למה לא מברכים על מצות תשובה?

בהנחה שקיימת מצווה בפועל שעניינה תשובה, מדוע לא מברכים ברכה על המצווה?

יש מספר תשובות לשאלה זו. שתים מהן מוזכרות על ידי הגר"י שמעלקיס זצ"ל (1828-1905 למניינם) בספרו שו"ת בית יצחק (חלק יורה דעה חלק ב', קסח, יב):

א.מאחר שסיבת התשובה היא בגלל שעבר עבירה על כן לא תיקנו על מצווה זו ברכה.

ב.סיבה מהותית יותר: אמירת וציוונו לפני ביצוע תשובה תפגע ביכולת של ביצוע התשובה כראוי. אם מבקשים סליחה ממשהו משום שציוונו לעשות זאת, הרי שהבקשה לא תהיה אותנטית ואמיתית. ובלשונו :"דלא יתכן שאם חטא נגד אביו שאחר כך מפייס לאביו ויאמר שאביו צוה לו לפייסו.. והלא צריך לפייס ולהתחרט מעצמו"!!

תשובה לא יכולה להיות כיוון שאנו נאלצים לעשותה, אלא נובעת מההכרה שלנו שיש לנו פגמים שאנחנו רוצים לתקן.

בסופו של דבר עלינו לנקוט יוזמה ולעשות תשובה בכוחות עצמנו. לדבריו יש השלכה ישירה גם על בין אדם לחבירו: בקשה אוטומטית של סליחה מהשני אין לה משמעות, אם אנחנו עושים זאת רק משום שמצפים מאתנו לעשות זאת בעשרת ימי תשובה.

"ושובו עדי בכל לבבכם"(יואל ב יב): אומר הכתוב.