ויקהל-שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות

הקפדה על כל תג ותג היא אחד המאפיינים את תורתנו הקדושה. כאן מוצאים אנו שתי מילים הנראות לכאורה מיותרות.

בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למעשהו הגדול של משה: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…" (ל"ה א'). ואילו אח"כ נאמר שבני ישראל יצאו, מדוע הוסיפה התורה את שתי המילים:  "מלפני משה"? האם אין אנו יודעים כי הם עזבו או נפרדו מלפני משה? ניתן  להסביר זאת בהקשר להלכה "שתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו", כלומר בני ישראל כבדו את משה ולא היפנו את גבם אליו עד שנעלמו – עד שנתקטנו פני משה (ככל שאנו מתרחקים אנו רואים את החפץ קטן יותר).

האור החיים מוסיף דבר נוסף בשבחם של ישראל, משום שמשה הקהילם לצורך תרומה, הם הקדימו את משה, כלומר הם יצאו מלפניו כדי להיות הראשונים לתרום.

הסבא מקלם זצ"ל מתייחס לגדולת הלימוד של משה רבנו. משה רבנו הצליח להקהיל את כל עדת בני ישראל, ללמדם ולהשאיר את חותמו על פניהם. בכל מקום שהלכו ניכר היה כי למדו תורה ממשה רבנו, וזה מלמד אותנו כי הצלחה בחינוך היא לא רק ידיעת החומר וקיום המצוות, אלא אחד הביטויים הוא ההשתקפות של הלימוד היוצא מן הלומד גם כאשר אין הוא נמצא סמוך לרבו.

בן תורה המצליח להקרין מאישיותו בכל מקום שהוא פונה והולך הוא בן תורה אמיתי. וכך אנו מגלים את גדולתו של משה רבנו, שדבריו ולימודו ליוו את עם ישראל כל הזמן. גם כאשר משה רבנו לא היה סמוך אליהם, היה המצב של "מלפני משה".

עניין זה  מזכיר את הפסוק: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" (תהילים ל"ד י"ב). לשמוע ולפחד מן הקב"ה, אין הכוונה רק כאשר התלמיד נמצא סמוך לרבו, אלא ההיפך הוא הנכון, דווקא כאשר אין התלמיד נמצא סמוך לרבו, כאשר "לכו", הוא "הלך" מרבו, אנו מעוניינים לגלות את "יראת ה'".