להתמודד עם קורונה -איך להגיע להיום שאחרי ? מסרים מפרשת שמיני!​

אנו נוהגים לברך האחד את השני אחרי חג הפסח בברכת קיץ בריא ושמח.

הכיצד אנו יכולים להיות בשמחה בתקופת הקורונה?!  איזה מסר חיובי של שמחה אפשר ללמוד מפרשת שמיני ומספירת העומר שאנו סופרים  בימים אלו.

התורה נתנה שני סימני כשרות בבהמות וחיות, כל חיה ובהמה אשר שני הסימנים מופיעים בה – כשרה ובהמה אשר חסרה את אחד מהסימנים איננה כשרה. כידוע סימני הכשרות הם מפרסת פרסה ושוסעת שסע וכן שבעל החיים מעלה גרה.

ישנם ארבעה בעלי חיים שזכו להתייחסות פרטנית בתורה. בעלי חיים אלו אינם כשרים כי יש להם רק סימן אחד. התורה מדגישה שהגמל, הארנבת והשפן – מעלות גרה ואינם מפריסים פרסה, ואילו החזיר – מפריס פרסה אבל לא מעלה גרה.

המדרש שואל, מדוע התורה לא מסבירה בפשטות שבעלי חיים אלו אינם כשרים מכיוון שהם לא מפריסי פרסה או במקרה של החזיר משום שהוא אינו מעלה גרה. מדוע התורה מדגישה לגבי ארבעת בעלי החיים שאמנם יש להם סימן כשרות אחד אבל משום שאין להם את הסימן השני הם אינם כשרים. לכאורה  האזכור של סימן הכשר הוא מיותר ולא רלבנטי.

המדרש מסביר: גם כאשר התורה אומרת לנו כי חזיר או גמל אינם כשרים, התורה  מתחילה בציון התכונות "הטובות" של בעל החיים, בסימן הכשרות. גם כאשר התורה אומרת שבעל חיים אינו כשר עדיין התורה יוצאת מגדרה להציג בתחילה תיאור חיובי שלו.

לא זו בלבד. גם שהתורה רוצה לציין שבהמה היא טמאה היא משתמשת בביטוי עדין "הבהמה אשר איננה טהורה." וכך נאמר בגמרא בפסחים "אמר רבי יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה".

אם הקדוש ברוך הוא בעצמו מצא לנכון להציג קודם כל את הפן הפוזיטיבי של בעל החיים, יש בכך כדי ללמד אותנו. גם אנחנו צריכים לדבוק במידה זו. קל וחומר כשמדובר בהתייחסות כלפי בני אדם. כשאנחנו מסתכלים על בן אנוש אחר, עם כל כישלונותיו וחסרונותיו, עלינו לעשות כל מאמץ למצוא  דברים חיוביים לומר עליו  ולחשוב עליו לפני שנציע הערכה שלילית.

הקב"ה שולח לנו מסר כאן. כשאנחנו מסתכלים על מישהו או אנו רואים מצב מסוים, עלינו לנסות ולהדגיש את הפן החיובי ולראות את הערך באדם או בסיטואציה, ולא לזלזל באדם או במצב.

בפרשתנו אנחנו קוראים על העופות האסורים, בין היתר הדאה שבספר דברים נקראה הראה, חז"ל שואלים (חולין דף ס"ג עמוד ב) ולמה נקרא שמה ראה שהיא "עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל" יש בזה מוסר השכל, מי שעומד בבל וממרחקים רואה נבלה- רואה חסרונות בארץ ישראל זה הגדר של עוף הראה שהוא עוף טמא.

בשם הבעל-שם-טוב מסבירים;

שהמילה בבל  משמשת לתיאור אדם שאינו הגון ואילו לתיאור אדם צדיק השתמשו בכינוי ארץ ישראל, וזהו פירוש הגמרא 'עומדת בבבל ורואה אדם כשר כנבלה'. הרבה אנשים רק רואים נבילה אצל השני. חיפוש חסרונות אצל השני זוהי דרך של טומאה.

בתקופה זה של מגפת הקורונה יש לנו הרבה זמן לחשוב,  לא נשתמש בזמן כמו העוף הטמא- הראה,  ננסה לראות רק טוב.

נזכור שכל אחד ואחד מבני ישראל עשה במשך 50 יום מיציאת מצרים ועד קבלת התורה בהר סיני דרך ארוכה של תיקון. אנו סופרים את העומר בתקופה זו, בני ישראל מעדו מספר פעמים, התלוננו שאין להם מים, ברפידים, היו להם תקופות קשות ביותר ובכל זאת הם עדיין זכו לקבל את התורה! הם זכו לכך משום שהם לא נתנו לנפילות האלה לדכא אותם, הם המשיכו לספור, המשיכו להביט לעתיד ולראות את פוטנציאל הצמיחה שלהם.

גם אנו נחשוב חיובי, נראה את הטוב בשני, נביט קדימה  בשמחה ובע"ה נגיע בבריאות לסוף ספירת ימי העומר וליום שאחרי  הקורונה.