מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות* בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית . לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים

פרשת בשלח – בנים ואבותם בנים ואבותם על המשפט "אלוקי אבי וארממנהו" (שמות ט"ו, ב) מצטט רש"י: "לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלוקותו עלי מימי אבותי" משה ובני ישראל מיחסים את מצבם לאבותיהם. במצב מיוחד זה של רגעי אושר נוטה האדם להתעלם מהמסייעים בידו וזוקף את ההצלחה לזכותו , "כוחי ועוצם ידי…" כאן מגלים בני ישראל את העיקרון של ההדדיות, וזכות האבות – היא זכות אשר בלעדיה לא ייתכנו ברכה והצלחה במעשה ידינו. החינוך שהושקע בבנים

חז"ל מעירים, שבפסוק לא כתוב "לך" אל פרעה אלא "בא" אל פרעה. המפרשים מסבירים, כי "בא" משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחברו "בא" איתי. הקב"ה אמר למשה, כביכול: אינך נגש לפרעה לבדך. "בא" –איתי אני תמיד אתך! בזאת מקבל משה מה' יתברך את כל הגב והכוח לדרוש מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. ומעשה אבות – סימן לבנים. יהודי שנתקל במעשה עוולה, נדרשת  ממנו התערבות למען הצדק, היושר וההגינות. יהודי העוסק בקידוש ה' שכזה חייב לדעת כי לכל אורך

פרשת כי תשא – שלוש חרויות שלוש חירויות "והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות?  רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט'). המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות

פרשת יתרו – שוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה

פרשת תרומה – תרומה של מה ולשם מה? התרומות שהובאו ע"י בני ישראל לצורך בניית המשכן, ודאי היו ממבחר הדברים שהיו לכל אדם בביתו או באוהלו. כל אחד מבני ישראל ציפה וקיווה לתרום את חלקו בבית ה' בצורה הבולטת ביותר, עד כדי כך שהתורה מספרת לנו כי משה ביקש מן העם להפסיק את הבאת התרומות, כי כמות הזהב והכסף ושאר חומרים שהביאו – הספיקו די והותר לבניית המשכן. בפסוק: "ועשו לי משכן" (שמות כ"ה, ח') ברש"י: "לי –ועשו לשמי", כלומר

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:אלה ראשי בית אבותם.(שמות ו, יד)ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.היא מתחילה בבית יהודי.כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך,

חשיבות של הסביבה בה אנו פועלים : רש"י מפרש "ויקחו לי" – "לשמי". כלומר, הנתינה צריכה להיות מכל הלב, הרב הדיין רבי אברהם צבי גינצלר הי”ד בספרו ויצב אברהם מפרש שלשמי פירושו ממש לצורך שמו של הקב"ה. אם מתבוננים אנו בכל התרומות שעם ישראל נתנו לכבוד ה' יתברך " ויקחו לי -לי לשמי " היתה לזה מטרה עילאית והיא:מטרת בניית בית המקדש וכל זאת למה? כדי שניתן יהיה לבטא את שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שהיה נאמר אך ורק

פרשת בא -"התלהבות" "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב,ב')  רש"י בהערת פתיחתו לתורה מציין שהמצווה הראשונה שה' נתן לעם ישראל נמצאת בפרשינו: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי  השנה" . התורה שבע"פ מרחיבה על כל הדקדוקים והפרטים הקשורים לקידוש החודש, ומשה בעצמו היה צריך את עזרת ה' כדי "להבין" הלכות אלו. הבית דין מקדשין את החודש כאשר מקבלים עדות נאמנה על ראית הירח החדש, ואם עדות כזו לא התקבלה בשלושים לחודש,

פרשת משפטים – הכרת הטוב "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב ל') בפסוק אחד מוזכרים שלושה תארים, לכאורה מנוגדים: "קודש", "טרפה", ו"כלב" …". כיצד מתיישב העניין שאנשי קודש הם לכאורה אלו הדואגים לאספקת טרפות לכלב? רש"י בשם המכילתא: ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". ובעלי התוספות ב"דעת הזקנים" מפרשים: "מאחר שהכלב מסר נפשו על הטריפה כשבא הזאב לטורפה,

פרשת משפטים – נעשה ונשמע נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') צריכים לשמוע מוזיקה על מנת להבין אותה ולהעריך אותה. זה לא מספיק לקרוא את התווים. יכול להיות שיש לימודים, ישנם שטחי ידע, שמספיק לקרוא עליהם, אבל רוב הדברים, כדי להכיר אותם ולהבין אותם צריך לחיות אותם. זו היא המשמעות של  "נעשה ונשמע". לא ניתן ללמוד תורה דרך טקסטים. לא ניתן להבין את דרך החיים של היהודי ומשמעותה, אלא אם כן חיים אותה. כשאדם עושה משהוא אז הוא יכול להבין את

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

פרשת משפטים – "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי…" לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו אבל

שמות -אתחלתא ד…  אתחלתא ד…  בהתבוננו במראה הנפלא של הסנה הבוער כותב המדרש: "ר' יוחנן אמר: "שלוש פסיעות פסע משה. ריש לקיש אמר: לא פסע אלא צוארו עיקם. אמר לו הקב"ה "נצטערת לראות את חייך שעתה כדאי שאגלה עליך". מיד "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני".  כיצד יש להבין את גודל שכרו של משה כגואלם של ישראל, שניתן בזכות שלוש פסיעות או עיקום הצואר? אלא שכאן אנו לומדים את אחד היסודות החשובים ביחסים שבין יהודי לבוראו.

פרשת יתרו – פיצול רגשות   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מפרש רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". המפרשים מחפשים הבנה בדברי רש"י: מה עניין של בזיון לדוממים, שאין בהם דעת להקפיד? הרעיון

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"   אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'. כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג: וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו רש"י מסביר ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם

בשלח-על זוגיות "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (חז"ל) "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (חז"ל)   התייצבו וראו את ישועת ה’ (שמות י"ד י"ג) חז"ל אמרו  ש"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"(בסוטה ד` ב) למה קשה זיווגו של אדם דווקא כקריעת ים סוף? מה הקשר בין זיווג אדם לקריעת ים סוף? בזמן שעמדו בני ישראל לפני הים לא ידעו לאן לפנות, הים מלפניהם, מצרים מאחריהם, פלשתים מצד אחד ומרוח אחרת המדבר, לאן יפנו במצב כה קשה, מארבע

ויקהל פקודי – "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה"  הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות.  בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

לפרשת בא – הרכוש האמיתי הוא הכבוד העצמי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". מפרש רש"י: "דבר נא- אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם". נראה מוזר

פרשת תרומה – קושי יחסי לצערנו, יש לא מעט מאחינו היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. וסיבה אמיתית לכך היא הקושי וההתמודדות שיש לכל אחד מאיתנו. בעת קיום המצוות, אנו צריכים להקדיש זמן לתפילה, לברכות, לחינוך, להידור מצווה ועוד. אולם אנו מבינים כי אותו יהודי שאינו מקיים מצוות, סולד מקשיים ואתגרים. הוא מוכן לטפס על הר גבוה רק כדי לומר עשיתי זאת, ולראות בקשיים אלה חוויה, החייל יעדיף ללכת ליחידה נבחרת שבה הקשיים לא מעטים, ואין הוא רואה בזה קושי, שיש

פרשת משפטים – הכתובת הנכונה הכתובת הנכונה אנשים מטבעם מלאי טענות, תרעומות, טרוניות ודרישות. אנשים לפעמים, למרות הצלחתם בחיים, למרות שהם אמידים  וביתם מלא כל טוב  באים בטענות, לפעמים כועסים על כל העולם, מרגישים שאנשים לא מעריכים אותם מספיק, לא מכבדים אותם מספיק וכו'. אם אדם היה מסתכל עליו ורואה עצמו כמו שאחרים רואים אותו, סביר להניח שלא היה מעריך עצמו כל כך. אולי עדיף שלא יהיה לו דימוי עצמי כל כך גבוה ואז לא יעלב על ידי אחרים. ה"תפארת

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

פרשת בא -"את המילים יש לשקול ולא לספור" "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות" (שמות י' כ"ח)   לא איכפת לי מה הוא מדבר עלי, בין כך ובין כך הוא שונא שלי"." שיאמר מה שהוא רוצה – זה לא מפריע לי". אלו ועוד אמרות דומות להן הינן תגובות של אנשים על דברים שמדברים עליהם. אך האם תגובותיהם צודקות? התשובה לכך היא לא!!! למרות שהאדם הוא שונא שלך, אויב שלך – אין

פרשת יתרו – שמיעה סלקטיבית   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מביא רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". ידועה השאלה על דברי רש"י:  מדוע אנו חייבים בהתנהגות מיוחדת כלפי המזבח, שהוא דומם, ואין

המסתננים והשקר הגדול -פרשת בשלח אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל. ראיתי ברשת ובתקשורת כל מיני הקבלות בן מאמצי הממשלה להוצאת מסתננים מישראל למה שנעשה ליהודים בשואה. הקשר היחיד לשואה היא השימוש בכלל שהתווה התעמלן של הנאציים גבלס ימח שמו וזכרו שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים". ו"אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת" נאמנים עלי דברי הממשלה ש ישראל

לפי דין תורה גובים תשלומי   כפל מהגנב בתוספת להחזרת עצם הגניבה.. גנב מוגדר *כמישהו שמתגנב לבית ריק או לכל מקום בהתגנבות ובהסתרה* , ואילו גזלן *הלוקח את החפץ בכוח עושה זאת בגלוי לאור יום ובזהות ידועה*, משלם את הגזלה בלבד. באופן כללי, רואים בחז"ל שההבדל הבולט בין גנב לגזלן הוא שגנב פועל בסתר לעומת גזלן שפועל בגלוי. חז"ל מבליטים  בכך גם את הסיבה למה התורה החמירה יותר  עם הגנב: מאשר עם הגזלן. "שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני

פרשת וארא- המנהיג  בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם. והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג. מה הן התכונות הללו? שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן "זימונם" למנהיגות

כי תשא-מה לא ברור בצורת מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? כאשר משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל לעשות זאת בדרך  מיוחדת שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. וכך התורה אומרת:  יב כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  יג זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה. חז"ל אמרו: בשלשה

ויקהל פקודי – חשבונות "א"ר יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה? שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת משוש כל הארץ" (שמות רבה (וילנא) פרשה נב)  מדוע לא היו משרדי חשבונות בירושלים? כיצד יכלו עולי רגל שבאו לירושלים לנהל את חשבונותיהם ללא יועצים מומחים?  אולי הסיבה לכך הייתה שאנשים מקפידים מאוד ועושים חשבון על הכספים שהם מוציאים לצדקה ולמוסדות חינוך, אז הם יודעים בדיוק כמה נתנו ומתי נתנו, אבל כאשר מגיעים לכסף שמוציאים

הסנה והסנו snow (שלג) פרשת שמות הסנה והסנו  snow (שלג) לא פעם אנו מגלים כי תנאי מזג האוויר לא תואמים בדיוק את התחזית. הבעיה: חיזוי מזג האוויר אינו מדע מדויק ומבוסס "אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים". (תענית ב, ע"א) אנחנו חווים את החורף מדי שנה, אבל השבוע הספציפי הזה ראה מזג אוויר חסר תקדים במקומות רבים ושונים בעולם וגם בישראל  הכותרות היום הם: "ישראל סוערת: רוחות של 100

פרשת תרומה – חיבור 24 שעות עם הקב"ה ע"י קיום המצוות "נעשה ונשמע" בשעה שקיבלו ישראל את התורה אמרו "נעשה ונשמע". אמרה זו,  של בני ישראל מופיעה בפסוק ז' פרק  כ"ד (24) של ספר שמות, להדגיש לנו ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה יש לקיים את המצוות. אין פסק זמן, אין רק שבת או חג, חייב להיות  חיבור בין ישראל להקב"ה 24 שעות ביממה ע"י קיום המצוות. לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

פרשת תרומה – הכרובים – פני החינוך חז"ל עמדו על ההבדלים המוזכרים בפרשת תרומה ובספר דברי הימים בתיאור הכרובים. בפרשת תרומה (כ"ה,י"ח) כתוב: "ועשית שנים כרובים… והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו" (פני הכרובים זה מול זה, כלומר מביטים זה אל זה). ובספר דברי הימים כתוב: (ב, ג, י"ג) "ויעש בבית קודש הקודשים כרובים… ופניהם לבית" (פני הכרובים כלפי הקירות, כלומר עורף מול עורף ואינם מביטים זה בזה). והסבירו חז"ל כי מצבם של

"חזק חזק ונתחזק " בעידן הקורונה "חזק חזק ונתחזק " בע"ה השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה . כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול *"חזק חזק ונתחזק "* למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל ! הלשון "חזק חזק ונתחזק" לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות : תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק,

ויקהל פקודי – לשם שמים "ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה' את משה" (שמות מ' כ"ז). ב"בעל הטורים" כתוב: כאשר צוה ה' את משה כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה "מחני נא" הרבה להזכירו, והם י"ח פעמים. "כאשר צוה ה' את משה",וככל אשר צוה ה' את משה. וכנגדם, תקנו י"ח ברכות, ואחד "כאשר צוה ה' כן עשו",ותקנו כנגד ברכת המינים" וכו'. כאשר צוה ה' את משה. כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה מחני

לפרשת פקודי – להיות נחושים לתורה אין התחלה ואין סוף, היא בנויה כספירלה המורכבת ממעגלים של לימוד. כל פעם שלומדים עולים בדרגה של הבנה. בכל שנה שאנו קוראים את הפרשה אנו מתקדמים בהבנ נוספת של החיים. בשמחת תורה, ביום שאנו מסיימים את ספר דברים, מיד אנו מתחילים את ספר בראשית כי לתורה אין סוף ואין התחלה. כך גם יש קשר בין סוף ספר שמות והתחלתו. כדברי חז"ל: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". הקשר הוא להיות נחושים, אף פעם לא להתייאש

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

ויקהל פקודי – "כל איש ואשה…"   "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה". (שמות ל"ה) נראה לי כי יש שלא  נותנים מנדבת  לבם, אלא רק כדי להראות עושרם לרבים או שידעו כולם כי טובי לב המה כדרך כמה נותני צדקה. אך אלו הנותנים רק לשם שמים נותנים בסתר, שלא יוודע הדבר. כמו שאמרו: "איזהו צדקה אינו יודע ממי נוטלים וכו׳", והיינו כל איש ואישה אשר

וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום- לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור ולשפוך אור  על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה ומבט אחר.  דוגמא  למשל : באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. (באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה). מי צריך לקוד למי?, איזה אנשי האצולה  חייבים בכבודה ?ולמי  ומתי היא חייבת בכבודם?.  דוגמא נוספת כשהנשיא אובמה ביקר בערב הסעודית לפני כעשר שנים היה נראה כאילו הוא השתחווה למלך