ויקהל פקודי – לשם שמים

"ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה' את משה" (שמות מ' כ"ז).

ב"בעל הטורים" כתוב: כאשר צוה ה' את משה כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה "מחני נא" הרבה להזכירו, והם י"ח פעמים. "כאשר צוה ה' את משה",וככל אשר צוה ה' את משה. וכנגדם, תקנו י"ח ברכות, ואחד "כאשר צוה ה' כן עשו",ותקנו כנגד ברכת המינים" וכו'.

כאשר צוה ה' את משה. כתיב על כל דבר ודבר. כנגד מה שאמר משה מחני נא (לעיל לב, לב) הרבה להזכירו, והם י"ח פעמים כאשר צוה ה' את משה, וכל אשר צוה ה'. וכנגדם תקנו י"ח ברכות. ואחד כאשר צוה ה' (את משה) כן עשו. ותקנו כנגדו ברכת המינים ויש בהם קי"ג תיבות. וכן בסופי הברכות, כמו ברוך אתה ה' מגן אברהם, ברוך אתה ה' מחיה המתים, ובו קי"ג תיבות. וקי"ג פעמים "לב" בחומש שצריכים כוונת הלב.

מדוע הדגישה התורה י"ח פעמים את יחס משה למשימה שהוטלה עליו, תוך שימוש במילים – "כאשר צוה ה' את משה"?

בעל הטורים מסביר זאת על ידי קישור לעניין בקשתו של משה "מחני נא מספרך". וכתגובה מרבה התורה להזכיר את "כאשר צוה ה' את משה".

כנגד פעם אחת שנכתב: "כאשר צוה ה' כן עשו" ולא "כאשר צוה ה' את משה",  תקנו חז"ל בתפילת שמונה עשרה את ברכת המינים. הברכה התשע – עשרה, על כן יש בתפילת העמידה תשע – עשרה ברכות, תחת שמונה – עשרה ברכות.

האם מתכוון "בעל הטורים" לומר שמשום שמשה ביקש למחות את שמו, הייתה צריכה התורה להזכיר את שמו של ה' בנוסף לשמו של משה? האם זו הסיבה לכך שנכתב במקום, "כאשר צוה ה' את משה", "כן עשה משה"?מה עניין שם ה' לכאן?

הספורנו אומר לעניין הזכרת המשפט, "כאשר צוה ה'…" שבבניית המשכן, עשו האומנים את רצון הקל כפי שצוה את משה.

ישנן שתי התייחסויות לעניין זה:

* הראשונה, שאבות האומה הגיעו לדרגה בה כל פעולה שעשו, עשוה לשם שמים והקפידו בכל פרט ופרט בעת ביצוע המעשה. אבות האומה הגיעו לדרגה בה בכל דבר שעשו לא עמד לנגד עיניהם רק סיום הפעולה, אלא כל תהליך העשייה לשלביו, ונעשו לשם שמים.

* השנייה, היא שה"אומנים" הצליחו לבטל רצונם מפני רצונו של מקום. לכל אומן יש נטייה אישית וחשיבה עצמאית, ולמרות זאת בעת בניית המשכן, הקפידו על צווי ה' למשה, תוך התעלמות מרצונם. לדוגמא: בתכנון המשכן הרי יכלו לחשוב על מידות אחרות למשכן, או לומר : ניצור כרובים בצורה שונה, אך הקפידו בכל שלב ושלב על רצונו של מקום.

רוצה לומר: גם אנו בחיי היום יום רואים אנשים אשר ממלאים חובתם ובאים להתפלל. כלפי חוץ הכל נראה כראוי,  אך אם נקפיד להסתכל פנימה, נוכל להקפיד על כל פרט ופרט, על כניסתו של אדם לבית הכנסת, על יחסו לתפילה, דיבורו עם חבר, צורת תפילתו וכו'.

ככל שאדם יכין עצמו ויכוון עצמו בצורה מדוקדקת יותר, הרי שהתוצאה המוגמרת תהיה מוצלחת יותר. בדרך זו הצטיינו אבות האומה, שכל פרט ופרט במעשיהם היה לשם שמים.

בעקידת יצחק נאמר: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו", מדוע הזכירה התורה את תכלית לקיחת המאכלת? האם אין אנו מבינים כי אברהם לקח את המאכלת לשם שחיטת יצחק? אלא אנו רואים את כוונותיו של אברהם, שכל מעשיו היו לשם קיום מצוות הבורא.

ביעקב נאמר: "וישא יעקב רגליו וילך" מדוע נכתב וישא רגליו? האם לא היינו מבינים אם היתה התורה מזכירה לנו כי יעקב הלך "וילך יעקב", אלא ללמדנו כי כל פעולה ופעולה, ובכל דור ודור מאז נוספים לנו הסברים ורעיונות נוספים על מנת שנוכל לנסות להגיע למדרגות גבוהות יותר.

אצל משה רבנו נאמר לאורך כל בניית המשכן – "מעשה חושב" – ביטל רצונותיו וקיים אך ורק את רצון ה' שנאמר: "כאשר צוה ה' את משה".