מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

ויקהל פקודי – ברכה בברכה   "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה". רש"י בשם מדרש תנחומא מביא "שברכם יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". ולכאורה ברכת משה תמוהה, האם המשכן, מקומו של הקב"ה שהוא וממנו נובעת הברכה, זקוק לברכה?! אלא שמעניין זה אנו מכירים בגדולתו הרוחנית של משה  וידיעתו הרחבה בכל מה שקשור בנפשו של האדם. משה הבין כי האדם זקוק ל- שני דברים על מנת להצליח: "רצון ויכולת" כששני היסודות

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:אלה ראשי בית אבותם.(שמות ו, יד)ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.היא מתחילה בבית יהודי.כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך,

אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה 'מצוות תרומת הדשן'. מצווה שנעשית על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על גבי  מזבח העולה כתוצאה משריפת הקרבנות ועצי ההסקה של היום הקודם. את הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן הניחו על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד מדי יום ביומו.  דבר זה מדהים משום שלמרות תפקידי הכהן הגדולים והנעלים , נאלץ

השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה.כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול 'חזק חזק ונתחזק'.למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל !הלשון 'חזק חזק ונתחזק' לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות :תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק, שיתמיד בהם האדם ברוב כוח, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ (העבודה היום יומית). ולכל

פרשת בשלח – תפילה ליום ג' מובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל כי סגולה לפרנסה לומר את פרשת המן ביום ג' בשבוע בו קוראים את פרשת בשלח (מחר – ז' בשבט). רצוי לומר שניים מקרא ואחד תרגום. מצ"ב שתי גרסאות וכן שני קישורים. http://www.ladaat.net/siteimages/fl_4f2150450753b.pdf http://www.parshat-haman.com  בסגולה נפלאה לפרנסה. ובתפילה שאכן, תפילותינו תתקבלנה,  —   פרשת%20המן_1[1] רשת%20המן_2[1]

פרשת משפטים – הערמה "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות" (כ"א י"ד) מציין בעל הטורים כי המלה "בערמה" מופיעה פעמיים בתנ"ך.  פעם בפרשתינו ופעם שניה בפרשת הגבעונים (יהושע ט' ד'). בזמן כיבוש הארץ ע"י יהושע כל המלכים אשר נמצאו באזור ישראל שמעו על אודות העם הזה אשר הגיע וכובש כל אשר בדרכו. לכן, הם החליטו להתאחד ולהקים צבא אחד נגד עם ישראל. אחד העמים — הגבעונים — שמעו את אשר עשה יהושוע ליריחו ולעי, ולכן

פרשת בשלח – בנים ואבותם בנים ואבותם על המשפט "אלוקי אבי וארממנהו" (שמות ט"ו, ב) מצטט רש"י: "לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלוקותו עלי מימי אבותי" משה ובני ישראל מיחסים את מצבם לאבותיהם. במצב מיוחד זה של רגעי אושר נוטה האדם להתעלם מהמסייעים בידו וזוקף את ההצלחה לזכותו , "כוחי ועוצם ידי…" כאן מגלים בני ישראל את העיקרון של ההדדיות, וזכות האבות – היא זכות אשר בלעדיה לא ייתכנו ברכה והצלחה במעשה ידינו. החינוך שהושקע בבנים

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות  שם את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא נועד לשימוש  כל כך הרבה זמן . רק עקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה

פרשת תצווה -אהבת ישראל מה היא? אהבתו של משה לעם-ישראל הייתה כל כך שהוא היה מוכן לוותר על היקר לו ביותר, ובלבד שבני-ישראל לא ייפגעו אחרי שחטאו בחטא החמור ביותר חטא העגל  פרשתנו מספרת על הציוויים הרבים שציווה הקב"ה את משה רבנו בעניין הפעולות הנוגעות לכלי המשכן ולבגדי הכהונה, אך למרבה הפלא הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה, לאחר לידת משה, שאין שמו מוזכר בה אפילו פעם אחת! המפרשים מסבירים שהדבר בא בעקבות

ויקהל – "והנשאם הביאו את אבני השהם…"   אמר רבי נתן: מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? אלא כך אמרו הנשיאים: יתנדבו ציבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימים אותו. כיוון שהשלים ציבור את הכל, שנאמר והמלאכה הייתה דים – אמרו נשיאים מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם, לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה, ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות משמם "והנשאם" כתוב (ספרי). בשעה שבאה מצווה לידו של אדם, והוא מחשב חשבונות ודוחה את

פרשת בא -"את המילים יש לשקול ולא לספור" "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות" (שמות י' כ"ח)   לא איכפת לי מה הוא מדבר עלי, בין כך ובין כך הוא שונא שלי"." שיאמר מה שהוא רוצה – זה לא מפריע לי". אלו ועוד אמרות דומות להן הינן תגובות של אנשים על דברים שמדברים עליהם. אך האם תגובותיהם צודקות? התשובה לכך היא לא!!! למרות שהאדם הוא שונא שלך, אויב שלך – אין

"חזק חזק ונתחזק " בעידן הקורונה "חזק חזק ונתחזק " בע"ה השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה . כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול *"חזק חזק ונתחזק "* למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל ! הלשון "חזק חזק ונתחזק" לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות : תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק,

חשיבות של הסביבה בה אנו פועלים : רש"י מפרש "ויקחו לי" – "לשמי". כלומר, הנתינה צריכה להיות מכל הלב, הרב הדיין רבי אברהם צבי גינצלר הי”ד בספרו ויצב אברהם מפרש שלשמי פירושו ממש לצורך שמו של הקב"ה. אם מתבוננים אנו בכל התרומות שעם ישראל נתנו לכבוד ה' יתברך " ויקחו לי -לי לשמי " היתה לזה מטרה עילאית והיא:מטרת בניית בית המקדש וכל זאת למה? כדי שניתן יהיה לבטא את שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שהיה נאמר אך ורק

פרשת יתרו לפרשת יתרו הרב אליעזר שמחה ווייס 1. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא אובמה ביקר בערב

המדד של הצלחה! פרשת וארא המדד של הצלחה! הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך!  בפרשתנו התורה משנה את סדר הבאת שמותיהם של אהרון ומשה. פעם אחת מופיע משה לפני אהרון ופעם אחרת אהרון לפני משה. האם זה אקראי? בשמות פרק ו פסוק כ"ו מופיע אהרון לפני משה "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם". בפסוק כז  משה

פרשת בא -יציאת מצרים מסר עכשווי יציאת מצרים  עניין יציאת מצרים הוא לא רק סיפור היסטורי, יש בזה מסר עכשווי, נצחי ואוניברסלי  שנוגע לכל דור ולכל זמן. יכולים אנו לחשוב שעשר המכות ותגובת פרעה עליהם אינם רלבנטיים, אולם הם אכן רלבנטיים לימינו. כיצד ניתן להסביר שלאחר כל מכה ומכה שניתנה לפרעה הסכים לתנאי משה, אך מיד כשהמכה הוסרה חזר בו מהבטחותיו? וכשמשה שב ומזהירו לגבי מכה נוספת אין זה משפיע עליו כלל, ורק לאחר תוצאות האסון מתחרט ? האם פרעה

פרשת בשלח – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל.על תומכי המסתננים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל. על תומכי המסתננים  בתקשורת של השבוע האחרון מתבצעות השוואות בין מאמצי הממשלה להוציא מסתננים מישראל לבין השואה הנוראה. הקשר היחיד לשואה הוא השימוש בכלל שהתווה התעמולן של הנאציים, גבלס ימח שמו וזכרו ,שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר

ויקהל- עושים הדבר הנכון לעשות בלי להתחשב באחרים   "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיהוָה". (שמות ל"ה) נראה לי כי יש שלא  נותנים מנדבת  לבם, אלא רק כדי להראות עושרם לרבים או שידעו כולם כי טובי לב המה כדרך כמה נותני צדקה. אך אלו הנותנים רק לשם שמים נותנים בסתר, שלא יוודע הדבר. כמו שאמרו: "איזהו צדקה אינו יודע ממי נוטלים וכו׳", והיינו כל איש

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

פרשת משפטים – בגפו יבוא בגפו יצא בגפו = רווק אנו לומדים בנוגע למשרת עבד עברי: כי אם "בגפו יבוא" ולאחר מכן "בגפו יצא", מה הכוונה במונח מעורפל זה? רש"י מתרגם: (מבוסס על תרגום אונקלוס) – אם הוא מגיע בכוחות עצמו (כלומר – רווק) אז הוא יעזוב בכוחות עצמו. פרשנות זו משתלבת בצורה חלקה עם המשך הפסוק: "אם הוא נשוי (הבעל עם אשה), אשתו יוצאת איתו." בעברית מודרנית, היינו משתמשים במונח "רווק" עבור אדם יחיד, "נשוי" עבור אדם נשוי.  המונח

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"   אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'. כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג: וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו רש"י מסביר ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם

לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים כאשר מישהו אומר לך תודה רבה אתה מרגיש טוב. לפעמים אתה אפילו מצפה לזה. הרי עשית מעשה טוב ומן הראוי שיגידו לך תודה. לפעמים אפילו בלי ששמת לב, עשית משהו שהיטיב עם השני וכאשר באה ההודיה שלו אתה באמת מרגיש חום וטוב. זה מעודד אותך לעשות עוד דברים טובים משום שמה שעשית לא נלקח כמובן מאליו. בהרבה מקרים אנחנו עושים טובה לשני ואנחנו לא מקבלים שום תודה או איזו תגובה של הודיה. אם לומר

פרשת תרומה – קושי יחסי לצערנו, יש לא מעט מאחינו היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. וסיבה אמיתית לכך היא הקושי וההתמודדות שיש לכל אחד מאיתנו. בעת קיום המצוות, אנו צריכים להקדיש זמן לתפילה, לברכות, לחינוך, להידור מצווה ועוד. אולם אנו מבינים כי אותו יהודי שאינו מקיים מצוות, סולד מקשיים ואתגרים. הוא מוכן לטפס על הר גבוה רק כדי לומר עשיתי זאת, ולראות בקשיים אלה חוויה, החייל יעדיף ללכת ליחידה נבחרת שבה הקשיים לא מעטים, ואין הוא רואה בזה קושי, שיש

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב עמו,עזוב תעזוב עמו"- ברכבת הנוסעת מקובנא לוילנא ישב רבי ישראל סלנטר. לבדו היה, בלי מלווים, ולבושו כלבוש אדם פשוט. לצדו ישב יהודי צעיר, ניכר עליו שזה עתה סיים להיות סמוך אל שולחן חותנו וכעת מבקש הוא פרנסה לעצמו.ישב רבי ישראל ועישן סיגריה, שכן היה זה קרון המיועד למעשנים. והנה פנה אליו שכנו בקול חמור: "הפסק לעשן!", צעק. "אינני סובל את ריח הסיגריות!"יכל רבי ישראל לומר לו, כי זהו קרון המעשנים.אך לא כך עשה,

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו. נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו . בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

פרשת משפטים – "מה רבו מעשיך" "לא תהיה לו כנשה" (שמות כ"ב כ"ד). "בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה: היום לווה מן הלילה, והלילה לווה מן היום, ואין דנין זה עם זה, הלבנה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה…  בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה, ועושים שלום זה עם זה בלא דין ודברים, ובשר ודם לווה מחבירו ומבקש לבלעו בריבית ובגזל" (שמות רבה ל"א ט"ו). התמוטטות המשטרים הקומוניסטיים והנטיה לאחדות בעולם הביאה לכך שמדינות רבות ועשירות הבינו כי

פרשת יתרו – יתרו אובמה ומייגן מרקל ארוסתו של הנסיך הארי מוויילס. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא

פרשת משפטים -גם היום יש ביכורים "ראשית בכורי אדמתך" (שמות כ"ג י"ט) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד אלוקיך" (שמות כ"ג י"ט)  רב הונא בשם רב מתנה אומר:  בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, מעשרות וביכורים,  ומה טעם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?  בשביל "ראשית"  ואין ראשית אלא חלה שנאמר "ראשית עריסותיכם".  ואין "ראשית" אלא מעשרות שנאמר "ראשית דגנך".  ואין "ראשית" אלא ביכורים שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך וכו"(בראשית רבה פ"א ו')   פעם אחת גזרה המלכות גזירה

פרשת בא -בכור אשה בלבד! קידוש בכור  השבוע בפרשתנו קוראים אנו על מצוות קדוש בכור באדם ובבהמה. התורה מסבירה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הקב"ה הרג כל בכור במצרים באדם ובבהמה  ולכן מקדישים כל פטר רחם בבכור אדם ובהמה. לפי חז"ל בגמרא כל הבכורים במצרים מתו במכת בכורות גם בכור מהאב וגם בכור מהאם. אם כן מדוע הדין של "קידוש בכור" מתייחס אך ורק לבכור של האמא  ל"פטר רחם" ולא בכור מהאב? אם הסיבה למצווה היא בעקבות מה שקרה במכת

שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' לפרשת בשלח שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי

ויקהל פקודי – בקורת עצמית אנשים מעדיפים למצוא חסרונות באחרים במקום לבדוק את עצמם. הדרך למציאת חסרון עצמי אינה נעימה לאדם, אדם המוצא חסרונות בעצמו צריך להודות על האמת ולא להשתמט ממנה. אותו אדם שמצא חסרון בעצמו, צריך להיות אמיץ ולהסיק מסקנות מעשיות מחשבון נפשו. לכן, כיוון שהתהליך קשה כל כך וכרוך בבושה, ישנם אנשים שאינם רוצים להתחיל בתהליך של בדיקת עצמם וביקורת עצמית. קל להם למצוא חסרונות באחרים משום שדבר זה נותן לאדם הרגשה של עליונות, שהמבקר פטור מכל

"משבר הקורונה, דבר תורה: איך תצלחו את הבידוד מבלי להיכנס לדיכאון !" פרשת כי תשא אנשים שנשלחו לבידוד עקב חזרה משהות בחו"ל או חשיפה לחולי קורונה צריכים להסתגל בבת אחת לא רק למצב פיזי חדש אלא גם למצב נפשי חדש. פסיכולוגים  מזהירים שאנשים עלולים להיכנס לדיכאון. איך ניצלים מזה? אנחנו חייבים להיות בשמחה תמיד. התורה מלמדת אותנו שאנחנו  נהיה אחראים לאי קיום המצוות בשמחה –" תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה …" פרשת השבוע שופכת אור על נושא

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

כי תשא- האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? משמעות הביטוי 'עם קשה עורף'/האם עם ישראל היום עדיין קשה עורף? הביטוי 'עם קשה עורף' מופיע בתורה פעמיים במשמעות כפולה. בתחילה, עם ישראל מכונה לראשונה כך על ידי הקב"ה,  כסיבה להשמדת עם ישראל לאחר חטא העגל "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות ל"ב, ט). שימוש במונח עם קשה עורף כתיאור שלילי, חוזר על עצמו מספר פעמים. במשמעות השנייה בו הוא מופיע, משה רבנו

  *הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך* האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין.  עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים

פרשת וארא- המנהיג  בספר שמות, ההיסטוריה של עם ישראל נכנסת לפאזה חדשה, בני ישראל, בנים ונכדים של יעקב אבינו, גדלים להיות "עם בני ישראל" (פרק א', ט'). מכן והלאה אנחנו לא מדברים על היסטוריה של משפחה, אלא על היסטוריה של עם. והמנהיג של אותו עם הוא משה, שאותו אנחנו מכנים רבנו. הוא המנהיג בהא הידיעה ובו אנחנו רואים את התכונות האידיאליות של מנהיג. מה הן התכונות הללו? שונה מנביאים אחרים, שבדרך כלל אנחנו יודעים פרטים עליהם רק מזמן "זימונם" למנהיגות