מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

ויקהל פקודי – ברכה בברכה   "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה". רש"י בשם מדרש תנחומא מביא "שברכם יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". ולכאורה ברכת משה תמוהה, האם המשכן, מקומו של הקב"ה שהוא וממנו נובעת הברכה, זקוק לברכה?! אלא שמעניין זה אנו מכירים בגדולתו הרוחנית של משה  וידיעתו הרחבה בכל מה שקשור בנפשו של האדם. משה הבין כי האדם זקוק ל- שני דברים על מנת להצליח: "רצון ויכולת" כששני היסודות

"חזק חזק ונתחזק " בעידן הקורונה "חזק חזק ונתחזק " בע"ה השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה . כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול *"חזק חזק ונתחזק "* למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל ! הלשון "חזק חזק ונתחזק" לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות : תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק,

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

פרשת כי תשא – מידות טובות בפרשיות אלו כתוב על בגדי הכהונה. אחד הדברים המיוחדים שהכהן הגדול נתייחד בהם בלבוש היה מעיל. בשוליו של המעיל היו "פעמון – זהב ורימון" (שמות כ"ח ל"ד), מטרת הפעמונים היה – כדי שישמיעו קולו של הכהן הגדול בבואו אל הקודש ובצאתו על ידי צלצול הפעמונים שבתחתית המעיל. צלצולי הפעמונים גורמים יחס של כבוד ותפארת, כולם שומעים בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו.  המדרש מוסיף, שהתורה רצתה ללמד אותנו דרך ארץ: שלא יכנס אדם פתאום לביתו

חז"ל מעירים, שבפסוק לא כתוב "לך" אל פרעה אלא "בא" אל פרעה. המפרשים מסבירים, כי "בא" משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחברו "בא" איתי. הקב"ה אמר למשה, כביכול: אינך נגש לפרעה לבדך. "בא" –איתי אני תמיד אתך! בזאת מקבל משה מה' יתברך את כל הגב והכוח לדרוש מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. ומעשה אבות – סימן לבנים. יהודי שנתקל במעשה עוולה, נדרשת  ממנו התערבות למען הצדק, היושר וההגינות. יהודי העוסק בקידוש ה' שכזה חייב לדעת כי לכל אורך

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב עמו,עזוב תעזוב עמו"- ברכבת הנוסעת מקובנא לוילנא ישב רבי ישראל סלנטר. לבדו היה, בלי מלווים, ולבושו כלבוש אדם פשוט. לצדו ישב יהודי צעיר, ניכר עליו שזה עתה סיים להיות סמוך אל שולחן חותנו וכעת מבקש הוא פרנסה לעצמו.ישב רבי ישראל ועישן סיגריה, שכן היה זה קרון המיועד למעשנים. והנה פנה אליו שכנו בקול חמור: "הפסק לעשן!", צעק. "אינני סובל את ריח הסיגריות!"יכל רבי ישראל לומר לו, כי זהו קרון המעשנים.אך לא כך עשה,

וארא-"המדבר ומקיים" "המדבר ומקיים" בברכת ההפטרה, אנו מזכירים את ה': "המדבר ומקיים". עצם הכינוי הזה של ה' "כמדבר ומקיים", מראה לנו שלדבר ולקיים הוא ערך עליון, ובזה אנו צריכים להיות דומים לקב"ה. לא לדבר, אם אין בכוונתנו לקיים את שאנו מדברים. לדאבוננו, בנוף היהודי יש הרבה יהודים "מנהיגים" המדברים ומצהירים על חשיבותם של נושאים בסדר היום של עם ישראל. הם מדברים על חשיבות התפילה, נותנים עצות איך להתפלל, מתי ואיך לשנות, אך הם בעצמם אינם מתפללים! מדברים על החינוך הדתי,

"משבר הקורונה, דבר תורה: איך תצלחו את הבידוד מבלי להיכנס לדיכאון !" פרשת כי תשא אנשים שנשלחו לבידוד עקב חזרה משהות בחו"ל או חשיפה לחולי קורונה צריכים להסתגל בבת אחת לא רק למצב פיזי חדש אלא גם למצב נפשי חדש. פסיכולוגים  מזהירים שאנשים עלולים להיכנס לדיכאון. איך ניצלים מזה? אנחנו חייבים להיות בשמחה תמיד. התורה מלמדת אותנו שאנחנו  נהיה אחראים לאי קיום המצוות בשמחה –" תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה …" פרשת השבוע שופכת אור על נושא

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' לפרשת בשלח שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

ויקהל פקודי – "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה"  הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות.  בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור

המדד של הצלחה! פרשת וארא המדד של הצלחה! הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך!  בפרשתנו התורה משנה את סדר הבאת שמותיהם של אהרון ומשה. פעם אחת מופיע משה לפני אהרון ופעם אחרת אהרון לפני משה. האם זה אקראי? בשמות פרק ו פסוק כ"ו מופיע אהרון לפני משה "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם". בפסוק כז  משה

   כי תשא *וראית את־אחרי ופני לא יראו:* (שמות פרק לג פסוק כ"ג) פעמים רבות אנשים שואלים "למה?". ישנם כאלו שמתנסחים "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים?" או "מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו?" שאלה זו אינה שאלה מודרנית וכבר נשאלה  על ידי משה רבנו לקדוש ברוך הוא – "הודיעני נא את דרכיך" – אומרים חכמים במדרש, משה רבנו ביקש להבין את דרכי הבורא, מדוע יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו?… מה ענה לו הקדוש ברוך הוא?

פרשת כי תשא – שיוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות  שם את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא נועד לשימוש  כל כך הרבה זמן . רק עקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה

פרשת יתרו – שוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה

פרשת כי תשא – "שלוש פעמים בשנה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

פרשת וארא- המנהיג  בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם. והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג. מה הן התכונות הללו? שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן "זימונם" למנהיגות

כי תשא- האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? משמעות הביטוי 'עם קשה עורף'/האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? הביטוי 'עם קשה עורף' מופיע בתורה פעמיים במשמעות כפולה. בתחילה, עם ישראל מכונה לראשונה כך על ידי הקב"ה,  כסיבה להשמדת עם ישראל לאחר חטא העגל "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות ל"ב, ט). שימוש במונח עם קשה עורף כתיאור שלילי, חוזר על עצמו מספר פעמים. במשמעות השנייה בו הוא מופיע, משה רבנו

פרשת בשלח – תפילה ליום ג' מובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל כי סגולה לפרנסה לומר את פרשת המן ביום ג' בשבוע בו קוראים את פרשת בשלח (מחר – ז' בשבט). רצוי לומר שניים מקרא ואחד תרגום. מצ"ב שתי גרסאות וכן שני קישורים. http://www.ladaat.net/siteimages/fl_4f2150450753b.pdf http://www.parshat-haman.com  בסגולה נפלאה לפרנסה. ובתפילה שאכן, תפילותינו תתקבלנה,  —   פרשת%20המן_1[1] רשת%20המן_2[1]

לפרשת בא – הרכוש האמיתי הוא הכבוד העצמי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". מפרש רש"י: "דבר נא- אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם". נראה מוזר

פרשת משפטים – הכרת הטוב "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב ל') בפסוק אחד מוזכרים שלושה תארים, לכאורה מנוגדים: "קודש", "טרפה", ו"כלב" …". כיצד מתיישב העניין שאנשי קודש הם לכאורה אלו הדואגים לאספקת טרפות לכלב? רש"י בשם המכילתא: ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". ובעלי התוספות ב"דעת הזקנים" מפרשים: "מאחר שהכלב מסר נפשו על הטריפה כשבא הזאב לטורפה,

לפרשת שמות – אל תגידו 'ביי' (או 'יאללה ביי') אמרו 'לך לשלום' בין כל הסיפורים שיש בפרשתנו יש אימרה, שממנה לומדים איך להיפרד מחבר. חז"ל שמים לב שכאשר יתרו נפרד ממשה הוא אומר: 'לך לשלום' ומשה הצליח ואילו דוד אמר לאבשלום: 'לך בשלום', ואבשלום הלך ונתלה. המקור הוא מתלמוד בבלי וכך כתוב שם: "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד´) "לך לשלום" – עלה והצליח, דוד

בחירה נכונה כאשר יש בחירה בין מצב שבו הפרנסה תגיע בקלות אך תהיה מלווה בסכנה רוחנית, או מצב בו הפרנסה תהיה קשה אך תהיה חופשיה באופן יחסי מהשפעות רוחניות רעות, התורה אומרת לנו לבחור רוחניות על פני פרנסה. יש לבחור בסביבה הפחות מסוכנת מבחינה רוחנית, למרות שהפרנסה תבוא בקושי רב יותר. " ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" [שמות יג,יז]. כשיצאו בני ישראל  ממצרים היו שתי דרכים אפשריות להגיע לארץ ישראל, שלכל

פרשת תצווה -אהבת ישראל מה היא? אהבתו של משה לעם-ישראל הייתה כל כך שהוא היה מוכן לוותר על היקר לו ביותר, ובלבד שבני-ישראל לא ייפגעו אחרי שחטאו בחטא החמור ביותר חטא העגל  פרשתנו מספרת על הציוויים הרבים שציווה הקב"ה את משה רבנו בעניין הפעולות הנוגעות לכלי המשכן ולבגדי הכהונה, אך למרבה הפלא הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה, לאחר לידת משה, שאין שמו מוזכר בה אפילו פעם אחת! המפרשים מסבירים שהדבר בא בעקבות

לפרשת יתרו – אומנות הביקורת וההקשבה בתורה אין הרבה פרשיות הנקראות בשם של אדם. אחת הפרשיות היחידות האלו היא פרשת יתרו. יתרו חותן משה. חז"ל מסבירים שיתרו זכה לפרשה שתיקרא על שמו משום שהוא הוסיף פרשיה לתורה, זו פרשת 'ואתה תחזה'. בפרשיה זו יתרו מסביר למשה איך לנהל מערכת משפטית, איך לתקן את העיוותים שהוא רואה בניהול עד כה. חז"ל מהללים את יתרו לא על הביקורת שהוא אמר למשה, "לא טוב הדבר שאתה עושה", לא על זה שיתרו אמר לחתנו

להפוך את הגשמיות לרוחניות- מה לא ברור בצורה של מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל, לערוך אותו בדרך  מיוחדת, כך שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל, ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. כך התורה אומרת:  "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'." חז"ל

עיצוב יפה בו השולחן נראה אסתטי ומכובד, משפיע על ההנאה מהארוחה -הרבה מעבר לנוי שבו כשלעצמו. העיצוב גם מצביע על סוג הארוחה. לעיתים הוא גם יכתיב כיצד תתנהל הארוחה.. על הפסוק:"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" רש"י מצטט את דברי חז"ל :"אשר תשים לפניהם" -אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו. לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם'- כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם

פרשת תרומה – הכרובים – פני החינוך חז"ל עמדו על ההבדלים המוזכרים בפרשת תרומה ובספר דברי הימים בתיאור הכרובים. בפרשת תרומה (כ"ה,י"ח) כתוב: "ועשית שנים כרובים… והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו" (פני הכרובים זה מול זה, כלומר מביטים זה אל זה). ובספר דברי הימים כתוב: (ב, ג, י"ג) "ויעש בבית קודש הקודשים כרובים… ופניהם לבית" (פני הכרובים כלפי הקירות, כלומר עורף מול עורף ואינם מביטים זה בזה). והסבירו חז"ל כי מצבם של

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

תערוך לפני שולחן …- שבת *תערוך לפני שולחן ….* עיצוב יפה בו השולחן נראה אסתטי ומכובד משפיע על ההנאה מהארוחה. הרבה מעבר לנוי שבו כשלעצמו, העיצוב גם מצביע על סוג הארוחה ולעיתים הוא גם יכתיב כיצד תתנהל הארוחה.. על הפסוק: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" רש"י מצטט את דברי חז"ל :"אשר תשים לפניהם" -אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי

לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים כאשר מישהו אומר לך תודה רבה אתה מרגיש טוב. לפעמים אתה אפילו מצפה לזה. הרי עשית מעשה טוב ומן הראוי שיגידו לך תודה. לפעמים אפילו בלי ששמת לב, עשית משהו שהיטיב עם השני וכאשר באה ההודיה שלו אתה באמת מרגיש חום וטוב. זה מעודד אותך לעשות עוד דברים טובים משום שמה שעשית לא נלקח כמובן מאליו. בהרבה מקרים אנחנו עושים טובה לשני ואנחנו לא מקבלים שום תודה או איזו תגובה של הודיה. אם לומר

פקודי-לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה' לעיתים נגד הזרם הוא רצון ה' בפרשתנו אנו קוראים על 'בצלאל' שעיצב את המשכן  לאור החכמה והתבונה שהתברך בה. התיאור אודותיו מובא פעמיים בחומש. בפרק ל נכתב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה, בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה." ובפרק ל"א הדבר מוזכר שוב " רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה".  בשני המקומות ניתן להבחין

פרשת יתרו – הילדות הילדות "ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט') במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים). במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל. על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב

פרשת תרומה – "ויקחו לי תרומה" "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". בשעה שאמרו בני ישראל "נעשה ונשמע", מיד אמר הקב"ה: "ויקחו לי תרומה" (ילקוט שמעוני, תרומה). מהו  הקשר הרעיוני בין הקריאה של עם ישראל "נעשה ונשמע" והציווי להם: "ויקחו לי תרומה"? בני ישראל היו עבדים במצרים. אנו יכולים לתאר  לעצמנו את העניות והדלות בתקופת העבדות. רק בימים האחרונים במצרים הם השיגו לעצמם רכוש ונהפכו לבעלי רכוש. במצרים השיגו רכוש כאשר הם שאלו אותו משכניהם לפני עזיבתם, ועל שפת

השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה.כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול 'חזק חזק ונתחזק'.למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל !הלשון 'חזק חזק ונתחזק' לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות :תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק, שיתמיד בהם האדם ברוב כוח, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ (העבודה היום יומית). ולכל