לפרשת וירא – הנואשות

כמה עצוב הסיפור של בנות לוט. הן ניצלו מהתהום של סדום אבל עשו מעשה שכרות שהיו עם אביהן כאשר הן החליטו להביא ממנו ילד.

בדרך כלל אנחנו חושבים שהן עשו זאת משום שחשבו שלא נשארו גברים בעולם והן התכוונו לטובה, לישב את העולם.

הרד"ק אומר שהן ידעו היטב שנשארו אנשים בעולם ולא כל הארץ כסדום ועמורה. אבל אם הן ידעו שנשארו אנשים בחיים למה הן עשו מה שהן עשו? כי אמרה הבכירה לא נמצאה באדם שירצה לקחת אותנו לנשים כי יאמרו מאנשי ההפיכה הן ולא ראוי להתחבר עימהן. הדגש הוא במילה ירצה. בנות לוט פחדו מדבר אחד – שיחרימו אותן, שלא יתייחסו אליהן, שהן תהיינה מנודות, שאף פעם לא תוכלנה להיות חלק מהקהילה.

בנות לוט עשו מעשה נואש, הן שרדו את הפיכת סדום אבל הן הרגישו שהן תהיינה בודדות.

מזה אנחנו יכולים ללמוד מה נוראה הבדידות. חז"ל אומרים שאם אין חברותא יש מיתותא. כמה אנחנו צריכים לדאוג שאף אחד לא ירגיש את הבדידות, שאף אחד לא ירגיש שהוא לבד בעולם, שעזבו אותו ולדאוג שכל אחד ירגיש שצריך אותו.

מקורות:

"ותאמר אבינו זקן – ואין תקוה עוד שיקח אשה ויהיו לו בנים ואם אנחנו נמות בלא זרע הנה לא ישאיר זכר מאבינו, ואם תאמרי נקח לנו בעלים ויהיה לנו זרע לא נמצא, כי ואיש אין בארץ לבוא עלינו, רוב המפרשים פירשו, כי חשבו כי כל הארץ כסדום ועמורה שלא נשאר איש ואשה בארץ וזהו רחוק שהרי יצאו הם מצוער שלא נהפכה וכן יש להם לחשוב כי שאר הארץ גם כן לא נהפכה, גם שמעו מאביהן כי סדום ועמורה מרעת יושביה נהפכה; וטוב הוא מה ששמעתי בשם יוסף קרא כי אמרה הבכירה לא נמצא באדם שירצה לקחת אותנו לנשים כי יאמרו מאנשי ההפכה הן ואין ראוי להתחבר עמהן: "

(רד"ק בראשית פרק יט פסוק לא)