מצווה הבאה בעבירה – אינה מצווה כיוון שאם מקיימים "מצווה" בדרך עבירה, זו לא מצווה.
זהו כלל בהלכה הקובע שמעשה מצווה המבוסס על עבירה או גורר בהכרח לעבירה, איננו נחשב למצווה, ואין לעשותו
לדוגמא אדם מעוניין לקיים מצוות לולב ואתרוג, אך כדי לקיים את המצווה הוא משתמש באתרוג ולולב גנובים, על פי ההלכה, לא קיים את המצווה (אורח חיים רמט),אך אם אדם רוצה לקיים מצווה,ובחר לעשותה בדרך לא נכונה,אע"פ שהדרך לא הייתה נכונה,בסופו של דבר נקראת מצווה.
דוגמא כזו אנו קוראים בפרשתנו: כשאדם רוצה להביא קורבן הוא מייעד בהמה לקורבן ואינו יכול להחליף את הבהמה ולשים בהמה אחרת תחתיה. אך אם החליף את הבהמה בכל זאת הבהמה השנייה קדושה, משתמשים בה כקורבן וקיימת את המצווה. הבהמה הראשונה לא מאבדת את קדושת הקורבן שהרי היא הוקדשה מתחילה, ואף אותה יש להביא כקורבן.
מה המשמעות של כל זה, פעמים יש לאדם כוונות טובות, אך כדי להשיג את מטרותיו הוא בוחר בדרכים הלא נכונות,אם אדם אינו יכול לקיים את המצווה או את המשימה שלו בלי לעבור עבירה אז העשייה שלו אינה מקובלת.
לפעמים אדם עושה מעשה לא נכון אך התוצאה טובה, ואז המעשים שלו גם אם לא ראויים לעשות הם מקובלים.
לדוגמא אדם נותן צדקה לעני אבל כשנותן לו בפרהסיה הוא מבייש אותו, אותו אדם עבר עבירה בכך שבייש את העני אבל גם עשה מצווה שנתן לו צדקה.
שחמט דיגיטל