הרב אלישיב, הרצח בבולגריה, והקינות.

בשבוע שעבר ביום רביעי, קרו לעם ישראל שתי טרגדיות שונות, נפטר הרב אלישיב זצ"ל ולאחר כמה שעות הייתה התקפת מחבלים בבולגריה על קבוצת תיירים ישראלים הי"ד.

תוך כמה שעות מהיוודע דבר הסתלקות הרב זצ"ל, התארגנו ונסעו כחצי מליון אנשים, מכל קצווי הארץ, להשתתף בהלוויה. מעט מאוד אנשים השתתפו בהלוויות של הצעירים שנהרגו בבולגריה.

הרב זצ"ל היה ידוע לכולם, הכרנו את השפעתו על כלל ישראל, את פסקי ההלכה שלו, בודאי ובודאי הוא יהיה חסר לעם ישראל. ובכל זאת, כדרך כל בשר, הוא היה בן 102 ונפטר מיתה טבעית. מנגד, הצעירים נקטפו בתחילת חייהם, הם לא יגדלו ולא יביאו ילדים לעולם, הם לא ישאירו אחריהם יתומים, רק הוריהם יהיו בלי ילדיהם.

ובכל זאת, מי שעומד ומסתכל מהצד יש לו חוסר רגישות והוא רואה בזה חלק מתהליך של התקפות מחבלים. יש לנו חוסר רגישות לגודל הטרגדיה.

אם אנחנו מסתכלים בספר הקינות, נראה שיש קינות שמדברות על חורבן הבית, חורבן של קהילות ויש קינות שמתייחסות לטרגדיות שקרו ליחידים. המדרש אומר שרבי עקיבא דרש על המבול וזה לא ריגש את האנשים אבל כשהוא דיבר על איוב הם התחילו לבכות. קשה לאנשים להתייחס לטרגדיות ענקיות יותר קל להם להתייחס לטרגדיה שקורת לאנשים פרטיים. לכן בקינות יש כאלה שמדברות על יחידים.

אך עלינו לזכור תמיד, שכל טרגדיה של הכלל זו טרגדיה של הרבה יחידים.