המן הנרגן

המן מן התורה מנין – המן העץ (בראשית ג', י"א) (חולין קל"ט ב: )

בקריאת הגמרא נשאלת השאלה, האם התכוונה לומר כעין "פורים תורה" לקראת פורים? אם לכך כיוונו חז"ל, היו יכולים להביא פסוק יותר "מוצלח" מהפסוק "המן העץ"., שכן בפסוק זה רק האותיות תואמות, אך לא הניקוד. חז"ל היו צריכים להביא את הפסוק: ובני ישראל אכלו את המן (שמות ט"ז, ל"ה), כי שם גם הניקוד מתאים, וגם המשמעות הסימלית: זה היה נס פורים!

אם כן, ברור שאין כאן "פורים תורה" אלא תורה על פורים!

אך ראשית עלינו להבין מה הקשר בין המן הרשע והפסוק "ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה, המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"? (בראשית ג', י"א). ורש"י כותב על השאלה "המן מן התורה מנין? "למעשה המן". ועל התשובה:  – (בראשית ג, יא) הֲמִן הָעֵץ. כותב רש"י: "יתלה על העץ", כלומר; הוא מבין שבאים להשוות בין הסיפור של אדם וחוה עם הנחש לסיפור של פורים, ונקודת ההשוואה היא – בשניהם מדובר בעץ. אך עדיין לא מובן מה הקשר בין העץ שבגן עדן, "למעשה המן".

אך בהחלט יש קשר ברור בין המן לסיפור אדם וחוה עם הנחש: המן פגש את קצו על העץ, וגם אדם הראשון הפך לבן תמותה בגלל העץ.

אבל יש קשר עמוק יותר בין שני הסיפורים.

כאשר מסתכלים על אדם הראשון, אנו רואים כי נפילתו באה כי הוא לא היה מרוצה עם מה שהיה לו. כאשר אדם וחוה גרו בגן עדן הם היו רק שניים. היו שם חיות ושדות ועצים, ובכל אלו היו יכולים לעשות כראות עיניהם. היתה להם רק מגבלה אחת, קטנה; נאסר עליהם לאכול מעץ מסוים אחד. אבל למרות מעמדם כאדוני הגן כולו והניסיון לחוקק  לעצמם חוקים כדי להרחיק את עצמם אפילו מלגעת בעץ, הם לא הצליחו לעמוד בפני הדחף לאכול גם מהעץ היחיד שהיה אסור להם. הם לא יכלו לחיות עם הרעיון שהם לא מקבלים הכל, וכי הכל שייך להם. משום זה הם איבדו בסופו של דבר את הכל ואף גורשו מהגן!

תכונה דומה מצאנו גם עם המן. הגמרא במסכת מגילה מלמדת אותנו, כי המן היה עשיר להפליא. להמן היו גם ילדים רבים, והוא היה השני במעמד המלוכה. רק המלך היה במעמד גבוה ממנו. המלך אפילו חקק חוק שדרש מנתיניו להשתחוות להמן. אבל כל הכבוד העצום הזה לא הספיק להמן. הוא היה מוטרד מהעובדה, שמרדכי היהודי לא משתחווה לו. המן מביע רגשותיו בענין זה באומרו; "וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך". בכך דומה היה המן לאדם הראשון, ונפילתו של המן באה מרצונו לשלוט ולהחזיק בכל.

השקפתו של המן היתה בניגוד גמור לאברהם אבינו. המן היה צריך הכל, והחיים שלו לא היו שווים בלי שליטה מוחלטת על הכל. לעומתו, אברהם אבינו היה מאושר עם מה שהיה לו והביע את תכונתו זו, כאשר הקב"ה בישר לו ששרה תלד בן.

כך אנו מוצאים בפרשת לך לך, כאשר הקב"ה אומר לאברהם, ששמו לא ייקרא עוד אברם, ושרה לא תקרא עוד שרי. לאחר מכן הוא אומר לאברהם, שלמרות שהוא בן 99 ושרה בת 89, ייולד להם בן. למרות שאברהם הולך סוף סוף להביא ילד לעולם עם שרה אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, אברהם לא מגיב בצורה שאפשר לצפות. במקום זאת הוא אומר אל הקב"ה; "לו ישמעאל יחיה לפניך".

רש"י מסביר:  "לו ישמעאל יחיה" – הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה", כי אברהם אומר אני לא ראוי שיהיה לי עוד בן, וגם ישמעאל מספיק.

זו היתה תכונתו של אברהם – ההיפך הקוטבי של המן. אברהם היה נרגש שיש לו בן ישמעאל ולא הרגיש ראוי לעוד ילד.

אנחנו רואים מסר דומה בסוף המגילה. הפסוק האחרון שלמגילת אסתר, "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו…"  בדרך כלל המילה  "כי" מתחילה תשובה למשהו,  אבל אם היא תשובה, אז מה השאלה?

ר 'שלמה אלקבץ' בספרו מנות  הלוי מסביר; "כי" היא תשובה לשאלה מדוע היהודים לא כעסו על מרדכי? למה לא היה להם טענות על התנהגותו. ככלות הכול, אם הוא היה משתחווה להמן, הם לא היו מגיעים למצבם הרע. אבל ליהודים לא היתה שום שנאה למרדכי. למה? כי הוא היה "רצוי" על רוב אחיו והיה "דורש טוב" לאומה שלו. היהודים ראו כי מרדכי באמת דואג לכולם ושהוא לא פעל למען עצמו, אלא פעל לטובת העם היהודי!

איזהו שמח השמח בחלקו! תהיו בשמחה תמיד. פורים שמח