מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

שמות-היכולת להתמיד משה עתר לפרעה בעד בני ישראל, במקום להיעתר לעתירת משה, פרעה הכביד יותר, על בני ישראל. מתוך ייאוש, משה פונה אל ה' ואומר לו:  "למה הרעותה לעם הזה?" והוא הוסיף:  "למה זה שלחתני?" (ה' כ"ב) ה' עונה למשה בפשטות:  "אני ה'" (ו' ב').  רש"י מסביר שמשמעות הצהרת ה' הינה:  ש"לא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדיברתי לאבות הראשונים". רק לאחר שמשה שמע את תגובת ה', הוא היה מוכן להתחיל עוד פעם. ההכרה בצורך לנסות עוד פעם למרות

פרשת בא -בכור אשה בלבד! קידוש בכור  השבוע בפרשתנו קוראים אנו על מצוות קדוש בכור באדם ובבהמה. התורה מסבירה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הקב"ה הרג כל בכור במצרים באדם ובבהמה  ולכן מקדישים כל פטר רחם בבכור אדם ובהמה. לפי חז"ל בגמרא כל הבכורים במצרים מתו במכת בכורות גם בכור מהאב וגם בכור מהאם. אם כן מדוע הדין של "קידוש בכור" מתייחס אך ורק לבכור של האמא  ל"פטר רחם" ולא בכור מהאב? אם הסיבה למצווה היא בעקבות מה שקרה במכת

ויקהל פקודי – "כתר שם טוב עולה על כולם" "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי…" (שמות ל"ה ל') אומר על כך המדרש: "הדא הוא דכתיב" "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז'). שלושה שמות נקראו לו לאדם: הראשון:  השם שקוראים לו הוריו. השני:  השם שקוראים לו בני אדם. השלישי:  השם שהוא קונה לעצמו על ידי מעשיו. בצלאל קנה לעצמו שם טוב על ידי מעשיו. ולכן זכה לעשות את מלאכת המשכן.   מדוע דווקא על – ידי

לפרשת יתרו – אומנות הביקורת וההקשבה בתורה אין הרבה פרשיות הנקראות בשם של אדם. אחת הפרשיות היחידות האלו היא פרשת יתרו. יתרו חותן משה. חז"ל מסבירים שיתרו זכה לפרשה שתיקרא על שמו משום שהוא הוסיף פרשיה לתורה, זו פרשת 'ואתה תחזה'. בפרשיה זו יתרו מסביר למשה איך לנהל מערכת משפטית, איך לתקן את העיוותים שהוא רואה בניהול עד כה. חז"ל מהללים את יתרו לא על הביקורת שהוא אמר למשה, "לא טוב הדבר שאתה עושה", לא על זה שיתרו אמר לחתנו

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא

"משבר הקורונה, דבר תורה: איך תצלחו את הבידוד מבלי להיכנס לדיכאון !" פרשת כי תשא אנשים שנשלחו לבידוד עקב חזרה משהות בחו"ל או חשיפה לחולי קורונה צריכים להסתגל בבת אחת לא רק למצב פיזי חדש אלא גם למצב נפשי חדש. פסיכולוגים  מזהירים שאנשים עלולים להיכנס לדיכאון. איך ניצלים מזה? אנחנו חייבים להיות בשמחה תמיד. התורה מלמדת אותנו שאנחנו  נהיה אחראים לאי קיום המצוות בשמחה –" תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה …" פרשת השבוע שופכת אור על נושא

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

הקב"ה מתזמר את חיינו     "וַיַּסֵּב אֱלֹקים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות בשלח פרק י"ג, י"ח) מהו ויסב? שהיה לו לומר וינחם אלקים כמו שהתחיל ולא נחם (פירוש מהרז״ו על שמות רבה). וַיַּסֵּב אֱלֹקים אֶת הָעָם, מִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיֵּסֵב, שֶׁכָּךְ עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסֵּב אֱלֹקים. מדרש רבה ( שמות  רבה פרשת בשלח פרק י"ג, י"ח) המדרש על הפסוק:" וַיַּסֵּב אֱלֹקים אֶת

שמות – "דופי במשפחה" "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב' א')   "ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה" (שמות ו' כ'). יוכבד אם משה הייתה בת לוי, ואם אחות קהת, אביו של בעלה עמרם, עמרם אם כן התחתן עם דודתו. נישואין כאלו הפכו לאסורים אחר מתן תורה כמו שכתוב בספר ויקרא (י"ח כ') אבל לפני מתן תורה עדיין היו מותרים.  הפרשן "חיזקוני" מעיר: "מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול

פרשת משפטים – "שלוש פעמים בשנה יראה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם… קחו מאתכם תרומה לה' " בכל התורה לא מצאנו פרשה המתחילה בקיבוץ בני ישראל אלא בפרשתנו. בשעה שבא משה לצוות את בני ישראל על הקמת משכן ה', מכנס את כל עדת בני ישראל, מאחד את כולם למען בניית בית ה'. מאז ומעולם הפירוד והמחלוקת ערערו את יסודות העם היהודי, ובעוון הפירוד ושנאת חינם חרב בית מקדשנו. לכן, כאשר משה רוצה להקים את המשכן, הוא אוסף ומאחד את כולם, כי קיומו תלוי

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב עמו,עזוב תעזוב עמו"- ברכבת הנוסעת מקובנא לוילנא ישב רבי ישראל סלנטר. לבדו היה, בלי מלווים, ולבושו כלבוש אדם פשוט. לצדו ישב יהודי צעיר, ניכר עליו שזה עתה סיים להיות סמוך אל שולחן חותנו וכעת מבקש הוא פרנסה לעצמו.ישב רבי ישראל ועישן סיגריה, שכן היה זה קרון המיועד למעשנים. והנה פנה אליו שכנו בקול חמור: "הפסק לעשן!", צעק. "אינני סובל את ריח הסיגריות!"יכל רבי ישראל לומר לו, כי זהו קרון המעשנים.אך לא כך עשה,

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

לפרשת שמות – איך להיות איש? "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול…". (שמות ב',י"ב) מי זה איש בעיניך? מה זה גבר? בתרבות שלנו איש הוא גבר לוחם, גיבור מלחמה. מישהו שיש לו עצמה גופנית. לא אכפת לו מאף אחד, עושה מה שהוא רוצה. הפרשנים שמים לב שכאשר משה רבינו רואה איך שמצרי מתנכל לעברי כתוב: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. לא כתוב 'וירא כי אין אדם' (עם המשמעות שאין מישהו שיכול לראות

חז"ל מעירים, שבפסוק לא כתוב "לך" אל פרעה אלא "בא" אל פרעה. המפרשים מסבירים, כי "בא" משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחברו "בא" איתי. הקב"ה אמר למשה, כביכול: אינך נגש לפרעה לבדך. "בא" –איתי אני תמיד אתך! בזאת מקבל משה מה' יתברך את כל הגב והכוח לדרוש מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. ומעשה אבות – סימן לבנים. יהודי שנתקל במעשה עוולה, נדרשת  ממנו התערבות למען הצדק, היושר וההגינות. יהודי העוסק בקידוש ה' שכזה חייב לדעת כי לכל אורך

פרשת כי תשא – מידת הנתינה אינה נחלת הכלל ישנם אנשים שאינם רואים כל צורך לתת משלהם לאחרים וישנם, שמפריע להם כשאחרים נותנים. כבר אמרו חז"ל: "ארבע מידות בנותני צדקה" (אבות ה' י"ג), ומדגישים את התכונה: "לא יתן ולא יתנו לאחרים". יש המוכנים לתת לאחרים. עצם הנתינה גורמת להנאה מיכולתם זו עד כדי שמחה מסיפוק, אך גם בנתינה מסוג זה יש מעלות שונות. יש ששמחת הנותן היא אמיתית אולם מסיבה אנוכית- כי יודע הוא ששכרו יבוא מצד המקבל  ע"י החזר

פרשת בשלח – והעיקר לא להתייאש ! השבת שקוראים בה פרשת בשלח,  היא שבת ט"ו בשבט.  בפרשה יש את  "שירת הים", ששרו  אבותינו  בצאתם  ממצרים  לאחר שעברו את הים. הקשר בין שבת זו לט"ו בשבט אולי בא להראות לנו שבכל מצב שהוא לא נתייאש, אלא נתאושש ונתחזק בביטחון שהצרה תעבור ונזכה לחיים טובים ושמחים. כמו העץ – האילן שבחורף עומד ערום בלי עלים, בלי שום סימן חיות, ובראש השנה שלו בט"ו בשבט, הוא מתחזק ומתאושש וחיים חדשים זורמים לתוכו. וזו

  בס"ד                                *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*   בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע. פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא

פרשת בא-בחירה?! "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו…" (שמות י"א,א')   עוד בטרם ניגש משה לבצע את צו ה' היה מודע לקשיים שייחשף להם מול פרעה הקשוח. מה היה חטאו של פרעה שניטלה ממנו הבחירה החופשית? רבותינו ענו בעניין זה כי חטאיו של פרעה היו כה רבים עד כי ניטלה ממנו האפשרות "לכבד" את דבר ה', ולא היתה לו האפשרות לחזור בתשובה. מדוע ניטלה מפרעה אפשרות זו, הרי גם לחוטא ניתנת האפשרות לשוב בתשובה?  התשובה

פרשת כי תשא – כוחו של ההרגל הדברים האצילים, הנעלים והקדושים ביותר, יכולים להפוך בעיני אדם המתרגל אליהם ל"חול". עניין שבאופן טבעי היה מעורר באדם מהפיכה נפשית, יכול אף להביא לידי זלזול, לאי – התייחסות, כאשר הוא מסתגל אליו. ולהלן דוגמא מפרשת השבוע: כאשר משה הוריד את לוחות – העדות מהר סיני כתוב ש"קרן עור פניו" (שמות ל"ד כ"ט), ומוסיף הכתוב, שאהרון ובני ישראל פחדו מלגשת אליו. הסיבה של "קרן העור" של משה היתה זיו השכינה. דור מקבלי התורה זכו

פרשת כי תשא – שלוש חרויות שלוש חירויות "והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות?  רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט'). המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות

פרשת תצווה -אהבת ישראל מה היא? אהבתו של משה לעם-ישראל הייתה כל כך שהוא היה מוכן לוותר על היקר לו ביותר, ובלבד שבני-ישראל לא ייפגעו אחרי שחטאו בחטא החמור ביותר חטא העגל  פרשתנו מספרת על הציוויים הרבים שציווה הקב"ה את משה רבנו בעניין הפעולות הנוגעות לכלי המשכן ולבגדי הכהונה, אך למרבה הפלא הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה, לאחר לידת משה, שאין שמו מוזכר בה אפילו פעם אחת! המפרשים מסבירים שהדבר בא בעקבות

פרשת יתרו – זירוז האדם למעשה "ויאמר ה' אליו… לך רד" (י"ט, כ"ד) רש"י בשם המכילתא "לך-רד" – "והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה". הלקח שאנו חייבים ללמוד הוא – מה משה נביאם של ישראל זקוק לזירוז על מנת לרדת לעם ולהזהירם, אנו על אחת כמה וכמה זקוקים לזירוז. רבי משה חיים לוצאטו  מסביר כי מטרת הזירוז המיועד בעיקר לאנשים שהתעלו בתורה והתקרבו לה' – היא להזכיר לנו כי אנו בני אדם, וככל

להפוך את הגשמיות לרוחניות- מה לא ברור בצורה של מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל, לערוך אותו בדרך  מיוחדת, כך שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל, ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. כך התורה אומרת:  "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'." חז"ל

עבדים היינו – לטלפון החכם פרשת בא אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו 150 פעם ביום, בממוצע, אז אל תגידו לנו שאנחנו בני חורין. הילדים משועבדים למסך? לאו דווקא. מחקרים שבוצעו לאחרונה מעלים, כי מדי יום אנחנו מציצים בטלפון החכם שלנו כ-150 פעמים (בממוצע). הנער שמשתמש בטלפון חכם מקבל את הטלפון הראשון כבר בגיל 10, ומבלה מעל 4.5 שעות ביום בשימוש בו (חוץ משליחת הודעות SMS ודיבור). 78% מהנערים בודקים את הטלפונים שלהם לפחות כל שעה, ו -50% מדווחים על תחושת

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שיהיה בשירות לתקופה  קצרה שתוכננה להימשך כמה שנים עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים, התקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני הוא נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו למדים מכאן

האנטישמיות איננה תופעה הנובעת ממעשיהם של היהודים.היא תופעה הנובעת מעצם קיומם.כבר עמדו הוגים וחוקרים על כך שהאנטישמיות איננה שנאה רגילה. ההגדרה הקלאסית מתארת אותה כ"שנאה לשונה" — שנאה לעצם העובדה שיש בעולם עם שאיננו משתלב, שאיננו נטמע, ושאיננו מוכן לוותר על זהותו.היהודי מייצג עם החי על פי מערכת ערכים שונה. עם הנושא ברית עם הקב"ה. עם הרואה את עצמו מחויב לתורה. עם המסרב להיעלם בתוך תרבות כללית משתנה.מכאן נובעת העובדה ששום טיעון לא ישכנע את שונאי ישראל לחדול משנאתם. זו

פרשת כי תשא – "שלוש פעמים בשנה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

פרשת תרומה – חיבור 24 שעות עם הקב"ה ע"י קיום המצוות "נעשה ונשמע" בשעה שקיבלו ישראל את התורה אמרו "נעשה ונשמע". אמרה זו,  של בני ישראל מופיעה בפסוק ז' פרק  כ"ד (24) של ספר שמות, להדגיש לנו ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה יש לקיים את המצוות. אין פסק זמן, אין רק שבת או חג, חייב להיות  חיבור בין ישראל להקב"ה 24 שעות ביממה ע"י קיום המצוות. לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי התינוקות). מאוחר יותר מרים משכנעת את

פרשת יתרו – פיצול רגשות   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מפרש רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". המפרשים מחפשים הבנה בדברי רש"י: מה עניין של בזיון לדוממים, שאין בהם דעת להקפיד? הרעיון

"חזק חזק ונתחזק " בעידן הקורונה "חזק חזק ונתחזק " בע"ה השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה . כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול *"חזק חזק ונתחזק "* למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל ! הלשון "חזק חזק ונתחזק" לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות : תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק,

פרשת משפטים – נעשה ונשמע נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') צריכים לשמוע מוזיקה על מנת להבין אותה ולהעריך אותה. זה לא מספיק לקרוא את התווים. יכול להיות שיש לימודים, ישנם שטחי ידע, שמספיק לקרוא עליהם, אבל רוב הדברים, כדי להכיר אותם ולהבין אותם צריך לחיות אותם. זו היא המשמעות של  "נעשה ונשמע". לא ניתן ללמוד תורה דרך טקסטים. לא ניתן להבין את דרך החיים של היהודי ומשמעותה, אלא אם כן חיים אותה. כשאדם עושה משהוא אז הוא יכול להבין את

ויקהל פקודי – בקורת עצמית אנשים מעדיפים למצוא חסרונות באחרים במקום לבדוק את עצמם. הדרך למציאת חסרון עצמי אינה נעימה לאדם, אדם המוצא חסרונות בעצמו צריך להודות על האמת ולא להשתמט ממנה. אותו אדם שמצא חסרון בעצמו, צריך להיות אמיץ ולהסיק מסקנות מעשיות מחשבון נפשו. לכן, כיוון שהתהליך קשה כל כך וכרוך בבושה, ישנם אנשים שאינם רוצים להתחיל בתהליך של בדיקת עצמם וביקורת עצמית. קל להם למצוא חסרונות באחרים משום שדבר זה נותן לאדם הרגשה של עליונות, שהמבקר פטור מכל

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

לפרשת משפטים – עולם שכולו טלית "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:" "אם בגפו יבא: שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי. ולשון בגפו בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא, יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו: בגפו יצא: מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים: אם בעל אשה הוא: ישראלית: ויצאה אשתו עמו: וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו:"

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים עד לבניית בית המקדש. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא כל כך הרבה זמן ועקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם כן  למה התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה בה לזמן קצר מאוד? ומדוע אם כן

לפרשת שמות – אל תגידו 'ביי' (או 'יאללה ביי') אמרו 'לך לשלום' בין כל הסיפורים שיש בפרשתנו יש אימרה, שממנה לומדים איך להיפרד מחבר. חז"ל שמים לב שכאשר יתרו נפרד ממשה הוא אומר: 'לך לשלום' ומשה הצליח ואילו דוד אמר לאבשלום: 'לך בשלום', ואבשלום הלך ונתלה. המקור הוא מתלמוד בבלי וכך כתוב שם: "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד´) "לך לשלום" – עלה והצליח, דוד

שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' לפרשת בשלח שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי