י"ג מידות

'שלוש עשרה מידות' לא  רק באמירה אלא בעשיה!!

'ויעבר ה' על פניו ויקרא' – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה.
אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד) 'הנה אנכי כרת ברית'.   (בבלי ראש השנה יז ע" ב)

ברית כרותה לשלש עשרה מדות – הללו שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם:(רש"י ראש השנה יז ע"ב)  [מובן שרש"י מתכוון ליום כיפורים שהוא יום התענית היחידי מן התורה.]

הגמרא דרשה את המילה "ויעבור" במשמעות של שליח ציבור העובר לפני התיבה להוציא את הציבור ידי חובה. כלומר ה' הדגים למשה בפועל כיצד יש להתפלל ולבקש רחמים, ה' בעצמו כביכול התעטף בטלית כשליח ציבור ואמר – וקרא את "י"ג המידות", לאחר ההדגמה, ה' כרת ברית, שאם עם ישראל יעשו כסדר הזה מובטח ש-ה' ימחל להם. מוסיף רש"י על המקום ואומר:

"ברית כרותה לשלש עשרה מדות – הללו, שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם – אינן חוזרות ריקם."

לפי הגמרא ורש"י  במבט ראשון משמע שמספיק שאומרים – מזכירים – בתפילה כסדר הזה, ומובטח לנו שנגאל. די שנתעטף בטלית ונאמר י"ג מידות בדיוק כמו שהדגים ה' למשה – וה' ימחל לנו. הסבר זה נותן לי"ג המידות כוח על טבעי: אנו אומרים י"ג מידות וה' מוחל לנו. לאור הסבר זה מובן מדוע  אנו אומרים שוב ושוב את י"ג המידות ב'סליחות'.

מעיון בדברי הפרשנים נראה שאין כל תקפות על טבעית בפנייה אל מידת הרחמים של השם יתברך, אלא ככל הבטחה הניתנת בתורה, אין משמעות י"ג מידות אלא תביעה המוצגת לאדם כדי שיהא ראוי להבטחה זו.

 ה'אלשיך'הקדוש (רבי משה בן חיים, תלמידו של רבי יוסף קארו, המאה ה-16 בפירוש האלשיך ז"ל – ספר תורת משה על במדבר – פרק יד פסוק יז-כ) כותב:
ושמעתי בשם ספר לבנת הספיר, שדקדק באומרו עשו לפני ולא אמר אמרו לפני, כי בזה תשובה אל קצת בלתי נענים על יד הסדר הזה. שהוא כי מה שנדר הוא יתברך שאינם חוזרות ריקם, הוא בעשותנו אנחנו המדות ההם. מה הוא אל עושה חסד ורחום וחנון, כן אנחנו, וכן על דרך זה בשאר:
אך באמירה ובלי מעשה לא יהיה כן. ובזה נבא אל הענין. כי אמר משה, הנה לא הבטחת רק בהיות לנו מעשה השלש עשרה מדות ולא דבור לבד." 

האלשיך שאל שאלה חריפה.  במשך הדורות עם ישראל אמרו י"ג מידות וה' לא  מחל!!! ה'אלשיך'הקדוש מסביר: 'יאמרו לפני כסדר הזה' לא נאמר, אלא 'יעשו לפני כסדר הזה', שלא באמירה תלוי הדבר כי אם בעשייה.

משמעות מאמרם של רבי יוחנן ורבי יהודה היא, שכאשר עושה האדם מידות עצמו כמידותיו של הקב"ה, כהמלצת חז"ל – מה הוא נקרא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון, מה הוא נקרא ארך אפיים ורב חסד, אף אתה היה ארך אפיים ורב חסד, רק אז נמחלין עוונותיו.

אותה 'ברית כרותה' ל'י"ג מידות' איננה בבחינת מתכון למחילת עוונות, אלא היא פרוגרמת התנהגות המוצגת לאדם, אמירת י"ג מדות הינה אפקטיבית אך ורק כאשר האדם האומר אותם מקיים את דברי חז"ל מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון ופועלת כאשר אדם חי לפי התכונות שמוזכרים ביג מידות…'

אנו רואים הרבה פעמים בעוונותינו, שאנו מעוטפים בטלית ואומרים י"ג מידות ואין אנו נענים ואנו מתפלאים ושואלים "יש לנו ברית כרותה"!!?.למה ה' עוזב אותנו?

אבל הכוונה בדברי חז"ל: 'ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם' היא, ש'כל זמן שישראל עושים כסדר הזה שאני (ה') עושה, לרחם ולחנֵן דלים, ולהאריך אפיים ולעשות חסד אלה עם אלה, ולעבור על מידותיהם כאומרם ז"ל: 'כל המעביר על מדיותיו מוחלים לו כל עוונותיו', אז הם (ישראל) מובטחים שאינם חוזרים ריקם; אבל אם הם אכזרים ועושי-רשעה, כל שכן בהזכרת שלוש-עשרה מידות הם נתפסים' (ספרי יראים); כלומר לא זו בלבד ש'י"ג מידות' איננו אמצעי על טבעי לכפרת עוונות, אלא הזכרת מידות הקב"ה כאשר .אין האדם משתדל לקיימן היא המזכירה את עוונותיו, ולא זו בלבד שאין נעשית לאדם תקנה, אלא נהפוך הוא והיא נעשית לו תקלה.

בעצם מה שהאלשיך אומר הוא שאין זה מספיק להתעטף בטלית ולומר את י"ג מדות צריכים לחוות אותם. תתארו אבא שמתאכזר לבניו והוא מתפלל לה' בדביקות ובכוונה: 'אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו' או 'כרחם אב על בנים…' והוא בעצמו אב ואין לו רחמנות על בניו …הוא פונה אל ה': 'כי א' מלך רחום וחנון אתה', והוא בעצמו מתנהג בחוסר רחמים. מה טוב בתפילה שלו?

אם לעומת זאת בזמן התפילה, ובזמן  אמירת י"ג מידות, המתפלל חושב שי"ג מידות הם מידות שעליו לקיים בחייו, והוא מתעתד לעשות זאת ולחיות לפי הפרוגרמה של י"ג מידות ודאי וודאי השפעת התפילה תהיה גדולה. לפי האלשיך הקדוש ה"ברית כרותה" של י"ג מידות היא ברית על תנאי שאדם מתכוון לחיות לפי מדות הללו.

ומזה אנחנו יכולים להביו את המשמעות של תפילה כדי שהיא תהיה יעילה דרוש  מהמתפלל גם עשייה שלו.

יש מספר מצוות שעניינן הוא להידמות למידות ה'

"מה הוא רחום אף אתה", "זה ק-לי ואנווהו" – אני והוא, הוי דומה לו (סוטה יד ע"א) "אחרי ה' א' תלכו" ללכת אחרי מדותיו של ה'. "והלכת בדרכיו" הרמב"ם ספר המצוות מצוה ח' מתיחייס למצווה של "והלכת בדרכיו":

מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון… הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד… שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל…

ועל דרך זו כתב גם ב'משנה תורה' (ספר המדע, הלכות דעות א, ו):

ומצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים שנ' והלכת בדרכיו. כך למדו בפירוש מצווה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון… ועל דרך זה קראו הנביאים לא-ל בכל אותן הכינויים – ארך אפיים ורב חסד… להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות כפי כוחו.

 בכדי שהברית כרותה תתקיים ותהיה יעילה, יש חובה שראשית כל נקיים "והלכת בדרכיו" כדין קדימה או לפחות כעשייה  יחד עם תפילה , בכדי שתתקיים הברית כרותה אחרי התפילה.

רעיון דומה אנחנו לומדים מהלכות ביקור חולים. לפי חז"ל (במסכת נדרים דף מ' ע"א) 'כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות', ביקור חולים ללא תפילה היא דבר טוב אבל לא מספיק, ותפילה ללא ביקור חולים הינה בזבוז זמן. אל תטרח להתפלל עבור חולה כאשר יש לך אפשרות לקיים את מצות ביקור חולים, ואתה לא עושה את זה. אבל גם לבקר חולה וגם להתפלל זה משהו מיוחד.

 נזכור בזמן שאנו מתפללים המסר החשוב שלימדו אותנו חז"ל: 'יאמרו לפני כסדר הזה' לא נאמר, אלא 'יעשו לפני כסדר הזה', שלא באמירה תלוי הדבר כי אם בעשייה.