מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

  *הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך* האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין.  עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים

כי תשא-מה לא ברור בצורת מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? כאשר משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל לעשות זאת בדרך  מיוחדת שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. וכך התורה אומרת:  יב כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  יג זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה. חז"ל אמרו: בשלשה

פרשת בשלח – בנים ואבותם בנים ואבותם על המשפט "אלוקי אבי וארממנהו" (שמות ט"ו, ב) מצטט רש"י: "לא אני תחילת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלוקותו עלי מימי אבותי" משה ובני ישראל מיחסים את מצבם לאבותיהם. במצב מיוחד זה של רגעי אושר נוטה האדם להתעלם מהמסייעים בידו וזוקף את ההצלחה לזכותו , "כוחי ועוצם ידי…" כאן מגלים בני ישראל את העיקרון של ההדדיות, וזכות האבות – היא זכות אשר בלעדיה לא ייתכנו ברכה והצלחה במעשה ידינו. החינוך שהושקע בבנים

לפרשת יתרו – אומנות הביקורת וההקשבה בתורה אין הרבה פרשיות הנקראות בשם של אדם. אחת הפרשיות היחידות האלו היא פרשת יתרו. יתרו חותן משה. חז"ל מסבירים שיתרו זכה לפרשה שתיקרא על שמו משום שהוא הוסיף פרשיה לתורה, זו פרשת 'ואתה תחזה'. בפרשיה זו יתרו מסביר למשה איך לנהל מערכת משפטית, איך לתקן את העיוותים שהוא רואה בניהול עד כה. חז"ל מהללים את יתרו לא על הביקורת שהוא אמר למשה, "לא טוב הדבר שאתה עושה", לא על זה שיתרו אמר לחתנו

לפרשת וארא – להאכיל את הצפרים כאשר מישהו אומר לך תודה רבה אתה מרגיש טוב. לפעמים אתה אפילו מצפה לזה. הרי עשית מעשה טוב ומן הראוי שיגידו לך תודה. לפעמים אפילו בלי ששמת לב, עשית משהו שהיטיב עם השני וכאשר באה ההודיה שלו אתה באמת מרגיש חום וטוב. זה מעודד אותך לעשות עוד דברים טובים משום שמה שעשית לא נלקח כמובן מאליו. בהרבה מקרים אנחנו עושים טובה לשני ואנחנו לא מקבלים שום תודה או איזו תגובה של הודיה. אם לומר

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

פרשת משפטים – הכרת הטוב "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב ל') בפסוק אחד מוזכרים שלושה תארים, לכאורה מנוגדים: "קודש", "טרפה", ו"כלב" …". כיצד מתיישב העניין שאנשי קודש הם לכאורה אלו הדואגים לאספקת טרפות לכלב? רש"י בשם המכילתא: ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". ובעלי התוספות ב"דעת הזקנים" מפרשים: "מאחר שהכלב מסר נפשו על הטריפה כשבא הזאב לטורפה,

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

המסתננים והשקר הגדול -פרשת בשלח אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל. ראיתי ברשת ובתקשורת כל מיני הקבלות בן מאמצי הממשלה להוצאת מסתננים מישראל למה שנעשה ליהודים בשואה. הקשר היחיד לשואה היא השימוש בכלל שהתווה התעמלן של הנאציים גבלס ימח שמו וזכרו שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים". ו"אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת" נאמנים עלי דברי הממשלה ש ישראל

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב עמו,עזוב תעזוב עמו"- ברכבת הנוסעת מקובנא לוילנא ישב רבי ישראל סלנטר. לבדו היה, בלי מלווים, ולבושו כלבוש אדם פשוט. לצדו ישב יהודי צעיר, ניכר עליו שזה עתה סיים להיות סמוך אל שולחן חותנו וכעת מבקש הוא פרנסה לעצמו.ישב רבי ישראל ועישן סיגריה, שכן היה זה קרון המיועד למעשנים. והנה פנה אליו שכנו בקול חמור: "הפסק לעשן!", צעק. "אינני סובל את ריח הסיגריות!"יכל רבי ישראל לומר לו, כי זהו קרון המעשנים.אך לא כך עשה,

האנטישמיות איננה תופעה הנובעת ממעשיהם של היהודים.היא תופעה הנובעת מעצם קיומם.כבר עמדו הוגים וחוקרים על כך שהאנטישמיות איננה שנאה רגילה. ההגדרה הקלאסית מתארת אותה כ"שנאה לשונה" — שנאה לעצם העובדה שיש בעולם עם שאיננו משתלב, שאיננו נטמע, ושאיננו מוכן לוותר על זהותו.היהודי מייצג עם החי על פי מערכת ערכים שונה. עם הנושא ברית עם הקב"ה. עם הרואה את עצמו מחויב לתורה. עם המסרב להיעלם בתוך תרבות כללית משתנה.מכאן נובעת העובדה ששום טיעון לא ישכנע את שונאי ישראל לחדול משנאתם. זו

"משבר הקורונה, דבר תורה: איך תצלחו את הבידוד מבלי להיכנס לדיכאון !" פרשת כי תשא אנשים שנשלחו לבידוד עקב חזרה משהות בחו"ל או חשיפה לחולי קורונה צריכים להסתגל בבת אחת לא רק למצב פיזי חדש אלא גם למצב נפשי חדש. פסיכולוגים  מזהירים שאנשים עלולים להיכנס לדיכאון. איך ניצלים מזה? אנחנו חייבים להיות בשמחה תמיד. התורה מלמדת אותנו שאנחנו  נהיה אחראים לאי קיום המצוות בשמחה –" תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה …" פרשת השבוע שופכת אור על נושא

ויקהל פקודי – ברכה בברכה   "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה". רש"י בשם מדרש תנחומא מביא "שברכם יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". ולכאורה ברכת משה תמוהה, האם המשכן, מקומו של הקב"ה שהוא וממנו נובעת הברכה, זקוק לברכה?! אלא שמעניין זה אנו מכירים בגדולתו הרוחנית של משה  וידיעתו הרחבה בכל מה שקשור בנפשו של האדם. משה הבין כי האדם זקוק ל- שני דברים על מנת להצליח: "רצון ויכולת" כששני היסודות

פרשת כי תשא – נערות – גיל או תכונה "ומשרתו יהושע בן נון נער, והוא חיה מאה ועשר שנים. וחכמים אמרו כי שבע שנים כבש ושבע שנים חלק, אם כן היה בן חמישים ושש שנה, ואיך קראו הכתוב נער? וככה דקדקו: "ומשרתו יהושע בן נון שירות נער" (אבן עזרא שמות הפרוש הארוך פרק ל"ג, י"א). על הפסוק: "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות ל"ג, י"א) מעיר אבן עזרא כי יהושע היה בן 56 בעת מתן תורה

פרשת תרומה – חיבור 24 שעות עם הקב"ה ע"י קיום המצוות "נעשה ונשמע" בשעה שקיבלו ישראל את התורה אמרו "נעשה ונשמע". אמרה זו,  של בני ישראל מופיעה בפסוק ז' פרק  כ"ד (24) של ספר שמות, להדגיש לנו ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה יש לקיים את המצוות. אין פסק זמן, אין רק שבת או חג, חייב להיות  חיבור בין ישראל להקב"ה 24 שעות ביממה ע"י קיום המצוות. לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

תעריך את מה שיש לך בידיים ! כשהתורה מספרת לנו על הלוחות שקיבל משה, עשרת הדיברות על לוחות אבן, היא מציינת שעשית הדברות נכתבו באצבע אלוקים, ולא נותנת פרטים נוספים. בהמשך הפרשה, לפני שמשה שובר את הלוחות, התורה מגלה לנו עוד פרט לגביהם – באורח נס, הלוחות היו ניתנים לקריאה משני צדדיהם, למרות שהאותיות נחקקו וחדרו לעומקה של האבן. התורה מתארת לנו את הלוחות בצורה סופרלטיבית – הלוחות היו מעשי ידיו של ה' וכתב היד שעליהם היה כתב ידו של

פרשת בא-"והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד) "והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד)  החינוך והדאגה לחינוך הבנים היא תודעה הגיונית ובסיסית. לגבי יהודי החינוך הוא לא רק אינסטינקט או רגש – אלא צווי. כשם שיהודי מצווה לברך על בגד חדש או  להתפלל כך מצווה הוא לדאוג לחינוך הבנים. הדאגה לחינוך בכל התקופות היא אחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל להצלחות בתחומים רבים וכן – להתייחסות לעמנו כאל עם סגולה. העם היהודי נקרא גם

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו. נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו . בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה

פרשת יתרו לפרשת יתרו הרב אליעזר שמחה ווייס 1. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא אובמה ביקר בערב

ויקהל פקודי – "כתר שם טוב עולה על כולם" "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי…" (שמות ל"ה ל') אומר על כך המדרש: "הדא הוא דכתיב" "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז'). שלושה שמות נקראו לו לאדם: הראשון:  השם שקוראים לו הוריו. השני:  השם שקוראים לו בני אדם. השלישי:  השם שהוא קונה לעצמו על ידי מעשיו. בצלאל קנה לעצמו שם טוב על ידי מעשיו. ולכן זכה לעשות את מלאכת המשכן.   מדוע דווקא על – ידי

פרשת יתרו – יתרו אובמה ומייגן מרקל ארוסתו של הנסיך הארי מוויילס. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא

לפרשת יתרו – בת יתרו ומשה – התאמה בזוגיות התורה לא מסבירה מי היה האיש מבית לוי שהלך לקחת בת לוי. רק אחר כך נודע לנו שאלו היו יוכבד ועמרם. והנה, כאשר משה עומד לפגוש את אשתו, התורה מאריכה ונותנת הרבה פרטים. מספרים לנו על משה ליד הבאר, על בנותיו של כהן מדין שבאות להשקות את העדר, על רועי הצאן שמתנכלים להן ועל כך שמשה עוזר להן, הן חוזרות הביתה ויתרו שומע על התקרית ליד הבאר ושולח אותן למצוא את

לפרשת שמות – איך להיות איש? "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול…". (שמות ב',י"ב) מי זה איש בעיניך? מה זה גבר? בתרבות שלנו איש הוא גבר לוחם, גיבור מלחמה. מישהו שיש לו עצמה גופנית. לא אכפת לו מאף אחד, עושה מה שהוא רוצה. הפרשנים שמים לב שכאשר משה רבינו רואה איך שמצרי מתנכל לעברי כתוב: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. לא כתוב 'וירא כי אין אדם' (עם המשמעות שאין מישהו שיכול לראות

***בחירה עם יעוד***   *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג',

פרשת תצווה – השוואה בין ציץ הכהן הגדול לפורים אחד הדברים המדהימים בנוגע לבגדי כהונה הוא הציץ. בספר שמות (כ"ח,ל"ו) מופיע הציווי: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַהשם". בהמשך הספר (שמות לט,ל) מתוארת הכנתו: "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֵזֶר-הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר; וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו, מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם–קֹדֶשׁ, לַהשם". תיאור הציץ מופיע בתלמוד: צִיץ כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב… וְכָתוּב עָלָיו בִּשְׁתֵּי שִׁיטִין "יו"ד הֵ"א" לְמַעְלָה, וְ"קוֹדֶשׁ למ"ד" לְמַטָּה. וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, "אֲנִי רְאִיתִיו בְּעִיר רוֹמִי וְכָתוּב 'קוֹדֶשׁ לַה'

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

פרשת בא -יציאת מצרים מסר עכשווי יציאת מצרים  עניין יציאת מצרים הוא לא רק סיפור היסטורי, יש בזה מסר עכשווי, נצחי ואוניברסלי  שנוגע לכל דור ולכל זמן. יכולים אנו לחשוב שעשר המכות ותגובת פרעה עליהם אינם רלבנטיים, אולם הם אכן רלבנטיים לימינו. כיצד ניתן להסביר שלאחר כל מכה ומכה שניתנה לפרעה הסכים לתנאי משה, אך מיד כשהמכה הוסרה חזר בו מהבטחותיו? וכשמשה שב ומזהירו לגבי מכה נוספת אין זה משפיע עליו כלל, ורק לאחר תוצאות האסון מתחרט ? האם פרעה

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם… קחו מאתכם תרומה לה' " בכל התורה לא מצאנו פרשה המתחילה בקיבוץ בני ישראל אלא בפרשתנו. בשעה שבא משה לצוות את בני ישראל על הקמת משכן ה', מכנס את כל עדת בני ישראל, מאחד את כולם למען בניית בית ה'. מאז ומעולם הפירוד והמחלוקת ערערו את יסודות העם היהודי, ובעוון הפירוד ושנאת חינם חרב בית מקדשנו. לכן, כאשר משה רוצה להקים את המשכן, הוא אוסף ומאחד את כולם, כי קיומו תלוי

במידה רבה, חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות עוסקות כולן במצוות בניית המשכן. נראה מכל פסוקי התורה שמתחילים "וידבר ה' אל משה לאמר…" שמשה רבינו הוא האדם שקיבל את האחריות לבנות את המשכן. יחד עם זאת, אנו למדים בפרשת השבוע שהאחראי האמיתי על הבנייה לא היה משה רבנו. אדרבא, זה היה אחיינו – "בצלאל בן אורי בן חור". [שמות ל"א ב] . 'הדעת זקנים '(פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות) תוהה מדוע התורה עוקבת באופן לא אופייני אחר אילן

פרשת יתרו – שמיעה סלקטיבית   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מביא רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". ידועה השאלה על דברי רש"י:  מדוע אנו חייבים בהתנהגות מיוחדת כלפי המזבח, שהוא דומם, ואין

פרשת בא -"התלהבות" "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב,ב')  רש"י בהערת פתיחתו לתורה מציין שהמצווה הראשונה שה' נתן לעם ישראל נמצאת בפרשינו: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי  השנה" . התורה שבע"פ מרחיבה על כל הדקדוקים והפרטים הקשורים לקידוש החודש, ומשה בעצמו היה צריך את עזרת ה' כדי "להבין" הלכות אלו. הבית דין מקדשין את החודש כאשר מקבלים עדות נאמנה על ראית הירח החדש, ואם עדות כזו לא התקבלה בשלושים לחודש,

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שיהיה בשירות לתקופה  קצרה שתוכננה להימשך כמה שנים עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים, התקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני הוא נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו למדים מכאן

פרשת יתרו – הילדות הילדות "ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט') במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים). במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל. על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב

פרשת משפטים – בגפו יבוא בגפו יצא בגפו = רווק אנו לומדים בנוגע למשרת עבד עברי: כי אם "בגפו יבוא" ולאחר מכן "בגפו יצא", מה הכוונה במונח מעורפל זה? רש"י מתרגם: (מבוסס על תרגום אונקלוס) – אם הוא מגיע בכוחות עצמו (כלומר – רווק) אז הוא יעזוב בכוחות עצמו. פרשנות זו משתלבת בצורה חלקה עם המשך הפסוק: "אם הוא נשוי (הבעל עם אשה), אשתו יוצאת איתו." בעברית מודרנית, היינו משתמשים במונח "רווק" עבור אדם יחיד, "נשוי" עבור אדם נשוי.  המונח

פרשת יתרו- נאומו של סגן נשיא ארה"ב פנס בכנסת: חיבוק אמריקני חם"" "פולין: 'חוק השואה' אושר בסנאט; העונש: עד 3 שנות מאסר" (כותרות בחדשות בשבועיים האחרונים) נאומו של סגן נשיא ארה"ב פנס בכנסת: חיבוק אמריקני חם"" "פולין: 'חוק השואה' אושר בסנאט; העונש: עד 3 שנות מאסר" (כותרות בחדשות בשבועיים האחרונים) לפרשת יתרו התשע"ח הפרשנים מתלבטים בשאלה מתי התרחשה ההופעה של יתרו (קיני)אצל משה ועם ישראל האבן עזרא סבור כי היא התרחשה לאחר מתן תורה ומסביר שלמרות זאת הסיפור של יתרו

פרשת יתרו – שוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת בה

  בס"ד                                *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*   בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע. פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא