ויקהל – "ויעש בצלאל ……עצי שיטים"

 ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים (שמות פרק לז.א)

בעלי התוספות מעירים: "לפי שעתידים לחטוא בשיטים העמיד להם זה לכפר על מעשי שיטים". שיטה – הוא עץ, ממנו נבנה המשכן, המזבח, ושאר כלי העץ במשכן. שיטים הוא גם שם מקום בערבות מואב בעבר הירדן המזרחי, התחנה האחרונה במסעי ישראל ממצרים, שם חטאו בני ישראל ונצמדו לבעל פעור (במדבר כ"ה א – ג). אין בין שיטים שבפרשתנו – שם של עצים, לשיטים שמופיעה בספר במדבר – שם מקום  אלא דמיון של שמות איננו דבר ריק. אם כן – מה טיבם של אלו לכפר על אלו?

יש להבין דבר חשוב, שישנה משמעות לשמות, ידוע שלאדם הראשון הייתה היכולת לקרוא שמות לכל היצורים – דבר שנמנע ממלאכי השרת ובעבור זה אמר הקב"ה למלאכי השרת "חכמתו מרובה משלכם" (בראשית רבה, פרשה י"ז)

דמיון של שמות איננו דבר ריק. חז"ל הבינו שיש קשר מאגד ומאחד בין הגופים ששמותיהם שווים, עד שיש בכוחו של זה לכפר על זה. ברם דבר זה – היחס שמקשר בין דבר אחד למשנהו, הינו פרט מיסודות הבריאה שאינם גלויים לנו. מהיכן היו להם, לבני ישראל עצי שיטים שמהם עשו את הארון? רש"י שואל את השאלה: "ומאין היו להם במדבר?" (שמות כ"ה ה') פירש רבי תנחומא: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים". אם כן – אנו יכולים לראות את התהליך ההיסטורי של עצי השיטים:

(1)   יעקב דאג, שבני בניו יהיו להם עצי שיטים לבנות את כלי המשכן.

(2)   יעקב אבינו הבין ברוח קדשו שעם ישראל עתידים לחטוא בשיטים.

(3)   יעקב אבינו טרח להמציא כפרה לבניו על חטא שיחטאו לאחר מאות בשנים.

(4)   כלי המשכן נעשו משיטים כדי לכפר על החטא שעתידין ישראל לחטוא בשיטים.

(5)   בני ישראל זקוקים לעצי שיטים לכפרה.

מכל הנ"ל אנו למדים על החובה הגדולה המוטלת על ההורים, סבים וסבי סבים, לדאוג לעתידם הרוחני של בניהם ובני בניהם, ולהכין כפרה במקרה שיחטאו במשך כל הדורות בעתיד, ומעל הכול מוטלת עליהם חובה למנוע את החטא מעיקרו.