יהודי תשמיש לקדושה
בפרשה זו אנו קוראים בפרטי פרטים על המשא ומתן בין אברהם לבין עפרון החיתי על קניית מקום קבורה לשרה אמנו.
המושג קבר ישראל מושרש ומקודש בחיי האם היהודי, יהודים במשך הדורות מעולם לא ויתרו על משאלתם להיקבר לאחר מותם בקבר ישראל, היסוד של תנו לי אחוזת קבר הפך גורם רב עוצמה בשמירת ייחודו ואחדותו של עם ישראל וגם יהודי שהרחיק מעמו בחיי היום יום שלו דאג שלאחר 120 יבוא לקבר ישראל.ואם הוא או משפחתו לא דאגו יש מצווה של:"מת מצווה" מה כל כך חשוב לטפל במתים שיגיעו לקבר ישראל ?מה זה משנה מה נעשה עם הגוף אחרי שהנשמה יוצאת ונעלם מהיהודי צלם אלוקים. גם אחרי פטירתו כל יהודי הוא נחשב ל"תשמיש של קדושה"!
המושג "תשמיש קדושה" מופיע לראשונה בתלמוד בבלי, כו ב, המצטטת ברייתא העוסקת בהבחנה בין תשמיש מצווה לתשמיש קדושה:
"תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין. ואלו הן תשמישי מצוה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה: דלוסקמי ספרים, תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן".
איך חז"ל ידעו מה נכנס לקטגוריה של תשמישי קדושה ולקטגוריה של תשמישי קדושה
ר' חיים מולוזי'ן מסביר בספרו "נפש החיים" שהמקור של כל קדושה קבועה זה תורה, תפילין, מזוזה וספר תורה שכולם מכילים קטעים מן התורה נחשבים לתשמישי קדושה, גם הבית של תפילין של ראש שיש לו רק אות 'ש' עליו, גם זה נחשב לתשמיש קדושה למרות שיש רק אות אחת של התורה לזה יש משמעות. סוכה, אתרוג וציצית שאין בהם תורה אינם נחשבים כתשמישי קדושה.
גוף האדם עסוק בקיום מצוות בעודו חי, העובדה שכולנו נבראנו בצלם אלוקים די לחייב אותנו לכבד אחד את השני, אבל אחרי המוות צלם אלוקים נעלם והגוף לא עושה מצווה, ולכאורה לא היה שום צורך לכבד את הגוף ופה אנחנו רואים את הרלבנטיות של ההלכה של תשמישי קדושה, הגוף של היהודי שהיה עסוק בתורה מקבל את הסטאטוס של תשמיש קדושה ואי אפשר סתם להשליך אותו אחרי המצוות וגם היהודים שמעולם לא למדו מילה של תורה אבל לפי דברי חז"ל למדו תורה לפני שהם נולדו לכן המתים נחשבים תשמישי קדושה וחייבים להיקבר בכבוד בבית קברות יהודי נפרד.
מקורות:
ספר נפש החיים – שער ד – פרק ל
עוד זאת יתירה התוה"ק ביתרון אור ותוספות קדושה גם על כל המצות כולן ביחד, שגם אם קיים האדם כל התרי"ג מצות כולן בשלימות האמיתי כראוי בכל פרטיהם ודקדוקיהם ובכוונה וטהרה וקדושה, אשר אז נעשה האדם כולו בכל אבריו ופרקיו וכל כחותיו מרכבה גמורה שתשרה עליהם הקדושה עליונה של המצות כולם, עם כל זה אין ערוך ודמיון כלל קדושת ואור המצות לגודל עוצם קדושת ואור התוה"ק אשר תופיע נהרה על האדם העוסק והוגה בה כראוי, כי ראשית דרכה בקדש הוא הגבה למעלה מעלה משורש הקדושה ואור העליון של המצות כולן יחד כנ"ל. וז"ש בפ' התורה, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים, היינו על כל מעשי המצות כולן, וכן אמרו בירושלמי (פ"א דפאה), שכל המצות כולן אינן שוות לדבר א' מן התורה:
וגם כי קדושת ואור המצוה אשר תשכין אורה על אותו הדבר והחפץ אשר בו וע"י תעשה המצוה, אינו שורה עליהם רק לפי שעתו בעת שהמצוה נעשית בהם, אבל אחר שנעשה בהן מצותן הקדושה והאור מתעלה ומסתלק מהם תיכף ונשאר כבראשונה – אבל התוה"ק כל מקום שתזריח ותופיע אורה וקדושתה פעם א', קדושת עולם תהיה לו ונשאר תמיד בקדושתו, כמו ששנינו בברייתא (מגילה כ"ו ב), שתשמישי מצוה נזרקין לאחר שנעשה מצותן ותשמישי קדושה נגנזין, ולכן מנו שם תשמישי תפילין ומזוזות בכלל תשמישי קדושה, מחמת פרשיות התורה שהיו מונחים בתוכם פעם א', ולית לך מידי בדבריהם ז"ל דלא רמיזא בקרא, ויש לכוין הכתוב, "כי נר מצוה ותורה אור" גם ע"ז הענין הנזכר עפ"י פירושם ז"ל הנ"ל בסוטה שם, מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, ומה אור מאיר לעולם, והם ז"ל עשו ההפרש ביניהם לענין ההגנה וההצלה להאדם, ואפשר לפרשו ג"כ שירמוז הכתוב גם לענין ההפרש וההבדל בין התוה"ק והמצות המבואר בברייתא דמגילה הנ"ל:
ולא עוד אלא שגם אותה הקדושה וחיותן ואורן של המצות שמקדשים ומחיים להאדם המקיימם, הוא נלקח ונשפע רק מקדושתה ואורה של התוה"ק, כי המצוה לית לה מגרמה שום חיות וקדושה ואור כלל רק מצד קדושת אותיות התורה הכתובות בענין אותה המצוה, ויש לכיון גם זה הענין בכתוב, "כי נר מצוה ותורה אור", כענין הנר שאין לה בעצמה שום אור כלל רק מהאור המאיר בה:
ודאי שגם העסק בתורה לבד בלי קיום המצות כלל ח"ו, ג"כ אין כלום, כמשרז"ל (יבמות ק"ט), כל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו
שחמט דיגיטל