כוונות טובות אינן מספיקות

השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שיר השירים ב,ז). אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אם יש התעוררות חייב לבוא עמה "עד שתחפץ", יש לאחוז חפץ ביד, יש לתת להתעוררות ביטוי מוחשי – חפצי בעולם הזה. התעוררות שנשארת בלב סופה שתתפוגג.

נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים (איכה ג,מא). מטו משמיה דהבעל שם טוב, אם לבבנו פונה לשמים, מיד יש לישא כפים. ההתעוררות שבלב חייבת להתבטא בעולם המעשה.

שמות פרק י

(ט)וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְקֹוָק לָנוּ:

(י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְקֹוָק עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:

(יא) לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה:

מה מהות הויכוח בין פרעה לבין משה. מדוע פרעה לא הסכים לשלוח את עם ישראל עם הבהמות ומדוע משה מתעקש כך כך על הצאן ובקר. מסביר, היהודי הקדוש מפשיסחה (רבי יעקב יוסף תלמידו של החוזה מלובלין) שפרעה רצה שעבודת ה' של עם ישראל תישאר במסגרת של עבודה שבלב. פרעה חשש מעיגון של האמונה במעשים דתיים כגון הקרבת קורבנות. משה לעומתו, ידע את החשיבות שיש במעשים של אמונה ולכן התעקש שהאמונה תעוגן ותבוצר על ידי הקרבת קורבנות.

פעמים רבות אנו  שומעים דברים או משתתפים באירועים שגורמים לנו השראה. למרבה הצער ההשראה הינה לרוב רגעית, הטבע האנושי הוא כזה שבדרך כלל השראה לא הופכת לאירוע שמשאיר את רישומו לאורך זמן. משום כך, כאשר לאדם יש השראה, עליו לזכור את הוראת  "כשתחפץ", הצורך להפוך ערוץ השראה למשהו קונקרטי פיזית. לקבל על עצמך לתת צדקה, ללמוד, לבקר חולים – לא חשוב מה – רק לעשות משהו!