מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

פרשת בא-בחירה?! "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו…" (שמות י"א,א')   עוד בטרם ניגש משה לבצע את צו ה' היה מודע לקשיים שייחשף להם מול פרעה הקשוח. מה היה חטאו של פרעה שניטלה ממנו הבחירה החופשית? רבותינו ענו בעניין זה כי חטאיו של פרעה היו כה רבים עד כי ניטלה ממנו האפשרות "לכבד" את דבר ה', ולא היתה לו האפשרות לחזור בתשובה. מדוע ניטלה מפרעה אפשרות זו, הרי גם לחוטא ניתנת האפשרות לשוב בתשובה?  התשובה

במידה רבה, חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות עוסקות כולן במצוות בניית המשכן. נראה מכל פסוקי התורה שמתחילים "וידבר ה' אל משה לאמר…" שמשה רבינו הוא האדם שקיבל את האחריות לבנות את המשכן. יחד עם זאת, אנו למדים בפרשת השבוע שהאחראי האמיתי על הבנייה לא היה משה רבנו. אדרבא, זה היה אחיינו – "בצלאל בן אורי בן חור". [שמות ל"א ב] . 'הדעת זקנים '(פירוש לתורה שנכתב על ידי בעלי התוספות) תוהה מדוע התורה עוקבת באופן לא אופייני אחר אילן

פרשת משפטים – נעשה ונשמע נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') צריכים לשמוע מוזיקה על מנת להבין אותה ולהעריך אותה. זה לא מספיק לקרוא את התווים. יכול להיות שיש לימודים, ישנם שטחי ידע, שמספיק לקרוא עליהם, אבל רוב הדברים, כדי להכיר אותם ולהבין אותם צריך לחיות אותם. זו היא המשמעות של  "נעשה ונשמע". לא ניתן ללמוד תורה דרך טקסטים. לא ניתן להבין את דרך החיים של היהודי ומשמעותה, אלא אם כן חיים אותה. כשאדם עושה משהוא אז הוא יכול להבין את

פרשת תצווה – השוואה בין ציץ הכהן הגדול לפורים אחד הדברים המדהימים בנוגע לבגדי כהונה הוא הציץ. בספר שמות (כ"ח,ל"ו) מופיע הציווי: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַהשם". בהמשך הספר (שמות לט,ל) מתוארת הכנתו: "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֵזֶר-הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר; וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו, מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם–קֹדֶשׁ, לַהשם". תיאור הציץ מופיע בתלמוד: צִיץ כְּמִין טַס שֶׁל זָהָב… וְכָתוּב עָלָיו בִּשְׁתֵּי שִׁיטִין "יו"ד הֵ"א" לְמַעְלָה, וְ"קוֹדֶשׁ למ"ד" לְמַטָּה. וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, "אֲנִי רְאִיתִיו בְּעִיר רוֹמִי וְכָתוּב 'קוֹדֶשׁ לַה'

פרשת יתרו לפרשת יתרו הרב אליעזר שמחה ווייס 1. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא אובמה ביקר בערב

הקב״ה מצווה את משה ואהרן ללכת אל פרעה ולדרוש את שחרור בני ישראל.היינו מצפים שהתורה תעבור מיד לספר על העימות הדרמטי עם מלך מצרים.אך לפתע התורה עוצרת ואומרת:אלה ראשי בית אבותם.(שמות ו, יד)ואז היא מונה את משפחות ראובן, שמעון ולוי — עד שמגיעה לייחוסם של משה ואהרן.מדוע התורה מפסיקה את סיפור הגאולה ברגע כה מותח?מדוע היא קוטעת את הדרמה של הגאולה ברשימת יוחסין?התורה מלמדת כאן יסוד נצחי: הגאולה אינה מתחילה בארמון של פרעה.היא מתחילה בבית יהודי.כלל ישראל נבנה ממשפחות, מחינוך,

  *הדברים עשויים להשתפר בתחנה הבאה בדרך* האם קרה לך פעם מעבר דרמטי בין יגון לשמחה? לרגע אחד הכל היה נראה מר ואבוד לחלוטין, הייאוש מציף את הרגש ולא רואים  פתרון קרוב לבעיה? ואז, בדיוק כשהיית מוכן כבר לוותר, צץ לפתע פרץ נחמה ופתרון לבעיה.  לפעמים הדברים יכולים להשתנות ממש במצמוץ עין.  עם ישראל היום נלחם מלחמה מרה במחיר עצום של חיי חיילנו. כל ישראל מבכה, דואב ודוה על חיי הנעורים של החללים שנקטעו באיבם על ידי בני עולה הקמים

פרשת יתרו – זירוז האדם למעשה "ויאמר ה' אליו… לך רד" (י"ט, כ"ד) רש"י בשם המכילתא "לך-רד" – "והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה". הלקח שאנו חייבים ללמוד הוא – מה משה נביאם של ישראל זקוק לזירוז על מנת לרדת לעם ולהזהירם, אנו על אחת כמה וכמה זקוקים לזירוז. רבי משה חיים לוצאטו  מסביר כי מטרת הזירוז המיועד בעיקר לאנשים שהתעלו בתורה והתקרבו לה' – היא להזכיר לנו כי אנו בני אדם, וככל

פרשת בא -יציאת מצרים מסר עכשווי יציאת מצרים  עניין יציאת מצרים הוא לא רק סיפור היסטורי, יש בזה מסר עכשווי, נצחי ואוניברסלי  שנוגע לכל דור ולכל זמן. יכולים אנו לחשוב שעשר המכות ותגובת פרעה עליהם אינם רלבנטיים, אולם הם אכן רלבנטיים לימינו. כיצד ניתן להסביר שלאחר כל מכה ומכה שניתנה לפרעה הסכים לתנאי משה, אך מיד כשהמכה הוסרה חזר בו מהבטחותיו? וכשמשה שב ומזהירו לגבי מכה נוספת אין זה משפיע עליו כלל, ורק לאחר תוצאות האסון מתחרט ? האם פרעה

פרשת תרומה – מידות טובות הנלמדות מהפרשה בפרשיות אלו כתוב על בגדי הכהונה. אחד הדברים המיוחדים שהכהן הגדול נתייחד בהם בלבוש היה מעיל. בשוליו של המעיל היו "פעמון – זהב ורימון" (שמות כ"ח ל"ד), מטרת הפעמונים היה – כדי שישמיעו קולו של הכהן הגדול בבואו אל הקודש ובצאתו. צלצולי הפעמונים גורמים יחס של כבוד ותפארת, כולם שומעים בבוא אהרון אל הקודש ובצאתו. המדרש מוסיף, שהתורה רצתה ללמד אותנו דרך ארץ: שלא יכנס אדם פתאום לביתו אלא ישמיע קולו בכניסתו לבית.

ויקהל פקודי – "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה"  הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות.  בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור

שמות-היכולת להתמיד משה עתר לפרעה בעד בני ישראל, במקום להיעתר לעתירת משה, פרעה הכביד יותר, על בני ישראל. מתוך ייאוש, משה פונה אל ה' ואומר לו:  "למה הרעותה לעם הזה?" והוא הוסיף:  "למה זה שלחתני?" (ה' כ"ב) ה' עונה למשה בפשטות:  "אני ה'" (ו' ב').  רש"י מסביר שמשמעות הצהרת ה' הינה:  ש"לא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדיברתי לאבות הראשונים". רק לאחר שמשה שמע את תגובת ה', הוא היה מוכן להתחיל עוד פעם. ההכרה בצורך לנסות עוד פעם למרות

ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו",

***בחירה עם יעוד***   *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג',

פרשת תצווה -אהבת ישראל מה היא? אהבתו של משה לעם-ישראל הייתה כל כך שהוא היה מוכן לוותר על היקר לו ביותר, ובלבד שבני-ישראל לא ייפגעו אחרי שחטאו בחטא החמור ביותר חטא העגל  פרשתנו מספרת על הציוויים הרבים שציווה הקב"ה את משה רבנו בעניין הפעולות הנוגעות לכלי המשכן ולבגדי הכהונה, אך למרבה הפלא הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה, לאחר לידת משה, שאין שמו מוזכר בה אפילו פעם אחת! המפרשים מסבירים שהדבר בא בעקבות

פרשת בשלח – ה' כאדון הרפואה "כי אני ה' רופאך" (שמות ט"ו, כ"ו)  בפסוק זה מתואר ה' כאדון הרפואה. כינוייו הרבים מספקים לנו הבנה לטיבו, במיוחד ביחסו לבני אדם, ותאור זה של ה' כרופא מציע לנו את סוג היחסים הצריכים להיות בין אדם לה'.  היחס בין הרופא למטופל מושתת על הבנות בסיסיות. המטופל מבין ללא ספק שהרופא דואג לבריאותו התקינה ביותר. באותה מידה אנו צריכים להאמין ולבטוח שה' משגיח עלינו לטובתינו. המטופל מקבל ללא היסוס את טיפולו של הרופא ובולע

פרשת בשלח- קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" (חז"ל) התייצבו וראו את ישועת ה’ (שמות י"ד י"ג) חז"ל אמרו  ש"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"(בסוטה ד` ב) למה קשה זיווגו של אדם דווקא כקריעת ים סוף? מה הקשר בין זיווג אדם לקריעת ים סוף? בזמן שעמדו בני ישראל לפני הים לא ידעו לאן לפנות, הים מלפניהם, מצרים מאחריהם, פלשתים מצד אחד ומרוח אחרת המדבר, לאן יפנו במצב כה קשה, מארבע רוחות

פרשת משפטים – "שלוש פעמים בשנה יראה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

לאופייה של מדינת ישראל פרשת כי תשא ניתן לחלק את החברה הישראלית היום לשתי מחנות. קבוצה אחת מייחלת למדינת כל אזרחיה אנשים שהגיעו לכאן למען בטיחות פיזית וכלכלית. אנשים כאלו לעיתים קרובות עזבו ארצות בהן רדפו אותם או ממקומות בהם לא חשו בטוחים. הם מאמינים כי יש להם את הזכות לגור בארץ זו מכיוון שזו מולדתם העתיקה. הקבוצה השנייה מייחלת למדינה יהודית, שהיא ארץ קדושה בה אנו חיים את חיינו בהתאם לדרישות התורה. אנו מוצאים השתקפות של שתי הגישות הללו

פרשת בא-"והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד) "והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד)  החינוך והדאגה לחינוך הבנים היא תודעה הגיונית ובסיסית. לגבי יהודי החינוך הוא לא רק אינסטינקט או רגש – אלא צווי. כשם שיהודי מצווה לברך על בגד חדש או  להתפלל כך מצווה הוא לדאוג לחינוך הבנים. הדאגה לחינוך בכל התקופות היא אחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל להצלחות בתחומים רבים וכן – להתייחסות לעמנו כאל עם סגולה. העם היהודי נקרא גם

פרשת בשלח – אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל.על תומכי המסתננים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה (דברי מלשינות) עַל יִשְׂרָאֵל. על תומכי המסתננים  בתקשורת של השבוע האחרון מתבצעות השוואות בין מאמצי הממשלה להוציא מסתננים מישראל לבין השואה הנוראה. הקשר היחיד לשואה הוא השימוש בכלל שהתווה התעמולן של הנאציים, גבלס ימח שמו וזכרו ,שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר

שמות -"עבדות פנימית המסתתרת תחת חירות חיצונית" ישנו מושג של 'עבדות בתוך חירות'. אדם יכול להיות חופשי, ובאותו הזמן יחוש עבדות פנימית. ניתן להבין את ההשלכות של עבדות כזו מתוך המשמעות של הפסוק בספר שמות (ה' ד') "ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם".  מדוע המלך מזכיר את שמותיהם של משה ואהרן? דרוש לכך הסבר, הלא פרעה מדבר באופן ישיר אליהם. בנוסף לזה, יש להבין את הכינויים שהתורה משתמשת בהם כשהיא מתייחסת למלך פרעה.

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

לפרשת שמות – איך להיות איש? "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול…". (שמות ב',י"ב) מי זה איש בעיניך? מה זה גבר? בתרבות שלנו איש הוא גבר לוחם, גיבור מלחמה. מישהו שיש לו עצמה גופנית. לא אכפת לו מאף אחד, עושה מה שהוא רוצה. הפרשנים שמים לב שכאשר משה רבינו רואה איך שמצרי מתנכל לעברי כתוב: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. לא כתוב 'וירא כי אין אדם' (עם המשמעות שאין מישהו שיכול לראות

פרשת תרומה – "ויקחו לי תרומה" "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". בשעה שאמרו בני ישראל "נעשה ונשמע", מיד אמר הקב"ה: "ויקחו לי תרומה" (ילקוט שמעוני, תרומה). מהו  הקשר הרעיוני בין הקריאה של עם ישראל "נעשה ונשמע" והציווי להם: "ויקחו לי תרומה"? בני ישראל היו עבדים במצרים. אנו יכולים לתאר  לעצמנו את העניות והדלות בתקופת העבדות. רק בימים האחרונים במצרים הם השיגו לעצמם רכוש ונהפכו לבעלי רכוש. במצרים השיגו רכוש כאשר הם שאלו אותו משכניהם לפני עזיבתם, ועל שפת

פרשת כי תשא – שיוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת

פרשת בא *לא לבזבז זמן* "החודש הזה לכם ראש חודשים", היא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל כאשר עמדו על סף יציאה ממאות שנים של עבדות במצרים  לחירות הספורנו כותב: " מכאן ואילך (בניגוד לשנים שבהן היית משועבד כשלא הייתה לך שליטה על זמנך כלל) יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחירית:" , הספורנו  מסביר  שבניגוד לשנים שבהן היינו

פרשת בא -"את המילים יש לשקול ולא לספור" "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות" (שמות י' כ"ח)   לא איכפת לי מה הוא מדבר עלי, בין כך ובין כך הוא שונא שלי"." שיאמר מה שהוא רוצה – זה לא מפריע לי". אלו ועוד אמרות דומות להן הינן תגובות של אנשים על דברים שמדברים עליהם. אך האם תגובותיהם צודקות? התשובה לכך היא לא!!! למרות שהאדם הוא שונא שלך, אויב שלך – אין

להפוך את הגשמיות לרוחניות- מה לא ברור בצורה של מטבע עד כדי כך שמשה התקשה לייצר אותו? משה רבנו הצטווה על אופן עריכת מפקד בני ישראל, לערוך אותו בדרך  מיוחדת, כך שהמתפקדים ייתנו תרומה של מחצית השקל, ומספר המטבעות שייאספו הוא מספר בני ישראל. כך התורה אומרת:  "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.  זֶה יִתְּנוּ כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ  עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'." חז"ל

אנו קוראים בפרשת השבוע על קורבן העולה שאהרון ובניו הקריבו בעבודת בית המקדש. המשימה הראשונה  שהיתה ביום עבודתם בבית המקדש היתה 'מצוות תרומת הדשן'. מצווה שנעשית על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על גבי  מזבח העולה כתוצאה משריפת הקרבנות ועצי ההסקה של היום הקודם. את הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן הניחו על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד מדי יום ביומו.  דבר זה מדהים משום שלמרות תפקידי הכהן הגדולים והנעלים , נאלץ

פרשת יתרו – הילדות הילדות "ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט') במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים). במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל. על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב

  בס"ד                                *המצה כמקור להשראת תקוה לגאולה (לפרשת בא)*   בעודנו  במסע סיבלנו, ונושאים במחיר האכזרי של המלחמה וחווים נפגעים מדי יום, תוך נשיאת מחיר אכזר של מלחמה ואבידות יום-יומיות והרגשת יאוש, אנו יכולים ללמוד מסר של תקווה מפרשת השבוע. פרשת בא, לוחשת מסר חזק ,מיפרט , כביכול קטן משמעות ,וחסר חשיבות בתוך סיפור  יציאת בני ישראל החפוזה ממצרים. הם עזבו את מצרים בחיפזון כה רב, עד  שהתורה מדגישה לנו שאפיית הבצק אשר הוציאו ממצרים לא תפח ללחם, אלא

חשיבות של הסביבה בה אנו פועלים : רש"י מפרש "ויקחו לי" – "לשמי". כלומר, הנתינה צריכה להיות מכל הלב, הרב הדיין רבי אברהם צבי גינצלר הי”ד בספרו ויצב אברהם מפרש שלשמי פירושו ממש לצורך שמו של הקב"ה. אם מתבוננים אנו בכל התרומות שעם ישראל נתנו לכבוד ה' יתברך " ויקחו לי -לי לשמי " היתה לזה מטרה עילאית והיא:מטרת בניית בית המקדש וכל זאת למה? כדי שניתן יהיה לבטא את שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא, שהיה נאמר אך ורק

פרשת בשלח – תפילה ליום ג' מובא בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ"ל כי סגולה לפרנסה לומר את פרשת המן ביום ג' בשבוע בו קוראים את פרשת בשלח (מחר – ז' בשבט). רצוי לומר שניים מקרא ואחד תרגום. מצ"ב שתי גרסאות וכן שני קישורים. http://www.ladaat.net/siteimages/fl_4f2150450753b.pdf http://www.parshat-haman.com  בסגולה נפלאה לפרנסה. ובתפילה שאכן, תפילותינו תתקבלנה,  —   פרשת%20המן_1[1] רשת%20המן_2[1]

וארא-"המדבר ומקיים" "המדבר ומקיים" בברכת ההפטרה, אנו מזכירים את ה': "המדבר ומקיים". עצם הכינוי הזה של ה' "כמדבר ומקיים", מראה לנו שלדבר ולקיים הוא ערך עליון, ובזה אנו צריכים להיות דומים לקב"ה. לא לדבר, אם אין בכוונתנו לקיים את שאנו מדברים. לדאבוננו, בנוף היהודי יש הרבה יהודים "מנהיגים" המדברים ומצהירים על חשיבותם של נושאים בסדר היום של עם ישראל. הם מדברים על חשיבות התפילה, נותנים עצות איך להתפלל, מתי ואיך לשנות, אך הם בעצמם אינם מתפללים! מדברים על החינוך הדתי,

פרשת יתרו – "ואם מזבח אבנים תעשה לי" "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (כ,כ"ב) רש"י מדגיש שהמשמעות של המילה "ואם" בפסוק איננה במובן של "תנאי", אלא במובן של  "כאשר". דברי רש"י מבוססים על דברי המכילתא: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" – חובה (שמות כ',כ"ב). "אם כסף תלווה את עמי" – חובה (ויקרא ב', י"ד). "ואם תקריב מנחת ביכורים" – חובה (מכילתא שמות כ', כ"ב) שלוש מצוות אלו: בניית המזבח, עשיית גמילות חסד והבאת הביכורים – הם לא עניינים של רשות,

הסנה והסנו snow (שלג) פרשת שמות הסנה והסנו  snow (שלג) לא פעם אנו מגלים כי תנאי מזג האוויר לא תואמים בדיוק את התחזית. הבעיה: חיזוי מזג האוויר אינו מדע מדויק ומבוסס "אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים". (תענית ב, ע"א) אנחנו חווים את החורף מדי שנה, אבל השבוע הספציפי הזה ראה מזג אוויר חסר תקדים במקומות רבים ושונים בעולם וגם בישראל  הכותרות היום הם: "ישראל סוערת: רוחות של 100

לפרשת משפטים – עולם שכולו טלית "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ:" "אם בגפו יבא: שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי. ולשון בגפו בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא, יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו: בגפו יצא: מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים: אם בעל אשה הוא: ישראלית: ויצאה אשתו עמו: וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו:"