מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי התינוקות). מאוחר יותר מרים משכנעת את

פרשת יתרו – שוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה

פרשת יתרו – יתרו אובמה ומייגן מרקל ארוסתו של הנסיך הארי מוויילס. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא

הסנה והסנו snow (שלג) פרשת שמות הסנה והסנו  snow (שלג) לא פעם אנו מגלים כי תנאי מזג האוויר לא תואמים בדיוק את התחזית. הבעיה: חיזוי מזג האוויר אינו מדע מדויק ומבוסס "אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים". (תענית ב, ע"א) אנחנו חווים את החורף מדי שנה, אבל השבוע הספציפי הזה ראה מזג אוויר חסר תקדים במקומות רבים ושונים בעולם וגם בישראל  הכותרות היום הם: "ישראל סוערת: רוחות של 100

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

פרשת משפטים -גם היום יש ביכורים "ראשית בכורי אדמתך" (שמות כ"ג י"ט) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד אלוקיך" (שמות כ"ג י"ט)  רב הונא בשם רב מתנה אומר:  בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, מעשרות וביכורים,  ומה טעם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?  בשביל "ראשית"  ואין ראשית אלא חלה שנאמר "ראשית עריסותיכם".  ואין "ראשית" אלא מעשרות שנאמר "ראשית דגנך".  ואין "ראשית" אלא ביכורים שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך וכו"(בראשית רבה פ"א ו')   פעם אחת גזרה המלכות גזירה

"חזק חזק ונתחזק " בעידן הקורונה "חזק חזק ונתחזק " בע"ה השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה . כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול *"חזק חזק ונתחזק "* למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל ! הלשון "חזק חזק ונתחזק" לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות : תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק,

ויקהל פקודי – בקורת עצמית אנשים מעדיפים למצוא חסרונות באחרים במקום לבדוק את עצמם. הדרך למציאת חסרון עצמי אינה נעימה לאדם, אדם המוצא חסרונות בעצמו צריך להודות על האמת ולא להשתמט ממנה. אותו אדם שמצא חסרון בעצמו, צריך להיות אמיץ ולהסיק מסקנות מעשיות מחשבון נפשו. לכן, כיוון שהתהליך קשה כל כך וכרוך בבושה, ישנם אנשים שאינם רוצים להתחיל בתהליך של בדיקת עצמם וביקורת עצמית. קל להם למצוא חסרונות באחרים משום שדבר זה נותן לאדם הרגשה של עליונות, שהמבקר פטור מכל

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו

וארא-"המדבר ומקיים" "המדבר ומקיים" בברכת ההפטרה, אנו מזכירים את ה': "המדבר ומקיים". עצם הכינוי הזה של ה' "כמדבר ומקיים", מראה לנו שלדבר ולקיים הוא ערך עליון, ובזה אנו צריכים להיות דומים לקב"ה. לא לדבר, אם אין בכוונתנו לקיים את שאנו מדברים. לדאבוננו, בנוף היהודי יש הרבה יהודים "מנהיגים" המדברים ומצהירים על חשיבותם של נושאים בסדר היום של עם ישראל. הם מדברים על חשיבות התפילה, נותנים עצות איך להתפלל, מתי ואיך לשנות, אך הם בעצמם אינם מתפללים! מדברים על החינוך הדתי,

ויקהל פקודי – פקידה ומניין   על הפסוק: "ואלה פקודי המשכן" מביא האור החיים בשם חז"ל: "… אמרו אלה לפסול כל מניינים שבעולם, כי בכל מה שימנה אדם הקניינים המדומים אין מנינו מניין. ושמו מורה עליו – מה אתה מונה? אבל מניין זה עומד לעולם. והטעם: להיותו מניין המשכן המופלא אשר שכן שם אלוקי העולם". מדבריו של האור החיים אנו מבינים, שהתורה מנסה ללמדנו כי החשבון האמיתי, אינו נמצא בהכרח בפקולטה למתמטיקה, אלא בבניית המשכן. במאה השנים האחרונות היינו עדים

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות  שם את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא נועד לשימוש  כל כך הרבה זמן . רק עקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה

פרשת בא-"והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד) "והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד)  החינוך והדאגה לחינוך הבנים היא תודעה הגיונית ובסיסית. לגבי יהודי החינוך הוא לא רק אינסטינקט או רגש – אלא צווי. כשם שיהודי מצווה לברך על בגד חדש או  להתפלל כך מצווה הוא לדאוג לחינוך הבנים. הדאגה לחינוך בכל התקופות היא אחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל להצלחות בתחומים רבים וכן – להתייחסות לעמנו כאל עם סגולה. העם היהודי נקרא גם

פרשת בשלח – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל.על תומכי המסתננים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל. על תומכי המסתננים  בתקשורת של השבוע האחרון מתבצעות השוואות בין מאמצי הממשלה להוציא מסתננים מישראל לבין השואה הנוראה. הקשר היחיד לשואה הוא השימוש בכלל שהתווה התעמולן של הנאציים, גבלס ימח שמו וזכרו ,שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

במידה רבה, חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות עוסקות כולן במצוות בניית המשכן. נראה מכל פסוקי התורה שמתחילים "וידבר ה' אל משה לאמר…" שמשה רבינו הוא האדם שקיבל את האחריות לבנות את המשכן. יחד עם זאת, אנו למדים בפרשת השבוע שהאחראי האמיתי על הבנייה לא היה משה רבנו. אדרבא, זה היה אחיינו – "בצלאל בן אורי בן חור". [שמות ל"א ב] . 'הדעת זקנים '(פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות) תוהה מדוע התורה עוקבת באופן לא אופייני אחר אילן

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים עד לבניית בית המקדש. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא כל כך הרבה זמן ועקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם כן  למה התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה בה לזמן קצר מאוד? ומדוע אם כן

וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום- לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור ולשפוך אור  על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה ומבט אחר.  דוגמא  למשל : באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. (באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה). מי צריך לקוד למי?, איזה אנשי האצולה  חייבים בכבודה ?ולמי  ומתי היא חייבת בכבודם?.  דוגמא נוספת כשהנשיא אובמה ביקר בערב הסעודית לפני כעשר שנים היה נראה כאילו הוא השתחווה למלך

פרשת כי תשא – כוחו של ההרגל הדברים האצילים, הנעלים והקדושים ביותר, יכולים להפוך בעיני אדם המתרגל אליהם ל"חול". עניין שבאופן טבעי היה מעורר באדם מהפיכה נפשית, יכול אף להביא לידי זלזול, לאי – התייחסות, כאשר הוא מסתגל אליו. ולהלן דוגמא מפרשת השבוע: כאשר משה הוריד את לוחות – העדות מהר סיני כתוב ש"קרן עור פניו" (שמות ל"ד כ"ט), ומוסיף הכתוב, שאהרון ובני ישראל פחדו מלגשת אליו. הסיבה של "קרן העור" של משה היתה זיו השכינה. דור מקבלי התורה זכו

עבדים היינו – לטלפון החכם פרשת בא אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו 150 פעם ביום, בממוצע, אז אל תגידו לנו שאנחנו בני חורין. הילדים משועבדים למסך? לאו דווקא. מחקרים שבוצעו לאחרונה מעלים, כי מדי יום אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו כ-150 פעמים (בממוצע). הנער שמשתמש בטלפון חכם מקבל את הטלפון הראשון כבר בגיל 10, ומבלה מעל 4.5 שעות ביום בשימוש בו (חוץ משליחת הודעות SMS ודיבור). 78% מהנערים בודקים את הטלפונים שלהם לפחות כל שעה, ו -50% מדווחים על תחושת

פרשת וארא- המנהיג  בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם. והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג. מה הן התכונות הללו? שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן "זימונם" למנהיגות

פרשת תרומה – מידות טובות הנלמדות מהפרשה בפרשיות אלו כתוב על בגדי הכהונה. אחד הדברים המיוחדים שהכהן הגדול נתייחד בהם בלבוש היה מעיל. בשוליו של המעיל היו "פעמון – זהב ורימון" (שמות כ"ח ל"ד), מטרת הפעמונים היה – כדי שישמיעו קולו של הכהן הגדול בבואו אל הקודש ובצאתו. צלצולי הפעמונים גורמים יחס של כבוד ותפארת, כולם שומעים בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו. המדרש מוסיף, שהתורה רצתה ללמד אותנו דרך ארץ: שלא יכנס אדם פתאום לביתו אלא ישמיע קולו בכניסתו לבית.

פרשת משפטים – "שלוש פעמים בשנה יראה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

***בחירה עם יעוד***   *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג',

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות* בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית . לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים

פרשת כי תשא – שלוש חרויות שלוש חירויות "והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות?  רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט'). המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות

פרשת משפטים – הכתובת הנכונה הכתובת הנכונה אנשים מטבעם מלאי טענות, תרעומות, טרוניות ודרישות. אנשים לפעמים, למרות הצלחתם בחיים, למרות שהם אמידים  וביתם מלא כל טוב  באים בטענות, לפעמים כועסים על כל העולם, מרגישים שאנשים לא מעריכים אותם מספיק, לא מכבדים אותם מספיק וכו'. אם אדם היה מסתכל עליו ורואה עצמו כמו שאחרים רואים אותו, סביר להניח שלא היה מעריך עצמו כל כך. אולי עדיף שלא יהיה לו דימוי עצמי כל כך גבוה ואז לא יעלב על ידי אחרים. ה"תפארת

"אמוג'י " ופרשת שמות "וראך ושמח בלבו"(שמות ד יד)   המילה "אמוג'י " היא עיוות יפני של המילה האנגלית image תמונה ומשמעותה דמיון תמונה.אנו יכולים לחשוב על emoji’s כצורה ילדותית או מטופשת של תקשורת.מי שמורגל בתקשורת רשמית עלול להתכווץ למשמע האפשרות לכלול לתוך התקשורת שלהם פנים סמיילי או  פנים זועמים .עם זאת, emoji’s הם חלק חשוב של תקשורת סייבר "cyber psychologists". פסיכולוגים שמתמחים בסייבר מסבירים כי בתקשורת פנים אל פנים, שני הצדדים לא רק שומעים  את המילים אלא הם גם רואים את הרגשות

פרשת תרומה – "ויקחו לי תרומה" "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". בשעה שאמרו בני ישראל "נעשה ונשמע", מיד אמר הקב"ה: "ויקחו לי תרומה" (ילקוט שמעוני, תרומה). מהו  הקשר הרעיוני בין הקריאה של עם ישראל "נעשה ונשמע" והציווי להם: "ויקחו לי תרומה"? בני ישראל היו עבדים במצרים. אנו יכולים לתאר  לעצמנו את העניות והדלות בתקופת העבדות. רק בימים האחרונים במצרים הם השיגו לעצמם רכוש ונהפכו לבעלי רכוש. במצרים השיגו רכוש כאשר הם שאלו אותו משכניהם לפני עזיבתם, ועל שפת

פרשת בא-בחירה?! "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו…" (שמות י"א,א')   עוד בטרם ניגש משה לבצע את צו ה' היה מודע לקשיים שייחשף להם מול פרעה הקשוח. מה היה חטאו של פרעה שניטלה ממנו הבחירה החופשית? רבותינו ענו בעניין זה כי חטאיו של פרעה היו כה רבים עד כי ניטלה ממנו האפשרות "לכבד" את דבר ה', ולא היתה לו האפשרות לחזור בתשובה. מדוע ניטלה מפרעה אפשרות זו, הרי גם לחוטא ניתנת האפשרות לשוב בתשובה?  התשובה

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

השופטת בשער  לכל אחד יש תחביבים ועיסוקים. אנשים שונים זה מזה כי לכל אחד יש עיסוקים שונים מהשני אבל יש עיסוקים שכולם מתעסקים בהם. אחד מהם זה לשפוט את השני. נכון, אנשים אומרים 'אל תשפוט' או 'אני לא שופט אותך' אבל העובדה היא שכולנו שופטים זה את זה. זה נורמאלי. אנחנו שופטים אחרים כאשר אנחנו רואים אותם במבט ראשון. אנחנו שופטים אנשים לפי המראה, לפי צבע העור, לפי העדה, לפי הגובה, לפי היופי. אפילו שאנחנו יודעים שלרוב אנחנו לא צודקים

שבעה באוקטובר ופרשת בא: כשהמנהיגים ישנים – אומות נופלותשבעה באוקטובר שבר באחת כל אשליותינו. בתוך שעות ספורות חצו מחבלים את הגבול, יישובים נפלו ביד אויב, משפחות נקרעו, ומדינת ישראל נתפסה בלתי מוכנה. עם ישראל התעורר אל מציאות שסירב להאמין שאפשרית.והכאב גדול שבעתיים, משום שלא הייתה זו גזֵרה שנפלה ללא סימנים. היו התרעות, היו נתונים, היו קולות שהזהירו. אך ההנהגה האמינה שהאויב מורתע, שהשקט יציב, שהמערכות חזקות דיין. בכירים ביותר — ראשי המודיעין הצבאי, הרמטכ״ל, וקצינים בכירים נוספים — נאחזו בהנחות

שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' לפרשת בשלח שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי

פרשת בא -"את המילים יש לשקול ולא לספור" "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות" (שמות י' כ"ח)   לא איכפת לי מה הוא מדבר עלי, בין כך ובין כך הוא שונא שלי"." שיאמר מה שהוא רוצה – זה לא מפריע לי". אלו ועוד אמרות דומות להן הינן תגובות של אנשים על דברים שמדברים עליהם. אך האם תגובותיהם צודקות? התשובה לכך היא לא!!! למרות שהאדם הוא שונא שלך, אויב שלך – אין

פרשת בא *לא לבזבז זמן* "החודש הזה לכם ראש חודשים", היא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל כאשר עמדו על סף יציאה ממאות שנים של עבדות במצרים  לחירות הספורנו כותב: " מכאן ואילך (בניגוד לשנים שבהן היית משועבד כשלא הייתה לך שליטה על זמנך כלל) יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחירית:" , הספורנו  מסביר  שבניגוד לשנים שבהן היינו

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

חז"ל מעירים, שבפסוק לא כתוב "לך" אל פרעה אלא "בא" אל פרעה. המפרשים מסבירים, כי "בא" משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחברו "בא" איתי. הקב"ה אמר למשה, כביכול: אינך נגש לפרעה לבדך. "בא" –איתי אני תמיד אתך! בזאת מקבל משה מה' יתברך את כל הגב והכוח לדרוש מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. ומעשה אבות – סימן לבנים. יהודי שנתקל במעשה עוולה, נדרשת  ממנו התערבות למען הצדק, היושר וההגינות. יהודי העוסק בקידוש ה' שכזה חייב לדעת כי לכל אורך