כח משחית. כח מוחלט משחית לחלוטין.- לורד אקטון

כח משחית. כח מוחלט משחית לחלוטין.– לורד אקטון

אחד הפרטים המפתיעים ביותר בחטא המרגלים הוא – זהותם.

מי הם אותם אנשים שמאסו והמאיסו את הארץ הקדושה על עם ישראל? התורה מדגישה לנו ש"כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", וחז"ל מסבירים ש"באותה שעה (בזמן מינויים לתפקיד) כשרים היו". אותם המרגלים היו נשיאי העדה, ואם כן, מה קרה שדווקא אנשים אלו נכשלו בחטא החמור הזה?!

בזוהר הקדוש [זוהר ח"ג, קנח ע"א] מבואר, כי המרגלים חשבו: "הכא אנן רישין, ובארעא לא נזכי להיות רישין". תרגום: "כאן אנחנו ראשים, ובארץ לא נזכה להיות ראשים". ההבנה הפשוטה במאמר זה היא, שהנשיאים חששו, שכשייכנסו בני ישראל לארץ, יעבירו אותם מן הנשיאות, וימנו תחתם ראשים אחרים.

ובניסוח זמננו: מניע המרגלים היה רצון הממסד לשמור על מעמדו ה"מדברי".  הנשיאים חששו למשרתם, וזוהי הסבה שנכשלו בחטא.

על מנת לשמר את כוחם הפוליטי, עשו המרגלים ככל יכולתם להראות, שקיומו של עם ישראל תלוי קודם כל באי הכנסו לארץ ישראל, ואולי אפילו בחזרתו למצרים. הם הרגישו שדרך זו היא היחידה בה יצליחו לשמור על מעמדם.

ומדוע באמת חשבו, שאם יכנסו לארץ ישראל לא ימשיכו להיות נשיאים? אי אפשר לדעת בוודאות את התשובה, אך הם בוודאי הבינו, שסגנון ההנהגה במדבר, בו כל צרכיהם סופקו להם מן השמים (מן, שלו ומים) כבר לא יתאים לארץ. שם יזדקק העם למנהיגים שיוכלו לדאוג לכל צרכיו. יתכן, שהם הבינו, שאין להם את היכולת לעשות זאת.

יש מדרש בפרשת קדושים, שממשיל את עם ישראל במדבר לאפרוח קטן, שזקוק כל הזמן לאמו, וכשהוא גדל, האימא דוחפת אותו לדאוג לעצמו.

כך אומר המדרש בהסבר הנמשל:

כשהיו ישראל במדבר מ' שנה, היה המן יורד, והבאר עולה להן, והשלו מצוי להן וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם.

כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה (= ייקח כל אחד כלי עבודה), ויפוק וינצוב ליה נציבין (=ויצא ויטע לו נטיעות).  הדא הוא דכתיב: "כי תבאו אל הארץ ונטעתם" (מדרש רבה ויקרא פרשה כ"ה).

המרגלים היו כל כך בטוחים שהעם תלוי בהם, שכדי לשמור על כסא המנהיגות היו מוכנים להפוך את ההבטחה של הקב"ה לאברהם ולמשה, שבני ישראל יירשו את ארצם.

תמצית המסר מביאור זה היא: הכח משחית.

יש אמרה נוספת על כך: "כח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין". בעניין הדווח על מה שראו בארץ היה להם כוח מוחלט והם השתמשו בו לרעה.

ואכן, מוסיף ר' יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, זה יכול לקרות לטובים ביותר.

מצינו, שב- ז' אלול צדיקים מתענים (תענית יחידים) על שמתו המרגלים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה (שולחן ערוך אורח חיים תק"פ, ב').

שואל המגן אברהם: מדוע יום פטירתם של המרגלים נודע כיום של תענית צדיקים? הרי הם מתו בעוונם באותו יום? אלא שהמרגלים באמת היו צדיקים, אבל גם צדיקים, אומר הרב זוננפלד, יכולים להפוך למרגלים. בהחלט הכוח משחית!

האם ביקורת היא תמיד לשון הרע? לא דווקא. תלוי מה המוטיבציה של האדם שמבקר. במקרה של המרגלים, הנגיעה גרמה להם להוציא דבת הארץ רעה.

לחטא המרגלים בהחלט יש מסר נוקב למנהיגים של היום.