וארא-"המדבר ומקיים"

"המדבר ומקיים"

בברכת ההפטרה, אנו מזכירים את ה': "המדבר ומקיים". עצם הכינוי הזה של ה' "כמדבר ומקיים", מראה לנו שלדבר ולקיים הוא ערך עליון, ובזה אנו צריכים להיות דומים לקב"ה. לא לדבר, אם אין בכוונתנו לקיים את שאנו מדברים.

לדאבוננו, בנוף היהודי יש הרבה יהודים "מנהיגים" המדברים ומצהירים על חשיבותם של נושאים בסדר היום של עם ישראל. הם מדברים על חשיבות התפילה, נותנים עצות איך להתפלל, מתי ואיך לשנות, אך הם בעצמם אינם מתפללים! מדברים על החינוך הדתי, כיצד לשפרו ולשנותו, אך הם בעצמם אינם מקיימים את דבריהם, לא הם ולא משפחתם!.

הם ודאי מצדיקים עצמם בחושבם, שאם הרעיון טוב, אם מה שנאמר נכון, עליהם להיות בין הדוברים ללא קשר לשאלה, מה הם בעצמם עושים, אם הם מקיימים, או לא. "מה זה קשור אם מקיימים", הם חושבים לעצמם ולא תופסים, שעצם צביעותם גורמת לאי יכולת להשפיע בצדקת דבריהם.

על הפסוק: "הוא אהרון ומשה… הם המדברים אל פרעה.. להוציא את בני ישראל ממצרים". (שמות פרק ו', כ"ו-כ"ז) רש"י מעיר: "הם שנצטוו הם שקיימו". הם התחילו עם עצמם לפני שדיברו עם פרעה. הם קיבלו את הציווי וקיימו בעצמם, רק אחר כך הם דיברו עם האחרים. הסדר היה, הם שנצטוו, הם שקיימו, הם שדיברו. רק מי ש"מקיים" ייקח על עצמו את תפקיד "המדבר".