ויקהל פקודי – פקידה ומניין

על הפסוק: "ואלה פקודי המשכן" מביא האור החיים בשם חז"ל: "… אמרו אלה לפסול כל מניינים שבעולם, כי בכל מה שימנה אדם הקניינים המדומים אין מנינו מניין. ושמו מורה עליו – מה אתה מונה? אבל מניין זה עומד לעולם. והטעם: להיותו מניין המשכן המופלא אשר שכן שם אלוקי העולם".

מדבריו של האור החיים אנו מבינים, שהתורה מנסה ללמדנו כי החשבון האמיתי, אינו נמצא בהכרח בפקולטה למתמטיקה, אלא בבניית המשכן. במאה השנים האחרונות היינו עדים לשיטות חשבוניות שסתרו, בטלו או הוסיפו על מה שהיה קיים במשך אלפי שנים כברור מאליו.

רבי שמעון בר יוחאי (פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב בתיקוני זהר דף יז/א. "פתח אליהו ואמר..") בהקדמה הנאמרת לפני התפילות, נתן לעניין זה ביטוי מעניין: "אנת הוא חד ולא בחושבן" – אתה (הכוונה לה') אחד, אבל לא במונח מתמטי.

למילה שבה מופיע השורש פ.ק.ד. יש מספר משמעויות:

ספירה – "ואלה פיקודי המשכן"

חסור – "נפקד מקומו". ועוד משמעויות.

בשימוש בשורש זה מבטאת התורה את המשמעות כי רק בענייני המשכן והקודש ניתן לספור, אך בעניינים אחרים הספירה היא חסרון. ומכאן גם ניתן להבין מדוע אין מונים את ישראל  – בספירתם אנו מונים את חסרונם. החפץ חיים נוהג היה לומר בניגוד לדעה המקובלת האומרת כי, הטפשים הם חכמים לעצמם. היה אומר החפץ חיים, שהחכמים הם טפשים לעצמם.

והסביר זאת בעובדה כי אותם חכמים רודפי העושר, חושבים כי עשיית הון ועושר יחזקם ויאריך ימיהם, ואולי גם ישמש אותם במותם. והרי חכמים מסוג זה לא מעטים הם על פני הארץ. אך כולנו יודעים כי במותו "אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב אלא תורה ומצוות ומעשים טובים".

בפרשת כי תשא אומרים חז"ל על הפסוק "פסול לך" הפסולת שלך. מהפסולת נתעשר משה. כלומר, ה' העשיר את משה מן הפסולת שבתורה, ודבר זה בא להבליט את גדולתה של התורה ביחס לעושר, אלו שתי דברים הקשורים זה בזה והמבליטים את הניגודים.

מצד אחד התורה, ערכיה ומצוותיה ומצד שני הפסולת – העושר לקיים מה שנאמר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".