בחירת השם :משה

פרשת שמות.

"ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו" (שמות, ב י)

הגמרא (בבלי, מגילה יג ע"א) מציעה שמות אפשריים רבים למשה רבנו: "ירד – זה משה, ולמה נקרא שמו ירד – שירד להם לישראל מן בימיו. אביגדור – שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר – שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. סוכו – שנעשה להם לישראל כסוכה. יקותיאל – שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח – שהזניח עוונותיהן של ישראל. אבי אבי אבי – אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות". אומר על כך המדרש (ויקרא רבה, פרשה א): "אמר לו הקב"ה למשה: חייך, מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה".

מפליא לראות כי השם שנקבע למשה לבסוף הוא דווקא השם שהעניקה לו בתיה בת פרעה, ולא אף אחד מהשמות האחרים, מכובדים וראויים ככל שיהיו. מדוע נקבע כי יישאר דווקא עם השם שהעניקה לו בתו של מלך מצרים, ולא עם שם שהעניקו לו הוריו או אחיו?

תשובה לכך ניתן אולי לקבל מתוך מבט כולל על חייו של משה. אירועים רבים ומשמעותיים בחייו אירעו דווקא בהקשר למים: בראשית חייו ניצל כתוצאה ממשייתו מן היאור, בהנהגתו את עם ישראל לראשונה נקרע לפניו ים סוף לשניים, ומה שהביא לבסוף לנפילתו היה הכאתו את הסלע על מנת להביא מים. המים מתגלמים בחייו של משה ככוח, כפוטנציאל אותו ניתן לנצל לטוב ולרע. בתפילותינו אנו מציינים כח זה. בתפילת ו'נתנה תוקף' ביום כיפור אנו מציינים את כוחו של המים להרוג- "מי במים". בסוכות אנו מתחננים כי המים יהיו עבורנו לברכה, ולא חלילה, לקללה.

משייתו של משה מן היאור הייתה לו כסמל לכוח המים שילוו אותו לשאר חייו, עד כדי כך ששמו ניתן לו בשל כך. המים אינו סטאטי, אלא תמיד בתנועה למעלה או למטה, דבר המהווה סמל עבורנו, לדברים נוספים בחיינו אשר כוחם הוא כחרב פיפיות. יש בחיים כוחות אדירים, ואפשרויות רבות, אשר אותם אנו יכולים לבחור להפוך לטוב ביותר או לרע ביותר. מה שמצטייר לעתים כדבר שלילי, עשוי להיות למעשה כח חיובי שנותב לרע. מה שנראה כחיובי, עשוי להיות גם בעל פוטנציאל הרסני אדיר, אך הוא נותב בחוכמה אל עשיית הטוב. עלינו להתבונן היטב בכוחות אלו, להיזהר מצדדיהם ההרסניים, ולעשות בחירה מושכלת אשר תנתב את כל כולם אל הטוב.

שבת שלום!