זמנים קשים -פרשת וירא

מסכת ברכות (ו ע"ב) שנינו: "אמר רב חלבו, אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו (עליו): 'אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו'. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? דכתיב: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם' (בראשית י”ט, כ”ז), ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: 'ויעמוד פינחס ויפלל' (תהלים ק”ו, ל").

חז"ל מלמדים אותנו במאמר זה, שישנה חשיבות בתפילה במקום קבוע דווקא. אך מה באמת טעמו של דבר? האם העמידה במקום קבוע תוסיף למתפלל כוונה או ריכוז?

אלא, שסמליות רבה בדבר.

בתהלים (כד, ג) נאמר: "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו". בפס' זה שתי מדרגות של עליה והתקדמות ברוחניות. קל יותר, יחסית, לעלות למקום נשגב בחיים, בחינת עליה להר ה', אך הרבה יותר קשה לוודא כי אתה קם במקום קדשו, מתמיד בקודש ושומר על רמתך הרוחנית.

גדולתו של אברהם היתה, שהוא עלה בהר ה', והרגיש שהיה יכול להתפלל עבור הצלתה של סדום ולבטל את הגזירה. אברהם לא הצליח בכך, אבל הוא עדיין התפלל במקום קבוע. הוא לא נפל  למרות שסדום נהפכה על יושביה.

באותו מקום פיסי בו עמד – עדות לכישלונו בניסיונו להציל את העיר – הוא חזר והתפלל, ולא נמנע מלדבוק בה'.

לכולנו יש ימים או זמנים קשים. נדע נאמנה, כי אסור לנו ליפול. צריכים אנו להביט אל הצור ממנו חוצבנו, אל אברהם אבינו, ולהיות עקביים באמונתנו אפילו – או אולי במיוחד – באותם זמנים.