מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

  *הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך* האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין.  עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

פרשת תצווה -אהבת ישראל מה היא? אהבתו של משה לעם-ישראל הייתה כל כך שהוא היה מוכן לוותר על היקר לו ביותר, ובלבד שבני-ישראל לא ייפגעו אחרי שחטאו בחטא החמור ביותר חטא העגל  פרשתנו מספרת על הציוויים הרבים שציווה הקב"ה את משה רבנו בעניין הפעולות הנוגעות לכלי המשכן ולבגדי הכהונה, אך למרבה הפלא הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה, לאחר לידת משה, שאין שמו מוזכר בה אפילו פעם אחת! המפרשים מסבירים שהדבר בא בעקבות

ויקהל פקודי – "כתר שם טוב עולה על כולם" "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי…" (שמות ל"ה ל') אומר על כך המדרש: "הדא הוא דכתיב" "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז'). שלושה שמות נקראו לו לאדם: הראשון:  השם שקוראים לו הוריו. השני:  השם שקוראים לו בני אדם. השלישי:  השם שהוא קונה לעצמו על ידי מעשיו. בצלאל קנה לעצמו שם טוב על ידי מעשיו. ולכן זכה לעשות את מלאכת המשכן.   מדוע דווקא על – ידי

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

לפרשת פקודי – להיות נחושים לתורה אין התחלה ואין סוף, היא בנויה כספירלה המורכבת ממעגלים של לימוד. כל פעם שלומדים עולים בדרגה של הבנה. בכל שנה שאנו קוראים את הפרשה אנו מתקדמים בהבנ נוספת של החיים. בשמחת תורה, ביום שאנו מסיימים את ספר דברים, מיד אנו מתחילים את ספר בראשית כי לתורה אין סוף ואין התחלה. כך גם יש קשר בין סוף ספר שמות והתחלתו. כדברי חז"ל: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". הקשר הוא להיות נחושים, אף פעם לא להתייאש

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו. נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו . בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה

לפי דין תורה גובים תשלומי   כפל מהגנב בתוספת להחזרת עצם הגניבה.. גנב מוגדר *כמישהו שמתגנב לבית ריק או לכל מקום בהתגנבות ובהסתרה* , ואילו גזלן *הלוקח את החפץ בכוח עושה זאת בגלוי לאור יום ובזהות ידועה*, משלם את הגזלה בלבד. באופן כללי, רואים בחז"ל שההבדל הבולט בין גנב לגזלן הוא שגנב פועל בסתר לעומת גזלן שפועל בגלוי. חז"ל מבליטים  בכך גם את הסיבה למה התורה החמירה יותר  עם הגנב: מאשר עם הגזלן. "שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני

פרשת משפטים – נעשה ונשמע נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') צריכים לשמוע מוזיקה על מנת להבין אותה ולהעריך אותה. זה לא מספיק לקרוא את התווים. יכול להיות שיש לימודים, ישנם שטחי ידע, שמספיק לקרוא עליהם, אבל רוב הדברים, כדי להכיר אותם ולהבין אותם צריך לחיות אותם. זו היא המשמעות של  "נעשה ונשמע". לא ניתן ללמוד תורה דרך טקסטים. לא ניתן להבין את דרך החיים של היהודי ומשמעותה, אלא אם כן חיים אותה. כשאדם עושה משהוא אז הוא יכול להבין את

השבוע נסיים את קריאת ספר שמות, כאשר ברקע משתוללת מגיפה בעולם וגורמת לרוב עמך ישראל להתבודד בביתם ולהתמודד עם בעיות הכלל והפרט דבר שלא זכור בהיסטוריה.כאשר נסיים את קריאת הפרשה נצהיר בקול 'חזק חזק ונתחזק'.למילים הללו תהיה משמעות חזקה יותר מבדרך כלל !הלשון 'חזק חזק ונתחזק' לא מופיע במקורות אבל כנראה מבוסס על הגמרא במסכת ברכות :תנו רבנן: ארבעה דברים צריכין תמיד חיזוק, שיתמיד בהם האדם ברוב כוח, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ (העבודה היום יומית). ולכל

לפרשת שמות – אל תגידו 'ביי' (או 'יאללה ביי') אמרו 'לך לשלום' בין כל הסיפורים שיש בפרשתנו יש אימרה, שממנה לומדים איך להיפרד מחבר. חז"ל שמים לב שכאשר יתרו נפרד ממשה הוא אומר: 'לך לשלום' ומשה הצליח ואילו דוד אמר לאבשלום: 'לך בשלום', ואבשלום הלך ונתלה. המקור הוא מתלמוד בבלי וכך כתוב שם: "ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד´) "לך לשלום" – עלה והצליח, דוד

"אמוג'י " ופרשת שמות "וראך ושמח בלבו"(שמות ד יד)   המילה "אמוג'י " היא עיוות יפני של המילה האנגלית image תמונה ומשמעותה דמיון תמונה.אנו יכולים לחשוב על emoji’s כצורה ילדותית או מטופשת של תקשורת.מי שמורגל בתקשורת רשמית עלול להתכווץ למשמע האפשרות לכלול לתוך התקשורת שלהם פנים סמיילי או  פנים זועמים .עם זאת, emoji’s הם חלק חשוב של תקשורת סייבר "cyber psychologists". פסיכולוגים שמתמחים בסייבר מסבירים כי בתקשורת פנים אל פנים, שני הצדדים לא רק שומעים  את המילים אלא הם גם רואים את הרגשות

פרשת משפטים – הערמה "וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות" (כ"א י"ד) מציין בעל הטורים כי המלה "בערמה" מופיעה פעמיים בתנ"ך.  פעם בפרשתינו ופעם שניה בפרשת הגבעונים (יהושע ט' ד'). בזמן כיבוש הארץ ע"י יהושע כל המלכים אשר נמצאו באזור ישראל שמעו על אודות העם הזה אשר הגיע וכובש כל אשר בדרכו. לכן, הם החליטו להתאחד ולהקים צבא אחד נגד עם ישראל. אחד העמים — הגבעונים — שמעו את אשר עשה יהושוע ליריחו ולעי, ולכן

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה עיקרה של הדת, היא

פרשת בא *לא לבזבז זמן* "החודש הזה לכם ראש חודשים", היא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל כאשר עמדו על סף יציאה ממאות שנים של עבדות במצרים  לחירות הספורנו כותב: " מכאן ואילך (בניגוד לשנים שבהן היית משועבד כשלא הייתה לך שליטה על זמנך כלל) יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחירית:" , הספורנו  מסביר  שבניגוד לשנים שבהן היינו

תערוך לפני שולחן …- שבת *תערוך לפני שולחן ….* עיצוב יפה בו השולחן נראה אסתטי ומכובד משפיע על ההנאה מהארוחה. הרבה מעבר לנוי שבו כשלעצמו, העיצוב גם מצביע על סוג הארוחה ולעיתים הוא גם יכתיב כיצד תתנהל הארוחה.. על הפסוק: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" רש"י מצטט את דברי חז"ל :"אשר תשים לפניהם" -אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי

פרשת יתרו – פיצול רגשות   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מפרש רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". המפרשים מחפשים הבנה בדברי רש"י: מה עניין של בזיון לדוממים, שאין בהם דעת להקפיד? הרעיון

בחירה נכונה כאשר יש בחירה בין מצב שבו הפרנסה תגיע בקלות אך תהיה מלווה בסכנה רוחנית, או מצב בו הפרנסה תהיה קשה אך תהיה חופשיה באופן יחסי מהשפעות רוחניות רעות, התורה אומרת לנו לבחור רוחניות על פני פרנסה. יש לבחור בסביבה הפחות מסוכנת מבחינה רוחנית, למרות שהפרנסה תבוא בקושי רב יותר. " ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" [שמות יג,יז]. כשיצאו בני ישראל  ממצרים היו שתי דרכים אפשריות להגיע לארץ ישראל, שלכל

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי התינוקות). מאוחר יותר מרים משכנעת את

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:אלה ראשי בית אבותם.(שמות ו, יד)ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.היא מתחילה בבית יהודי.כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך,

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? עם/בלי הגיון  זכויותיו של "ההיגיון" הן לא מעטות. בזכות חשיבה הגיונית, נפרצו מחסומים, התגלו ממצאים חשובים, התפתחו טכנולוגיות חדשות, והכול מכירים בערכו של "ההיגיון"- הוא המוצא ההגיוני ביותר. על היגיון וחוסר היגיון אנו מוצאים בפרשה. משה שואל את ה': "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" (פרק ו' י"ב) משה מציב אתגר הגיוני לקב"ה, כיצד ניתן לצפות, שפרעה ישמע אל משה כאשר אחיו, בני ישראל, לא שמעו לו?

להפוך את הגשמיות לרוחניות- מה לא ברור בצורה של מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל, לערוך אותו בדרך  מיוחדת, כך שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל, ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. כך התורה אומרת:  "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'." חז"ל

הבעת הערכה לאדם מדרבנת אותו לעשייה.  ה' מצווה את משה על בניית המשכן וכליו וגם את הבגדים שמשרתי ה' הכוהנים ילבשו, כאשר הוא אומר (שמות כ"ח, ג), ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי … ."  פירוש הפסוק  תן הוראה לחכמי לב לעשות  בגדי אהרון    יחד עם זאת, לחתם סופר יש גישה חדשה  בהבנת הציווי הזה למשה. ומה שכתוב  "ואתא תדבר אל כל חכמי לב" – דברו אל אותם

שבעה באוקטובר ופרשת בא: כשהמנהיגים ישנים – אומות נופלותשבעה באוקטובר שבר באחת כל אשליותינו. בתוך שעות ספורות חצו מחבלים את הגבול, יישובים נפלו ביד אויב, משפחות נקרעו, ומדינת ישראל נתפסה בלתי מוכנה. עם ישראל התעורר אל מציאות שסירב להאמין שאפשרית.והכאב גדול שבעתיים, משום שלא הייתה זו גזֵרה שנפלה ללא סימנים. היו התרעות, היו נתונים, היו קולות שהזהירו. אך ההנהגה האמינה שהאויב מורתע, שהשקט יציב, שהמערכות חזקות דיין. בכירים ביותר — ראשי המודיעין הצבאי, הרמטכ״ל, וקצינים בכירים נוספים — נאחזו בהנחות

פרשת תרומה – קושי יחסי לצערנו, יש לא מעט מאחינו היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות. וסיבה אמיתית לכך היא הקושי וההתמודדות שיש לכל אחד מאיתנו. בעת קיום המצוות, אנו צריכים להקדיש זמן לתפילה, לברכות, לחינוך, להידור מצווה ועוד. אולם אנו מבינים כי אותו יהודי שאינו מקיים מצוות, סולד מקשיים ואתגרים. הוא מוכן לטפס על הר גבוה רק כדי לומר עשיתי זאת, ולראות בקשיים אלה חוויה, החייל יעדיף ללכת ליחידה נבחרת שבה הקשיים לא מעטים, ואין הוא רואה בזה קושי, שיש

פרשת בא -בכור אשה בלבד! קידוש בכור  השבוע בפרשתנו קוראים אנו על מצוות קדוש בכור באדם ובבהמה. התורה מסבירה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הקב"ה הרג כל בכור במצרים באדם ובבהמה  ולכן מקדישים כל פטר רחם בבכור אדם ובהמה. לפי חז"ל בגמרא כל הבכורים במצרים מתו במכת בכורות גם בכור מהאב וגם בכור מהאם. אם כן מדוע הדין של "קידוש בכור" מתייחס אך ורק לבכור של האמא  ל"פטר רחם" ולא בכור מהאב? אם הסיבה למצווה היא בעקבות מה שקרה במכת

פרשת תצווה – השוואה בין ציץ הכהן הגדול לפורים אחד הדברים המדהימים בנוגע לבגדי כהונה הוא הציץ. בספר שמות (כ"ח,ל"ו) מופיע הציווי: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַהשם". בהמשך הספר (שמות לט,ל) מתוארת הכנתו: "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֵזֶר-הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר; וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו, מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם–קֹדֶשׁ, לַהשם". תיאור הציץ מופיע בתלמוד: צִיץ כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב… וְכָתוּב עָלָיו בִּשְׁתֵּי שִׁיטִין "יו"ד הֵ"א" לְמַעְלָה, וְ"קוֹדֶשׁ למ"ד" לְמַטָּה. וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, "אֲנִי רְאִיתִיו בְּעִיר רוֹמִי וְכָתוּב 'קוֹדֶשׁ לַה'

פרשת כי תשא – שלוש חרויות שלוש חירויות "והלוחות מעשי אלוקים המה… חרות על הלוחות" (שמות ל"ב, ט"ז)   מהו חרות?  רבי יהודה אומר:  אל תקרי חרות (הח' בקמץ) אלא חרות (הח' בצרי) – מן הגלויות. רבי נחמן אומר: חירות ממלאך המוות, ורבותינו אומרים: חירות מן היסורים (מדרש רבא שמות, מ"ט, ט'). המדרש מלמד אותנו  משמעות של חירות דרך משחק המילים בין חירות, כאשר הח' בקמץ לבין חירות שהח' בצרי. אמנם לימוד זה נראה כסתם משחק מילים, אבל הוא בעל משמעות

פרשת בשלח – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל.על תומכי המסתננים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל. על תומכי המסתננים  בתקשורת של השבוע האחרון מתבצעות השוואות בין מאמצי הממשלה להוציא מסתננים מישראל לבין השואה הנוראה. הקשר היחיד לשואה הוא השימוש בכלל שהתווה התעמולן של הנאציים, גבלס ימח שמו וזכרו ,שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר

  בס"ד                                *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*   בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע. פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שישמש את עם ישראל  לתקופה קצרה  עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים,  עם ישראל נענשו והתקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני . המשכן  נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו

אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה 'מצוות תרומת הדשן'. מצווה שנעשית על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על גבי  מזבח העולה כתוצאה משריפת הקרבנות ועצי ההסקה של היום הקודם. את הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן הניחו על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד מדי יום ביומו.  דבר זה מדהים משום שלמרות תפקידי הכהן הגדולים והנעלים , נאלץ

שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' לפרשת בשלח שירת הנביאות – שתי דרכים בעבודת ה' השבת אנו קוראים את שירתן של שתי נביאות, מרים ודבורה. מנהיגות אלה לא היו רק ענקיות בזמנן, הן גם שתי פרדיגמות לשני נתיבים שונים של עבודת השם לנשים יהודיות, בכל הדורות. מרים גילתה מסירות מדהימה לנושא גידול הילדים, על מנת להבטיח את ההמשכיות של עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם מרים הוא למעשה מפגש עם פועה (כפי שרש“י מסביר – מי שמרגיעה את בכי

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום- לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור ולשפוך אור  על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה ומבט אחר.  דוגמא  למשל : באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. (באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה). מי צריך לקוד למי?, איזה אנשי האצולה  חייבים בכבודה ?ולמי  ומתי היא חייבת בכבודם?.  דוגמא נוספת כשהנשיא אובמה ביקר בערב הסעודית לפני כעשר שנים היה נראה כאילו הוא השתחווה למלך

פרשת משפטים -גם היום יש ביכורים "ראשית בכורי אדמתך" (שמות כ"ג י"ט) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד אלוקיך" (שמות כ"ג י"ט)  רב הונא בשם רב מתנה אומר:  בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, מעשרות וביכורים,  ומה טעם: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"?  בשביל "ראשית"  ואין ראשית אלא חלה שנאמר "ראשית עריסותיכם".  ואין "ראשית" אלא מעשרות שנאמר "ראשית דגנך".  ואין "ראשית" אלא ביכורים שנאמר "ראשית ביכורי אדמתך וכו"(בראשית רבה פ"א ו')   פעם אחת גזרה המלכות גזירה

פרשת משפטים – "שלוש פעמים בשנה יראה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם