ויקהל פקודי - ברכה בברכה
"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה". רש"י בשם מדרש תנחומא מביא "שברכם יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם".
ולכאורה ברכת משה תמוהה, האם המשכן, מקומו של הקב"ה שהוא וממנו נובעת הברכה, זקוק לברכה?!
אלא שמעניין זה אנו מכירים בגדולתו הרוחנית של משה וידיעתו הרחבה בכל מה שקשור בנפשו של האדם.
משה הבין כי האדם זקוק ל- שני דברים על מנת להצליח:
"רצון ויכולת" כששני היסודות הללו פועלים יחד, סיכויי ההצלחה הולכים וגדלים, יכולת ללא רצון, ורצון ללא יכולת ממעטים את סיכוייו של האדם להצליח.
אדם בעל נכסים שאין לו רצון להצליח ירד מנכסיו, ועני שרוצה להעשיר סיכויי הצלחתו נמוכים משל עשיר הרוצה להצליח.
ומה חשוב יותר לאדם היכולת או הרצון?
חז"ל למדונו כי "הרצון" הוא החשוב מבין השניים, ומביאים זאת באמרם "אין אדם מת מחמת הרעב אלא מחמת הבושה" כלומר, לו היה פונה לאנשים ומבקש מעט אוכל ודאי היה ניצל ולא גווע ברעב, אך בגלל חוסר רצונו, איבד את תאבונו ומת.
לכן "באשרי" מקפידים אנו לכוון במשפט "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", מקפידים שה' יתן לנו רצון יותר מאשר יכולת, וכבר נאמר כי "אין דבר העומד בפני הרצון" אך לא אמרנו כי "אין דבר העומד בפני היכולת".
משה הבין כי גם בעניין הרצון יש שני סוגים, הסוג החיצוני והסוג הפנימי.
משה ראה את רצון העם והתלהבותו בבניית המשכן, שהביאו תרומות יותר ממה שהיה זקוק לו משה לבניית במשכן.
משה ראה עד כמה עם ישראל רוצה בבנייתו של המשכן, אך אולי ניתן היה לייחס זאת ליכולת הכספית של בני ישראל שיצאו ממצרים ברכוש גדול, ואולי רצונם היה יותר באזכור שמם.
כשם שישנם נדבנים הנהנים באזכור שמם יותר מאשר עצם מעשה הנדבה. וכאן משה ברכם שיהי רצון שהרצון שהתגלה אצל עם ישראל יהיה גם רצון פנימי, כי רצון פנימי זה לא ידעך, אלא יוסיף להתבטא ולהתגלות כל השנים, בכל מיני פעולות של צדקה ותרומה ומעשי – חסד.
עם הנצח הינו – עם המבטא את חוסנו וגיבושו ורצון פנימי לעזור ולסייע .
שחמט דיגיטל