לפרשת צו- לא כבוד התורה להוציא אשפה מן הבית ?
עם/בלי הגיון
זכויותיו של "ההיגיון" הן לא מעטות. בזכות חשיבה הגיונית, נפרצו מחסומים, התגלו ממצאים חשובים, התפתחו טכנולוגיות חדשות, והכול מכירים בערכו של "ההיגיון"- הוא המוצא ההגיוני ביותר.
על היגיון וחוסר היגיון אנו מוצאים בפרשה. משה שואל את ה': "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?" (פרק ו' י"ב) משה מציב אתגר הגיוני לקב"ה, כיצד ניתן לצפות, שפרעה ישמע אל משה כאשר אחיו, בני ישראל, לא שמעו לו?
ה' אינו משיב בצורה ישירה, לכאורה, לשאלתו של משה. אנחנו קוראים "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל…" (פרק ו' י"ג). ה' מדרבן אותם לגשת לפרעה. ומה עם שאלתו של משה? האין הוא זכאי לתשובה? גם הטעמים המופיעים על המילים "ה' אל משה ואל אהרן" הם זרקא, מונח, סגול טעמים שבדרך כלל מדגישות קפדנות, או אמירה קשה. אלא שבדו שיח בין משה לקב"ה, מסתתרת השאלה, האם בניסיון להציל את בני ישראל יש לפעול בצורה הגיונית או לא? משה מבקש לפעול בצורה הגיונית. "זהו אחד מעשרה קל וחומר…", אך תשובתו של ה' היא, אין לפעול בצורה הגיונית, ומצוהו: "לך אל פרעה", גם כאשר משה לא הבין את ההיגיון בהליכתו אל פרעה. ה' מסביר למשה כי עם ישראל אינו מופעל ע"י היגיון אנושי. "ואבדיל אתכם מכל העמים" עם ישראל שונה מכל העמים, ההיסטוריה שלו שונה, ההיגיון היה מחייב, שאנו כעם, ניטמע וניעלם ממנו כמו כל עמי קדם, הכנענים, היוונים, הרומאים ושאר העמים.
אך ראו זה פלא הם חלפו ואינם, ואנו קיימים, מתאספים ומתקבצים מכל הגלויות, לארץ ישראל לאחר 2000 שנות גלות.
אחד הדברים המנוגדים להיגיון הוא "הנס". אדם הגיוני לא מאמין בניסים, לגביו נס הוא ניגוד מוחלט לכל כללי ההיגיון. וידועה בעניין זו האימרה "כל מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאלי" (הגיוני).
גם אנו חייבים להבין כי ההיגיון מוגבל, ובשלב מסוים אנו חייבים הבין כי יש גם מושגים שלהגיון המוגבל, אין אפשרות לפותרן.
שחמט דיגיטל