מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

ויקהל פקודי – "כתר שם טוב עולה על כולם" "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי…" (שמות ל"ה ל') אומר על כך המדרש: "הדא הוא דכתיב" "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז'). שלושה שמות נקראו לו לאדם: הראשון:  השם שקוראים לו הוריו. השני:  השם שקוראים לו בני אדם. השלישי:  השם שהוא קונה לעצמו על ידי מעשיו. בצלאל קנה לעצמו שם טוב על ידי מעשיו. ולכן זכה לעשות את מלאכת המשכן.   מדוע דווקא על – ידי

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

פרשת יתרו – שמיעה סלקטיבית   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מביא רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". ידועה השאלה על דברי רש"י:  מדוע אנו חייבים בהתנהגות מיוחדת כלפי המזבח, שהוא דומם, ואין

פרשת בא -"התלהבות" "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב,ב')  רש"י בהערת פתיחתו לתורה מציין שהמצווה הראשונה שה' נתן לעם ישראל נמצאת בפרשינו: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי  השנה" . התורה שבע"פ מרחיבה על כל הדקדוקים והפרטים הקשורים לקידוש החודש, ומשה בעצמו היה צריך את עזרת ה' כדי "להבין" הלכות אלו. הבית דין מקדשין את החודש כאשר מקבלים עדות נאמנה על ראית הירח החדש, ואם עדות כזו לא התקבלה בשלושים לחודש,

בחירה נכונה כאשר יש בחירה בין מצב שבו הפרנסה תגיע בקלות אך תהיה מלווה בסכנה רוחנית, או מצב בו הפרנסה תהיה קשה אך תהיה חופשיה באופן יחסי מהשפעות רוחניות רעות, התורה אומרת לנו לבחור רוחניות על פני פרנסה. יש לבחור בסביבה הפחות מסוכנת מבחינה רוחנית, למרות שהפרנסה תבוא בקושי רב יותר. " ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" [שמות יג,יז]. כשיצאו בני ישראל  ממצרים היו שתי דרכים אפשריות להגיע לארץ ישראל, שלכל

הסנה והסנו snow (שלג) פרשת שמות הסנה והסנו  snow (שלג) לא פעם אנו מגלים כי תנאי מזג האוויר לא תואמים בדיוק את התחזית. הבעיה: חיזוי מזג האוויר אינו מדע מדויק ומבוסס "אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים". (תענית ב, ע"א) אנחנו חווים את החורף מדי שנה, אבל השבוע הספציפי הזה ראה מזג אוויר חסר תקדים במקומות רבים ושונים בעולם וגם בישראל  הכותרות היום הם: "ישראל סוערת: רוחות של 100

פרשת משפטים – חיבור 24 שעות עם ה' ע"י קיום מצוות "נעשה ונשמע" בשעה שקיבלו ישראל את התורה אמרו "נעשה ונשמע". אמרה זו,  של בני ישראל מופיעה בפסוק ז' פרק  כ"ד (24) של ספר שמות, להדגיש לנו ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה יש לקיים את המצוות. אין פסק זמן, אין רק שבת או חג, חייב להיות  חיבור בין ישראל להקב"ה 24 שעות ביממה ע"י קיום המצוות.

תעריך את מה שיש לך בידיים ! כשהתורה מספרת לנו על הלוחות שקיבל משה, עשרת הדיברות על לוחות אבן, היא מציינת שעשית הדברות נכתבו באצבע אלוקים, ולא נותנת פרטים נוספים. בהמשך הפרשה, לפני שמשה שובר את הלוחות, התורה מגלה לנו עוד פרט לגביהם – באורח נס, הלוחות היו ניתנים לקריאה משני צדדיהם, למרות שהאותיות נחקקו וחדרו לעומקה של האבן. התורה מתארת לנו את הלוחות בצורה סופרלטיבית – הלוחות היו מעשי ידיו של ה' וכתב היד שעליהם היה כתב ידו של

ויקהל פקודי – "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה"  הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות.  בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור

עיצוב יפה בו השולחן נראה אסתטי ומכובד, משפיע על ההנאה מהארוחה -הרבה מעבר לנוי שבו כשלעצמו. העיצוב גם מצביע על סוג הארוחה. לעיתים הוא גם יכתיב כיצד תתנהל הארוחה.. על הפסוק:"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" רש"י מצטט את דברי חז"ל :"אשר תשים לפניהם" -אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו. לכך נאמר 'אשר תשים לפניהם'- כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם

פרשת כי תשא – מידת הנתינה אינה נחלת הכלל ישנם אנשים שאינם רואים כל צורך לתת משלהם לאחרים וישנם, שמפריע להם כשאחרים נותנים. כבר אמרו חז"ל: "ארבע מידות בנותני צדקה" (אבות ה' י"ג), ומדגישים את התכונה: "לא יתן ולא יתנו לאחרים". יש המוכנים לתת לאחרים. עצם הנתינה גורמת להנאה מיכולתם זו עד כדי שמחה מסיפוק, אך גם בנתינה מסוג זה יש מעלות שונות. יש ששמחת הנותן היא אמיתית אולם מסיבה אנוכית- כי יודע הוא ששכרו יבוא מצד המקבל  ע"י החזר

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שישמש את עם ישראל  לתקופה קצרה  עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים,  עם ישראל נענשו והתקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני . המשכן  נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו

פרשת משפטים – בגפו יבוא בגפו יצא בגפו = רווק אנו לומדים בנוגע למשרת עבד עברי: כי אם "בגפו יבוא" ולאחר מכן "בגפו יצא", מה הכוונה במונח מעורפל זה? רש"י מתרגם: (מבוסס על תרגום אונקלוס) – אם הוא מגיע בכוחות עצמו (כלומר – רווק) אז הוא יעזוב בכוחות עצמו. פרשנות זו משתלבת בצורה חלקה עם המשך הפסוק: "אם הוא נשוי (הבעל עם אשה), אשתו יוצאת איתו." בעברית מודרנית, היינו משתמשים במונח "רווק" עבור אדם יחיד, "נשוי" עבור אדם נשוי.  המונח

פרשת תרומה – הכרובים – פני החינוך חז"ל עמדו על ההבדלים המוזכרים בפרשת תרומה ובספר דברי הימים בתיאור הכרובים. בפרשת תרומה (כ"ה,י"ח) כתוב: "ועשית שנים כרובים… והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו" (פני הכרובים זה מול זה, כלומר מביטים זה אל זה). ובספר דברי הימים כתוב: (ב, ג, י"ג) "ויעש בבית קודש הקודשים כרובים… ופניהם לבית" (פני הכרובים כלפי הקירות, כלומר עורף מול עורף ואינם מביטים זה בזה). והסבירו חז"ל כי מצבם של

ויקהל פקודי – "כל איש ואשה…"   "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה". (שמות ל"ה) נראה לי כי יש שלא  נותנים מנדבת  לבם, אלא רק כדי להראות עושרם לרבים או שידעו כולם כי טובי לב המה כדרך כמה נותני צדקה. אך אלו הנותנים רק לשם שמים נותנים בסתר, שלא יוודע הדבר. כמו שאמרו: "איזהו צדקה אינו יודע ממי נוטלים וכו׳", והיינו כל איש ואישה אשר

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו. נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו . בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות* בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית . לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

פרשת בשלח – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל.על תומכי המסתננים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל. על תומכי המסתננים  בתקשורת של השבוע האחרון מתבצעות השוואות בין מאמצי הממשלה להוציא מסתננים מישראל לבין השואה הנוראה. הקשר היחיד לשואה הוא השימוש בכלל שהתווה התעמולן של הנאציים, גבלס ימח שמו וזכרו ,שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר

פרשת בא -יציאת מצרים מסר עכשווי יציאת מצרים  עניין יציאת מצרים הוא לא רק סיפור היסטורי, יש בזה מסר עכשווי, נצחי ואוניברסלי  שנוגע לכל דור ולכל זמן. יכולים אנו לחשוב שעשר המכות ותגובת פרעה עליהם אינם רלבנטיים, אולם הם אכן רלבנטיים לימינו. כיצד ניתן להסביר שלאחר כל מכה ומכה שניתנה לפרעה הסכים לתנאי משה, אך מיד כשהמכה הוסרה חזר בו מהבטחותיו? וכשמשה שב ומזהירו לגבי מכה נוספת אין זה משפיע עליו כלל, ורק לאחר תוצאות האסון מתחרט ? האם פרעה

פרשת יתרו – יתרו אובמה ומייגן מרקל ארוסתו של הנסיך הארי מוויילס. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו

פרשת וארא- המנהיג  בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם. והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג. מה הן התכונות הללו? שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן "זימונם" למנהיגות

  בס"ד                                *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*   בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע. פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא

פרשת כי תשא – כוחו של ההרגל הדברים האצילים, הנעלים והקדושים ביותר, יכולים להפוך בעיני אדם המתרגל אליהם ל"חול". עניין שבאופן טבעי היה מעורר באדם מהפיכה נפשית, יכול אף להביא לידי זלזול, לאי – התייחסות, כאשר הוא מסתגל אליו. ולהלן דוגמא מפרשת השבוע: כאשר משה הוריד את לוחות – העדות מהר סיני כתוב ש"קרן עור פניו" (שמות ל"ד כ"ט), ומוסיף הכתוב, שאהרון ובני ישראל פחדו מלגשת אליו. הסיבה של "קרן העור" של משה היתה זיו השכינה. דור מקבלי התורה זכו

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם… קחו מאתכם תרומה לה' " בכל התורה לא מצאנו פרשה המתחילה בקיבוץ בני ישראל אלא בפרשתנו. בשעה שבא משה לצוות את בני ישראל על הקמת משכן ה', מכנס את כל עדת בני ישראל, מאחד את כולם למען בניית בית ה'. מאז ומעולם הפירוד והמחלוקת ערערו את יסודות העם היהודי, ובעוון הפירוד ושנאת חינם חרב בית מקדשנו. לכן, כאשר משה רוצה להקים את המשכן, הוא אוסף ומאחד את כולם, כי קיומו תלוי

הבעת הערכה לאדם מדרבנת אותו לעשייה.  ה' מצווה את משה על בניית המשכן וכליו וגם את הבגדים שמשרתי ה' הכוהנים ילבשו, כאשר הוא אומר (שמות כ"ח, ג), ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי … ."  פירוש הפסוק  תן הוראה לחכמי לב לעשות  בגדי אהרון    יחד עם זאת, לחתם סופר יש גישה חדשה  בהבנת הציווי הזה למשה. ומה שכתוב  "ואתא תדבר אל כל חכמי לב" – דברו אל אותם

ויקהל פקודי – דין וחשבון  משה רבנו הגיש דין וחשבון לעם ישראל עם השלמתה של מלאכת בניית המשכן. לפי מדרש תנחומא עלה בלב משה הרעיון לנתינת דין וחשבון כספי בשלב זה של המלאכה ולא לפני כן. לא רק כאמצעי זהירות, אלא אף מתוך נסיונו האישי.  לאחר האכזבה שנחל משה מחטא העגל שנעשה על ידי עם ישראל, נכתב: "והיה כצאת משה אל האוהל יקומו כל העם וניצבו איש בפתח אוהלו, והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה" (שמות ל"ג ח'). נשאלת השאלה

במידה רבה, חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות עוסקות כולן במצוות בניית המשכן. נראה מכל פסוקי התורה שמתחילים "וידבר ה' אל משה לאמר…" שמשה רבינו הוא האדם שקיבל את האחריות לבנות את המשכן. יחד עם זאת, אנו למדים בפרשת השבוע שהאחראי האמיתי על הבנייה לא היה משה רבנו. אדרבא, זה היה אחיינו – "בצלאל בן אורי בן חור". [שמות ל"א ב] . 'הדעת זקנים '(פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות) תוהה מדוע התורה עוקבת באופן לא אופייני אחר אילן

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא

ויקהל- עושים הדבר הנכון לעשות בלי להתחשב באחרים   "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה". (שמות ל"ה) נראה לי כי יש שלא  נותנים מנדבת  לבם, אלא רק כדי להראות עושרם לרבים או שידעו כולם כי טובי לב המה כדרך כמה נותני צדקה. אך אלו הנותנים רק לשם שמים נותנים בסתר, שלא יוודע הדבר. כמו שאמרו: "איזהו צדקה אינו יודע ממי נוטלים וכו׳", והיינו כל איש

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

שמות -"עבדות פנימית המסתתרת תחת חירות חיצונית" ישנו מושג של 'עבדות בתוך חירות'. אדם יכול להיות חופשי, ובאותו הזמן יחוש עבדות פנימית. ניתן להבין את ההשלכות של עבדות כזו מתוך המשמעות של הפסוק בספר שמות (ה' ד') "ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם".  מדוע המלך מזכיר את שמותיהם של משה ואהרן? דרוש לכך הסבר, הלא פרעה מדבר באופן ישיר אליהם. בנוסף לזה, יש להבין את הכינויים שהתורה משתמשת בהם כשהיא מתייחסת למלך פרעה.

פרשת בא -בכור אשה בלבד! קידוש בכור  השבוע בפרשתנו קוראים אנו על מצוות קדוש בכור באדם ובבהמה. התורה מסבירה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הקב"ה הרג כל בכור במצרים באדם ובבהמה  ולכן מקדישים כל פטר רחם בבכור אדם ובהמה. לפי חז"ל בגמרא כל הבכורים במצרים מתו במכת בכורות גם בכור מהאב וגם בכור מהאם. אם כן מדוע הדין של "קידוש בכור" מתייחס אך ורק לבכור של האמא  ל"פטר רחם" ולא בכור מהאב? אם הסיבה למצווה היא בעקבות מה שקרה במכת