לפרשת בלק – על יושר וכנות

מבין חמישים וארבע הפרשיות שבתורה, נקראות חמש פרשיות בשמות של אנשים:

נח, יתרו, קרח, בלק ופנחס.

צריכה להיות סיבה טובה כדי לזכות שתקרא פרשה על שם של מישהו.

על נח מעיד הכתוב: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו".

יתרו – על שזכה להוסיף פרשה מיוחדת בתורה: "ואתה תחזה".

קרח – על קרח ועדתו אמרו חז"ל בסנהדרין, שהיו גדולים בתורה.

פנחס בן אלעזר – זכה לקדש שם שמים, בקנאו קנאת ה' לעיני כל ישראל.

אולם לגבי בלק יש מקום לשאול על שום מה זכה מלך מואב זה, שבקש להצר צעדיהם של ישראל, שתיקרא עומד מולך. בלק אמנם היה אויב ישראל אך היה גלוי באיבתו לנו, ואז ידענו איך לעמוד מולו, בבחינת "דע את האויב".

בלעם, לעומתו, היה פרשה על שמו?

ואולי היה ראוי שתיקרא על שם בלעם, שהרי בסופו של דבר בירך את ישראל?!

חז"ל מתייחסים לשאלה ועונים שהזכות של בלק הייתה שיצאו ממנו צאצאים שהיו מלכי ישראל (דוד, נינה של רות המואביה וכו').

אבל יש עוד נקודה חשובה הקשורה לפתגם "יותר טוב אויב אמיתי מחבר לא אמיתי".

יותר טוב לך לדעת מי צבוע. עשה עצמו כאילו אומר את דבר ה' אבל כשהציעו לו כבוד וכסף הוא הוריד את המסכה מעליו ואז התגלה פרצופו האמיתי. הוא היה נביא ה', אך אויב של עם ה'.

לכן הפרשה נקראת על שם בלק. אמנם גם בלק היה אויב אבל הוא היה כן ואמיתי בהתנגדותו ובאיבתו לישראל. אולי תכונה זו של יושר היא תכונה שהוריש לדורות הבאים, תכונה שעברה לרות המואביה, שממנה הוא זכה לצאצאיו הגדולים, גדולי מלכי ישראל דוד ושלמה.