וראית את־אחרי ופני לא יראו

   כי תשא *וראית את־אחרי ופני לא יראו:* (שמות פרק לג פסוק כ"ג)

פעמים רבות אנשים שואלים "למה?". ישנם כאלו שמתנסחים "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים?" או "מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו?"

שאלה זו אינה שאלה מודרנית וכבר נשאלה  על ידי משה רבנו לקדוש ברוך הוא – "הודיעני נא את דרכיך" – אומרים חכמים במדרש, משה רבנו ביקש להבין את דרכי הבורא, מדוע יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו?… מה ענה לו הקדוש ברוך הוא? – תשובה מדהימה – "וראית את אחורי ופני לא יראו". פירוש: את הפנים – קדימה, לא תוכל לראות, העתיד נסתר מעיני האדם. אולם "וראית את אחורי" – לאחר האירוע – לאחר זמן, תוכל להבין היטב את מהלך העניינים. לאחר זמן, זה יכול להיות אחרי שעה, אחרי יום, אחרי חמש שנים, ולפעמים רק לאחר המוות…

ר' משה סופר, החת"ם סופר (1762-1839) נחשב לעילוי מגיל צעיר מאוד. כשהיה בן עשר כבר היה מתלמידיו המצטיינים של ר' נתן אדלר. תלמידיו של ר' נתן אדלר היו מעבירים באותה תקופה חלק מחידושיהם בכל שבת לבני הקהילה. כשהגיע זמנו של משה סופר הצעיר לחלוק את דברי תורה שלו, הוא הציג רעיון מאת סבא רבא שלו, רבי שמואל שאטין כ"ץ : [ה'ת"ד, 1644 – י"ד בתמוז ה'תע"ט, ביולי 1719] שנודע בכינוי המהרשש"ך היה מרבני יהדות אשכנז   והיה ידוע במקום כגדול הדור עוד בחייו. משה סופר הצעיר המשיך והראה מדוע הרעיון שגוי והציע גישה אחרת. כששמע אביו של משה הצעיר את דבר התורה, הוא סטר לבנו ונזף בו על החוצפה שבחוסר ההסכמה עם פירושו של הסבא רבא שלו. למשמע הדברים ציווה ר' נתן אדלר על משה הצעיר להתרחק מבית הוריו ולקח אותו לביתו. הסידור הזה לא עבד כי למשה הצעיר היה קשה להיות כל כך קרוב לבית מבלי שיוכל לראות את הוריו. לכן בשנת 1776, הוא נסע למיינץ כדי ללמוד אצל ר' יעקב משה דוד טבלי שייאר. לצבא הצרפתי היו כוחות במיינץ. חיילים אלו חיו בבתיהם של המקומיים. חייל לא יהודי בשם פאול דה מונפורט גר באותו בית עם החתם סופר והחתם סופר לימד את החייל לדבר גרמנית. החייל אהב את החת"ם סופר בגלל אופיו הטוב וכיבד את העם היהודי בגללו. למרות שהחת"ם סופר הסתדר  עם  החייל, הוא הרגיש רע שהוא צריך לבטל מלימוד התורה שלו כדי ללמדו גרמנית. היה לו קשה להתרחק מפרנקפורט ולכן לאחר תקופה קצרה, הוא חזר לפרנקפורט כדי ללמוד אצל ר' נתן אדלר.

33 שנים לאחר מכן בשנת 1809 כשמלחמות נפוליאון החלו, במלחמת הקואליציה החמישית פלשו הצרפתים לפרסבורג, שם שימש החת"ם סופר כאב"ד. באותה תקופה שני יהודים היו מעורבים בהברחת נשק ונקלעו לסכסוך כספי. הסכסוך נידון על ידי בית דין פרשבורג, אך אחד המתדיינים לא אהב את התוצאה ולכן הודיע לצרפתים על הברחת הנשק. כאשר נודע לצרפתים כי בית דין פרשבורג ידע על פעולת הנשק ולא דיווח על כך, הם זימנו את החת"ם סופר לבית דין צבאי (למרות שהחתם סופר עצמו לא ישב כדיין באותו תיק).

כאשר החת"ם סופר נכנס לאולם, הקצין הצרפתי שעמד בראש בית הדין זיהה מיד את החת"ם סופר ועצר את ישיבת בית המשפט. הקצין ביקש מהחת"ם סופר להתלוות אליו לחדר פרטי שבו הם התחברו מחדש והקצין הבטיח לחת"ם סופר שאין לו ממה לדאוג משום שהוא (הקצין) יודע שהחתם סופר הוא אדם טוב ולא יכול להיות שהיה מעורב בהברחת נשק. רבי שלמה סופר-שרייבר זצ"ל, הרב מברגסאס, הונגריה, רשם את הסיפור הזה על סבו  בספרו "חוות המשולש". הוא מעיד שם שהחת"ם סופר היה אומר לעתים קרובות ש"וראית את אחורי ופני לא יראו" מתייחס לעובדה שכאשר משהו קורה, לא אנחנו מבינים. מדוע. לא תמיד אנחנו מבינים למה אלוקים תכנן את זה ככה. אנחנו לא מבינים האירועים כאשר הם קורים (ופני לא יראו). עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על דברים בדיעבד (וראית את), אנחנו יכולים לפעמים למצוא תשובות. במשך שנים רבות, החת"ם סופר לא הבין מדוע היה עליו לעזוב את ביתו, לעזוב את פרנקפורט, או מדוע התקרב לחייל הצרפתי ההוא. רק שלושים שנה לאחר מכן הוא הבין טוב יותר את תקופתו הקצרה במיינץ.

אותו רעיון חל על כל אחד מאיתנו. ה' תמיד מכוון את צעדינו בכל שנייה ביום. אבל רק לפעמים ניתנת לנו הזכות לראות רטרואקטיבית כמה  הוא משגיח עלינו שומר עלינו ועוזר לנו!