כאשר האחים של יוסף ירדו למצרים, יוסף עשה כל שהיה ביכולתו על מנת שהם לא יחיו ביחד עם המצרים אלא שפרעה ייתן להם לחיות לבד בגושן. בעצם, ישיבתם בגושן הייתה ישיבה בגטו וזה נעשה מבחירתם.
על-פי רש"י, היה צורך שבני ישראל יחיו בגושן משום שחבל הארץ הזו מתאים לרועי צאן.
על-פי ה'עקידת יצחק', יוסף רצה בכוונה להפריד את האחים מהמצרים משום שבשביל המצרים, רועי צאן היה בניגוד לעבודת האלילים שלהם. גם ה'העמק דבר', לנפתלי צבי ברלין, אומר שיוסף תמך בכך שבני ישראל ימשיכו לחיות כרועי צאו משום שהמצרים לא סבלו רועי צאן וכך המצרים, מרצונם, יבדלו מהם וכך בני ישראל ישרדו כעם בפני עצמו.
במשך ההיסטוריה, עם ישראל חפש חופש לחיות את חייהם בדרך שהם רצו אבל לא תמיד אותו חופש, שהשיגו לחיות לפי צרכי הדת שלהם, היה לטובה כי אותו חופש גם נתן להם את האפשרות לחיות בדרך אחרת ולהשתלב עם הציבור הגדול ולהתבולל.
יש שני צדדים לחירות ולחופש. יש חופש לחיות לפי הדרך וחופש להזניח את הדרך.
כשיהודים גרו בגטו, היה קל מאוד לחיות לפי הדרך ואנחנו רואים שכאשר יהודים גרים בעולם הגדול קל מאוד להזניח את הדרך. ואמנם, במשך ההיסטוריה, יהודים שמרו על חייהם כיהודים בגטו, יותר מאשר בעולם החופשי.
מסופר על שני בני דודים שנפגשו ב- 1840 – הצאר ניקולאי מרוסיה והקיסר פרנץ יוזף מאוסטריה-הונגריה. זו הייתה תקופה שניקולאי התחיל עם 'הפתרון שלו לבעיה של היהודים', עם גיוס של ילדים בגיל צעיר לצבא הרוסי לשנים רבות. מה שידוע כקנטוניסטים. הוא חשב שככה הוא ינשל את הילדים היהודים מדתם ויפתור את 'הבעיה היהודית'. באותו זמן, בן דודו דאג לחופש הדת של היהודים בארצו. הצאר ניקולס פגש את בן דודו ושאל אותו ומחה לפניו 'אני מנסה לפתור את הבעיה של היהודים ואתה נותן להם חופש'. ענה לו בן דודו, נראה מי יצליח יותר לפתור את הבעיה של היהודים? אתה עם הגזרות המציקות להם או אני עם החופש שנתתי להם. אכן צדק פרנץ יוזף. הוא נתן ליהודים חופש והם לא ידעו איך להתמודד איתו. היהודים נצלו את החופש הזה על מנת לעזוב את הדת ולהזניח את דרך אבותם.
יתכן שלמען ההישרדות של עם ישראל אין ברירה אלא לחיות מובדל, לחיות בגטו. אבל שיהיה גטו של זהב.
שחמט דיגיטל