מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il מאמרים ודברי תורה של הרב אליעזר שמחה וייס לפרשות השבוע ולמועדים במעגל השנה Mon, 09 Jun 2025 22:59:13 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.1 https://ravweisz.co.il/wp-content/uploads/2022/01/לוגו-מעודכן-מורשת-התורה-100x100.png מורשת התורה | הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א | האתר הרשמי https://ravweisz.co.il 32 32 פרשת "תזריע" *נקודות עיוורון https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:58:34 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11389

פרשת "תזריע"

 

*נקודות עיוורון*

 

פרשת "תזריע" מעלה מסר עמוק ורלוונטי גם בימינו אלה, למרות שאנו לא מתמודדים עוד עם "הנגעים" המוזכרים בפרשה. המשנה בפרק ב' במסכת נגעים מתארת את תפקיד הכהן לבדוק נגעים בעור, אך מדגישה כי "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" – כלומר, הכהן יכול לפסוק לכולם בתחום הנגעים חוץ משל עצמו.

 

הרעיון של "נגעים" מקבל כאן משמעות מטפורית עמוקה . בעוד שהמשנה מדברת על נגעים ממשיים, ה"נגעים" שאיננו רואים יכולים להיות מורחבים לפגמים פנימיים וחסרונות שנמצאים בנו. אנו מזהים בקלות פגמים באלה שסובבים אותנו, אך מתקשים להכיר באותן חולשות אצל עצמנו.

 

הבעל שם טוב הק' מציע נקודה מאירת עיניים – הפגמים שאנו רואים אצל אחרים עשויים לשקף פעמים רבות היבטים בתוכנו. "כל הנגעים שאדם רואה חוץ, זה נמשך מנגעי עצמו" – כלומר, הפגמים שאנו מבחינים באחרים נובעים מהפגמים שלנו בעצמנו. אם פגם מסוים בולט לך אצל מישהו אחר, ייתכן שזה סימן שעליך להתמודד עם אותה נטייה אצל עצמך.

 

כפי שנאמר ב"פלא יועץ": "אין נקל בעולם כמו למצוא ולהכיר מומי חברו, ואין קשה בעולם כמו להכיר מומי עצמו." עלינו לבדוק את עצמנו לגבי "נקודות העיוורון" שלנו – דברים שאנו מחמיצים אודות עצמנו. פשוט לשאול את עצמנו בקביעות "האם אני אי פעם פועל באופן שאני מבקר אחרים?" התשובה יכולה להיות כלי מעולה למציאת הנקודות הדורשות תיקון.

 

התבוננות פעילה בהתנהגות ובתגובות שלנו במצבים שונים עוזרת לנו לזהות דפוסים שאנו עלולים להחמיץ אחרת. הדבר המועיל ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לנסות לראות את עצמנו כפי שאחרים רואים אותנו. כך נפתח מודעות עצמית ונגשר על הפער בין כיצד אנו תופסים את עצמנו לבין כיצד אנו תופסים את האחרים.

 

בעוד שההלכות הספציפיות של מצורע בפרשה, אינן אקטואליות היום, המסר הפנימי עדיין רלוונטי. עלינו לפתח מודעות עצמית מעמיקה כדי להבין את עצמנו ואת האחרים בצורה טובה יותר. רק כך נוכל להתמודד ולשפר את החסרונות שלנו ולפתח הבנה גדולה יותר כלפי סביבתינו

 *הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%aa%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a2-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f/feed/ 0
*מזון רוחני – חשיבות הפרט: ה-ו"ו הארוכה ובחירת המילים של רש"י https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98-%d7%94-%d7%95%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%97/ https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98-%d7%94-%d7%95%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%97/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:56:35 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11383

*מזון רוחני – חשיבות הפרט: ה-ו"ו הארוכה ובחירת המילים של רש"י*

פרשת השבוע עוסקת בפרטי חוקי הכשרות, ומפרטת אילו בעלי חיים, דגים, עופות וחרקים מותרים באכילה (ויקרא י"א:מ"ב). בין השאר, התורה קובעת:  

כֹּל֩ הֹולֵ֨ךְ עַל־גָּחֹ֜ון וְכֹל ׀ הֹולֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כׇּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ (ויקרא י"א:מ"ב)

מעניין שהתורה משתמשת במילה "גָּחֹון" למילה "בטן" ומאריכה את ה-ו"ו בתוכה. לפי המסורה האריכות הזו מסמנת את אמצע התורה על פי מספר האותיות שלה.

רש"י מפרש את "הולך על גחון" כנחש הזוחל ונח על בטנו. ובצורה בולטת, הוא משתמש במילה "מעיו" שמתייחסת למעיים, במקום התרגום הרגיל : "בטן".

דיון מרתק שהתקיים בבית המדרש של הגאון מוילנא מתועד  ב"ספר רש"י" (ר' י.ל. מימון, עמ' 35):

נשאל אחד מן החבורה  בבית מדרשו של הגר"א בווילנה שתי שאלות:


א. למה חיכה רש"י עד כאן כדי לפרש גחון כמעיו ולא פירש זאת כבר בבראשית (ג,יד) על מלת "גחונך" שם
ב. למה לא פירש רשי גחון – בטן, שהיא מילה מובנת יותר בלשון הקודש?


והשיב המיוחד מתוך החבורה ומיוחס לה בשם הגר"א מוילנה:
כשם שהתורה רמזה למילת אמת בראש דבריה, שנאמר בבראשית רבה א,א: "ראשית דברך אמת" אמר רבי יצחק: מתחילת בריאתו של עולם ראשית דברך אמת, בראשית ברא אלקים (שסוף המילים אותיות אמ"ת), כך רצה גם רש"י להטביע חותם האמת על פירושו. ובמדרש דברים רבה א"א נאמר: "אמת יש בה שלוש אותיות: אל"ף ראשונה, מ"ם אמצעית, ות"ו סופה".

וכך רמז רש"י במילת אמת בפירושו לתורה בראשיתה, אמצעיתה וסופה:
בראש פירושו לתורה התחיל: "אמר ר' יצחק"
ובמילה "גחון" שהיא אמצע התורה (ראה קידושין ל,א) פירש רש"י "גחון – מעיו"
ובסוף התורה חתם את פירושו: "אשר שברת" – יישר כחך ששברת..

תשומת הלב הפרטנית לפרטים, כמו הו"ו הארוכה ובחירת המילים של רש"י, ממחישה את החשיבות העמוקה שיש לדיוקים הקטנים ביותר בתוך התורה ופירושיה. התורה מראה איך פרטים כביכול זניחים יכולים לתרום להבנה מעמיקה יותר של כל התורה ופירושיה, ההבנה הזאת מעניקה ללומדים גילוי שכבות של משמעות.

בן בג בג אומר: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה" (משנה אבות ה,כ"ב)


"יש ללמוד אותה חזור ולמד, בכל דרך אפשרית, כי ניתן למצוא בה כל מה שאדם זקוק לו או מחפש בה שאין דרך טובה יותר לעבור בה את החיים מאשר העיסוק התמידי בתורה."


"הפוך בה והפוך בה שהכול בה" – כל נקודה, קו ואות בתורה משמעותיים, ומעודדים אותנו לחזור ולנתח את פרטי התורה שוב ושוב כדי להגיע לתובנות עמוקות יותר.

 

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98-%d7%94-%d7%95%d7%95-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%97/feed/ 0
*With Hashem's help, we will not give up*! https://ravweisz.co.il/with-hashems-help-we-will-not-give-up/ https://ravweisz.co.il/with-hashems-help-we-will-not-give-up/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:54:31 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11378

..

*With Hashem's help, we will not give up*!

There is a principle: (סופו נעוץ בתחילתו ותחילתו בסופו)  ."Their end is attached to their beginning, and their beginning to their end". The end and the beginning are connected to one another. Even the beginning and end of each book of the Torah are  connected  and there is a common theme  between the opening and closing sections.

Pekudei is the last parsha of the book of Shemot. Therefore, we must find the connection between the end of the book of Shemot and its beginning.

At the beginning of the book of Shemot, we find the story of Pharaoh's daughter who stretched out her hand to take the baby she saw in the Nile River. It is written: "וַתֵּרֶד בַּת־פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל־הַיְאֹר וְהַאֲחוֹתֶיהָ הִתְהַלַּכְנָה עַל־יַד הַיְאֹר וַתִּרְא אֶת־הַתֵּבָה בַּגֹּמֶא וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶנָּה" (Shemot 2:5). The commentary on the words "and she sent her arm (amata)" quoted by Rashi expounds the word (amata  to mean arm and the verse  to  means that her actual arm elongated many cubits.

 

את אמתה. …… וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה שם), לְשׁוֹן יָד, …. דָּרְשׁוּ אֶת אֲמָתָהּ – אֶת יָדָהּ, וְנִשְׁתַּרְבְּבָה אַמָּתָהּ אַמּוֹת הַרְבֵּה: (רש"י שמות ב' ה')

.

At the end of the book of Shemot, the Mishkan was completed and ready for be erected, but no one was able to raise it up, since it was so heavy. Therefore, it was brought to Moshe to deal with erecting it.

How was Moses supposed to raise up something so heavy, when everyone together had failed?

Rashi tells us (39:33) that God told him: "Put your hand to it, and then it will stand up by itself" (שְׁמוֹת ל״ט:לג, Shemot 39:33):

  ויביאו את המשכן וגו'. שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּ' הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:  (רש"י שְׁמוֹת ל״ט:לג)

They brought the mishkon, etc. — for they were unable to erect it. Because Moshe did no work whatsoever in the mishkon God left it for him to erect, for no man was able to erect it because of the weight of the planks for no man had the strength to stand them up, but Moshe stood them up. [Actually, Moshe himself could also not do it but…] Moshe said to God: How is it possible for man to erect it? [Whereupon] He answered him: “You busy yourself with your hand”! It appeared as if he (Moshe) had erected it but it had stood upright of its own. This is what is meant by what is said: “The mishkon was erected” — it was erected on its own. From the Midrash of Rabbi Tanchuma.(Rashi , Shemot 39:33 )

 

Now, at the beginning of the book of Shemot, we see that Pharaoh's daughter performed an impossible task when she succeeded in obtaining the basket in the Nile . But the question is asked: At first, for what reason did Pharaoh's daughter stretch out her hand to take the basket, when she saw that it was far away from her?

Granted, Moshe performed the impossible in erecting the Mishkan when God told him to try, "Apply labor with your hands."

From where did Pharaoh's daughter know that she would succeed in doing the impossible, that a miracle would happen to her and her arm would be elongated?

Rather, she merely did what was within her ability and power to do, and God blessed her efforts. This teaches us a valuable lesson: We should never refrain from undertaking a task that seems too difficult to attain. If we do what we are supposed to do, with sincere effort, God will bless us with success.

We must remember the words of Rabbi Tarfon:

"פִּרְקֵי אָבוֹת פרק ב משנה טז: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבְטֵל. " (Pirkei Avot 2:16)  It is not incumbent upon you to complete the task, but you are not free to desist from it ….

Many aspirations are not realized because of the thought: "I will not be able to do it all," or "I will never succeed." Maximalism, the pursuit of perfection, and the failure to appreciate partial achievements – all these are the undoing of countless people.

Every achievement is valuable. Even if the path to the summit is blocked, any ascent up the mountain is considered an ascent.

We are not free to "throw up our hands" and despair; we are not permitted to give up and fail to realize the good ideas that arise in our minds. We shall do what is within our ability to do – and we will come out ahead.

Shabbat Shalom and may we blessed the success of our soldiers, the healing of the wounded, and the return of the captives

!חזק חזק ונתחזק

*Rabbi Eliezer Simcha Weisz, Member of the Chief Rabbinate Council of Israel*.

 

]]>
https://ravweisz.co.il/with-hashems-help-we-will-not-give-up/feed/ 0
עמל וגמול מהמאמץ לניצחון https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/ https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:51:50 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11373

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"

 

אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'.

כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג:

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו

רש"י מסביר

ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם אָדָם מֵחֲמַת כֹּבֶד הַקְּרָשִׁים, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְזָקְפָן, וּמֹשֶׁה הֶעֱמִידוֹ; אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה אֵיךְ אֶפְשָׁר הֲקָמָתוֹ עַ"יְ אָדָם? אָמַר לוֹ עֲסֹק אַתָּה בְּיָדְךָ, וְנִרְאֶה כִּמְקִימוֹ וְהוּא נִזְקָף וְקָם מֵאֵלָיו, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאמר הוּקַם הַמִּשְׁכָּן (שמות מ') – הוּקַם מֵאֵלָיו; מִדְרַשׁ רַ' תַנְחוּמָא:

כשה' ציווה על משה להקים את המשכן, משה טען שזה כבד מדי עבורו. ה' אמר לו: "עשה את המאמץ. שיראה כאילו אתה מנסה להקימו". משה עשה את המאמץ, ובאופן נסי המשכן הורכב מעצמו. מכיוון שמשה השקיע מאמץ, הוא קיבל הכרה על הקמת המשכן.

אנו יכולים ללמוד תובנה עמוקה ברוחניות מכך. זה מלמד אותנו שללא קשר לקושי במשימה, אנו חייבים להשקיע מאמץ…

המושג של "לקבל ציון על המאמץ" נראה בדרך כלל כשבח עלוב או פרס ניחומים. במציאות, ככל הנראה אם תלמיד קיבל ציון נמוך של כמעט נכשל, אבל לפחות קיבל שבח על ההשקעה במאמץ. כך הדברים עובדים במושגים כללים. אך לגבי מצוות, ה' דורש מאתנו פשוט להשקיע מאמץ אמיתי. האם המשימה בסופו של דבר מושגת במלואה? לעתים קרובות הדבר לא בשליטתנו ותלויה ברצון ה'. ה' תמיד מעריך ומתגמל על המאמצים השקדנים שלנו.

התלמוד (ברכות כ"ח ע"ב) מביא את התפילה של אחרי הלימוד:

"אני עָמְלִ וְהֵם עָמְלִים, אֲנַחְנוּ עָמְלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עָמְלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר"

  בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלקי שֶׁשָּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שָׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים, אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים, אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר….

גם כאשר עושים סיום מסכת, אנו אומרים תפילה בניסוח דומה הכוללת את הביטוי:

"אנחנו עמלים והם עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר."

הרעיון הזה יכול להיראות סותר בהתחלה. איך מישהו יכול לעבוד בלי לקבל תשלום או שכר?

הכוונה היא שלגבי מאמץ כללי בעבודה או בפרויקט גשמי, התגמול קשור ישירות לתוצאה מוחשיות מהעמל שלנו. אם העבודה אינה משיגה את התוצאה המיוחלת, אז לא ניתן שכר, למרות המאמץ שהושקע. אם אדם הקים עסק ולא הצליח למכור את הסחורה אין לו שום שכר.  אולם, לגבי שאיפות רוחניות כמו לימוד התורה ושמירת המצוות, ה' מתגמול אותנו על המאמץ והעמל עוד לפני התוצאה. אין קשר לכך אם הגענו אל התוצאות המיועדות. ה' מעריך את ההתמדה הכנה שלנו, גם אם לא הגענו למטרה המיוחלת. השכר הוא על מאמץ העמל, ולא רק על ההישג הסופי.

 

הניסוח בתפילת סיום המסכת "הם עמלים" מתייחס לאלה העוסקים בעבודה גשמית ולא רוחנית שמקבלים שכר רק בהתאם לתפוקה והצלחות. אבל "אנחנו" העמלים בעולם הרוחניות, מקבלים שכר מה' על העמל השקדני שלנו בתורה ובמצוות. גם אם התוצאות המוחשיות המלאות לא מתממשות. המאמץ עצמו הוא זה שמשובח ומתוגמל.

 

התורה מלמדת אותנו שמאמצינו הם  לא לשווא, וחסרי תועלת, או חסרי משמעות. להיפך, היא מלמדת שעלינו למצוא משמעות, ערך ותגמול סופי במאבק ובעמל עצמו

 

חשיבות ההתמדה בעמל מהדהדים גם במילים של התלמוד (עירובין נ"ד ע"א) שקובע במפורש:

"לפום צערא אגרא" – "לפי המאמץ (המאבק) הוא השכר" – מרמז שהגמול האלוקי שאנו מקבלים תואם ישירות לדרגת המאמץ, העבודה וההתמדה שאנו משקיעים.

 

התורה ומצוותיה טומנות בחובן באופן בסיסי את האמת הנצחית הזו ודורשות אותה מאתנו: לנסות תמיד במלוא יכולותינו, להתמיד במאמץ מלא ועז נפש, ולעולם לא לוותר או לנטוש – "לא להתייאש".

"בשם ה' נעשה ונצליח"

 

חזק חזק ונתחזק!

 

 

*הרב א.ש ווייס*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%a2%d7%9e%d7%9c-%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a5-%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%9f/feed/ 0
***בחירה עם יעוד*** *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/ https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:38:01 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11368

***בחירה עם יעוד***

 

*פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום*

לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג', ט"ז)

בקריאת התורה השבוע, פרשת יתרו, אנו קוראים על ההבטחה הנצחית לעם היהודי, שנבחר להיות , עם סגולה:

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כׇּל הָאָרֶץ." (שמות י"ט  ה')

"עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה אֱלֹקךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."( דברים יד ב)

גם בתפילותינו אנו מצהירים שוב ושוב מדי יום שה' בחר בנו מכל האומות, אולם מה זה אומר לגבי משמעות מעמדנו כעם "נבחר"?

חיינו בגלות למשך אלפי שנים. יהודים היו תמיד עם שאלות. הם לא הבינו ואנו עדיין לא מבינים — מה קורה איתנו? למה העצב והצער הקבוע אצל יהודים נרדפים?

גורשנו  מספרד מצרפת; גורשנו מגרמניה; גורשנו מאנגליה. היו פוגרומים; היו התקפת אינקוויציה ; היו שואות איומות האם זהו גורלו של העם הנבחר? נבחר למה? נבחר לטבח? נבחר לרדוף? האם זהו הלאום הנבחר?

ההבטחה הנצחית שניתנה במעמד הר סיני בחרה בעם היהודי לא לשם זכות אלא לשם אחריות – לא רק להיות נבחרים אלא להיות נבחרים למען מטרה – להעביר מסר של מוסר אלוקי, אתיקה אלוקית וישרות שהם למעשה ביעור הרע והשנאה מהעולם "וִהְיִיתֶם לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט ו')

האדמו"ר מקלוזנברג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, חי בתקופת השואה האיומה, הוא עבר עינויים יום יום  על ידי הנאצים כדרך שגרה . כשהוציאו אותו מביתו דאגו להשפילו, נאצי הכה ומשך את זקנו  ושאל את האדמו"ר  אם הוא חושב שהוא  מה"עם הנבחר" ? האדמו"ר ענה כן! הגויים  היכו את האדמו"ר שוב ושוב והטיחו אותו ברצפה. "עדיין אתה חושב שאתה נבחר,  כאשר אתה שוכב כאן מושפל ?" שאל הצורר את היהודי? האדמו"ר  ענה: " כל עוד אני לא המכה והמכאיב, אני יהודי נבחר ואתה לא. אני עדיין יהודי ואני פועל כיהודי – וזה נותן לי את הערך של העם הנבחר."

בשנת 1173, קהילת יהודי תימן עמדה בפני אתגרים והייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. הקהילה פנתה לרמב"ם לבקש הדרכה ותמיכה. כתוצאה, כתב הרמב"ם אגרת היסטורית בשם איגרת תימן.

בתוך האיגרת, הרמב"ם ציין פסוק מספר ישעיהו (נ"ד :י"ז) שמתאר את התקופות ההיסטוריות של התקפות חוזרות על עם ישראל. הרמב"ם מציין  את הפסוק:

כל כלי יוצר עליך לא יצליחו וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי

בהתיחסותו לשפה כפולה זו, הרמב"ם הבחין כי לאור דרך ההיסטוריה, יהודים נתקלים בשני סוגים שונים של כלי לחימה. לצד התקפות פיזיות נוראיות, יהודים נתקלו גם בכלי לחימה של פגיעות לשון. הנביא ישעיהו מבטיח לנו שכל אחת מהתקפות הללו תכשל. בציטוט זה מהנביא ישעיהו, הרמב"ם ספק דברי עידוד ליהודי תימן. היום, ישראל נתקלת באויבי :"כלי יוצר עליך", כמו חמאס, ואויב  של "לשון תקום אתך למשפט", כמו בבית המשפט הבינלאומי בהאג , וגם באנטישמיות חמורה שסובלות ממנה קהילות  יהודיות בעולם.

בתגובה לרדיפה, הרמב"ם  כותב באיגרתו כי המשך העם היהודי מובטח על ידי ה' ועם ישראל יחיה כאומה לעד. זו הבטחה מיוחדת שניתנה ל"זרע יעקב, הזרע הטהור והנקי".  והוא מסביר "כי אלו הם האנשים שעמדו בהר סיני, קיבלו את התורה ואמרו "נעשה ונשמע"…"

הוא כותב את הדברים הבאים, הרלוונטיים לימינו:    

 

"וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם……

שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב דברים כ"ט כ"ח "לנו ולבנינו עד עולם".

 

עם ישראל כעם "נבחר" קיבל המון  אחריות , זו לא  רק זכות. היהודים "נבחרו" כדי למלא חובות קשות:

התנבא ישעיהו: "עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מ״ט:ג) – היהודים נבחרו לא רק כטובת חסד של ה', אלא גם לביצוע חובות מאתגרים עולמיים. ההבטחה הנצחית בהר סיני בחרה ביהודים לא בזכות אלא בחובה; הכינוי "נבחר" מטיל עליהם תחושת אחריות.

להיות "אור לגויים", זה  להביא לעולם אמונת אמת ומוסר טהור. לא להרבות שנאה אלא לבער את הרע. לאמת את הקדושה הפנימית בכל אדם, בהיותו נברא בצלם אלוקים; להפיץ צדק, תשובה, וחסד אפילו בגלות.

כמו שהעידו עדיין משה רבנו בדורו והרבי מקלוזנבורג בדורו, היהודים הממשיכים לבצע חובות קשים למרות אלפי שנות סבל, מעידים על כך שאנחנו עם של אמונה. העם היהודי נבחר לא רק לזכות אלוקית, אלא לחובת שליחות אלוקית.

הנביא יחזקאל ניבא: 'ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם… ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם… וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלקים  'אני ה'". בעתיד כל  הקושי של העבר יתבהר לנו באופן ברור. כמו אחי יוסף, שעם שתי המילים "אני יוסף", הבינו את כל הטרחות וכל מה שקרה  להם. הנביא מספר לנו שבעתיד, כאשר נשמע – "אני ה'", כאשר יהיה סוף לגלות מרה זו, גם אנו נוכל להסתכל אחורה ולומר "אנו מבינים הכול – כל השואות, כל הרדיפות, כל הטרחות". יום  יבוא  בעזרת השם בקרוב שנביט אחורה ונבין את עומק הקושי שלנו! אמן

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנו הראשית לישראל*

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a8%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%aa/feed/ 0
Not Just Chosen, But Chosen To …   \      Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/ https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:34:23 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11363

Not Just Chosen, But Chosen To …   \

     Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael

Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on the accusers.

 How appropriate that in this weeks torah reading Parshas  Yisro we read of the eternal promise to the Jewish people, designated as God's "treasured nation".:

וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

"Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine."

In another verse, it is written (Devorim 14:2):

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

"For you are a holy people to the Lord your God, and the Lord has chosen you to be His treasured people from all the nations that are on the face of the earth"

. Every day in our Tefillot, we affirm that 'G-d chose us from all the nations.'

Yet for two thousand years, we have endured brutal exile and persecution, raising questions  about  the  meaning of our presumed 'chosen' status. Living in exile for two millennia, we faced expulsions, slaughter, and perversion of justice – 'In the place of justice, there is wickedness and in the place of righteousness, that wickedness was there ' (Koheles. 3:16).

:ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע

 Culminating last week in one of the most egregious displays of anti-Semitism when Israel was falsely accused of genocide

Two thousand years of brutal exile and relentless persecution have weighed heavily on us. This suffering has led us to question the meaning of our 'chosen' status. We've been forcefully cast out from Spain, brutally expelled from Germany, and rudely dismissed from the fabric of England. Pogroms scarred our collective spirit; Inquisitions shook our foundations,  Pogroms and the Holocausts left indelible wounds. The chapters of history unfold, and it's a senseless narrative, a puzzle missing crucial pieces .This notion of the "Chosen People" resonates with bitter irony. Chosen, but for what? Picked to suffer? Selected to face persecution? Chosen to be treated unfairly? Is this what being the chosen nation is all about? It's hard to make sense of it all. Is this the destiny of the Chosen Nation?

The eternal promise at Mount Sinai chose the Jews not for privilege but responsibility—not just being chosen but chosen to —to convey morality ethics and defiance of hatred. “And you shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation” (Bereshis19:6).

 

The Klausenberger Rebbe Rabbi Yekusiel Yehudah Halberstam embodied the role of the Chosen People under Nazi torture. When they took him out to humiliate him, a Nazi hit and pulled his beard, asking if he was from the “chosen People.” The Rebbe defiantly said “Yes!” They knocked him to the ground, kicking him. “Still think you’re chosen, lying there?”

The Rebbe responded: “Because as long as I am not the one doing the hitting and kicking, I know I am one of the chosen People and you are not. I still am a Jew and I act like a Jew – and that gives me immeasurable value.”

In 1173, the Jewish community of Yemen was suffering challenges: including  an Islamic fundamentalist crusade was pressuring Jews into forced conversion. The community contacted the Rambam seeking guidance and ideological support. In response, the Rambam penned a famous letter known to history as the Iggeret Teiman..

Within the letter, the Rambam cited a verse in Yeshayahu 54:17 that describes the historically recurrent assaults upon the Jewish people

כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי 

 "weapons forged against you will fail while tongues hoisted against you in judgment will be impeached."

Commenting on this dual language, the Rambam observed that throughout history, Jews have been threatened with two very different weapons. Throughout history, we have faced countless physical assaults, more than any other people Alongside physical battering, Jews have also faced a fusillade of verbal assaults.  The Navi Yeshayahu assures us that each of these assaults will fail. With this quote from Yeshayahu, the Rambam provided historical assurance to the Jews of Yemen.  Today  Israel faces   the enemies of " weapons forged against you" as the Hamas and "tongues hoisted against you in judgment" as at The Court of Justice as well as the virulent anti-Semitism throughout the world

 

 In  Igeres Teiman, Rambam, responding to persecution, writes that the continuity of the Jewish people is guaranteed by HaShem and we will endure forever. This is a special guarantee granted to “זרע יעקב, הזרע הטהור והנקי.” He then states that these are the people who stood at Har Sinai, accepted the Torah and said נעשה ונשמע..

He writes the follows relevant to us today:

 

וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם……

שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב דברים כ"ט כ"ח "לנו ולבנינו עד עולם".

 

 

Also, the Creator assured us through His prophets that we will not be lost, and no harm will permanently befall us. We will never cease to be a righteous nation. Just as it is impossible for the existence of the Almighty to be nullified, so it is impossible for us to be lost and disappear from the world.

. …… Understand that they are unique, the individuals who stood, their forefathers, at Mount Sinai, heard the words from the mouth of the Almighty, extended their hands, and affirmed their faith in the covenant. They accepted upon themselves the deed and the commitment, saying, "All that the Lord has spoken, we will do and we will hear" (Shemos 24:7). This obligation applies to them and those who come after them, as it is written in Devarim 29:28, "For us and our children forever."

 

  Being "chosen" is a burdensome responsibility, not a privilege. Jews are "chosen  to" fulfill difficult duties:                                                                                                             

 

Far more than an arrogant claim of superiority, the mantle of Jewish “choseness” is a burdensome obligation to fulfill an exalted yet difficult purpose. As Isaiah proclaimed, “You are my servant, Israel, in whom I will be glorified.” The Jews have been selected not solely for divine favor but to perform challenging duties. The eternal promise at Mount Sinai chose the Jews not for privilege but responsibility the designation of "chosen" imposes a sense of duty..

 

 

 

What are these difficult responsibilities? To be a “light unto the nations,” conveying moral courage against hatred; affirming the innate holiness within all people being  created in His Image; spreading a message of justice, repentance, and loving kindness even in exile. Tragically, the “chosen” status has resulted more in anti-Semitic persecution than privilege. Yet in the face of two millennia of discrimination, pogroms, and Holocausts, the Jewish people have not relinquished this burden.

 

 As witnesses from Moshe  to the Klausenberger Rebbe have shown…the Jews persist in difficult duties despite two millennia of suffering, revealing that with faith, redemption remains possible however much darkness instills doubt. The Jewish people have been selected not just for Divine favor but taxing duties few groups could withstand .Indeed Jews have actively fought against injustice and oppression even in the face of their own struggles.

 

 The Navi Yechezkel  (Yechezkel 36:24-28)  prophesied

 

“I will take you from among the nations and gather you…And I will give you a new heart, and put a new spirit into you…And you shall dwell in the land I have given to your forefathers; and you shall be My people, and I will be your G-d. Ani Hashem,’”

In  the future… with two words — ‘Ani Hashem,’ I am HaShem, everything will become eminently clear. Just like the brothers of Yosef, who, with the two words of ‘Ani Yosef,’ I am Yosef' understood all the troubles and all that happened to them, the Navi tells us that in the future, when we hear — Ani Hashem –, when there will be an end to this bitter Exile, we will also be able to look back and say “We understand it all — all the Holocausts, all the persecution, all the troubles.” One day, we will look back and understand the depth of our hardship !אמן

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/not-just-chosen-but-chosen-to-parshas-yisro-refelections-on-todays-challenges-to-am-yisrael/feed/ 0
הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:31:36 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11357

 

*הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך*

האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין. 

עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים עלינו. אנו שואלים את עצמנו איך נוכל לצאת מאופל זה? איך נוכל לברוח ממדבר היגון האינסופי?

בני ישראל אחרי קריעת ים סוף הניסית מציע תשובה נוקבת להתמודדות זאת .

הפסוק אומר, 'וַיָּבֹאוּ מָרָתָה; וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם–עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, מָרָה.' (שמות טו:כג) אחרי קריעת ים סוף, בני ישראל צעדו במדבר, השמש הקופחת מקשה על כולם את המסע הכולל נשים וילדים. עד שמגיעים ​למרה, נואשים למים, עצם החיים. אולם, המים היו בלתי ניתנים לשתייה בגלל המרירות, והייאוש מהקושי מקשה על אמונתם. העם מתלונן שאין להם מה לשתות. משה פותר את הבעיה. 

ואז ממשיכים לאילים. באילים, הם מצאו שנים עשר מעיינות צלולים של מים ושבעים דקלי תמרים, הם חנו שם ליד המים. האבן עזרא אומר לנו שהם בילו רק יום אחד במרה ו-21 ימים באילים. אפשר להשוות זאת לטיול, שיש איום בתחנה הראשונה, בזמן שממש במורד הדרך יש גן עדן. אנו כבולים על ידי זמן ומרחב ובאמת לא יודעים מה נמצא במורד הדרך או מעבר לפינה. אילו ידעו שהם רק הולכים להיות במרה יום אחד ושבמורד הדרך יש מקום מנוחה יפה שבו הם יישארו לתקופה ארוכה, אז הגישה היתה שונה. אבל חלק מהתנאי האנושי הוא חוסר היכולת לראות מעבר לאופק הקרוב שלנו. 

הרבה פעמים בחיים, אנו חווים זמנים קשים, המצב משתפר באמת בלילה אחד, והכל חוזר לקדמותו. אבל בזמן שאנו במצב הנפשי של הקושי, המציאות יכולה להיראות אפלה מאוד . בני ישראל סבלו במצרים. ההיגיון הטבעי הוא לומר, 'אנחנו ננטשים.' שירת הים, וכן סיפור מרה ואילים, מזכירים לנו שלפעמים הישועה נמצאת ממש במורד הדרך. 

אילים ומרה מלמדים אותנו שהדברים יכולים להשתנות באמת במצמוץ עין. ברמה אישית, הפעם הבאה שנמצא את עצמנו במרה, מרגישים אבודים ומיואשים, עלינו לזכור את אילים. עלינו לחיות עם אמונה וביטחון, תוך ידיעה שה' יכול להביא תפניות בלתי צפויות שיכולות לגלות נווה מדבר מדהים של שמחה וחידוש. "ישועת ה' כהרף עין" אינו ביטוי אלא  ידיעה, שלעיתים קרובות, המים המתוקים ביותר שוכנים ממש מעבר לפיתול הדרך. 

ברמה ציבורית, עלינו לחיות באמונה. אמונה שהקב"ה לא ינטוש את עמו. כפי שהכריז המלך דוד בתהילים צד:יד, שנכתבה בתקופת סערה עבור עם ישראל, 'כִּי לֹא-יִטֹּשׁ ה', עַמּוֹ; וְנַחֲלָתוֹ, לֹא יַעֲזֹב.'   ביטחון מוחלט בה' היא דרישה מוחלטת מאיתנו . כאשר ייאוש מטיל את הצל הארוך שלו, והתקווה נראית אשליה, בואו נאחז בביטחון, ובאמונה איתנה בה'. גם ברגעים העגומים ביותר, האמונה בו מביאה אותנו להבנה  וידיעה שהמים המתוקים ביותר שוכנים לעתים קרובות ממש מעבר לייאוש הנוכחי .

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*



 

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%90%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a/feed/ 0
המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא) https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/ https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/#respond Mon, 09 Jun 2025 22:28:56 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11351

 

בס"ד

                               *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*

 

בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע.

פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא "עוגות מצות כי לא חמץ"  כי ממצרים גרשו את בני ישראל והם לא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם (שמות י"ב  ל"ט)

ונדגיש את המאורע אשר נראה לכאורה  שולי אך בעיני חז"ל תופס מקום מרכזי בליל הסדר כפי דברי המגיד בהגדה של פסח:

'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. (משנה פסחים י,ה).

 התנא ראה בנקודת צדדית קטנה יחסית שלא נראית כגורם מכריע בהצלתם הניסית בסיפור יציאת מצרים את העובדה שהם נאלצו לצאת בחפזון ולא היה להם זמן לאפות לחם באותו הלילה,  כגורם מכריע בסיפור נס הגאולה! פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים' (משנה פסחים י,ה).

אם נחשוב על כך, סיפור המצה נוצר בגלל אירוע קטן  של חפזון  ובשל  זה אנו אוכלים מצה כל חג הפסח .

אנו אוכלים מרור כיוון שסבלנו עבדות מרה במשך 210 שנים – זה בהחלט מובן ומשמעותי כדי להפוך לסמל. 

גם אכילת קרבן פסח שנשחט במרד נגד אלוהי מצרים ברור לחלוטין שזה אירוע חשוב הראוי להנצחה שנתית. אבל היכן המשמעות הגדולה בעובדה שלא היה לנו זמן לאפות לחם כשגורשנו ממצרים? ממתי סיבה טכנית לכאורה הופכת להיות אחד מעיקרי החג?

 

יתרה מכך, אנו עשויים לשאול, מדוע לא היה להם חזון לעתיד?  

 

 כיום אנו מתכוננים  במשך שבועות לפסח.  אך בני ישראל לא נזקקו זמן רב להכנה ליציאה כגון  לנקות או לארוז. משה אמר להם  בהודעה מפתיעה מהיום להיום מראש שהם יוצאים ממצרים למחרת. הם היו צריכים להכין היטב צידה לדרך, לדרך לא נודעת ללא מזון וללא כל ציוד בסיסי. מדוע הם היו כל כך שקועים בעצמם עד כדי כך שאפילו פסק זמן  שלבצק לא היה זמן לתפוח?             

מה משמעות ההדגשה הזאת על אירוע לכאורה טריוויאלי?

אם מתבוננים לעומק ולא רק בטיעון המעשי , אפשר להבין שהמצה מסמלת אמת עמוקה מאוד והיא: הגאולה.

 הגאולה  מגיעה לעתים קרובות לא כשאנו מוכנים ובהפתעה גמורה, וכמו שהנביא אומר ש"פתאום יבוא האדון אל היכלו האדון אשר אתם מחכים …(מלאכי א' ג').

 מתי?  גם כשאנו נואשים וכביכול התקווה נראית אבודה.

 עם ישראל לאחר שסבלו  במצרים כל כך קשה וראו את כל תשע המכות שהם קשות ומכאיבות למצרים ולמרות כל המכות פרעה לא מתכוון להוציא אותם ממצרים -ישראל שקעו בייאוש מוחלט.

בהתחלה כל  מכה במצרים גרמה לתקווה שהנה הגאולה באה, אולם כאשר היא לא הגיע, האכזבה היתה קשה וריסקה את האופטימיות. ככל שעוברות המכות בני ישראל הופכים להיות אדישים כבר במכה העשירית. ובכל זאת, דווקא בשעה האפלה ביותר, כאשר נואשו מתקווה לישועה ולא היו מוכנים אפילו ברמת הלחם לדרך, הגיע הגאולה בפתאומיות או בבהילות, במצמוץ עין. 

חוסר ההיערכות של בני ישראל ליציאה מצרים אחרי המכה העשירית לא היוותה חוסר אכפתיות. זו הייתה תוצאה של רכבת הרים רגשית של תקוות שווא אחרי כל מכה וכל ציפיה ואכזבה., אחרי כל מכה איומה שניתנה למצרים ככל שהייתה איומה כך גדלה הציפייה בקרב בני ישראל. אנו יכולים לדמיין את התקווה לגאולה אחרי כל מכה, אריזת חפצים בהלה הכנות של אוכל ומזון, לחישות ספקניות, פנים מחוספסות שבסופם התבררו כאכזבה חוזרת בכל מכה ומכה.

ואחרי אכזבות חוזרות ונשנות, הם כבר לא האמינו שהחירות קרובה. הבצק הלא אפוי שלהם משמש כסמל קודר לתקווה שאבדה. הבצק שלהם, שטוח וחסר חיים, עומד כמו מונמנט דומם ותזכורת שותקת לתקות בני ישראל שכבתה. 

ולכן אכילת מצה אינה רק תזכורת לסבל העבר; זו קריאה לטפח תקווה עמידה בתוך ייאוש. להבין איך תהליך הגאולה פועל ולא להביט בעולם בחרדות ובפחדים, אלא לזכור את הבצק הלא אפוי, עדות לחוסן הרוח האנושית ולחשיבות האמונה גם כשבר היאוש כאן. 

בעוד המתיחויות והאלימות הנוכחיות כנגד ישראל עשויות לגרום לדאגה עמוקה, סיפור יציאת מצרים מציע מסר של תקווה חזקה ומעצימה. הוא מזכיר לנו שגם כשהחשכה נמתחת לפנינו, אנו יכולים לחוות שינויים בלתי צפויים אשר יכולים להגיע באמצעות התערבות  כוח  עליון אלוקי. על ידי שאיבת השראה מאבותינו שהיו בצרה ואיבדו את האמונה ודווקא באותה עת קשה נגאלו בפתאומיות, אנו יכולים לתרום לעיצוב עתיד בהיר יותר לישראל על ידי חשיבה חיובית כזו בתפילה ובאמונה. בואו נזכור שגם ניצוץ קטן של אמונה ותקווה, המטופח על ידי מאמץ קולקטיבי, יכול להאיר את הדרך לעבר שחר חדש -הגאולה..

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל*

 

 

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%94-%d7%9b%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%9c%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%90/feed/ 0
לדעת להקשיב- פרשת מקץ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5/ https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5/#respond Mon, 09 Jun 2025 21:12:56 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11346

**לדעת להקשיב**  פרשת מקץ

 

מדוע פרעה קיבל את פרשנותו של יוסף על פני המומחים המוסמכים?

 

בפרשת מקץ, מסופר כי פרעה חלם שני חלומות זהים, שבהם שבע פרות שמנות אכלו את שבע פרות רזות, ושבע שיבולים ירוקות בלעו את שבע השיבולים הצהובות. פרעה פנה לחרטומי מצרים, מומחים בתחום פירוש החלומות, אך הם לא הצליחו לפתור את החלומות לשביעות רצונו.

 

שר המשקים המליץ לפרעה לפנות ליוסף, אסיר בבית הסהר, שהיה ידוע ביכולתו לפרש חלומות. יוסף הקשיב היטב לתיאור חלומותיו של פרעה, ולאחר מכן הסביר כי מדובר בחלום אחד, המסמל שבעה שנות שפע ושבע שנות בצורת.

 

פרעה קיבל את פרשנותו של יוסף, ואף מינה אותו לשר הראשי של מצרים. הסיבה לכך היא שפרעה הרגיש כי יוסף הקשיב לו באמת, וכי הוא הבין את המשמעות העמוקה של חלומותיו.

 

סיפורו של יוסף ופרעה מדגיש את החשיבות של הקשבה אקטיבית. הקשבה אקטיבית היא סוג של הקשבה שמעבר לשמוע את המילים היוצאות מהפה של הדובר. היא כוללת גם הבנה של המשמעות העמוקה יותר של המילים, ושל הרגשות והכוונות של הדובר.

 

הקשבה אקטיבית היא מיומנות שיכולה להוביל להצלחה ולשינויים חיוביים בחיים. היא יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את האנשים סביבנו, ולבנות מערכות יחסים חזקות. היא יכולה גם לעזור לנו לפתור בעיות, לקבל החלטות טובות יותר, ולצמוח כאנשים.

 

פעמים רבות, אנחנו נוטים להקשיב בחצי אוזן. אנחנו מקשיבים לאנשים מבלי באמת להקשיב להם. אנחנו חושבים על הדברים שאנחנו רוצים להגיד, או על דברים אחרים שאינם קשורים לשיחה.

 

כדי להקשיב בצורה אקטיבית, אנחנו צריכים להתאמץ להיות נוכחים בשיחה. אנחנו צריכים להתמקד במילים וברגשות של הדובר. אנחנו צריכים לשאול שאלות כדי להבין טוב יותר את מה שהוא אומר.

 

הסיפור של יוסף ופרעה מדגיש את החשיבות של הקשבה אקטיבית. הקשבה אקטיבית היא מיומנות שיכולה להוביל להצלחה ולשינויים חיוביים בחיים.

**הרב אליעזר שמחה ווייס**

**חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל**

 

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a5/feed/ 0
*יוסף ואחיו: לקחים לישראל בזמן מלחמה*- פרשת מקץ https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%99%d7%95-%d7%9c%d7%a7%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8/ https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%99%d7%95-%d7%9c%d7%a7%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8/#respond Mon, 09 Jun 2025 21:09:54 +0000 https://ravweisz.co.il/?p=11340

*יוסף ואחיו: לקחים לישראל בזמן מלחמה*- פרשת מקץ

 

הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים  !

 

בפרשת מקץ, מתבררת התייחסות מיוחדות של יוסף לאחיו. יוסף במקום להתגלות במהירות לאחיו בוחר בדרך אחרת ארוכה יותר . עד ההתגלות לאחיו יוסף ממש מענה את אחיו עם מופע האשמה של אחיו כמרגלים  ולקיחת שמעון כבן ערובה ויתרה מכך הפללת  בנימין אחיו הקטן בגניבה. הדבר מעורר את השאלה: מדוע יוסף, הידוע בכינוי "יוסף הצדיק", נוהג בדרך זו? מדוע הוא פשוט לא יצר קשר עם אביו יעקב כדי לגלות לו שהוא בחיים? מדוע לא התגלה ישר לאחיו?

 

הרמב"ן מתייחס לשאלה זו, ותוהה מדוע יוסף, שכעת היה משנה למלך מצרים, פשוט לא שלח הודעה לאביו לעדכן אותו שהוא בחיים וחי בשלום. הרמב"ן מציע שפעולותיו של יוסף נבעו מהצורך לממש את חלומותיו: החלום שבו אחד עשר אחיו ישתחוו לו, ומאוחר יותר החלום שבו אביו ישתחווה לו. יוסף תכנן את האירועים כדי לראות אם חלומות אלו מתגשמים במציאות. פעולותיו של יוסף נבעו לא מנקמה אלא מהשאיפה לממש את הנבואות העולות מהחלומות הללו.

 

עם זאת, רבי יעקב קמנצקי  זצ"ל טוען שמטרותיו של יוסף התמקדו יותר בללמד את אחיו לקח, ופחות במימוש חלומותיו האישיים.  בספרו "אמת ליעקב",  הוא מאתגר את פרשנות הרמב"ן ומטיל ספק ברעיון של העדפת מימוש החלומות האישיים על פני רווחת אחיו ואביו. הוא מציע הסבר חלופי להתנהגותו של יוסף, וטוען שיוסף רצה ללמד את אחיו לקח חשוב: צריך לדעת שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. האחים מיהרו להסיק מסקנות על יוסף, הסתגרו והחזיקו בתפישות המוטעות שלהם, ומעולם לא בחנו את עצמם או את התנהגותם האם היא דורשת שינוי. האחים פעלו על סמך אותן תפישות מוטעות, מה שהוביל להאשמות שווא כלפי אח אחר והעיד על חוסר שיפוט נכון מצידם. 

 

נחקור את נושא מראית עין מוטעית ושיפוט מוטעה של האחים בסיפור יוסף:

 

ראשית, כתונת הפסים של יוסף הופכת לנקודת מפתח. יעקב מעניק ליוסף את הבגד הייחודי הזה, שהם ראו כמצביע על יחס מועדף. עם זאת, האחים מעריכים באופן שגוי את המצב, שיוסף מתפאר במעמד המועדף שלו, מה שמוביל להיווצרות קנאה ועוינות ביניהם. 

 

בהמשך, לחלומותיו של יוסף יש תפקיד משמעותי בעלילה. יוסף חולם שני חלומות שבהם אחיו ואפילו אביו משתחווים לו.   החלומות  מרמזים על רצון לשליטה, מה שמגביר את תחושת הטינה בקרב אחיו. שיפוטם המוטעה של האחים רק מדגיש את המתח הגובר.

 

בהמשך, כאשר האחים מגיעים למצרים בזמן הרעב, הם אינם מודעים לזהותו האמיתית של יוסף. יוסף, שבוחן את אחיו, מאשים אותם כמרגלים ויוצר שוב מצב מתוח בין האחים כשהאחים כלל לא יודעים מיהו יוסף. שיפוט והחלטות מוטעות ללא ראיה התמונה הכוללת מוסיפים מורכבות לעלילה.

 

דוגמה נוספת של שיפוט מוטעה מתרחשת כאשר בנימין מואשם בגניבה. יוסף שם את הגביע שלו דווקא בתוך השק של בנימין, ולמרות שהאחים יודעים שבנימין אדם צדיק הם מאשימים אותו, מה שמגלה את הנטייה העיקשת של האחים לשפוט לרעה, גם כשהם ניצבים מול ראיות הסותרות זאת. 

 

שיאה של העלילה מתרחש עם גילוי זהותו של יוסף רק לאחר לקיחת אחריות מצד יהודה. רגע מכריע זה, יוסף חושף את עצמו בפני אחיו, שהמומים ומלאי חרטה. ההכרה מחלחלת בהם, והם מכירים בהיקף שיפוטיהם המוטעים במשך השנים ובהנחות השגויות שהחזיקו לגבי יוסף. 

 

לאורך הפרקים הללו, סיפור יוסף מדגיש את המוטיב החוזר ששיפוט חיצוני יכול להטעות, וששיפוט מהיר עלול להוביל לאי-הבנות משמעותיות. העלילה מעודדת אינטרוספקציה והבנה עמוקה יותר של הזולת, תוך הדגשת ההשלכות האפשריות של החזקה בתפישות שגויות וחוסר לקיחת אחריות על המעשים וההחלטות של האחים.

גילוי זהותו של יוסף משמש כלקח רב עוצמה, הקורא לנו לגשת למצבים עם שיפוט נכון, ענווה ונכונות לשקול מחדש את שיפוטינו הראשוני ולקיחת אחריות על טעויות .

 

כעת, באשר לשאלה מדוע יוסף לא יצר קשר ישירות עם אביו:

 

פעולותיו של יוסף לא נבעו רק מרצון לממש את חלומותיו אלא גם כדי להעביר מסר חשוב לאחיו. על ידי תכנון הניסיונות והתלאות שהם עברו ולקיחת אחריות מצידם , יוסף שאף לחשוף את נטייתם לקפוץ למסקנות על סמך מראית עין ותפישות שגויות ולתקן זאת. שתיקתו כלפי אביו שימשה כבחירה מכוונת לאפשר לאחים להתמודד עם שגיאות השיפוט שלהם. 

 

במהותו, יוסף הסתיר את זהותו האמיתית לא כדי לממש חלומות אישיים אלא כדי לחשוף את הפגם המובנה בתפישת המציאות של אחיו. שיאה של ההתגלות שלו שימשה כנזיפה נוקבת, שאילצה את האחים להתמודד עם הטעות של עשרים שנה ויותר ועם ההנחות השגויות שעיצבו את מעשיהם. 

 

פעולותיו של יוסף מדגישות את הלקח העמוק שהמציאות עשויה שלא לשקף את המראה החיצוני, וקוראים לנו להימנע משיפוט מהיר ומוטעה. העלילה מעודדת בחינה עצמית והבנה עמוקה יותר את הזולת, תוך הדגשת ההשלכות האפשריות של החזקה בתפישות שגויות. סיפורו של יוסף משמש תזכורת נצחית לגשת למצבים בשיפוט נכון, ענווה ונכונות לשקול מחדש את שיפוטינו הראשוני. 

 

כפי שקרה עם יוסף ואחיו, פירשו בצורה שגויה מעשים או כוונות של אדם אחר, דבר שיכול לפגוע ביחסים בין אנשים. הנחות שגויות, חשדנות או אי-הבנות עלולים לגרום לקרע ביחסים בין חברים או שותפים. 

 

דוגמאות היסטוריות ממחישות כיצד שיפוטים מוטעים ביחסים בינלאומיים יכולים להוביל לתוצאות קשות. ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, שהובילה למלחמת העולם הראשונה, הסכם מינכן, שהוביל למלחמת העולם השנייה, ומלחמת יום הכיפורים – כולם ממחישים את החשיבות בהימנעות מהסתגרות בתפישות שגויות ואת הפוטנציאל להשלכות פוליטיות וחברתיות עמוקות. 

 

דוגמה עכשווית מייצגת היא השיפוט המוטעה בישראל ב-7 באוקטובר, בהאמינם שלא ניתן ואין לאויב את הכוח, האומץ או ההבנה לתקוף את ישראל. שיפוט מוטעה זה הוביל לתוצאות מרות, כאשר המונים תקפו אזרחים חפים מפשע ועשו בהם פוגרום ואילצו את ישראל להילחם במלחמה קשה שנמשכת .

 

מנהיגי ישראל כיום צריכים להפנים את הלקחים המרים מהערכה מוטעית בכוחו של האויב שהובילה לעימות האחרון, ולהכיר ברלוונטיות הנצחית של שיפוט נכון כשמעריכים יכולות צבאיות כדי למנוע תוצאות קטסטרופליות לדעת להודות בטעות ולקחת אחריות .

 

לסיכום, סיפור  יוסף ואחיו, הלקחים הנצחיים אודות מראית העין ושיפוט מוטעה, מדבר אלינו באופן עמוק בהקשר המודרני. התורה, באמצעות סיפוריה ותובנותיה, ממשיכה להציע תובנות יקרות ערך למורכבויות של יחסים בין אנושיים ולתוצאות של קפיצה מהירה למסקנות. רלוונטיות של לקחים אלו חוצה זמנים, ומשמשת כאור המנחה פרטים וחברות הנאבקים באתגרים של הבנת הזולת והימנעות ממלכודות שיפוט מוטעה.

 

*הרב אליעזר שמחה ווייס*

*חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל

]]>
https://ravweisz.co.il/%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%99%d7%95-%d7%9c%d7%a7%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8/feed/ 0