הרגל שבקדושה

"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה…" (ח', ג'). "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה" (רש"י וסיפרי). נשאלת השאלה איזה שבח זה לאהרון שעשה כאשר ציווה ה' את משה, וכי יעלה על הדעת שאהרון שינה ולא עשה כאשר ציווה ה'?! הרבי מפרמישליאן מסביר שאף שהגיע אהרון למעמד רם ונישא והיה כוהן גדול ונכנס לפני ולפנים, הוא לא שינה מדרכיו. אהרון נשאר מעורב עם הבריות, משים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, הוא לא שינה דבר באורחותיו עם הבריות. עטרת הכהונה הגדולה לא שינתה את עצם מהותו. הוא היה כל ימיו "אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות פרק א') וכך נשאר גם במעמדו ככהן גדול.

יש עוד הסברים: השפת אמת, רבי יהודה ארי' לייב מגור, אומר שבדרך כלל אדם מתלהב בפעם הראשונה שהוא מקיים מצווה אבל עם הזמן, כאשר הוא עושה את אותה מצווה שוב ושוב הוא נכנס לשגרה, יש לו להרגל וההתלהבות מתנדפת. אבל אהרון לא שינה, הוא עשה את המצווה באותה התלהבות כמו שהוא עשה אותה בפעם הראשונה.

ויש עוד עניין שצריכים להבין – אהרון עושה את עבודתו בקודש הקודשים, הוא נכנס למקום שבו מתו בניו נדב ואביהו ביום חנוכת המשכן, ביום חנוכתם. בכל פעם שהוא היה נכנס לקודש הקודשים, ודאי חזרו אליו הרגעים הקשים ביותר בחיים של אב, ההבנה שהנה זה המקום בו נלקחו בניו. הוא היה יכול להיות מוצף ברגשות מבלי יכולת לעשות את עבודתו, אבל הגדולה שלו הייתה בכך שהוא שלט ברגשותיו בכל רגע ובכל עת והיה יכול להמשיך את עבודתו בלי פניות אישיות.

בשם הגאון מוילנא מסבירים" למה בנוסח  הקידושין אומרים הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל? דת משה וישראל זו התורה. מה הקשר בין מעשה הקידושין והתורה?אלא שיש צד שווה בן הדברים אפשר לעבור על אותו פסוק, על אותו דבר תורה, פעם אחר פעם ובכל פעם זה נשמע חדש, בכל פעם מרגישים את הקדושה של התורה, בכל פעם יש החדווה של התורה. אותו דבר בנישואין – איש ואשה ביחד שנים, יום ולילה. יש חשש שיתרגלו זה לזה וההתרגשות תתנדף, הניצוץ של החיים שהיה יתעמעם או יכבה.  אבל נישואין צריכים להיות כמו התורה, צריך להסתכל עליהם כל יום כחדשים," ירח דבש" כל החיים.

הסיכון הוא שאהרון יתרגל ולא יהי בהתלהבות הראשונית. הגדולה שלו שהוא קיים את הציווי "שיהיו בכל יום בעיניך כחדשים" לקבל את החיות מקיום המצוות ואז יוכל להתקיים "וחי בהם". אם עושה את המצווה בהתלהבות ובחיות(כפי שפירש השל"ה פסוק זה) הרי זו לא סתם טכניקה אלא דרך חיים.

 

כתיבת תגובה