תשעה באב – מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי

המשמעות של תשעה באב בימינו/

rivkacoi_admin — Thu, 30 Dec 2021 11:33:35 +0000

המשמעות של תשעה באב בימינו

אנו מציינים את תשעה באב וצמים מדי שנה, וזאת בעיקר כדי להתאבל על חורבן בתי המקדש, הראשון והשני, אשר חרבו (בהתאמה) לפני מעל 2500/ 2000 שנה. מדוע? מהי החשיבות לזכור ולהחיות זיכרון כל כך רחוק? מדוע חורבן שני בתי המקדש הינו בעל חשיבות כזו ליהודים בני זמננו? מהי המשמעות של יום זה, לדור שזכה שרוב עם ישראל חי בשלווה יחסית?

ניתן למנות לכך כמה טעמים:

ראשית, חורבן בית המקדש איננו האירוע הטרגי היחיד שהתרחש בתשעה באב. המשנה (תענית כ"ו) מלמדת אותנו, כי " חמשה דברים " חמש טרגדיות התרחשו באותו יום. וכך נאמר שם: בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. את כל האסונות הללו אנחנו זוכרים ומזכירים בתשעה באב. כמובן המשנה יכולה לצייןמאורעות שקרו רק עד זמן כתיבת המשנה אבל גם לאחר תקופת המשנה עד ימינו קרו בתשעה באב מאורעות נוראות אחרות . כאשר הגמרא שואלת איך אנו יודעים באיזה יום נחרב בית השני – הלא התאריך לא כתוב בכתובים ?

התשובה של חז"ל איננו שמסורות בידינו מדור דור כמו שהיינו מצפים – הלא התנאים חיו בתקופת בית המקדש ומיד לאחרין אלא התשובה המפליאה היתה :

" דתניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב " ואמנם כן היום הזה לפני ואחרי חורבן הבית נהיה " יום המוכן לפורענות"; כלשון הרמב"ם (הלכות תעניות ה' : ג' ).

ובכן אירועים טרגיים נוספים שאירעו סביב תשעה באב. הם בין היתר:

גירוש יהודי אנגליה – ביום ט' באב בשנת ה'ן' (18 ביולי 1290) הורה אדוארד הראשון מלך אנגליה לגרש את כל היהודים מארצו

גירוש צרפת הגדול החל בי' באב ה'ס"ו (22 ביולי 1306, אז גזר פיליפ הרביעי על כל היהודים לעזוב את צרפת תוך חודש.

גירוש ספרד בשנת 1492, ארבעת החודשים שניתנו ליהודים לעזוב את ספרד הסתיימו ב־31 ביולי 1492, ליל ח' באב ה'רנ"ב.

פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שהתרחש במספר ימים סמוכים לתשעה באב ה'תרע"ד(1914)

בערב תשעה באב (ח' באב) ה'תש"ב, 22 ביולי 1942, החל גירוש המוני גדול מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.

תחילת יישום תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 חל בעשרה באב ה'תשס"ה, יום שבו נשרף רוב ההיכל.

אמנם כן תשעה באב הינו יום המוכן לפורענות במשך ההיסטוריה

מה המשמעות לימינו אנו? חשוב ביותר, להבין שחז"ל קבעו את צום תשעה באב כדי להנציח גם את כל המכות שפקדו את עמנו- מאז חורבן בית השני, בין אם אלו אירעו ביום זה (ט' באב ) ובין אם לא.

בקינה כ"ו "מי יתן ראשי מים" לר' קלונימוס בר יהודה, הוא מבכה את חורבן קהילות אשכנז – בזמן גזירות תתנ"ו, ובפרט קהילות שפירא, וורמייזא ומגנצא. בעל הקינה מודע לכך שהוא מקונן על המאורע הזה בתשעה באב על אף שהחורבן לא אירע בט' באב. הוא כביכול "מתנצל" ואומר שלא ניתנה לו הזדמנות אחרת לקונן באשר "וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה". כלומר שאין בידינו כוח להוסיף ימי אבל בלוח השנה. לכן רבי קלונימוס צירף את קינת חורבן הקהילות ע"י הצלבנים לקינות חורבן הבית.

כנראה שחז"ל לא רצו לקבוע ימי צער רבים שימלאו את לוח השנה וישפיעו עצבות תמידית על המוני בית ישראל. משום כך חז"ל קבעו יום אחד שיסמל את כל הצרות שאירעו לעם ישראל. לכן בקינות נפגוש אירועים שכלל לא התרחשו בתשעה באב כמו הקינה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה שנכתבה על עשרת הרוגי מלכות, שהם צדיקים שעמדו בראש הנהגת האומה ונהרגו במסגרת גזירות שמד שונות בתקופת המרידות ברומאים.

'שאלי שרופה באש ' )קינה n"ו (קינת רבנו מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג על שריפת התלמוד בפריז. הדבר קרה ביום ערב שבת פרשת חוקת שנת ה' ד ונאמרת כחלק קינות בתשעה באב ועוד קינות על מאורעות שלאו דווקא קרו בתשעה באב. הסבר זה עמד ביסוד ההתנגדות של גדולי ישראל לקביעת יום תענית לציון שואת יהודי אירופה האיומה.

אפשר לעמוד על נקודה נוספת. בדברי התלמוד ירושלמי (תענית ד,ה) בסתירה בין המשנה בתענית לפיה הצום על בקיעת העיר חל בי"ז תמוז לבין הכתובים במלכים ובירמיהו, שבהם נאמר שהעיר הובקעה בט' בתמוז. על כך כותב הירושלמי ש"קלקול חשבונות היה שם". למרות שהנביאים ידעו שהעיר הובקעה באמת בי"ז בתמוז הם לא שינו וכתבו שהעיר הובקעה בט' בתמוז. בכך הנביא שיקף את תודעת העם, את טירוף הדעת בו היה שרוי העם בתקופת האבל על חורבן הבית. האדם האבל אינו מבחין בין ימינו ובין שמאלו. יום ולילה משמשים אצלו בערבוביה. חורבן הבית הינו אבלות ישנה אבל חז"ל רצו שנמשיך להתאבל ונמשיך לשמר את התחושה של "אבלות חדשה" שאירעה זה עתה. בדיוק כפי שלגבי חג הבפסח הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ו) כתב: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא עתה משעבוד מצרים. כך בתשעה באב חייב אדם להיות שרוי בתוך טירוף הדעת כמו אבל שמתו זה עתה מוטל לפניו, כך הצרות כולן מתערבות ונמהלות אחת על תוך השנייה ומצוינות כולן בתשעה באב.
הרב י"ד סולוביצ'יק זצ"ל מזכיר את הרמב"ם, שלדעתו בתקופת בית שני, ציינו את תשעה באב על מנת להזכיר את חורבן בית הראשון. הרב מקשה כיצד ציינו את תשעה באב, הלא הכהנים היו בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם. ומסביר הרב שיום תשעה באב בתקופת בית השני שימש כיום תפילה והודאה על כך שבית המקדש קיים, ותפילה לעתיד שלא ייחרב. הרב אומר שאת בני אותו דור רדפו רוחות החורבן בית הראשון

“The Ghost of the Ĥurban stalked the land.”.

רעיון זה יכול להיות מסר מעשי בשבילנו. מעבר לתפילה לגאולה שלמה, גאולה רוחנית ובניית בית המקדש. עלינו לזכור שלפני לא מעט שנים, נשמדו שליש מעמינו, וחצי מעמנו נמצאו מאחורי מסך הברזל. חיינו בגלות מדינית וסבלנו צרות והשפלות אין סופיים והיום בארץ האפשריות הבלתי מוגבלות ההתבוללות עושה שמות בקהילות היהודיות . עלינו להתפלל ביום זה לגאולה השלמה ברוחניות ובגשמיות אבל גם לשימור השלווה החלקית לה זכינו כבר.

צום תשעה באב מלמד אותנו שגם באפילה הגדולה ביותר יש נחמה. מתוך הצרה הגדולה ביותר בוקעת קרן אור. כך בעיצומו של יום, בדיוק כאשר נשרף בית המקדש אנו אומרים את תפילת נחם. ולזה יאים דברי רבי עקיבא בסוף מסכת מכות, שכאשר ראה שועלים הולכים במקום קודש הקודשים צחק ואמר : "לכך אני מצחק, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה (ציון שדה תחרש) הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה (עוד יישבו זקנים וזקנים ברחובות ירושלים), עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת"… ועל זה הפטירו חבריו התנאים "עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו"…

או כדברי המדרש על תהילים פרק ע"ט מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹקים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶך טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; "אמרו לאסף: הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר. אמר להם מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה. דבזה שהצית אש בציון ותאכל יסודותיה – בזה כלה חמתו אשר היה לו על ישראל, ושוב אין לו חמה עליהם", וזה באמת דבר שראוי לשמוח על זה.

לבסוף, אסור לנו לרגע לזלזל בהשפעה המתמשכת והמתמדת של חורבן בית המקדש, גם כיום, קרוב ל -2,000 שנה אחרי חורבן בית שני. בית המקדש לא היה סתם בניין עתיק. זיכרון קיומו אינו בשבילנו סתם סקרנות ארכיאולוגית. הוא שימש כמרכז הרוחני של העם, והיווה גורם מרכזי לאחדותו. בית המקדש היה מקור כפרתנו, ואף מקום תפילה לכל אומות הארץ; הוא ייצג שלום, ביטחון, שלמות ושלווה. העולם שלנו היום, רחוק מלהיות מושלם, ואולי על זה, יותר מכל, צריכים אנחנו לחשוב ביום תשעה באב.

מה עלינו לעשות ביום זה מעבר לזה שאנו זוכרים את העבר כאילו זה קורה היום ? עלינו לדאוג לבנות את העתיד!! וכמאמר חז"ל: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא, פרק א, הלכה א). אין זה מקרה, שסמוך לתשעה באב אנחנו מציינים את ט"ו באב. המשנה מתארת כיצד התפרצה השמחה בירושלים מדי שנה בתאריך זה: "בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים, כדי לא לבייש את מי שאין להן (העניות), ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים" (משנה תענית ד' ח').

במילים אחרות: ט"ו באב הפך ליום השידוכים בירושלים. בטוחני, שבני ירושלים הרווקים לא סתם יצאו לכרמים על מנת לחפש להם כלה… אירוע שנתי זה היה חלק מהנחמה אחרי היום הקשה. אולי בתשעה באב אחר הצהריים ארגנו את השידוכים שסוכמו לבסוף בט"ו באב וזהו שאמרו חז"ל: כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים (ברכות ה).

התיקון המעשי עבורנו לצער הגדול של תשעה באב: הוא לעסוק בבניין, לעשות "שידוכין", להפגיש בני זוג במטרה לבנות מחדש את החורבות של ירושלים.

יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות

שבת חזון – שבת שהיא מועד.

rivkacoi_admin — Thu, 23 Dec 2021 21:59:53 +0000

שבת חזון - שבת שהיא מועד

ר' יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) מצוטט באומרו כי "השבת היא המארחת המושלמת ומברכת ומכבדת את כל האורחים שבאים לבקר אותה!". במה דברים אמורים? אם מדובר בראש חודש הרי שהשבת תכבד את היום עם תפילת מוסף, כאשר יום טוב נופל בשבת, יום טוב גם יחלק את שחרית. אם יום כיפור ייפול בשבת אז יום הכיפורים יקבל את כל התפילות של היום. בדרך כלל שבת לוקחת את האופי של כל יום שחל בה, בין אם זה יום טוב, ראש חודש או אפילו יום כיפור. עם זאת, כשמדובר ביום צום, שבת אינה מאפשרת לצום להיכנס לגבולותיה, אפילו מעט, אפילו יום צום כתשעה באב!

תשעה באב הוא לא רק יום צום אלא הוא גם מועד. יחד עם זאת אנו לא חשים הרבה מההיבט של המועד שבו כאשר הוא חל בימות השבוע, לרוב הוא מורגש על ידי תפילות שהושמטו ביום זה, כדוגמת תחנון וכדומה.
(בשולחן ערוך הלכות תשעה באב סימן תקנט סעיף ד' נפסק : "אין אומרים תחנון, (ולא סליחות) בתשעה באב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד.")
מתי כן מכירים בגודלו של יום תשעה באב כמועד? בעת שתשעה באב נופל בשבת, השבת מעצימה את המועד של תשעה באב , אז ניכרת גדלות היום, עד כדי כך שאוכלים סעודות כמו סעודות שלמה בשעתו סעודה דשנה כיד המלך כמו הארוחות בארמון המלך שלמה כדברי חז"ל מעלה על על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו (שבת מ"א ע"א)

מועדים לשמחה ושנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים
הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

הרב אלישיב, הרצח בבולגריה, והקינות.

rivkacoi_admin — Thu, 23 Dec 2021 21:50:18 +0000

הרב אלישיב, הרצח בבולגריה, והקינות

בשבוע שעבר ביום רביעי, קרו לעם ישראל שתי טרגדיות שונות, נפטר הרב אלישיב זצ"ל ולאחר כמה שעות הייתה התקפת מחבלים בבולגריה על קבוצת תיירים ישראלים הי"ד.

תוך כמה שעות מהיוודע דבר הסתלקות הרב זצ"ל, התארגנו ונסעו כחצי מליון אנשים, מכל קצווי הארץ, להשתתף בהלוויה. מעט מאוד אנשים השתתפו בהלוויות של הצעירים שנהרגו בבולגריה.

הרב זצ"ל היה ידוע לכולם, הכרנו את השפעתו על כלל ישראל, את פסקי ההלכה שלו, בודאי ובודאי הוא יהיה חסר לעם ישראל. ובכל זאת, כדרך כל בשר, הוא היה בן 102 ונפטר מיתה טבעית. מנגד, הצעירים נקטפו בתחילת חייהם, הם לא יגדלו ולא יביאו ילדים לעולם, הם לא ישאירו אחריהם יתומים, רק הוריהם יהיו בלי ילדיהם.

ובכל זאת, מי שעומד ומסתכל מהצד יש לו חוסר רגישות והוא רואה בזה חלק מתהליך של התקפות מחבלים. יש לנו חוסר רגישות לגודל הטרגדיה.

אם אנחנו מסתכלים בספר הקינות, נראה שיש קינות שמדברות על חורבן הבית, חורבן של קהילות ויש קינות שמתייחסות לטרגדיות שקרו ליחידים. המדרש אומר שרבי עקיבא דרש על המבול וזה לא ריגש את האנשים אבל כשהוא דיבר על איוב הם התחילו לבכות. קשה לאנשים להתייחס לטרגדיות ענקיות יותר קל להם להתייחס לטרגדיה שקורת לאנשים פרטיים. לכן בקינות יש כאלה שמדברות על יחידים.

אך עלינו לזכור תמיד, שכל טרגדיה של הכלל זו טרגדיה של הרבה יחידים.

תשעה באב – פחד שילה

rivkacoi_admin — Wed, 22 Dec 2021 22:43:00 +0000

תשעה באב – פחד שילה

הקינה הראשונה שאנחנו אומרים בבוקר היא קינה שכתב רבי אליעזר הקליר והיא מתחילה במילה 'שבת' (כמו 'שבת וינפש'). זו מילה שמופיעה בפרק ה' פסוק ט"ו במגילת איכה.

אחרי הפתיחה מתחיל גוף הקינה באות סמ"ך וממשיך לפי סדר הא"ב.

למה הקינה מתחילה באות סמ"ך ולא באות אל"ף?

הסיבה היא שיש קרוב"ץ (פיוט שנמצא בתוך תפילת שמונה עשרה ויש אומרים שזהו קיצור של 'קול רינה וישועה באוהלי צדיקים') לתשעה באב שמוסיפים לכל ברכה בשמונה עשרה המתחילה באות אל"ף ומסתיימת באות נו"ן לכן, מנגד, את הקינה הראשונה מתחילים באות סמ"ך.

יש עוד הסבר שמתחילים באות סמ"ך – מאותה סיבה שב'אשרי' יש את כל האותיות של הא"ב חוץ מהאות נו"ן. הנו"ן חסר משום שאות זו מייצגת נפילה ולכן מדלגים על הנו"ן ואומרים ישר את הסמ"ך, מאותה סיבה את הפיוט מתחילים באות סמ"ך.

הפיוטים הם קשים להבנה ודרושים לימוד.

יש משהו מאוד מעניין בקינה הזו – כתוב בה "פחד חטא שילה תקף סודיה". הקינה מתייחסת לעובדה שלמרות שירמיהו השתמש במה שקרה בשילה כדוגמא לחורבן שיגיע לעם ישראל כעונש על החטאים, עם ישראל לא התייחס להזהרות שלו, עם ישראל לא התייחסו למה שקרה לשילה. (ירמיהו ז', י"ב)

אבל מה המשמעות של "פחד חטא שילה"? למה לא די להגיד "חטא שילה"? שילה היה מקום בו שכנה השכינה, הייתה לו קדושה ארעית, לא הייתה בו קדושה לעתיד לבוא. בית המקדש, לעומת זאת, הייתה בו קדושה גם לעתיד לבוא. אך בשילה, משעה שנחרב, לא נשארה בו קדושה. הפחד של חטא שילה הוא שבית המקדש יהפך כמו שילה, משהו בלי זיכרון, הפחד הוא שלא יישאר זכר מבית המקדש, חלילה, כמו שלא נשארה קדושה בשילה.

יש משמעות רבה שנזכור את שילה –

ה' הודיע לנביא שמואל שיחרב שילה כעונש על החטאים של בני עלי, שהיה כהן שילה. מה הייתה התנהגותם הבזויה של בני עלי הכהן? (שמואל א' ג', י"א-י"ד) עלי היה כהן גדול במקדש שילה, שמואל אמר שהם חוטאים משום שהם התעללו בנשים שמילאו חובתן בהבאת קורבן יולדת (ויקרא י"ב ו'-ח').

זה דבר חמור ביותר ומכאן מבינים את העונש הנורא אבל חז"ל אומרים במסכת שבת שכל מי שאומר שבני עלי חטאו טועים. ומסבירים שהחטא שלהם היה שהם עכבו אותן בשילה מחוץ לבתיהם, בזה שהם לא הביא את הקורבן שלהם בזמן וככה הן לא היו יכולות להיות עם בעליהן. אבל אם זה היה החטא למה זה לא כתוב?

אותה גמרא במסכת שבת נ"ו מספרת על חטאם של גדולי האומה כמו ראובן, דוד ושלמה, ומסביר את מה שכתוב בפסוקים בדרך שפוטרת, כביכול, את ה'חוטאים' מהחטאים שלכאורה, הם עשו. אם כן למה בתנ"ך בכלל מאשימים את גדולי העם בחטאים שהם לא עשו? התורה מלמדת אותנו משהו חשוב. יכול להיות שיש להם הגנה כלשהי על מעשיהם, יכול להיות שיש הסבר מניח את הדעת. אפילו שכך – זה עדיין נראה רע בעיני העם. בני עלי היו יכולים לתת הרבה סיבות למה הם לא יכלו להקריב את הקרבן של הנשים באותו יום אבל הנשים עדין הרגישו שמתעללים בהן והן לא יכולות לחזור לבעליהן.

זהו פחד חטא שילה – 'חטא שילה' היה שחיו לפי הספר, באופן טכני קיימו את ההלכות והמצוות אבל לחיות חיים של קדושה זה לא רק לחיות בדרך שלנו ולהיות מסוגלים להצדיק את עצמינו. חיים של קדושה זה חיים שאנחנו יכולים להוות דוגמה, שכל אחד ואחד יכול לראות ולהכיר בזה שאנחנו חיים בקדושה, בלי הצורך להגן על הדרך הזו.

יום הזיכרון הכללי

rivkacoi_admin — Wed, 22 Dec 2021 22:08:02 +0000

יום הזיכרון הכללי

צום תשעה באב הוא אחד הימים הכי משמעותיים בלוח היהודי אבל יחד עם זה הוא יום שלא מובן כראוי.

יש בו המגבלות כמו ביום כיפורים: צום של 25 שעות ומניעה מהנאות גופניות במשך היום. בנוסף יש את התקופה של שלושת השבועות, שהם הכנה ליום הזה, שגם בהם יש מגבלות וכל זה כהבעה של אבלות על חורבן בית המקדש – בית ראשון לפני כ- 2500 שנה ובית השני לפני כ- 2000 שנה.

למה זה כל כך חשוב לנו? במיוחד היום, שאנו חיים במדינה עצמאית בארץ ישראל?

יש שלוש נקודות, שיחד נותנות את משמעות ליום הזה.

המשנה במסכת תענית כ"ו מלמדת אותנו שחמישה מאורעות קרו ביום הזה, כאשר הראשון הוא שנגזר על אבותינו לנוע ארבעים שנה במדבר לפני שיוכלו להיכנס לארץ ישראל.

אבל בנוסף לחמישה הדברים האלו שמוזכרים במשנה, אנחנו יודעים על דברים נוראים שקרו לעם ישראל בתקופה היותר קרובה אלינו.

למשל, האברבנל, בפירושו לירמיהו פרק ב' כ"ב מציין שהגירוש הראשון בימי הביניים של יהודים מאירופה הייתה מאנגליה בשנת 1290 וזה קרה בתשעה באב.

דון יצחק אברבנל היה עד לגירוש של יהודים מספרד בשנת 1492 והוא גם מציין שהגירוש הזה הגיע לשיאו בתשעה באב.

נמשיך יותר קרוב אלינו, מלחמת העולם הראשונה התחילה בתשעה באב וכידוע מלחמת העולם השנייה, השואה הנוראה, הייתה כתוצאה של תהליכים פוליטיים שקרו אחרי המלחמה הראשונה. גם מאורעות תרפ"ט 1929 בחברון היו בערב תשעה באב וביום תשעה באב.

אנחנו יכולים להבין מה שכתוב בגמרא במסכת תענית כ"ט עמוד א', שתשעה באב הוא "יום חייב" כמו שכתוב שמגלגלים חובה על יום חייב. לפי הרמב"ם בהלכות תעניות ה' ג', תשעה באב הוא יום המוכן לפורענות. אנחנו מתאבלים על כל הדברים האלו ובתוכם גם חורבן הבית הראשון ושני.

בנוסף, חשוב לציין שתשעה באב הוא יום שמציינים בו את כל הטרגדיות שקרו לעם ישראל, גם אם הם לא קרו בתשעה באב עצמו. בקינות שאנו אומרים, מזכירים את עשרת הרוגי מלכות, מזכירים את מסעי הצלב שהרסו את יהדות גרמניה בסוף המאה ה-11 לספירה ואת שריפת ספרי הקודש במאה ה-13 בצרפת. טרגדיות אלו לא קרו בחודש אב ולא ביום תשעה באב ובכל זאת תשעה באב הוא היום בו מציינים ומזכירים את המאורעות האלה.

מובן שאם היינו צריכים לציין יום מיוחד לכל דבר שקרה לעם ישראל לא היו נשארים לנו ימים בלוח השנה… לכן יש לנו יום אחד בו מזכירים את כולם.

אמנם את יום השואה ואת יום הזיכרון מציינים בימים שונים אבל היו דעות שהיה צריך להכליל את הימים האלה בתשעה באב, כיום הזיכרון הכללי של כל הדברים הנוראים שקרו לעם ישראל.

גם אלו וגם אלו, אלו שמציינים את יום השואה כיום נפרד ואלו שלא, מתאבלים על השואה ונזכרים בה בתשעה באב.

עוד דבר עלינו לזכור – שעד היום התפילות שלנו הן שיבנה בית המקדש.

בשבילינו בית המקדש הוא לא אתר ארכיאולוגי. בית המקדש הוא מרכז רוחני, מרכז שמאחד את עמנו, מרכז של תשובה, מקום לתפילה לכל אומות העולם.

בית המקדש מייצג שלום, שלווה, ביטחון, שלמות עולמית. כל הדברים האלה חסרים לנו היום. אנחנו צריכים להתאבל על חורבן הבית ולהתפלל לבניית בית המקדש שיהיה זה סימן לשלום ושלווה בכל העולם.