יום הזיכרון הכללי

צום תשעה באב הוא אחד הימים הכי משמעותיים בלוח היהודי אבל יחד עם זה הוא יום שלא מובן כראוי.

יש בו המגבלות כמו ביום כיפורים: צום של 25 שעות ומניעה מהנאות גופניות במשך היום. בנוסף יש את התקופה של שלושת השבועות, שהם הכנה ליום הזה, שגם בהם יש מגבלות וכל זה כהבעה של אבלות על חורבן בית המקדש – בית ראשון לפני כ- 2500 שנה ובית השני לפני כ- 2000 שנה.

למה זה כל כך חשוב לנו? במיוחד היום, שאנו חיים במדינה עצמאית בארץ ישראל?

יש שלוש נקודות, שיחד נותנות את משמעות ליום הזה.

המשנה במסכת תענית כ"ו מלמדת אותנו שחמישה מאורעות קרו ביום הזה, כאשר הראשון הוא שנגזר על אבותינו לנוע ארבעים שנה במדבר לפני שיוכלו להיכנס לארץ ישראל.

אבל בנוסף לחמישה הדברים האלו שמוזכרים במשנה, אנחנו יודעים על דברים נוראים שקרו לעם ישראל בתקופה היותר קרובה אלינו.

למשל, האברבנל, בפירושו לירמיהו פרק ב' כ"ב מציין שהגירוש הראשון בימי הביניים של יהודים מאירופה הייתה מאנגליה בשנת 1290 וזה קרה בתשעה באב.

דון יצחק אברבנל היה עד לגירוש של יהודים מספרד בשנת 1492 והוא גם מציין שהגירוש הזה הגיע לשיאו בתשעה באב.

נמשיך יותר קרוב אלינו, מלחמת העולם הראשונה התחילה בתשעה באב וכידוע מלחמת העולם השנייה, השואה הנוראה, הייתה כתוצאה של תהליכים פוליטיים שקרו אחרי המלחמה הראשונה. גם מאורעות תרפ"ט 1929 בחברון היו בערב תשעה באב וביום תשעה באב.

אנחנו יכולים להבין מה שכתוב בגמרא במסכת תענית כ"ט עמוד א', שתשעה באב הוא "יום חייב" כמו שכתוב שמגלגלים חובה על יום חייב. לפי הרמב"ם בהלכות תעניות ה' ג', תשעה באב הוא יום המוכן לפורענות. אנחנו מתאבלים על כל הדברים האלו ובתוכם גם חורבן הבית הראשון ושני.

בנוסף, חשוב לציין שתשעה באב הוא יום שמציינים בו את כל הטרגדיות שקרו לעם ישראל, גם אם הם לא קרו בתשעה באב עצמו. בקינות שאנו אומרים, מזכירים את עשרת הרוגי מלכות, מזכירים את מסעי הצלב שהרסו את יהדות גרמניה בסוף המאה ה-11 לספירה ואת שריפת ספרי הקודש במאה ה-13 בצרפת. טרגדיות אלו לא קרו בחודש אב ולא ביום תשעה באב ובכל זאת תשעה באב הוא היום בו מציינים ומזכירים את המאורעות האלה.

מובן שאם היינו צריכים לציין יום מיוחד לכל דבר שקרה לעם ישראל לא היו נשארים לנו ימים  בלוח השנה… לכן יש לנו יום אחד בו מזכירים את כולם.

אמנם את יום השואה ואת יום הזיכרון מציינים בימים שונים אבל היו דעות שהיה צריך להכליל את הימים האלה בתשעה באב, כיום הזיכרון הכללי של כל הדברים הנוראים שקרו לעם ישראל.

גם אלו וגם אלו, אלו שמציינים את יום השואה כיום נפרד ואלו שלא, מתאבלים על השואה ונזכרים בה בתשעה באב.

עוד דבר עלינו לזכור – שעד היום התפילות שלנו הן שיבנה בית המקדש.

בשבילינו בית המקדש הוא לא אתר ארכיאולוגי. בית המקדש הוא מרכז רוחני, מרכז שמאחד את עמנו, מרכז של תשובה, מקום לתפילה לכל אומות העולם.

בית המקדש מייצג שלום, שלווה, ביטחון, שלמות עולמית. כל הדברים האלה חסרים לנו היום. אנחנו צריכים להתאבל על חורבן הבית ולהתפלל לבניית בית המקדש שיהיה זה סימן  לשלום ושלווה בכל העולם.