המצרך החשוב ביותר שיש לנו בחיים זה זמן.
טבע האדם ש'יש לו זמן' לעשות דברים שהוא רוצה לעשות והוא 'לא מוצא את הזמן' לעשות דברים שהוא, כנראה, לא רוצה לעשות אותם.
יש מושג היום של זמן איכות, זמן שמוצאים כדי לעשות את הדברים הנחוצים והטובים כמו לדבר עם האישה, להשקיע זמן עם הילדים אבל כל הזמן שלנו צריך להיות זמן של איכות. זמן זה משהו שעובר ואי אפשר לקבל אותו בחזרה. אדם לא מעריך נכונה את הזמן שיש לו.
אפשר להמשיל משל – יש לאדם בית למכור והוא לא בטוח בערך של הבית, מישהו בא ומציע לו חצי מליון דולר. הוא מהסס ובסופו של דבר הוא מוכר את הבית לאדם הזה. אחר כך הוא מגלה שהבית שווה מליון דולר. נתאר לעצמינו כמה מרומה הוא מרגיש.
כך גם בנוגע לזמן שקיבלנו – אנחנו לא יודעים את הערך האמיתי של הזמן אבל כשהוא עובר אנחנו מרגישים מרומים משום שלא השתמשנו בזמן בצורה הכי טובה.
בפרשת בלק אנחנו קוראים על בלעם "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו" בדרך לקלל, את עם ישראל. רש"י אומר במקום: "מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה שחבש הוא בעצמו". בדרך כלל הוא לא היה עושה משהו כזה, זה היה מתחת לכבודו לחבוש את אתונו לבד. בלעם לא ידע להשתמש בזמן שלו בדרך נכונה, היה לו זמן לעשות דברים לא טובים.
אם רק היינו משתמשים באותו זמן, שאנחנו מבזבזים על הדברים הפחות חשובים לנו בחיים, לדברים החשובים לנו באמת, אז היינו מנצלים את הזמן שלנו בצורה הטובה והנכונה, הזמן שלנו היה יותר איכותי.
שחמט דיגיטל