לרחל אין ילדים והיא מקנאה באחותה לאה. רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל', א'). בהמשך כתוב "ויחר אף יעקב ברחל". יעקב כעס על רחל על מה שאמרה וממשיך ואומר: "התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן". המדרש רבא (ע"א, ז') מציין שהקב"ה כעס מאוד על יעקב על תגובתו זו וכך הוא כותב:
"רבנן דדרומאה בשם ר' אלכסנדרי (איוב ט"ו) "החכם יענה דעת רוח" – זה אברהם שנאמר (בראשית ט"ז, ב') "וישמע אברם לקול שרי"; "וימלא קדים בטנו" – זה יעקב, שנאמר (בראשית ל', ב') "ויחר אף יעקב". אמר לו הקב"ה: "כך עונין את המעיקות? (=לעקרות מועקות רוח ומרות נפש) חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה!!" (בנה – יוסף). עכ"ל.
זו לא הדרך לענות לאישה במצוקה. כתוצאה מכך, ה' אומר, הילדים שלך יצטרכו לעמוד בפני הבן של רחל, יוסף ("ואף הוא אמר להם: התחת אלקים אני", אחרי מותו של יעקב והאחים דואגים איך יוסף יגיב).
אבל למה יעקב ענה לרחל כך? הספורנו כותב: "ויחר. על אמרה הבה לי כאלו היה בידו לעשות זה וכעס בקנאתו לכבוד קונו ולא הביט לאהבתו אותה בזה: אשר מנע ממך. שיצר אותך עקרה …" (ספורנו על התורה בראשית ל', ב').
הספורנו מסביר שיעקב הגיב כך מתוך כבוד לה'. יעקב התעלם מאהבתו לרחל מתוך כבודו לה'. רחל אמרה הבה לי בנים עם המשמעות כאילו שזה תלוי ביעקב, על כך הוא קינא לה'. לפי פירוש הספורנו כעסו של יעקב לא היה נגד רחל אבל הוא התעלם לרגע מאהבתו אליה ועל כך ה' כעס. הוא לא כעס עליה אישית אלא על ההנחה שמשתמעת ממה שהיא אומרת.
הרמב"ן כותב שרחל בקשה שיעקב יתפלל עליה. יעקב בודאי היה מוכן להתפלל עליה אבל הוא כעס על כך שרחל יוצאת מנקודת הנחה שתפילה של צדיק תמיד מתקבלת. כאילו שבאופן אוטומטי ה' צריך לשמוע לתפילתו. לכל אחד מהם הייתה תפיסה אחרת לגבי מהות התפילה.
יצחק בן משה עראמה, בעל ה"עקידת יצחק", מסביר שהשמות 'אשה' ו'חוה' מבטאים שני צדדים באישה. השם 'אשה', ככתוב: "כי מאיש לוקחה זו", מלמד שנלקחה מהאיש והיא דומה לו בכך שיש לה גם האפשרות להתפתח מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית וראינו הרבה נשים צדיקות. השם השני, המשני, 'חוה', ככתוב: "אם כל חי", מצביע על כוח ההולדה, היכולת להביא ילדים. לכן – מסביר ה"עקידת יצחק" – אשה שאין לה היכולת ללדת ילדים, אכן חסרה, אך מה שהיא חסרה זו מטרה משנית. המטרה העיקרית של אישה, שהיא היכולת לבחור ולעשות טוב ורע, היכולת להתקדם בתחומים האינטלקטואלי והמוסרי, עדין קיימת.
בעל ה"עקידת יצחק" אומר שיעקב כעס על כך שרחל לא התייחסה למטרה העיקרית שלה בעולם, שעדין יש לה עבודה בעולם כמו לכל בן אדם. כמו שקיים בגבר במקרה שהוא עקר. לכל אחד מהם הייתה תפיסה אחרת לגבי תפקיד האישה.
מה שאנחנו רואים מכל הסיפור הזה הוא מה שקורה הרבה בחיים. זהו סיפור עם הרבה תסכולים. כל אחד מהגיבורים בסיפור לא קיבל את מה שהוא רצה. לאה אוהבת את יעקב והשמות שהיא נותנת לילדים מלווים את השינוי ביחס של בעלה אליה אבל יעקב אוהב את רחל אבל התשוקה העיקרית של רחל הוא לילדים.
המסר הוא שאנחנו אף פעם לא יודעים מה חסר לשני. אנחנו יכולים לחוש רק את הצרכים והרצונות שלנו. מסר שני הוא שאף אחד לא יסתכל על השני ועל הברכות שלו. שלא יבקש ויצפה ממנו שיספק את צרכיו על ידי הברכות האלה. ובמיוחד – אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. אנחנו לא יכולים לדעת איך השני רואה ומפרש את הדברים.
מקורות:
רמב"ן, פסוק א':
ד"ה הבה לי בנים: אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי. לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית ע"א, ו'). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א' י"ז, כ"א, ושם ב' ד', ט"ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (ע"א, ז') אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.
ועל דרך הפשט: אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דיברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב. שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת, בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כ"ב).
ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפילתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.
בעל עקדת יצחק, לפרשת בראשית:
"…והנה בשני השמות – אשה, חוה – נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אשה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א), והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר והאשה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, (רש"י בראשית ו', ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן, אם לא יוליד."
שחמט דיגיטל