שכאשר הקב"ה הציע את התורה לעולם, לכל עם הייתה שאלה לגבי התוכן של התורה. גם לבני ישראל היו שאלות ותהיות אך היו מוכנים לקחת על עצמם התחייבות בטרם קיבלו תשובה לשאלתם.  בודאי ובודאי לאחר שקיבלו על עצמם את ההתחייבות, היו להם היסוסים בלב, ההיגיון יכול להבין משהו שהלב עדיין לא מקבל. הם הבינו שאם ה' נותן את התורה זה הדבר הטוב ביותר שיש. לאחר  שחיו עם התורה ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי) גם הלב הבין שעשו את הדבר הנכון, ואז שמחו בשמחת התורה, לשמוח במתנה מהקב"ה.

המשל של המגיד מדובנא מדבר אלי משום שהנני רושם נישואין. אני שואל, בדרך כלל, את הזוגות מה הבסיס של הנישואין שלכם? מדוע הינכם נישאים? מה יהיה היסוד של הנישואין שלכם?

בדרך כלל עונים בני הזוג, אנו אוהבים זה את זה ומבינים אחד את השני, ואני עונה: שהסנטימנטים צודקים אך לא ניתן לבנות חיי נישואים על רגשות, שיש החושבים שזו אהבה אמיתית.

אהבה אמיתית גדלה עם הזמן, והבנה באה לאחר ניסיונות שבני הזוג עברו יחדיו לאחר תקופות של שיתוף וניסיונות של השתתפות.

אהבה והבנה הם היעד והמטרה, הם לא הבסיס להתחלה. היסוד של נישואים זו התחייבות טוטאלית אחד לשני, להגיע לשיא של האהבה והבנה. כדי לעשות זאת בני הזוג מתחייבים ללכת צעד אחר צעד ללמוד אחד את השני להגיע עם הזמן ועם ההבנה לאהבה.

באותה מידה יסוד ובסיס הקשר שלנו עם הקב"ה. זוהי המחויבות הטוטאלית שלנו להגיע לשיא הדבקות. כמו בין בני זוג מאושרים שלומדים זה את זה, בני ישראל לומדים את התורה והיחסים ביניהם הולכים ומשתפרים וגדלים ביחד עם הזמן. עד שבעזרת ה' יגיעו לשמחת תורה, לשמוח בעצם קבלת התורה.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%9c/feed/ 0
סגולותיה של מצוות העומר https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8/ https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8/#respond Sun, 26 Dec 2021 10:33:55 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=669

סגולותיה של מצוות העומר

בימי בית המקדש, ביום ט"ז ניסן יום השני של פסח, היה עם ישראל מביא קרבן מיוחד של שעורים (ויקרא כ"ג, י'). קרבן זה נקרא "קרבן העומר" קרבן העומר והבאת העומר התיר אכילת "חדש": התבואה החדשה, רק לאחר הקרבתה הותר השימוש בתבואה החדשה של אותה שנה.

התורה מוסיפה לנו "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה". (ויקרא כ"ג ט"ו).

ישנם שאלות רבות בנוגע לקרבן העומר:

 א. מה משמעות המילה עומר? עומר זו מידה, זו הכמות של התבואה שהיו צריכים להביא. לכאורה נראה מוזר שהקורבן יקרא על שם המידה, ולא כפי שקרויים שאר הקורבנות: פסח, שלמים, תודה, שתי הלחם שמתארים את הקורבן או המטרה אך לא המידה בפשטות.

ב. מה מיוחד בקרבן זה שאנו מונים בין פסח לשבועות, והספירה קשורה לעומר? יום ראשון לעומר, יום שני לעומר וכו'.

ג. מדוע הביאו את קרבן העומר בט"ז ניסן? מה המיוחד ביום זה?

במדרש ישנה חשיבות רבה לזכות והמשמעות של קרבן העומר. על פי  המדרש בזכותה אברהם קיבל את ארץ כנען.

לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצוות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען. שכתוב:  "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור, ואיזו זה מצוות העומר". (ויק"ר כח'- ד.)

דברי חז"ל אלו מעניינים מאוד. פשוטו של הפסוק "ואתה את בריתי תשמור" עוסק בברית המילה, והנה חז"ל  דורשים את הפסוק גם על העומר. העומר אינו רק מנחה אלא גם ברית, והחיבור לברית הזו היא המפתח לירושת הארץ.

יתר על כן, חז"ל מוסיפים שבזכות ברית העומר עם ישראל ניצלו בימי גדעון. בימי חזקיהו, בימי המן ואף בימי יחזקאל.

המדרש מאריך על חשיבות היום הזה, החשיבות של קרבן העומר שבזכותה נצלו כל כך הרבה. מה מיוחד בקרבן העומר מהי אותה ברית העומר, וכיצד בכוחה להציל אותנו מכל הבאים לכלותינו?

רבי יוסף מסלנט (רב בירושלים לפני כמאה שנה) כתב ספר בשם באר יוסף בה הוא מסביר ר שהמפתח להבנה של קרבן העומר הינו המדרש שבו ה' אמר למשה במדבר: נתתי עומר של מן לכל יום לכל יהודי, וכתמורה היהודים יביאו לי קרבן עומר כל שנה בט"ז ניסן.

המדרש אומר שהמטרה של הקורבן להזכיר את העומר שקיבלנו במדבר. לכן קוראים לקרבן בשם זה כדי להזכיר לנו את העומר של המן במדבר. המן שקיבלנו במדבר מזכיר לנו שה' נותן  לחם מן השמיים.

ברור לכל שה' זן ומפרנס לכל. בכל הדורות עלינו לזכור שלמרות העבודה שלנו וההשקעה שלנו,  הקב"ה זן ומפרנס זה המסר של המן וזו המשמעות של קרבן העומר.

כאשר אנו אוספים את תבואת החיטה יכולנו לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ולכן יש ציווי להביא קרבן העומר שיזכיר לנו את המן,  ולהזכיר שהפרנסה מהשמיים. לכן אף מביאים את העומר בט"ז בניסן.

לפי המסורת המן הפסיק בז' אדר יום פטירתו של משה רבינו. אבל החזיק בכליהם עד ט"ז בניסן. ביום שהמן הסתיים היו צריכים להביא את קרבן העומר.

אנו סופרים את הספירה של שבע שבתות תמימות ומקשרים אותם לקרבן העומר. אם היינו מביאים את קרבן העומר רק יום אחד בשנה, יתכן שהמסר ישכח, לכן ההלכה דורשת שנחזור על זה ארבעים ותשע פעמים. עד שנעשה כטבע שני.

המדרש ממשיך, מזכיר ומדגיש שבזכות העומר עם ישראל ניצלו כל כך הרבה פעמים. אם אנו נלמד את המסר של פרנסה, שה' הוא זה שנותן לנו והכל בא ממנו, זהו מסר שיגרום לנו את הזכות לכל הישועות המוזכרות המדרש.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8/feed/ 0
הקשר בין התורה למדבר​ https://ravweisz.co.il/elementor-653/ https://ravweisz.co.il/elementor-653/#respond Sat, 25 Dec 2021 23:27:27 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=653

הקשר בין התורה למדבר

פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג השבועות, חג מתן תורתנו.

נשאלת השאלה מדוע  ניתנה התורה במדבר?

חז"ל מתארים את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל  כקשר של נישואין.

אם כן, מדוע נישואין במדבר ריק?

לכאורה, המקום של עריכת הקשר בין השם לעם אמור היה להיות במקום מפואר כראוי למעמד של "נישואין".

מהו  הקשר המיוחד בין התורה ובין המדבר?

להלן כמה רעיונות:

א.  במידה והתורה הייתה ניתנת במקום או בקהילה תרבותית היו אומרים שהתורה קשורה עם אותה תרבות וסביבת חיים. חוקרים היו מתייחסים לתרבות שבה ניתנה התורה. המקום בו ניתנה התורה היה משתייך לתקופה המיוחדת של התרבות הזו, ואז  היו שמים את התורה בפרספקטיבה היסטורית.

אך לא ניתן לעשות זאת,  התורה היא  לא תרבות, לא היסטוריה ולא אומנות.

התורה היא לא ספר היסטוריה ח"ו. תורה מלשון הוראה. התורה מורה לנו כיצד עלינו לחיות.

התורה לא שייכת למקום מיוחד או לשפה מיוחדת. לכן התורה ניתנה במדבר, מקום אשר אינו  שייך לשום תרבות ודרך חיים. המדבר ריק, לא בשל, פשוט, בלי תחכום מיוחד.

ב.  אם התורה הייתה ניתנת במקום מתורבת, בקהילה מסוימת, אותה קהילה או סביבה היו טוענים שהתורה שייכת להם, לתרבות ,  לאנשים כמותם.

אך  התורה ניתנה במדבר כדי להראות שהתורה שייכת לכולם, לכל נשמה ונשמה בעולם. אין לאף אחד זכויות על התורה. כל אחד ואחד יכול לתקשר עם ה' דרך התורה. לכל אדם בעולם יש המטרה המיוחדת אשר לשמה הגיע לעולם,  וההוראה כיצד להגיע לייעוד כתובה בתורה.

ג.   במידה והתורה הייתה ניתנת במקום מפואר ואטרקטיבי היו אומרים שהתורה מחייבת במצבים ספציפים של פאר ואטרקטיביות ולא  במצבים אחרים.

התורה מדריכה אותנו כיצד  עלינו להתנהג אף כאשר החיים לא כל כך מאירים, גם כאשר אנו חיים במדבר, גם כשלא השגנו כל מה ששאפנו להשיג. התורה ניתנה במדבר כדי לומר לנו שכל אחד ואחד יכול, דרך התורה למצוא את דרך היציאה מהמדבר שלו.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/elementor-653/feed/ 0
כל אחד יכול להיות הגואל https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%90%d7%9c/ https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%90%d7%9c/#respond Sat, 25 Dec 2021 23:19:58 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=627

שבועות - כל אחד יכול להיות הגואל

מגילת רות מתחילה בסיפור שאיש מבית לחם יהודה הלך לחיות בשדה מואב בגלל הרעב בארץ.

חז"ל מבקרים את האיש הזה, שעזב את עמו בזמן צערם. בזמן שהיה יכול לעזור ולתרום להם, הוא דאג לעצמו וברח למואב. בתחילת הסיפור הוא מתואר כאיש אנונימי: "וילך איש",  ורק בפסוק השני מתגלה לנו שהאיש הזה הוא אלימלך. ישנה  תוספת של מילים וחז"ל שואלים מדוע לא כתוב בפסוק אחד "וילך אלימלך"? מה המסתורין בפסוק הראשון, ומדוע רק בפסוק השני נאמר ששמו אלימלך?

אנו מוצאים סוג זהה של תיאור בתורה בספר שמות. שם מדובר על איש מבית לוי שהלך והתחתן עם בת לוי (שמות ב' א') ולאחר מכן התורה מזהה את האנשים האנונימיים הללו כעמרם ויוכבד, הוריהם של משה.

בעל הטורים מציין שאלו המקרים היחידים בתורה שהתורה משתמשת בלשון "וילך איש". מכאן ברור שיש ביניהם קשר. בפעם הראשונה שכתוב "וילך איש", מתגלה שמהאיש הזה יצא הגואל – משה. בפעם השנייה, ברות, כתוב "וילך איש" ומתגלה לנו שמהאיש הזה יצא גואל אחרון, משיח, שהוא צאצא של דוד מצאצאי  רות.

למדנו  שמאנשים שמתוארים אנונימיים יצאו גואלים. האדם  שממנו יצא הגואל, יכול להיות אנונימי ביותר. לא צריך להיות מנהיג הדור, לא צריך להיות אלימלך ולא צריך להיות עמרם. לכל יהודי ויהודי יש את האפשרות לגדל ילד, שיכול להיות אישיות גדולה ולהיות הגואל. אין צורך להיות מיוחס, עם דם מיוחד כדי להגיע לגדולה. לכל יהודי יש את הפוטנציאל להפוך למנהיג בעמו. על כל אחד לשאוף להיות הכי טוב שהוא יכול להיות, משום שלכל אחד יש את היכולת הטמונה בו להיות הטוב ביותר שאפשר.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%90%d7%9c/feed/ 0
אנשים אנונימים בתנך https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a/ https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a/#respond Sat, 25 Dec 2021 23:17:53 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=617

שבועות - אנשים אנונימים בתנך

 

שיעור לשבועות תש"ע בנושא אנשים אנונימים בתנ"ך

 

1. שמות פרק ב,

 

(א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:

(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים:

(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:

(ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:

(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:

(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד:

(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:

(ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ:

(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה …….ּ:

 

2.      ספר במדבר פרק כה 

 

 (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:

(ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

3.      ספר במדבר פרק כה  

 

(יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי:

(טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.

4.        ספר בראשית פרק יג  

 

(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:

(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:

(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד:

(יד)וה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:

(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:

(טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה:

(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה

 (יח)וַיֶּאֱהַל  אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'

5.      ספר בראשית פרק יד  

 

(יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:

(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם

 

6.       ספר בראשית פרק יח 

 

(א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא  וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:

(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:

(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:

(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:

(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:

(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:

(ח) וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:

(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:

(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:

(יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:

7.      ספר בראשית פרק יח

 

 (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:

(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיאה'עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:

 

 

8.       ספר בראשית פרק יט

 

(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין:

(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה:

(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם:

(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו:

(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ:

(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:

(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח:

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:

(יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵיה'  וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ:

(יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:

(טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:

 (טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:

(יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה:

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי:

(יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:

(כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי:

(כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(כב) מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר:

(כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:

(כד)וה'הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵתה'מִן הַשָּׁמָיִם:

(כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:

(כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:….

 (ל) וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:

(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ:…

(לו) וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן:

(לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם:

(לח) וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם:

9.       ספר דברים פרק כג

 

 (ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי  בִּקְהַל ה'גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַלה'עַד עוֹלָם:

(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ:

 (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ  בְארצו

10.   ספר שופטים פרק יג

 

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה:

(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן:

(ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא:

(ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹקים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:

(ו) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹקים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹקים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי:

 (ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹקים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹקים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ:

(י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי:

(יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי:

(יב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ:

:(יג) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר:

 (יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְה'מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דְבָרְיךָ {דְבָרְךָ} וְכִבַּדְנוּךָ:

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶּלִאי:

 (כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה':

11.  ספר שמואל א פרק א

 

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי:

(ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִיםוּלְחַנָּה*אֵין* יְלָדִים:

(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה:

(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ:

(יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵיה'וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ:

(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:

(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:

(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה':

(טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה:

(יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ:

(יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד:

(יט) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵיה 'וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה':

(כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו:

(כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַה' אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ:

12.  ספר שמואל א פרק ג

 

(יט) וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה:

(כ) וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה':

(כא) וַיֹּסֶף ה' לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה ה' אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר ה':

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a/feed/ 0
תורה שבעל פה = תורה שבכתב​ https://ravweisz.co.il/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91%e2%80%8b/ https://ravweisz.co.il/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91%e2%80%8b/#respond Sat, 25 Dec 2021 23:14:54 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=612

תורה שבעל פה = תורה שבכתב

טעמים רבים נאמרו לגבי מגילת רות בשבועות, אך נראה שהטעם לכל זה הוא כדי להראות את כוחה של התורה שבעל פה, שללא התורה שבע"פ לא היה קיום לעם ישראל.

בועז שלקח את רות, הסתפק מאד האם יוכל לקחתה לאישה כיוון שרות היתה מואבית וכתוב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", ואכן בועז שלח את רות לגואל – שהיה קרוב יותר ממנו ובכל זאת שאף לקחתה לאשה, כיוון שבית דין פסקו שמואבי אסור לבוא בקהל ה' אבל מואבית מותרת. אם כך, אם היינו הולכים רק לפי תורה שבכתב היתה אסורה רות לבוא בקהל, ואז כל השלשלת מדוד המלך לא היתה קיימת בעם ישראל.

זוהי מעלתה של תורה שבעל פה.

היה ספק בטהרת הייחוס של דוד המלך  – האם הוא כשר כיוון שהיה מזרעה של רות , ואחיו החשיבו אותו ללא כשר לבוא בקהל. רואים זאת כששמואל הגיע לחפש מלך לעם ישראל מבניו של ישי, לא עלה על דעת אחי דוד שהוא זה האמור להיבחר למלך עד לאחר ששמואל לא הבחין בין אלה שעמדו לפניו באדם המתאים למלוך על העם,  הציגו לפניו את דוד, שעליו אמר אותו ה' בחר למלך.

רואים שדיון זה נמשך שנים רבות: האם הותרה רות לבוא בקהל ה', ובכל זאת לאחר פסק הדין הסופי של שמואל לא היו  עליו עוררין, ופסק של התורה שבעל פה זהו פסק כאילו נכתב בתורה שבכתב.

רואים עד כמה גדולה תורה שבעל פה, שאמורה להזכיר לנו בחג השבועות שזהו יסוד קיומו של עם ישראל.

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91%e2%80%8b/feed/ 0