לפרשת וילך – עוד יום? לא נהיה פה?
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד: (דברים פרק ל"א, י"ד)
דבר אחד ברור בחיים והוא העובדה שבאיזשהו יום נמות. אף אחד לא יודע מתי זה יקרה. משה רבינו לא רצה למות באותה עת שה' אמר לו. הוא היה איש אלוקים אבל אף אחד לא יכול לשלוח מישהו אחר לעשות את התפקיד הזה במקומו. אף אחד לא יכול להגיד למלאך המוות חכה רגע, אני רוצה לסדר עוד כמה דברים, תמתין לי.
רבי אליעזר אומר "שוב יום אחד לפני מיתתך". שאלו התלמידים וכי יודע אדם באיזה יום ימות? ענה להם: כל שכן, ישוב היום שמא ימות מחר.
בראש השנה יכתבון ובצום יום כיפור יחתמון, מי יחיה ומי ימות וכן איך נחיה ואיך נמות.
אחד מהרעיונות המרכזיים של הימים הנוראיים הוא שאף אחד לא יודע כמה זמן קצוב לו לכן עלינו להשתמש בזמן שלנו בדרך הטובה ביותר.
בואו נעשה תרגיל מחשבתי – מה אם היינו יודעים? נניח שהיינו יודעים שנשאר לנו, רק יום אחד, רק שבוע אחד או רק חודש אחד. מה היינו עושים אחרת? איך היינו משנים את סדר העדיפויות שלנו בחיים? אולי זה חשבון הנפש שאנחנו צריכים לעשות בתקופה זו של ימי תשובה. נדמיין שיש לנו עוד יום אחד לחיות, עוד שבוע אחד. נדמיין, איך היינו חיים את אותו שבוע ונממש את התכנית הזאת כבר היום.
שחמט דיגיטל