ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר: (בראשית פרק לב פסוק כה) על כן לא יאכלו בני
ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה . (בראשית פרק
לב פסוק לג)
מדוע התורה כמו מצווה להנציח את המאבק של יעקב עם המלאך בציווי שלילי (על כן לא יאכלו בני
ישראל את גיד הנשה)? למה אין ציווי בתורה לציין הניצחון של יעקב על ה"איש " עם מצווה חיובית?
למה לא מצוות עשה במקום מצוות לא תעשה ?כמו שבפסח יש לאכול מצה זכר לנס שקרה עם המצה
ומדוע ציותה התורה לא לאכול את גיד הנשה היה צריך להיות הצווי להיפך לאכול את גיד הנשה או
מצוות עשה אחרת כדי לזכור את הנס ?
ככל שזה טוב לעמוד בניסיונות, אפילו עדיף שלא היה ניסיון בכלל (כמו שאנחנו אומרים כל בוקר
בברכות השחר :"שלא נבוא לידי ניסיון"). מצווה חיובית תיתן את המסר שאנחנו מחבקים את הניסיון,
ושמחים בהתמודדויות ואילו מצווה שלילית מעבירה את המסר שאנחנו לא רוצים את האתגרים: עלינו
שאל את הרב
שחמט דיגיטל by