פרשת השבוע מפרטת לנו רשימה ומסכמת את המקומות בהם חנו בני ישראל, במסעותיהם במדבר, בדרכם לארץ המובטחת. רש"י שואל למה נכתבו המסעות הללו? ומציין שיש רק ארבעים ושנים מסעות. אם עושים חשבון, הרי ש"במשך שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות". זאת אומרת שאחרי הגזירה שיישארו במדבר בגלל חטא המרגלים, בני ישראל אמנם סבבו במדבר אבל לא היו להם כל כך הרבה מסעות. החניות והמסעות היו, יחסית, מעטים – רק עשרים בתוך שלושים ושמונה שנים.
עדין נשאלת השאלה היכן המקומות האלה? לא ניתן היום לזהות את אותם מקומות בכלל. לפעמים אנחנו יכולים לנחש לפי פירוש משמעות השם אבל רוב המקומות אינם מזוהים עם מקומות של היום. כמו-כן, לא ידוע לנו מה קרה באותם מקומות ולמה בכלל עצרו באותם מקומות. יתכן שבכוונה הכתוב נמנע מלפרט כדי שבני ישראל לא יתרפקו על זיכרונות מהמקומות הללו בהם שהו במשך גלותם במדבר. כדי שלא יחזרו לאותם מקומות ויהפכו אותם לאתרי תיירות, שלא ייחסו למקומות אלה יחס של געגועים. עלינו לזכור שהיו אלו רק תחנות בדרך והמטרה היא להגיע אל הארץ המובטחת.
התורה היא תורת חיים ויש לה מסר בשבילינו לימינו אנו. ברוך ה' אנו כבר בארץ ישראל ויש מצווה לחיות בארץ וגם יש תנאים מיוחדים בהם מותר לצאת מהארץ ובכל זאת אנשים מתגעגעים לכל מיני תחנות שעשו בגלות. אנשים חוזרים לאושוויץ ונוסעים רחוק כדי להשתטח על קברי צדיקים. הרבה מהמקומות הללו נמצאים במדינות בהן עם ישראל סבל כל כך הרבה. אולי המסר של הפרשה וחוסר המידע על המקומות האלה נועדה כדי שנדע את העובדה שהיינו במקומות האלה אבל לא צריכים להתרפק על העבר ולבנות מיתוס של געגועים אל מקומות שבני ישראל בעיקר סבלו אלא שנזכור ונודה על ההווה.
שחמט דיגיטל