מיטב מאמרים ודברי תורה מפי הרב אליעזר שמחה וויס שליט"א

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות  שם את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא נועד לשימוש  כל כך הרבה זמן . רק עקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה

פרשת משפטים – "מה רבו מעשיך" "לא תהיה לו כנשה" (שמות כ"ב כ"ד). "בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה: היום לווה מן הלילה, והלילה לווה מן היום, ואין דנין זה עם זה, הלבנה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה…  בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה, ועושים שלום זה עם זה בלא דין ודברים, ובשר ודם לווה מחבירו ומבקש לבלעו בריבית ובגזל" (שמות רבה ל"א ט"ו). התמוטטות המשטרים הקומוניסטיים והנטיה לאחדות בעולם הביאה לכך שמדינות רבות ועשירות הבינו כי

חז"ל מעירים, שבפסוק לא כתוב "לך" אל פרעה אלא "בא" אל פרעה. המפרשים מסבירים, כי "בא" משמע, שנלך ביחד, כדרך שהאדם אומר לחברו "בא" איתי. הקב"ה אמר למשה, כביכול: אינך נגש לפרעה לבדך. "בא" –איתי אני תמיד אתך! בזאת מקבל משה מה' יתברך את כל הגב והכוח לדרוש מפרעה להוציא את עם ישראל ממצרים. ומעשה אבות – סימן לבנים. יהודי שנתקל במעשה עוולה, נדרשת  ממנו התערבות למען הצדק, היושר וההגינות. יהודי העוסק בקידוש ה' שכזה חייב לדעת כי לכל אורך

לפי דין תורה גובים תשלומי   כפל מהגנב בתוספת להחזרת עצם הגניבה.. גנב מוגדר *כמישהו שמתגנב לבית ריק או לכל מקום בהתגנבות ובהסתרה* , ואילו גזלן *הלוקח את החפץ בכוח עושה זאת בגלוי לאור יום ובזהות ידועה*, משלם את הגזלה בלבד. באופן כללי, רואים בחז"ל שההבדל הבולט בין גנב לגזלן הוא שגנב פועל בסתר לעומת גזלן שפועל בגלוי. חז"ל מבליטים  בכך גם את הסיבה למה התורה החמירה יותר  עם הגנב: מאשר עם הגזלן. "שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני

המדד של הצלחה! פרשת וארא המדד של הצלחה! הצלחה לא נמדדת על ידי מה שאתה עושה לעומת מה שאחרים עושים, זה נמדד על ידי מה שאתה עושה עם היכולת שאלוקים נתן לך!  בפרשתנו התורה משנה את סדר הבאת שמותיהם של אהרון ומשה. פעם אחת מופיע משה לפני אהרון ופעם אחרת אהרון לפני משה. האם זה אקראי? בשמות פרק ו פסוק כ"ו מופיע אהרון לפני משה "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם". בפסוק כז  משה

פרשת בא-"והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד) "והגדת לבניך… והיה כי ישאלך" (שמות י"ג, ח' י"ד)  החינוך והדאגה לחינוך הבנים היא תודעה הגיונית ובסיסית. לגבי יהודי החינוך הוא לא רק אינסטינקט או רגש – אלא צווי. כשם שיהודי מצווה לברך על בגד חדש או  להתפלל כך מצווה הוא לדאוג לחינוך הבנים. הדאגה לחינוך בכל התקופות היא אחת הסיבות העיקריות שהביאו את עם ישראל להצלחות בתחומים רבים וכן – להתייחסות לעמנו כאל עם סגולה. העם היהודי נקרא גם

"עמל וגמול: מהמאמץ לניצחון"   אל תוותר לעולם! תמיד תעשה את המיטב ותתאמץ! – זה הלקח היסודי שאנו יכולים ללמוד מהתורה ומחז"ל על ערך העמל. ללא קשר לכמה המשימה נראית מאתגרת, אנו חייבים להתמיד ולהשקיע מאמץ ועמל זה מה שבאמת חשוב בעיני ה'. כפי שנאמר בשמות ל"ט ל"ג: וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה אֶת-הָאֹהֶל וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו רש"י מסביר ויביאו את המשכן וגו' – שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לַהֲקִימוֹ; וּלְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מֹשֶׁה שׁוּם מְלָאכָה בַמִּשְׁכָּן, הִנִּיחַ לוֹ הַקָּבָּ"ה הֲקָמָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ שׁוּם

הסנה והסנו snow (שלג) פרשת שמות הסנה והסנו  snow (שלג) לא פעם אנו מגלים כי תנאי מזג האוויר לא תואמים בדיוק את התחזית. הבעיה: חיזוי מזג האוויר אינו מדע מדויק ומבוסס "אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים". (תענית ב, ע"א) אנחנו חווים את החורף מדי שנה, אבל השבוע הספציפי הזה ראה מזג אוויר חסר תקדים במקומות רבים ושונים בעולם וגם בישראל  הכותרות היום הם: "ישראל סוערת: רוחות של 100

פרשת יתרו – הילדות הילדות "ויחד יתרו על כל הטובה" (י"ח, ט') במס' סנהדרין מובאת המחלוקת בין רב ושמואל, על המשמעות של המילה "ויחד". רב אומר: שהעביר חרב חדה על בשרו (שהתגייר), ושמואל אמר: שנעשה חדודין כל בשרו (ופ' רש"י חידודין – קמטין, שהיה מיצר על מפלת מצרים). במכילתא (פרשת "יתרו" פרשה א') מוצאים אנו חיזוק לדברי רב,ולכאורה ישנו קושי לדעתו של שמואל. על דברי יתרו המובאים בפסוק "ברוך ה' אשר הציל אתכם" אומר המדרש: "א"ר פפיס: בגנות ישראל הכתוב

פרשת יתרו – פיצול רגשות   "ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו" (כ', כ"ג) מפרש רש"י: "הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים ק"ו: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה התורה: הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה". המפרשים מחפשים הבנה בדברי רש"י: מה עניין של בזיון לדוממים, שאין בהם דעת להקפיד? הרעיון

יתרו – והיית לנו לעיניים כל אחד והיתרו שלו! אף אחד לא רוצה להיות חולה בחוסר ריכוז, עם כאבים ולא להרגיש טוב, כל אחד ואחד שמח להיות אחרי המחלה. אז שמחים לחיות ומעריכים את האפשרות לנשום, ללכת ולטייל ומודעים לברכות שיש, רק אחרי שהרגשנו בחסרונם שסבלנו קצת אפשר להעריך את מה שיש לנו. רוב הימים שלנו עוברים בלי הכרת הטוב, אין לנו הכרה לנפלאות החיים, הימים עוברים והכל בא כמובן מאליו ואנחנו חיים בלי הודיה על מה שיש. ואנחנו שוכחים

פרשת בשלח – והעיקר לא להתייאש ! השבת שקוראים בה פרשת בשלח,  היא שבת ט"ו בשבט.  בפרשה יש את  "שירת הים", ששרו  אבותינו  בצאתם  ממצרים  לאחר שעברו את הים. הקשר בין שבת זו לט"ו בשבט אולי בא להראות לנו שבכל מצב שהוא לא נתייאש, אלא נתאושש ונתחזק בביטחון שהצרה תעבור ונזכה לחיים טובים ושמחים. כמו העץ – האילן שבחורף עומד ערום בלי עלים, בלי שום סימן חיות, ובראש השנה שלו בט"ו בשבט, הוא מתחזק ומתאושש וחיים חדשים זורמים לתוכו. וזו

האנטישמיות איננה תופעה הנובעת ממעשיהם של היהודים.היא תופעה הנובעת מעצם קיומם.כבר עמדו הוגים וחוקרים על כך שהאנטישמיות איננה שנאה רגילה. ההגדרה הקלאסית מתארת אותה כ"שנאה לשונה" — שנאה לעצם העובדה שיש בעולם עם שאיננו משתלב, שאיננו נטמע, ושאיננו מוכן לוותר על זהותו.היהודי מייצג עם החי על פי מערכת ערכים שונה. עם הנושא ברית עם הקב"ה. עם הרואה את עצמו מחויב לתורה. עם המסרב להיעלם בתוך תרבות כללית משתנה.מכאן נובעת העובדה ששום טיעון לא ישכנע את שונאי ישראל לחדול משנאתם. זו

ויקהל פקודי – חשבונות "א"ר יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה? שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת משוש כל הארץ" (שמות רבה (וילנא) פרשה נב)  מדוע לא היו משרדי חשבונות בירושלים? כיצד יכלו עולי רגל שבאו לירושלים לנהל את חשבונותיהם ללא יועצים מומחים?  אולי הסיבה לכך הייתה שאנשים מקפידים מאוד ועושים חשבון על הכספים שהם מוציאים לצדקה ולמוסדות חינוך, אז הם יודעים בדיוק כמה נתנו ומתי נתנו, אבל כאשר מגיעים לכסף שמוציאים

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? לאברך בכולל של טלז בקליבלנד ארה"ב היו בעיות של שלום בית והוא הזמין עצמו  עם אשתו לראש הישיבה הרב  מרדכי גיפטר זצ"ל לייעוץ. כדוגמא לטענותיו האברך התלונן: מדי בוקר אשתו מבקשת ממנו להוריד את פח האשפה, והוא  סבור שאין בכך כבוד התורה. האישה טענה שבעלה צריךלעזור לה ושאלה  את הרב אם לא כתוב בהלכה שבעלה חייב לעשות מה שנחשב בעיניה כדבר פשוט?…הרב חשב וענה לה שאמנם הבעל צריך לעזור לאשתו

פרשת כי תשא – שיוויון משה  יורד מההר ארבעים יום לאחר מתן תורה ובידיו "שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלוקים" (שמות ל"א י"ח), רש"י כותב על המילה לוחות – "לחת (חסר ) כתיב שהיו שתיהן שוות…" ישנן שתי התייחסויות עיקריות לדת, ששתיהן אינן משקפות את השקפת התורה. ישנה התייחסות לדת שכל כובד משקלה, הוא עיסוק במהות של הקב"ה: תיאולוגיה, פילוסופיה, הסברי פעילות ה', טוב ורע. אבל דעה זו לא מתייחסת לאדם ואינה מערבת אותו בעניין. ישנה התייחסות לדת

Not Just Chosen, But Chosen To …        Parshas Yisro refelections on todays challenges to Am Yisrael Throughout our history, we have been compelled to defend ourselves in Disputations, confronting accusations against the Jewish people and our  Holy Texts. However, never before have we faced such a disgraceful accusation as Israel faces in the International Court of Justice in The Hague, where Israel stands accused of committing genocide in Gaza. This charge is unprecedented and casts a dark shadow on

התורה מתארת ​​באריכות את בנייתם ​​המשכן שהיה אמור להיבנות לטווח קצר  . אך בפועל המשכן נמשך  בשימוש מאות רבות של שנים עד לבניית בית המקדש. אולם כאשר בנו אותו, התכנון היה שיהיה משכן זמני שיימשך כמה חודשים עד שיוכלו לנסוע לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. זה היה צריך  להיות משהוא  מאוד זמני  ולא כל כך הרבה זמן ועקב חטא המרגלים ושאר חטאים   התאחר בנין בית המקדש והתארך השימוש במשכן .   אם כן  למה התוכנית המקורית הייתה שהשימוש במשכן יהיה בה לזמן קצר מאוד? ומדוע אם כן

פרשת בא -בכור אשה בלבד! קידוש בכור  השבוע בפרשתנו קוראים אנו על מצוות קדוש בכור באדם ובבהמה. התורה מסבירה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הקב"ה הרג כל בכור במצרים באדם ובבהמה  ולכן מקדישים כל פטר רחם בבכור אדם ובהמה. לפי חז"ל בגמרא כל הבכורים במצרים מתו במכת בכורות גם בכור מהאב וגם בכור מהאם. אם כן מדוע הדין של "קידוש בכור" מתייחס אך ורק לבכור של האמא  ל"פטר רחם" ולא בכור מהאב? אם הסיבה למצווה היא בעקבות מה שקרה במכת

פרשת משפטים – הכרת הטוב "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כ"ב ל') בפסוק אחד מוזכרים שלושה תארים, לכאורה מנוגדים: "קודש", "טרפה", ו"כלב" …". כיצד מתיישב העניין שאנשי קודש הם לכאורה אלו הדואגים לאספקת טרפות לכלב? רש"י בשם המכילתא: ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", אמר הקב"ה: "תנו לו שכרו". ובעלי התוספות ב"דעת הזקנים" מפרשים: "מאחר שהכלב מסר נפשו על הטריפה כשבא הזאב לטורפה,

ויקהל פקודי – "נשלם בית המקדש ויכל בניין המשכן"   המילים הפותחות את ההפטרה של פרשת השבוע מתייחסות לבניין בית המקדש על ידי המלך שלמה. שכתוב: "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה…" (מלכים א ז' נ"א). בסוף פרשת השבוע מובא תאור סיום בניית המשכן, שם כתוב: "ויכל משה את המלאכה" (שמות מ' ל"ג). בהפטרה ובפרשה אנו קוראים על סיום של בניין, אבל הפועל בתורה שונה מהפועל בהפטרה – בנוגע למשכן כתוב: "ויכל", ואילו בנוגע לבית המקדש כתוב: "ותשלם". נשאלת

פרשת יתרו – "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" (י"ט, ב') והלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) "באו מדבר סיני". ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני. אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה ("מכילתא"). הנצי"ב בפירושו מקשה על דברי המדרש: מדוע היה המדרש צריך להזכיר לנו, כי יצאו מרפידים בהיותם בעלי תשובה, האם לא היה מספיק לומר לנו, שהגיעו למדבר סיני כבר בהיותם בעלי תשובה?? ומסביר הנצי"ב  כי

המסתננים והשקר הגדול -פרשת בשלח אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דַּלָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל. ראיתי ברשת ובתקשורת כל מיני הקבלות בן מאמצי הממשלה להוצאת מסתננים מישראל למה שנעשה ליהודים בשואה. הקשר היחיד לשואה היא השימוש בכלל שהתווה התעמלן של הנאציים גבלס ימח שמו וזכרו שלימד ושינן את האמרות: "ככל שהשקר גדול, בוטה וגס יותר, כך הוא נאמן יותר על הציבור ויאמינו בו יותר אנשים". ו"אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת" נאמנים עלי דברי הממשלה ש ישראל

בשלח-מצווה להקבר בארץ ישראל מצווה להקבר בארץ ישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו…" (שמות י"ג, י"ט). הגמרא  (מועד קטן דף כ"ה א') מספרת:  כשנפטר רב הונא מן העולם העלו את ארונו לארץ ישראל וקברוהו שם. רש"י שם מפרש (לפי הנוסחא שב"עין יעקב"), שזה שהעלוהו היה מפני שכל הנקבר בארץ ישראל נקבר בלא חטא שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון" (ישעיהו ל"ג, כ"ד), ואין ישיבה בארץ אלא לקבורה. כנגד זה מצינו בתלמוד הירושלמי (סוף כלאים מ"ג עמוד א')  שרבי בר

המשכן תוכנן להיות מבנה זמני מאוד שישמש את עם ישראל  לתקופה קצרה  עד שבני ישראל יחצו את המדבר, יכבשו את ארץ כנען ויוכלו להקים את בית המקדש. בגלל חטא המרגלים ושאר חטאים,  עם ישראל נענשו והתקופה נמשכה מאות שנים. נשאלת שאלה מדוע כלל ישראל היה נדיב כל כך לבנות מבנה זמני שכזה? בני ישראל השתמשו במיטב יכולתם בעת בניית המשכן, ואף על פי שנועד להיות בניין זמני . המשכן  נבנה כל כך טוב עד שהוא החזיק מעמד מאות שנים. אנו

פרשת בא-בחירה?! "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו…" (שמות י"א,א')   עוד בטרם ניגש משה לבצע את צו ה' היה מודע לקשיים שייחשף להם מול פרעה הקשוח. מה היה חטאו של פרעה שניטלה ממנו הבחירה החופשית? רבותינו ענו בעניין זה כי חטאיו של פרעה היו כה רבים עד כי ניטלה ממנו האפשרות "לכבד" את דבר ה', ולא היתה לו האפשרות לחזור בתשובה. מדוע ניטלה מפרעה אפשרות זו, הרי גם לחוטא ניתנת האפשרות לשוב בתשובה?  התשובה

פרשת יתרו- נאומו של סגן נשיא ארה"ב פנס בכנסת: חיבוק אמריקני חם"" "פולין: 'חוק השואה' אושר בסנאט; העונש: עד 3 שנות מאסר" (כותרות בחדשות בשבועיים האחרונים) נאומו של סגן נשיא ארה"ב פנס בכנסת: חיבוק אמריקני חם"" "פולין: 'חוק השואה' אושר בסנאט; העונש: עד 3 שנות מאסר" (כותרות בחדשות בשבועיים האחרונים) לפרשת יתרו התשע"ח הפרשנים מתלבטים בשאלה מתי התרחשה ההופעה של יתרו (קיני)אצל משה ועם ישראל האבן עזרא סבור כי היא התרחשה לאחר מתן תורה ומסביר שלמרות זאת הסיפור של יתרו

ויקהל – "ויעש בצלאל ……עצי שיטים"  ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים (שמות פרק לז.א) בעלי התוספות מעירים: "לפי שעתידים לחטוא בשיטים העמיד להם זה לכפר על מעשי שיטים". שיטה – הוא עץ, ממנו נבנה המשכן, המזבח, ושאר כלי העץ במשכן. שיטים הוא גם שם מקום בערבות מואב בעבר הירדן המזרחי, התחנה האחרונה במסעי ישראל ממצרים, שם חטאו בני ישראל ונצמדו לבעל פעור (במדבר כ"ה א – ג). אין בין שיטים שבפרשתנו – שם של עצים, לשיטים שמופיעה בספר במדבר –

לפרשת צו​- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ? עם/בלי הגיון  זכויותיו של "ההיגיון" הן לא מעטות. בזכות חשיבה הגיונית, נפרצו מחסומים, התגלו ממצאים חשובים, התפתחו טכנולוגיות חדשות, והכול מכירים בערכו של "ההיגיון"- הוא המוצא ההגיוני ביותר. על היגיון וחוסר היגיון אנו מוצאים בפרשה. משה שואל את ה': "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" (פרק ו' י"ב) משה מציב אתגר הגיוני לקב"ה, כיצד ניתן לצפות, שפרעה ישמע אל משה כאשר אחיו, בני ישראל, לא שמעו לו?

פרשת יתרו לפרשת יתרו הרב אליעזר שמחה ווייס 1. ארה"ב כמרקחה: האם אובמה השתחווה למלך סעודיה או לא? – חדשות Apr 13, 2009 לפעמים יש פרשיות מחיי היום יום שיכולות להציב לנו זרקור על נושאים בפרשה אשר לפתע מקבלים פרשנות חדשה. כך למשל לאחרונה באנגליה התארס נסיך, עם אישה גרושה, ממשפחה שאין לה דם כחול. באנגליה דנים מה הכלל לפי הפרוטוקול במקרה זה. מי צריך לקוד למי, איזה אנשי האצולה חייבים בכבודה ולמי היא חייבת בכבודם. כשהנשיא אובמה ביקר בערב

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בספר שמות. חכמינו אמרו  על דברי התורה " סופן נעוץ בתחילתן " שיש חיבור  בן התחלה לסופה של תורה , וכך נהוג כשמסיימים ספר לחפש קשר בין סופו לתחילתו. נראה לחבר את סופו של ספר שמות לתחילתו  בדרך זו . בתחילת ספר שמות, יש את המאורע המיוחד  שבת פרעה  ראתה את התיבה בסוף והושיטה את ידה כדי לחלץ את משה התינוק מהנילוס. על המילים "ותשלח את אמתה ותקחה … " מעיר רש"י (ב, ה)  שנעשה

***בחירה עם יעוד***   *פרשת יתרו: הרהורים על אתגרי עם ישראל, במיוחד היום* לאורך ההיסטוריה, נאלצנו להגן על עצמנו בהאשמות שווא שונות, נגד עם היהודי ונגד  הספרים הקדושים לעם ישראל. אולם מעולם לא עמדנו בפני האשמה מבישה כל כך כפי שישראל עומדת מולה כעת בבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם בעזה. האשמה זו חסרת תקדים ומטילה צל כבד על המאשימים ,מבינים  את הפסוק. "וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ–מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, שָׁמָּה הָרֶשַׁע; וּמְקוֹם הַצֶּדֶק, שָׁמָּה הָרָשַׁע." (קהלת ג',

לפרשת יתרו – אומנות הביקורת וההקשבה בתורה אין הרבה פרשיות הנקראות בשם של אדם. אחת הפרשיות היחידות האלו היא פרשת יתרו. יתרו חותן משה. חז"ל מסבירים שיתרו זכה לפרשה שתיקרא על שמו משום שהוא הוסיף פרשיה לתורה, זו פרשת 'ואתה תחזה'. בפרשיה זו יתרו מסביר למשה איך לנהל מערכת משפטית, איך לתקן את העיוותים שהוא רואה בניהול עד כה. חז"ל מהללים את יתרו לא על הביקורת שהוא אמר למשה, "לא טוב הדבר שאתה עושה", לא על זה שיתרו אמר לחתנו

פרשת כי תשא – "שלוש פעמים בשנה…" שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. 'את פני האדון ה' (משפטים כג: יז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך 'את פני האדון ה'. . .  ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות . . .( כי תשא לד: כג – כד) אנו מצווים לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה. התורה משתמשת בביטוי מעט מוזר כשהיא מצווה על העלייה לרגל:  "האדון ה'" שנמצא גם במקום נוסף בפרשת כי תשא לד: כג – כד ואף שם

לפרשת בא – הרכוש האמיתי הוא הכבוד העצמי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". מפרש רש"י: "דבר נא- אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק, אברהם, 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם". נראה מוזר

*מן הים אל סיני: השראות שנשארות — והשראות שחולפות* בימים ובשבועות שלאחר המלחמה הורגשה תנועה עמוקה בחברה הישראלית. חיילים ביקשו לא רק תפילין אלא גם ציצית. הוקמו בתי כנסת מאולתרים בבסיסים ובשטחי הכינוס לקראת הקרב. צעירים שלא הניחו תפילין מעולם ביקשו להתחיל בכך בקביעות. נשים התחזקו בתפילה ובצניעות. משפחות שלא הדליקו נרות שבת החלו לקיים שמירת שבת בסיסית . לא מדובר בסיפורים בודדים. השינוי היה גלוי ורחב. חולקו כמויות גדולות של ציציות. מניינים שהחלו כהסדרי חירום הפכו לקבועים. קבוצות תהילים

ויקהל פקודי – לשם שמים "ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה' את משה" (שמות מ' כ"ז). ב"בעל הטורים" כתוב: כאשר צוה ה' את משה כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה "מחני נא" הרבה להזכירו, והם י"ח פעמים. "כאשר צוה ה' את משה",וככל אשר צוה ה' את משה. וכנגדם, תקנו י"ח ברכות, ואחד "כאשר צוה ה' כן עשו",ותקנו כנגד ברכת המינים" וכו'. כאשר צוה ה' את משה. כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה מחני

בחירת השם :משה פרשת שמות. "ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו" (שמות, ב י) הגמרא (בבלי, מגילה יג ע"א) מציעה שמות אפשריים רבים למשה רבנו: "ירד – זה משה, ולמה נקרא שמו ירד – שירד להם לישראל מן בימיו. אביגדור – שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו – שנעשה להם לישראל כסוכה. יקותיאל – שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח – שהזניח עוונותיהן של ישראל. אבי אבי אבי

פרשת יתרו – זירוז האדם למעשה "ויאמר ה' אליו… לך רד" (י"ט, כ"ד) רש"י בשם המכילתא "לך-רד" – "והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה". הלקח שאנו חייבים ללמוד הוא – מה משה נביאם של ישראל זקוק לזירוז על מנת לרדת לעם ולהזהירם, אנו על אחת כמה וכמה זקוקים לזירוז. רבי משה חיים לוצאטו  מסביר כי מטרת הזירוז המיועד בעיקר לאנשים שהתעלו בתורה והתקרבו לה' – היא להזכיר לנו כי אנו בני אדם, וככל